הרי בשמים שכט

וראייתו מרב יהוד' דהוי מיכסא גלימא רעועה וכד מיכסי בי' הוי מברך שעטני מעיל לפי שהי' חשוב אצלו כמעיל לעשיר ע"ש והכי מבואר בדברי הרדב"ז סי' הנ"ל וסי' תי"ב ע"ש. ולהכי פסקינן כה שאין לברך אפרי חדש בין המצרים כיון דברכת שהחיינו דפרי חדש הוא משום שמחה וזהו הכונה שאמרו שברכת שהחיינו זו היא רשות ולכאורה הרי קיי"ל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא עריב"ש סי' תק"ה אלא הפירוש הוא שתלוי בדעת האדם כל שהוא שמח בו מברך ומודה לד' על שמחתו ובאמת דעת רב שרירא גאון הובא בתוס' סוכה מ"ו. דעל כלים חדשים או פרי חדש אין מברכין שהחיינו אכן ברכת שהחיינו דמצוה הבאה מזמן לזמן הרי אינו תלוי בדעת האדם ורמי חיובא אקרקפתא דגברא לברך א"כ י"ל לכאורה דא"י לכלול שניהם בברכת שהחיינו א' וגדולה מזו מצינו במשנה פסחים קכ"א. דברכת הפסח אינה פוטרת את של זבח ושל זבח אינה פוטרת את של פסח ומפרש בגמ' משום דחלוקין במתנותיהן שזה בשפיכה וזה בזריקה הרי דהיכי דאיכא איזה שינוי מזה לזה אין ברכה א' פוטרת שניהן. ואין לה"ר מהא דקיי"ל בש"ע א"ח סי' ת"ר ס"ג דבקידוש ליל ב' דר"ה מניח פרי חדש ואומר שהחיינו ופוטר זמן דרגל מספיקא ומבואר במרדכי פ' לולב וערבה המקדש בלילי סוכות על יין חדש זמן שבירך על הסוכה פוטר גם היין ע"ש הרי דברכת שהחיינו דמצוה ודאכילה פוטרין זא"ז י"ל דהתם אוכל הפרי ושותה היין תיכף והלא מובא בברכ"י א"ח סי' רכ"ה בשם מרדכי ישן דכשאוכל פרי חדש לכ"ע חובה לומר זמן ורק בראיית פרי חדש הוי הברכת שהחיינו רשות ע"ש וא"כ באתרוג דבשעת נטילתו הא ליכא רק ראיי' ואין הברכת שהחיינו שמברך אז פוטרתו מלברך בשעה שיאכלנו. [וצ"ע בתוספתא פ"ו דברכות הי' מהלך להפריש תרומ"ע אומר ברוך אקב"ו להפריש תרומה ומעשר ומשמע דכל המעשרות יכול לכלול בברכה א' על הפרשתן אע"ג שחלוקין זמ"ז שזה מע"ר וזה מע"ש וזה מ"ע עתשו' הריב"ש סי' שפ"ד ובית אפרים חא"ח סי' מ"ש בזה וכי"ב יל"ע מפסחים ל"ח דס"ל לרבה דלהכי א"י בחלות תודה משום דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה יצתה זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח וכ' בפירש"י שם דלרבה אי שמרה מתחלה לשם מצה ולשם זבח מהני ולא איכפת לן בהא דא"ר לשבעה או מה שאינה נאכלת באנינות ובכל מושבות כיון דבאמת השתא ראוי ל"ז ונאכלת באנינות ובכל מושבות כיון דלא נשחט עליהן הזבח ולא הוקדשו רק לרב יוסף פסול אפי' אי שמרה מתחלה לשם מצה ולשם זבח כיון דהי' שמירה לשם מצה שא"ר ל"ז ע"ש והנה קיי"ל רבה ור"י הלכה כרבה וכ"פ הרמב"ם פ"ו מחו"מ ולפי"ז יל"ע לכאורה דמשמע דוקא משום דגלי קרא דבעינן שימור לשם מצה בלבד הא לא"ה הו"א דשימור דזבח פוטר שימור דמצה והרי ל"ד להדדי שזה ליום ולילה וזה ל"ז וגם דזה באנינות ובכל מושבות משא"כ שימור דתודה ויש לחלק בקל בין הנושאים אכ"מ]: אמנם באמת הלא מבואר בהגהת סמ"ק הובא באלי' רבה סי' רכ"ה דגם ברכת שהחיינו על פרי חדש אפי' בשעת ראיי' חיובא הוא כברכת מצוה וכ"ה דעת רבים מהקדמונים ז"ל ובתוס' סוכה הנ"ל מבואר דגם ברכת שהחיינו דמצות לא תקנו רק במצוה שיש לו עלי' שמחה ע"ש ועתשו' הרשב"א סי' רמ"ה והרי מצינו דזמן דיו"ט פסח פוטר זמן דבדיקת חמץ ובתוס' סוכה מ"ו. שם כ' דזמן שבירך על עשיית סוכה פוטר הזמן דיו"ט אע"ג שבירך השהחיינו בחול ע"ש ועתשו' ב"ח סי' קל"ב. אמנם בהא איכא לאסתפוקי די"ל דעד כאן ל"א דמברך זמן על פרי חדש אלא כשאוכלו מיד או אפי' אינו אוכל אם עכ"פ יכול לאוכלו אז שייך שפיר לברך שהחיינו ששמח שיוכל לאכול הפרי מיד אבל בנ"ד הלא בשעה שנוטל האתרוג לצאת בו הרי אתקצי למצותו ואסור באכילה א"כ י"ל דאז ל"ה שייכות לברכת שהחיינו דהא דרב יהוד' בריך אקרא חדתא זמן אף שא"י לאוכלו חי מ"מ שמח לבו שיכול לאכלו תיכף ע"י בישול ותיקון משא"כ באתרוג הא הוי אסור לו לאוכלו בשעת נטילה וא"כ ממילא י"ל לפי"ז לכאורה דכשאוכל האתרוג א"כ חייב לברך שהחיינו וי"ל עפי"ז מ"ש במג"א סי' ת"ר סק"ג לענין ברכת שהחיינו דתקיעת שופר דיום ב' של ר"ה כיון דיש ב' דיעות אם צריך לומר שהחיינו ילבש בגד חדש בשעת תק"ש ולכאורה אמאי ל"א התקנה דפרי חדש כמ"ש שם סק"א בקידוש דליל ב' של ר"ה ולהאמור נכון דכיון דאז אסור לו לאכול א"י בברכת שהחיינו זו ברכת שהחיינו של הפרי וכן ראיתי במחצית השקל שם שכ' מה"ט לדחות ד' הא"ר שכ' דהאשה בשעת הדלקת הנרות שמברכת שהחיינו תניח הפרי שיניח בעלה בשעת הקידוש ודחה זה המחה"ש דכיון דא"א להאשה לאכול הפרי בשעת הדלקה שמדלקת בלילה קודם הקידוש א"י בברכת שהחיינו זו ברכת השהחיינו של הפרי ע"ש וא"כ הה"נ בנ"ד י"ל לכאורה דאין ברכת שהחיינו דמצות האתרוג פוטר הברכת שהחיינו של האכילה כיון דא"א לו לאוכלו אז. אמנם נלפענ"ד לה"ר דגם בכה"ג פוטר ברכת שהחיינו דמצוה מלברך שהחיינו בשעת האכילה על גוף הפרי. והוא מד' הש"ס מנחות ע"ה: הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ ופירש"י שם לחד פירושא דמיירי במנחה חדשה שמתחדשת משנה לשנה כמנחת העומר וכי"ב והכי מבואר ברמב"ם פ"ז מתו"מ. וכ' בפנ"י בחי' לברכות ל"ז: הכרח לפירוש זה מדקתני נטלן לאכלן מברך המוציא דלכל הפירושים דרש"י ותוס' שם לא שייך למיתני ברכת המוציא גבי עומד ומקריב ולהכי פי' דמיירי במנחה חדשה דשנה זו שמברך שהחיינו בשעת הקרבה ולהכי מסיק דכשנטלן אח"כ לאכלן אינו מברך שהחיינו בשעת אכילה כמו בשעת אכילת פירות דכיון שכבר אמר ברכת שהחיינו בשעה הקרבה אינו חוזר ומברך בשעת אכילה אלא אומר ברכת המוציא בלבד ע"ש. ונראה להוסיף תבלין ולבאר דבריו דלכאורה אין זה רבותא מה שאינו מברך שהחיינו בשעת אכילה דעל לחם חדש הא אין מברכין שהחיינו כמ"ש במג"א סי' רכ"ה ס"ק י"ד בשם השל"ה אמנם הלא כ' שם הטעם משום דאינו ניכר שהוא חדש אבל מנחת העומר הא ידוע שמצותו מן החדש א"כ ניכר שהוא חדש והיל"ל דיברך שהחיינו על האכילה ואפ"ה אינו מברך דברכת שהחיינו של ההקרבה פוטרו וא"כ הרי בשעת ההקרבה דהיינו הקטרת הקומץ כ"ז שלא הוצת האור ברובו הא עדיין אין השירים מותרין באכילה ע' מנחות כ"ו: ואפ"ה אמרינן דברכת שהחיינו דהקרבה פוטרתו מלברך שהחיינו בשעת האכילה אף שבשעת ההקרבה הי' אסור באכילה וה"ה באתרוג פוטרת הברכת שהחיינו שבשעת הנטילה את הברכת שהחיינו דשעת האכילה אף שאז הי' אסור לו לאכלו: והנה לכאורה הי' עולה על הדעת להסתפק אם רשאי לכלול שהחיינו דגוף הפרי ודמצוה בברכה א' מטעם דקיי"ל ברכות מ"ט. דאין חותמין בשתים לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות עפירש"י שם אמנם ז"א דלא מיבעיא למאי דכתבו רוב הפוסקים ז"ל דברכת שהחיינו דפרי אינו אלא רשות כנ"ל א"כ הלא מבואר במג"א סי' קמ"ז דבמצוה שאינה חיובית ל"ש א"ע מצות חבילות חבילות ובחי' ה"ר לזה מחולין פ"ז. דקא' התם משתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ומכסי בחדא ולכאורה הרי לד' הרמב"ם ז"ל בסה"מ מ"ע קמ"ו ובפ"א מה' שחיטה הוי שחיטה מ"ע אכ"ק היכי אפשר בהדי הדדי הרי א"ע מח"ח אע"כ דשחיטה כיון דל"ה רק מצוה של רשות ל"ש בי' א"ע מח"ח. ועי' בריש ס' קהלת יעקב למהר"י אלגזי ש"כ דאפי' בחדא דאוריי' וחדא דרבנן ל"ש אעמח"ח חוץ לזה הלא היכי דיש להם שייכות להדי ל"ש הא דאין חותמין בשתים כמבואר בברכות שם במקדש ישראל והזמנים וכן בפסחים ק"ב: קידוש והבדלה חדא מילתא הוא מכ"ש בנ"ד בודאי הוי חדא מילתא שמודה ומשבח להש"י שהגיעהו לזמן הזה. ועתוס' ברכות ל"ט: ד"ה הכל ובתשו' הרשב"א סי' קנ"ו וערמב"ם פכ"ט מה' שבת הי"ג ובמגדול עוז שם. והנה אף שלא כיון בשעת ברכת שהחיינו דמצוה למיפטר נפשי' משהחיינו דפרי גופי' בכ"ז הרי הך מילתא אי מצות דרבנן צריכות כונה היא פלוגתת הפוסקים עמג"א סי' ס' ופמ"ג שם ושמהאי טעמא י"ל דבמצות דרבנן ל"ש אעמח"ח כיון דמבואר בתוס' מ"ק ח': ד"ה לפי דהטעם דאעמח"ח משום דבעינן שיהא לבו פונה למצוה א' ולא יפנה עצמו הימנה א"כ במצות דרבנן כיון דא"צ כונה ל"ש ה"ט ושפיר שרי לעשות חבילות וא"כ הרי כ' בתשו' הרשב"א סי' רמ"ה דהיכי דאיכא פלוגתא כגון דקנה כי"ב או בהי"ל כי"ב בברכות ס'. אין אומרים שהחיינו כיון דבלא"ה אינם אלא רשות ואם בא לומר מונעים אותו ע"ש דלא כא"ר סי' כ"ב ובב"ח סי' כ"ט] ועתשו' ח"צ סוסי' ק"ד. א"כ ה"ה בנ"ד א"צ לומר שהחיינו על אכילת מרקחת אתרוג מספק. גם בלא"ה הרי בבאה"ט סי' רכ"ה ס"ק י"א הובא בשם תשו' שער אפרים שכ' שאין לברך שהחיינו על אתרוג כיון שדר באילן משנה לשנה ע"ש א"כ עכ"פ אחר שבירך שהחיינו בשעת נטילה למצוה אין לברך שהחיינו על האכילה אח"כ: וע"ד מה ששאל בענין אם חל ר"ח במוצאי שבת ונמשכה סעודה שלישית עד הלילה אם להזכיר יעלה ויבא בברהמ"ז הנה לא נכחד ממני פלוגתת הט"ז והמג"א בסי' קפ"ח דדעת הט"ז לאומרו ודעת המג"א שלא לומר יעלה ויבא כיון דהוי כתרתי דסתרי אהדדי אם לא כשאוכל פת בלילה והנה באלי' רבה שם וכן בפמ"ג משמע שמסכימים להמג"א. ואם כי הטעם שכ' המג"א דהוי כתרתי דסתרי אהדדי יש לפקפק בו כיון דעושה כן מספק אי אזלינין בתר התחלת סעודה או גמר סעודה עמג"א סי' רמ"א ותרצ"ה. והוי כהא דא' בפסחים ק"ח. גבי די כוסות אמרי לה ב' כסי קמאי בעי היסבה בתראי ל"ב היסבה וא"ל איפכא השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי היסבה ער"ן שם וכה"ג בר"ה י"ד. בר"ע שליקט אתרוג בא' בשבט ונהג בו ב' עשורין. דגמרא איסתפק לי' כו' ע"ש ואין לה"ר מש"ס עירובין ע"ו. גבי ב' חצרות וב' בתים ביניהם כו' אבל הכא אי לגבי דהאי בית לגבי דהאי בית ופרש"י ואי משנינין הכא הכי והכא הכי הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ומזה ה"ר ב"ס בכ"ש בחי' לחולין צ"ה. לענין מ"ש הט"ז ק"י שאין לומר שתהא בהמה מקצתה כשירה ומקצתה טריפה דאין לפסוק דבר שיתמהו עליו בנ"א ועוד מביא הוכחות לזה מדוכתי טובי המעיין יראה דל"ד כל הני לנ"ד לא דמי כי חוכא דידעו העולם שמחמירין מספק אי אזלינן בתר החלת סעודה או בתר גמר סעודה ועתוס' בכורות מ"ט. ועמ"ל פ"א מה' מגילה הי"א ועמג"א סי' תקל"ח סק"ב ובנתיב חיים שם וע' ברא"ש ריש ברכות כ' דלענין תפלה לא איכפת לן אם עבדינין תרתי דסתרי אהדדי. אמנם בכ"ז יש לחוש למ"ש הרמ"א שם סעי' ז' דביעלה ויבא כיון שי"ב הזכרת שמות אין לאומרו לבטלה עפמ"ג שם. ומאי דמצינו בברכות י"א לענין ברכת התורה מאי מברך אר"י א"ש אקב"ו