הרי בשמים של

לעסוק בד"ת כו' הלכך לימרינהו לכולהי. הרי דמחמרינין מספק לברך י"ל דשאני לענין ברכה דאם מחמיר מספק ל"ה ברכה לבטלה כמ"ש בתוס' עירובין ע"ב. ד"ה נהגו דאם מחמירין לעשות עירוב מספק ל"ה ברכה לבטלה ע"ש ומובן הדבר עפי"ד התוס' ר"ה ל"ג. דהא דא' דמוציא ש"ש לבטלה אסור מדאוריי' מדכתיב את ה"א תירא הוא דוקא בלא ברכה אבל בברכה הא דמברך ברכה שא"צ עובר משום ל"ת הוא רק דרבנן ולכך רשאין נשים לברך אמעשהז"ג אע"ג דפטירי א"כ לענין מוציא ש"ש לבטלה דאסור מד"ת אין לומר מספק. וער"ן סוף סוכה שהקשה בהא דבליל יו"ט ב' של פסח עבדינין יו"ט ועבדינין ספירת העומר ולא חיישינין לזלזול יו"ט כי היכי דלא מברכינין לישב בסוכה בש"ע משום זלזול יו"ט ותי' דספירת העומר וקדושה לאו כי הדדי נינהו אלא כל חד וחד עבדינין באפי נפשי' אבל ברכת לישב בסוכה הוא בכוס א' עם הקידוש ואי מברך לישב בסוכה בח' איכא זלזול יו"ט ע"ש וכן במג"א רסי' תפ"ט הביא ג"כ בשם הכ"מ הטעם דכיון דאומר על הכוס את יום ש"ע הזה ואם יברך על הסוכה סתרי אהדדי ע"ש והה"נ אין לומר רצה ויעלה ויבא ביחד משום דסתרי אהדדי והוי כזלזול לגבי שבת. ובלא"ה יש למנוע מלומר יעלה ויבא בסעודה שלישית כשחל ר"ח במ"ש עפ"מ דא' בפסחים ק"ה: שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא עיולי יומא כל כמה דמקדמינין לי' עדיף ומחבבינין לי' אפוקי יומא מאחרינין לי' כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא א"כ מה"ט גופי' אין להזכיר אז יעלה ויבא בבהמ"ז דא"כ עושהו חול ומיחזי השבת כמשא. ובפרט אחר שאומר רצה בבהמ"ז ועושהו קודש איך יאמר שוב יעלה ויבא לעשותו חול כדא' בתענית ד"ד: א"ל שמואל פוקו וא"ל לאבא אחר שעשיתו קודש תעשהו חול ע"ש. ועט"ז סי' תרס"ב ותרפ"א. שעל כן מנהגי בשחל ר"ח במ"ש להזהר מלאכול פת בלילה בסעודה שלישית כדי שלא אצטרך להזכיר יעלה ויבא בבהמ"ז. וה"י שלום כנפשו ונפש ש"ב ידידו דור"ש באהבה: סי' יג בעזה"י מוצאי מנוחה י"ג לחודש האביב שנת תרנ"ב לפ"ק סטרי שלום וברכה ושמחת יו"ט ל"כ ש"ב ידידי הרב הה"ג חו"ב ירו"ש כש"מ יהושע העשיל וואללערשטיין נ"י ראבד"ק רישא יצ"ו ועמו הדיינים המצויינים כו' ה"ר ישראל עקשטיין וה"ר חיים יחיאל צינעמאן נ"י: מכתבם הגיעני עתה ולאשר טרדתי מרובה והענין נחוץ נקיטנא ידי בקצרה להשיב לכם ע"ד החטים לפסח שבדקתם להשותפים ר' מנשה ור' יוסף ני' מקהלתכם ויצאו בהכשר מתחת ידכם עצהיו"ט ונטחנו בריחיים של מים הסמוכה לק"ק נעבליטץ ומכרו איזו כורים קמח מהחטים הללו להעיר הנ"ל ולאשר יש בשם מוכר קמח אחר הלך האיש ההוא והביא אגרוף אחד של חטים לפני הרב דשם באמרו שהוא מהחטים של השותפים מק"ק רישא הנ"ל ומצא הרב הרבה מחומצים פחות מששים בהיתר נגדם והשותפים הנ"ל מכחישים ואומרים שהאגרוף של חטים הלז לא היה מהחטים שלהם. וכבר אפו הרבה אנשים מק"ק רישא והגלילה מהקמח הלז עוגות מצות לפסח ויצאו עוררין על המצות הללו שהם חמץ גמור ודרשתם מאתי לחוות דעי בזה עפ"י דתוה"ק: הנה באמת יש לפקפק בגוף העדות של הרב מנעבאליץ שאומר שמצא מחומצים דהוי חד לגבי תרי כיון דכבר נבדקו החטים אצליכם ונמצאו יפות. ואף דמצינו בנדה ס"א. בעובדות שהובאו שם במקומות שהיו מוחזקים בטומאה שהראשונים לא מצאו והאחרונים מצאו דאמרינין אימור לא בדקו כל צורכו והכי אשכחן בש"ע יו"ד סי' ל"ז שהובא בש"ך שם בשם תשו' הר"י בן הרא"ש גבי בועה בשיפולי שהיה הכחשה בענין חוט בשר מקיף דאמרינין דל"ה הכחשה שאיפשר שכח בדיקת האחרונים יפה מן הראשונים ע"ש הנה סברא זו לא נאמרה רק בהכחשת תרי ותרי אנו מתרצין דבריהם בענין שלא יהי' הכחשה אבל לא בחד לגבי תרי ובלא"ה כיון שכבר הורו בי"ד להיתר עומדים החטים בחזקת היתר ע' יבמות קי"ז: ועט"ז יו"ד סי' ח"י סק"י ושוב אין עא"נ לאוסרם. ואף דבשלוף ואחוי נאמן ע"א הלא עכשיו כבר נאפו המצות וליכא לברורי עוד. לבר מן דין הלא האיש שהביא האגרוף חטים לפני הרב מנעבאליטץ מוכחש מהבעלים שאומרים של"ה מהחטין שלהם.. ואף דגם ע"א בהכחשה א' מהימן לי' אסור כדא' בקידושין ס"ו. בההוא סמיא אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה הלא מבואר בתשובות מיימוני לה' אישות סי' כ"ה וכ"כ בב"ש סי' י"א ס"ק י"ד דבע"א בכיעור כיון דאין האיסור ברור אפי' אי מאמינו אינה נאסרת עליו ע"ש וה"ה בנ"ד אפי' מי שמאמינו הא אין האיסור ברור כיון של"ה לפני הרב מנעבאליץ רק אגרוף אחד ואיפשר של"ה מחומצין יותר או שהי' ס' בצירוף כל החטים והרי בתשו' ברית אברהם חא"ח סי' ל"ו מצדד להקל ביש ספק אם היה ששים ע"ש מכ"ש בנ"ד שכבר נבדקו החטים אצליכם מקודם ויצאו בדימוס. ועתוס' כתובות כ"ו: ד"ה אנן אחתיני' ובב"ש סי' קנ"ו ס"ק י"א. וגם הלא בנ"ד איכא ס"ס ספק אם היה האגרוף מהחטים הללו ואת"ל שהי' מהחטים הללו דילמא היה בכל החטים בצירוף ס' כנגד המחומצין. והנה לכאורה יש להעיר מהא דמצינו במנחות מ"ג. מר ממשכי אייתי תכלתא בשני דר"א בדקוה בדרב יצחק ברי' דר"י ואיפרד חזותי' בדרב אדא ואישתנאי למעליותא סבר למיפסלה א"ל רב אחאי כו' שמעתתא אהדדי איתמר כו' ולכאורה קשה אמאי סבר למיפסלה אפי' למאי דהוי סלקא אדעתי' דר"י ור"א פליגי אהדדי בכ"ז הלא איכא ס"ס דילמא הלכה כרב אדא ואת"ל הלכה כרב יצחק דילמא אחרי דאיפרד חזותי' ע"י בדיקת רב יצחק מועיל עדיין כשמשתנה למעליותא אח"כ ע"י בדיקה דר"א כמו שהוא האמת. אמנם י"ל דהתם לענין ליקח תכלת כזה לציצית לכתחלה אין עושין ס"ס בידים וגם אינו מועיל ס"ס נגד חז"א אחרי דאיפרד חזותי' מקודם ע"י בדיקה דר"י ואתחזק באיסור וגם הוא נגד חזקת חיוב מ"ע דציצית משא"כ בנ"ד הלא הבדיקה הראשונה עלתה יפה והוחזקו החטים בהיתר לפסח די אם נחמיר שלא לצאת בהן י"ח מצה אבל אין מקום לערער על המצות שנאפו מהחטים הללו מלאוכלם בפסח וכל המערער ידו על התחתונה את זה המעט ראיתי להשיב לכם בנחיצה רבה. ה' הטוב ישפות שלום לכם כנפשכם ונפש ידידכם דור"ש באהבה מברך אתכם בחג כשר ושמח: סי' יד בעזה"י יום ב' י"א מנ"א תר"נ לפ"ק סטרי ישפות ה' לכבוד ש"ב ידידי הרב הגאון הישיש חריף ובקי חסיד ועניו כש"ת יהושע העבענשטרייט ני' אבד"ק סאקאלוב יצ"ו: יקרת מכתבו הגיעני עד"ש בנידן שבא רב אחד להשיג גבול רב זקן ות"ח מובהק ולקחת משרת רבנותו אחר מאה שנים וחתן הרב הזקן הוא ראוי לאותה איצטלא ועומד ומשמש בהוראות עתה לסייע לחותנו רב דמתא ודורש כ"ת מאתי חו"ד אם אריך למיעבד הכי עפ"י דתוה"ק: הנה ראיתי בתשובת עבוה"ג סי' מ"ט ש"כ וז"ל כי אין לבנות לירש גדולת ושררת אביהן כי עיקר מוצא מקור דין זה שיוכל אדם להוריש גדולתו לבניו הוא מהא דאי' בת"כ פ' צו והמעיין שם יראה באר היטב שאין לבנות לירש גדולת אביהן. והנה עיינתי בת"כ שם ולא מצאתי שום משמעות שאין לבנות לירש שררת אביהן דבת"כ קא' שם בזה"ל מבניו יעשה אותה מלמד שיהא בן קודם לכל שבעולם. והנה באמת מלשון בן ממועט בת כדמצינו לענין יבום דכתיב ובן אין לו ודרשינן דבת פוסל מדכתיב אין לו עיין עליו ע' ב"ב ק"ט. ואל"ה הוי ממעטינין בת מבן וכדאשכחן ג"כ בב"ב קמ"ג. באומר נכסי לבניי ולא הו"ל רק חד ברא וברתא אמרינן דקרו אינשי לחד ברא בניי והבת אינה בכלל ועב"י ח"מ סי' רל"ה שכ' בשם הרשב"א בהא דאמרו בן בנכסי אביו אינו מוכר עד עשרים שנה דדוקא בן ולא בת ע"ש והי' נראה לפי"ז בהא דא' בזבחים ק"ב. בשעה שפוסקין גדולה לאדם פוסקין לו ולזרעו עד סוף כל הדורות ולכאורה הרי בלא"ה עומדים הבנים תחת אבותיהם לנחול גדולתם מכח ירושה ולהאמור י"ל דבדיוק נקט לזרעו לכלול אף הבנות כדמצינו גבי בת ישראל שניסת לכהן דכתיב וזרע אין לה ושבה אל בית אביה וגו' וקיי"ל דגם בת מאכיל והדרש דאין לו עיין דרשינן ביבמות ע'. לענין זרע פסול אבל בת מאכיל משום דנכלל במלת זרע ועתוס' קידושין ס"ו: ד"ה ולזרעו אחריו כו' וי"ל דשא"ה דזרע' מיותר דהו"מ למיכתב ולבניו שהרי בבנות ל"ש ברית כהונה כו' ע"ש הרי להדיא דהיכי דכתיב בניו מימעט בנות אבל במלת זרעו נכלל ג"כ בנות וע' ב"ר פ' צ"ד סי' ו' וא"כ הרי בנות אין יורשות גדולת אביהן מכח ירושה ולהכי אצטריך לי' שפיר למימר שהקב"ה פוסק הגדולה לזרעו אחריו. אכן במגילה י"ג. גרס"י שם פוסק לבניו ולבני בניו אולם באמת מבואר בתיו"ט כתובות פ"ד מי"א דבנים כולל זכרים ונקיבות וברא"מ פ' אמור כ' דהא דא' בנים ולא בנות ה"ד היכי דמיותר מלת בנים לגמרי אבל היכי דאינו מיותר לא ממעטינין בנות ממשמעות דבנים ע"ש ובאמת ליכא להקשות בזה מידי דהרי בן אינו יורש גדולת אביו אלא כשממלא מקום אביו וא"כ שפיר אשמעינן דפוסקין לזרעו אחריו שיהיו ממלאים מקום אבותיהם. גם הלא איתא במ"ר במדבר סוף פרשה ב' ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר. ר' יעקב בר איבו בשם ר' אחא אלו הי' להם בנים היו קודמין לאלעזר ולאיתמר שכל הקודם לנחלה קודם בכבוד ובלבד שהוא נוהג כמנהג אבותיו ע"כ הרי דתלי לה במי שקודם בירושה וכן בתוספתא פ"ב דשקלים גבי אמרכלים מי שיש לו בן ואח בן קודם אח ובן אח אח קודם כל הקודם בנחלה קודם בשררה ובלבד שינהג כמנהג אבותיו ע"כ וכן ברמב"ם פ"ד מכלי המקדש ה"כ מבואר בכ"ג שמת דבנו עומד תחתיו שהוא מתורת ירושה וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת וכ"נ מדברי רש"י ז"ל ביומא ע"ב: וכ"ה ברמב"ם פ"א מה' מלכים ה"ז גבי מינוי מלך דבנו עומד תחתיו שהוא בתורת ירושה והכי מבואר בפירש"י ר"ה ב': ד"ה ומלך בן מלך הוא וע' ספרי