הרי בשמים שלא

פ' שופטים. וכיון שכן דמתורת ירושה קאתינין עלה הא גם בת יורשת במקום שאין בן ומה שנלפענ"ד בזה הוא דהנה בשו"ת הרשב"א סי' ש' הביא מנהג מקומות שהבנים מתמנים תחת אבותיהם וכן בשו"ת מבי"ט סי' ח' הביא שהוא הסכמת מנהג ותקנה וז"ל ההסכמה להיות הלכה רווחת שכל מי שיש לו איזה מינוי הן מלך הן חכם הן חזן הן שוחט הן מוהל אם יש לו בן וכ"ש אם הוא הגון הדין עמו ע"כ ובשו"ת חת"ס חא"ח סי' י"ב העיר דלמה אנו צריכין לדון בזה מכח הסכמה ומנהג הרי דינא הוא מכח ירושה אמנם הרי באמת במג"א סי' נ"ג הביא בשם המהרשד"ם סי' פ"ה ובעל עשרה מאמרות דאין בכתר תורה ירושה והדברים נראין שהוא מפאת דמבואר ברמ"א יו"ד סי' רמ"ה בשם מהרא"י דרב היושב בעיר ולומד תורה יכול אחר לבא וללמוד שם אפ"י מקפח קצת פרנסת הראשון והוא מטעם שמחויב ללמוד בחנם דמה אני בחנם וע"כ אין בו משום השגת גבול וכבר כ' בחת"ס סי' ר"ל וחח"מ סי' כ"א דדבר זה הי' נוהג בימיהם שלא קבלו הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג את בני עירו שהי' דר שם והי"ל שבחא דאתיא ממילא מחופות וקידושין וגיטין וכדומה ולכך גם אחר שבא לשם להנהיג רבנות לא הי' מוחין בידו ול"ה בו השגת גבול. ובאמת הכי מפורש יוצא מדברי התשובות בפסקי מהרא"י סי' קכ"ו קכ"ז קכ"ח שהחזיקו המהרי"ו והתה"ד ביד הרב ר' ישראל מברונא שבא לנהוג ברבנות בעיר רעגענשפורק במקום הרב ר"א ויסוד דבריהם הוא שהוא רק שררת כבוד ליטול את השם חבר עיר ולהכי אינו בתורת השגת גבול כיון דלית בי' חסרון כיס ע"ש ומהאי טעמא ליכא בי' נמי דין ירושה כיון דליכא זכות ממון גמור בו והוי כהא דמבואר בח"מ סי' רע"ו דאין היורשים יורשין דברים שא"ב ממש או ט"ה שאינו ממון ודעת השל"ה הוא דאפילו הוא תח"י היורשים אינן יורשין דלא כש"ך שם עקצוה"ח שם ובמהרי"ק סי' קס"א ומוכח הכי להדיא מדברי הש"ס הוריות י"ג: בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור כו' ראב"צ אומר אף בבית המשתה עושין אותם סניפין כו' אמר רבא ובחיי אביהם בפני אביהם ומשמע דלאחר מיתת אביהם אינם יורשין שררת כבוד של אביהם וע"כ משום דל"ה רק כט"ה דא"ב ממש ואינו בירושה [ובמק"א העירותי לה"ר כנגד השל"ה הנ"ל מש"ס ב"מ צ"ו: בעי רמב"ח בעל בנכסי אשתו מי מעל כו' נימעלו ב"ד כי עבדי רבנן תקנתא ואמרי בעל לוקח הוי להיתרא לאיסורא ל"ע רבנן תקנתא ולכאורה הרי בלא"ה נכסי הקדש לא נעשו נ"מ שלה דברי בהקדש ליכא רק ט"ה וט"ה אינו בתורת ירושה וע"כ דכיון שהיא מוחזקת בהם איתנהו בתורת ירושה והארכתי הרבה במה שיש לפקפק בזה אכ"מ] וכ"ז בימיהם שלא הי' פתיך בהתמנות הרבנות דין ממון. אמנם בזמנינו שמקבלים רב כפועל שעוקר דירתו ממקומו וקוצבין לו פרס מהקהלה מלבד ההכנסות השייכים להרב כנהוג בכל תפוצות ישראל וזוכה בכל רווחא דעבידי דאתו שמטעם זה כ' בחת"ס שם די"ב משום השגת גבול בודאי אף הבעל ע"מ ומהרשד"ם יודו דשייך בי' ירושה מדינא כמו במלך דאית במינויו זכות ממון בכל האמור בפרשת מלך ע' סנהדרין כ' וערמב"ם פ"ד מה' מלכים וכן בכ"ג היא בתורת ירושה דג"כ כתיב בי' זכות ממון דדרשי' וקדשתו ליטול מנה יפה. ולכך במשוח מלחמה שמת באמת אין בנו עומד תחתיו לירש גדולתו כיון שלא נמשח רק לדבר על לב העם בשעת מלחמה ואין בו שום זכות ממון לכך אינו בירושה וכן האמרכלים והגזברים שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה שפיר שייך במינוי שלהם ירושה [וי"ל דהא דמשמע בת"כ הנ"ל שמינוי בן כ"ג אינו בתורת ירושה רק דגלי רחמנא שהבן קודם לכל אדם דהוא משום דבתוס' חולין פ"ז. כ' דהך דרשא דוקדשתו הוא אסמכתא בעלמא ובמג"א סי' ר"א סק"ד מביא בשם הירושלמי דאיכא פלוגתא דאמוראי בזה ע"ש וי"ל דהך מ"ד שבת"כ ס"ל דדרבנן הוא ולכך לא דריש לקרא דמבניו יעשה אותה שהוא בתורת ירושה כיון דליכא בי' דין ממון. אמנם הרמב"ם לשי' דס"ל דדאוריי' הוא כמו שהובא במג"א שם בשמו א"כ פתיכא בי' ממונא כנ"ל ולכך ס"ל שפיר דהבן זוכה בכהונה גדולה מדאוריי' מדין ירושה והא דבן כ"ג טעון משיחה היינו שמצוה על הקהל למושחו אבל גוף חזקת הכהונה הוא יורש ממילא דהרי בכל כ"ג המינוי הוא רק בפה כמ"ש בתוס' יומא י"ב בשם הירושלמי] אמנם הסכמת המנהג הי' שאף בשררות כאלה שאין בהם זכות ממון יהי' הבן קודם לכל אדם ולא בתורת ירושה רק מצד ההסכמה ולכך כ' באמת הש"ך ביו"ד סי' רמ"ה ס"ק ט"ו דמצד המנהג יוכל רב למחות לאחר שבא בגבולו והיינו אף בזמניהם של"ה בו זכות ממון גמור בכ"ז מצד המנהג הלא הבן קודם לכל אדם גם בכה"ג. וכמ"ש באמת גם ברמ"א שם וממילא דשייך גם בשררה של כבוד בעלמא איסור השגת גבול לפי המנהג ולפי"ז י"ל דהא דקא' בגמ' הנ"ל דכשהקב"ה פוסק גדולה לאדם פוסק לו ולבניו אחריו דהיינו אף השררה של כבוד בעלמא דלית בי' דין ירושה אפ"ה כשפוסק הקב"ה לו הגדולה הזאת פוסקה לו ולבניו אחריו. ולבר מן דין י"ל דנהי דבמה שיש ברבנות עניני שררה של כבוד הוי רק כט"ה דא"ב ממש ואינו בירושה בכ"ז כיון דיורש שררת הרבנות שי"ב דררא דממונא בזה"ז ממילא יורש גם שררת הכבוד של הרבנות אף שא"ב ממש כיון דבמינוי הרבנות נכללים בו כל הכיבודים השייכים להרב מבני הקהלה וראי' לזה נראה מד' התוס' ב"ב קמ"ח. ד"ה שכ"מ כו' גבי הא דאר"נ התם שכ"מ שאמר ידור פ' בבית זה יאכל פ' פירות דקל זה ל"א כלום משום דליתי' בבריא דהוי דשא"מ ודשלב"ל הלכך ליתי' בשכ"מ ופריך מהא דאר"נ שכ"מ שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפ' ואע"ג דליתי' בבריא ומשני הואיל ויורש יורשה וכ' התוס' וז"ל ומתנת שכ"מ כירושה ואע"ג דיורש יורש נמי דירת הבית ופירות דקל היינו לפי שיורש גם הבית והדקל עכ"ל הרי דאע"ג דדירת הבית א"ב ממש מ"מ הואיל ויורש הבית יורש נמי הדירה וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דיורש גוף התמנות הרבנות שי"ב דין ממון יורש נמי הזכותים הבאים מכחו אע"ג דהוו דברים שא"ב ממש ודו"ק: ואחרי הודיע אלקים אותנו כל זאת י"ל דבמינוי של זכות ממון דשייך בי' ירושה גם הבנות יורשות היכי דליכא ברא דהרי גם בת יורשת במקום שאין בן. דבשלמא כשיש בן אף אי נימא דאינו ירושה מ"מ כיון דחכמים תלו לה בנחלה כמו שהבאתי למעלה מכ"ד דכל הקודם בנחלה קודם בשררה לכך בנחלה שויו' רבנן ובת במקום בן אינה יורשת והכי אשכחן בכתובות נ"ב: גבי בנין דכרין דפריך בת בין הבנים נמי תירות ומשני כנחלה שויו' רבנן ופירש"י דירתון תנן ואין בת יורשת בין הבנים ע"ש אבל במקום שאין בנים שפיר מוסבת הנחלה לבת ואף דברמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז כ' וז"ל כיון שנמשח דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם כו' הרי שדקדק לכתוב בנים הזכרים דוקא היינו לפי דדרשינן בספרי וכ"ה ברמב"ם שם הלכה ה' אין מעמידין אשה במלכות שנא' עליך מלך ולא מלכה. אבל אם הבת יש לה בעל שראוי למלוכה והעטרה הולמתו כיון דהבעל הרי זוכה בירושת אשתו לענין הפירות וידה כידה וכן בשאר מינויים של ממון אם בעל האשה ממלא מקום חותנו הוא זוכה במינוי הלזו. וממילא גם במינוי רב בזמנינו דפתיך בי' ממונא אם בעל האשה ראוי לאותה אצטלא זוכה במשרת הרבנות דכיון דמדין ירושה קאתינין עלה מה לי בן מה לי בת דמשפט הבנות במקום שאין בן בירושה כמו הבנים אפס במינוי של שררה וכבוד בלבד שהוא מצד מנהג והסכמה כיון דבלשון ההסכמה כתוב בן אמרינן בן ולא בת ויש להביא עוד ראי' לזה מש"ס נזיר ל'. האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה מגלחת על נזירות אבי' ושם בגמ' מ"ט אר"י הלכה היא בנזיר פשיטא מאי למימרא דבן יורש את אביו בת לא ל"צ דל"ל אלא בת מהו דתימא יורשין גמירי ל"ה קמ"ל הלכה הרי דאי הוי גמירי לן מתורת נחלה הו"א דגם בת מגלחת על נזירות אבי' במקום שאין בן אף דבאמת ל"ש ירושה בממון שהופרש כבר לנזירות אפ"ה כיון דיורשין גמירי לן יש זכות גם להבת במקום שאין בן. ורק כיון דהלכה גמירי לן דבן מגלח על נזירות אביו אמרינן בן ולא בת וה"ה בשררה של כבוד בעלמא כיון דגמירי לן דקם תחת אביו מצד הסכמה ותקנה כיון דבלשון התקנה כתיב בן אמרינן בן ולא בת. אבל במינוי הרבנות שבזמנינו דפתיך בי' ממונא והוא מצד ירושה בודאי הו"ל חתנו כבנו. וכן העלה הגאון מוה' שאול מאמשטרדם בתשו' שנדפסה בסוף תשו' הרמ"א דחתנו כבנו לענין חזקת רבנות. וא"כ בנ"ד חלילה להרב דק' פ' לבא בשדה אחר לקבל קאנסיס בעירו של הרב הזקן על אחר מאה שנים דכיון דאז הרבנות שייך לחתנו הו"ל כאלו זכה בו כבר וער"ן כתובות ר"פ הכותב דלכך ל"מ סילוק בירושת אביו דכיון דראוי ליורשו בכל שעה הרי הוא כאלו זכה בה ע"ש והנה אף דכבר קבץ הרב דק"ק פ' הנ"ל חתימות מאנשי העיר לקבל משרת הרבנות דעירו של הרב הישיש אחר מאה שנים אין בזה כלום וגדולה מזו נמצא בספר גינת ורדים הספרדי כלל ג' מעשה רב שאחר פטירתו של מהר"א שלם נשאר בן קטן ואנשי העדה בחרו את המהר"ם אלשיך למנותו במקומו של המהר"א שלם וכבר זכו לו להמהר"ם אלשיך בחתימתם ומיחה בידם המהר"ש אלקבץ שלא למנותו רק ימתינו עדי יגדל בנו של מהר"א שלם ע"ש. והנה אין לדייק מלשון הספרא והתוספתא הנ"ל דנקטו כל הקודם לנחלה קודם לשררה שיהי' משמעותו רק לכתחלה אבל בדיעבד שכבר קבלו הציבור אחר במקומו מה שעשו עשו ואין שוב לבן טענת חזקה ז"א דהרי מצינו בכתובות צ'. ר"פ מי שהי' נשוי דקא' שם בגמ' על מתני' דהתם דקתני הראשנה קודמת לשני' דקודמת לגמרי קתני שאין לשני' כלום כדתנן בן קודם לבת ע"ש והה"נ הכונה שהבן קודם לכל אדם היינו שאין להאחר במקום בן כלום אפי' בדיעבד ועתשו' דברי ריבות סי' קי"ו לענין חכם מרביץ תורה הממונה מקהל שהזקין ורוצה להעמיד בנו לסייע לו והקהל רצו לשתף אחר עמו הביא שם מדברי התוספתא שהחיוב על הממונה לרבים להעמיד אחר במקומו כשצריך לסיוע ולכך כשם שהחיוב רובץ עליו להעמיד אחר תחתיו ואינו רשאי להפטר מהשמוש כך הרשות נתונה לו להעמיד מי שירצה בחריקאו ואין כח בקהל להעמיד מי שירצו שכבר סילקו כחם מזה בשעת מינוי החכם ואין רשאין לשתף לו אחר רק הבן בלבד יסייעו ויכהן תחת אביו אחרי פטירתו. וכדברים האלה מבואר בתשו' הרשב"א סי' ש' לענין ש"ץ וערמ"א א"ח סי' נ"ג סכ"ה. והנה במ"ש בתשו' מים עמוקים למהראנ"ת סי' ע' ובכנה"ג בתשו' בעי חיי וכ"ה בגו"ר הנ"ל בשם משפטי שמואל דדוקא לדחות הראשון לגמרי מחזקתו א"י אבל שישמשו שניהם כאחד שרי כבר חלקו עליהם הרש"ך והבאים אחריהם ועשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' צ' שהאריך שם לכתוב מרורות על חכם א' שבא בגבולו של החכם שכבר נתקבל וכ' שחלילה להוריד החכם הראשון מכבודו אף כחוט השערה וצריכין להעלות