הרי בשמים לב

ממטה למעלה דאם יתחיל לגרור מלמעלה סמוך לגגה ויראה האות כהוגן אף שנפסול לס"ת דמיקרי חק תוכות וצריך לגרור כל הרגל להכשירה לס"ת מ"מ לענין מחיקת השם הו"ל שם גמור דאסור למוחקו ע"ש וגם הנוב"י הנ"ל הביא בסוף דבריו תשו' רמ"ע הנ"ל וכן בתשו' נטע שעשועים סי' כ"ו מביא בשם כמה פוסקים דאף שמות שנעשו ע"י חק תוכות אסור למוחקו ע"ש אמנם אכתי נוכל לומר דאי הוי חק תוכות דפסול שוב מותר למוחקו כדי להכשירו כיון דמחיקה ע"מ לתקן כ' הפוסקים דשרי כמבואר במ"ס פ"ה ה"ו המוחק אות א' מן השם עובר בל"ת כו' אבל הדיו שנטפה ע"ג הכתב מותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן ע"ש וע' בט"ז א"ח סי' קנ"א סק"ג לענין ביהכנ"ס דנתיצה ע"מ לבנות בנין מיקרי ומ"ש בטו"ז יו"ד סי' רע"ו סק"ז ראי' לאסור מחיקה בשם אפי' ע"מ לתקן ע' בתשו' זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ז מ"ש בזה דאינה הוכחה כ"כ וע' במרדכי פ' הקומץ ובש"ג פ"ד דשבועות ובתשו' הרמ"א סי' ק"ל שפוסקים ג"כ הכי. וכן פוסק העטרת זקנים בה' קריאת התורה דמוחק ע"מ לתקן שרי'. וע' בתשו' מהר"ם מלובלין סי' קי"ב ובפרט בנ"ד דהא דעתו למוחקה כולה ומתחלתו לא הי' שם ועתה שנעשה שם אין דעתו לקדשו עד שימחקנו לגמרי ויכתוב יוד במקומה בכה"ג בודאי שרי מחיקה ע"מ לתקן כמבואר בש"ך שם סע"ק י"ב. והנה בב"י סי' רע"ו כתב בשם הר"י אסכנדרני וז"ל וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שריא דהנותץ אבן מן המזבח לא מיחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטימאוהו יונים דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח וגם א"א לנו לבנות מזבח במק"א במקדש שמקום המזבח מכוון ביותר כדאי' ביומא אבל הכא אפשר לגנוז היריעה עכ"ל. והנה בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו מביא דברי הר"י אסכנדרני וכ' ע"ד וז"ל ומ"ש שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו המזבח שבנה עזרא שטימאוהו יונים כדאי' ביומא נראה שלא ראה הענין במקומו פ' ר' ישמעאל דא' התם קרא אשכח ודרוש ובאו בה פריצים וחללוה מכיון שנכנסו נכרים להיכל יצאו כליו לחולין וכיון דנפיק לחולין קנינהו בהפקירא והו"ל דידהו וכשנשתמשו בהו לע"א נאסרו א"כ המזבח כבר יצא לחולין ופשיטא דמותר לנותצו שהרי לא נשאר קדושה ומה ענין זה לשם שעדיין נשאר בו קדושה לפי דעתו כיון שקורין אותה ה"א עכ"ל. והנה במה שדחה הרדב"ז הראי' הנ"ל מכח דברי הש"ס שיצאו כליו לחולין לפענ"ד דיחוי זו חוזרת ונראה דע"כ אנו מוכרחין לומר דודאי מתחלה כשנכנסו יונים להיכל והכניסו עמהם ע"ז ותקרובת ע"ז יצאו הכלים לחולין אמנם אח"כ כשבאו בנ"י לדביר בית ה' ופינו את ההיכל וטיהרו את המקדש שוב חזרו לקדושתן דהרי בכ"ש יש מועל אחר מועל ורק בעוד שהי' הטומאה בתוכו לא הי' עליו דין גבוה אבל כשגברה עליו בית חשמונאי ונצחום חזרו לקדושתן והיה אסור לסתור אח"כ אבני המזבח ועכצ"ל כן דאל"ה תקשי למ"ש התוס' בסוכה מ"ט ע"א וכ"כ המשנה למלך בפ"א מבית הבחירה בשם הב"ש דלאו דלא תניף עליהם ברזל לא שייך אלא כשהם הקדש ולא כשעודם חולין ע"ש א"כ מאי קא' הש"ס שם ננסרינהו לא תניף עליהם ברזל א"ר והרי כיון דהם חולין ל"ש בהו לאו דל"ת עליהם ברזל א"ו דאח"כ חזרו תיכף לקדושתן [והא דא' בנדרים ס"ב ע"א ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול שנא' ובאו בה פריצים וחללוה ע"כ קאי אכלים שלא הי' עליהם תורת כלי שרת של"ה עליהם קדושת הגוף שא"ב מועל אחר מועל ושפיר יצאו לחולין אבל לא מזבח וכ"ש שהם קדושים קדוה"ג ולא היה חולין רק באותה שעה שהיו היונים שם] וצדקו דברי הר"י אסכנדרני: איברא דראיתי באחרונים שקיהו בראי' זו דמנין לנו שהישראל בעצמם סתרו אבני המזבח דילמא עשו ע"י עכו"ם דהוי גרמא ושרי כדאי' בשבת ק"ך ע"ב לא תעשון כן עשיי' הוא דאסור הא גרמא שרי וע' בתוס' ישנים יומא ד"ח ע"א וע' בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' י"ז וכשהניחו לסותרם ע"י עכו"ם הוי גרמא ושרי ע' ברא"ש ב"מ פ' הפועלים מ"ש בשם הראב"ד ז"ל בענין חסום פרתי ודוש בה עיי"ש. אמנם נראה ליישב ג"ז דהנה באמת הקשה הריטב"א בחי' לע"ז שם על הא דקא' התם נתברינהו אבנים שלימות א"ר כו' מאי מועיל לנו בהאי דנתברינהו ונבטלינהו הרי יש דיחוי אצל גבוה כדא' באשרה שביטלה ע"ש ונלפענ"ד ליישב דהנה התוס' בע"ז מ"ז ע"א הקשו בהא דאיבעי' לן שם באשרה שביטלו לולבו מהו למצוה יש דיחוי אצל מצות או לא אמאי לא פשיט לי' מהדס שענביו מרובין מעליו דאם מיעטן כשר אלמא אין דיחוי ותי' דהתם בידו למעט אבל הכא אין בידו דע"י עכו"ם צריך לבטלה ע"ש ולפי"ז הרי באמת פריך הש"ס בע"ז מ"ב למ"ד ע"ז שנשתברה מאלי' מותרת אמאי אין ישראל מבטל ע"ז של עכו"ם תיהוי כע"א שנשתברה מאלי' ומשני רבא גזירה דילמא מגבה לה והדר מבטל לה והו"ל ע"א של ישראל ואינה בטילה עולמית וא"כ לפי"ז נלפענ"ד דהכא הוי מותר לבטל אפי' ע"י ישראל דדוקא ביחיד חיישינן דילמא מגבה והדר מבטל משא"כ במילי דרבים הא אמרי' בכ"ד רבים מדכרי אהדדי ע' בעירובין ג' ע"א סוכה דליחיד לא מידכר מבוי דלרבים מדכרי אהדדי וכן מצינו סברא זו בשבת קמ"ו ובפירש"י שם וע' בפסחים ל"ו ע"א ומ"ש ממנחת העומר דתניא מנחת העומר לותתין אותה וצוברין אותה צבור שאני ופירש"י דק"צ הוא וכל עסקין שלה נעשה עפ"י ב"ד והוי בזריזין ול"ח שיניחוה להחמיץ וע' סוכה מ"ג ע"ב א"ה גבי ערבה נמי נגזור משום דרבה ומשני ערבה שליח ב"ד מייתי לה וכ' הר"ן בשם י"מ דהואיל ונוטלין לפני הב"ד אימת ב"ד עלייהו ולהכי ל"ג משום דרבה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר ע"ש וע' טו"ז יו"ד ס' שפ"א סק"א. וא"כ ה"נ במזבח שהוא ענינא דרבים ל"ח דילמא מגבה לה והדר מבטל לה והי' מותר באבני המזבח לבטל גם ע"י ישראל והשתא מיושב שפיר קושי' הריטב"א הנ"ל דמטעם דיחוי לא הי' האבנים נפסלים למזבח כיון דכל שבידו ל"ה דיחוי והכא ל"ה צריכין לבטלה ע"י עכו"ם כנ"ל וע"כ קא' מטעם אבנים שלימות אמר רחמנא וא"כ לפי"ז עולים יפה דברי הר"י אסכנדרני דהא דפריך הש"ס ונתברינהו וקשה דהא נפסלו מטעם דיחוי וע"כ משום דבידו ואי ל"ה מותר רק ע"י עכו"ם שיהי' גרמא א"כ ל"ה בידו כנ"ל ותיהדר הקושי' לדוכתה דפסול בלא"ה מטעם דיחוי וע"כ משום דהכא שרי גם ע"י ישראל ולא עברו על לא תעשון כן משום דהוי ע"מ לתקן. והנה התשב"ץ בחלק ראשון סי' ב' כ' ראי' דמוחק על מנת לתקן שרי וז"ל. ועוד יש להביא ראיה לזה מענין נתיצת מזבח שהוא בלאו מדכתיב ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן וגו' והוא הדין לסתירת אבן א' מן ההיכל או מן העזרה וכן כתב הרמב"ם ז"ל ומצינו שמותר לסתור אבנים בהן כדי לתקן ואפי' לסתור ההיכל כולו כדאשכחן לבבא בן בוטא שהשיא עצה להורדוס למסתרי' להיכלא ולמבניי' כדאי' ריש ב"ב וה"ה נמי למחיקת השם שאם הוא מתכוין לתקן שהוא מותר למחוק שהרי מחיקת השם ונתיצת המזבח וההיכל בחד לאו נפקי מל"ת כן עכ"ל הרי דמשוי התשב"ץ נתיצת המזבח ומחיקת השם כחדא דכי היכי דבנתיצת מזבח שרי ע"מ לתקן ה"ה במחיקת השם ומ"ש הר"י אסכנדרני ראייתו הנ"ל משום דבמזבח א"א בע"א ובס"ת אפשר לגנוז היריעה הוא דחוק מאד דמה שאפשר לגנזו זה לא מיקרי אפשר דבשלמא אם אפשר בתיקון אחר שפיר אסור למחוק השם אפי' כדי לתקן כמ"ש הרדב"ז בתשובה ר"א סי' ע"ז דכיון דאפשר לתקן בלא מחיקה לפיכך אם מוחק אע"ג דנתכוין לצורך תיקון הוי דרך השחתה אבל אם א"א בתיקון אחר מה לי שאפשר לגונזו אין לך בזיון השם גדול מזה. וראי' לזה נראה ממה דתנינן בסוכה נ"א ע"א מבלאי מכנסי ומהמייניהן הי' מפקיעין ובהן הי' מדליקין וקשה לפימ"ש המג"א סי' קנ"ד סק"ט בשם הבאר שבע גבי ס"ת שבלה דטעינה גניזה דאסור לשורפן משם ל"ת כן לד' אלקיכם וכ' המג"א דה"ה בכל תשמישי קדושה הם בכלל ל"ת כן ומבואר בס' בנ"י סי' רע"ו דאפי' אם לא נשאר רק אות א' מהשם וג' אותיותיו הקודמין כבר נמחק אפ"ה איכא במחיקת האות הזה משום ל"ת כן דלא כמ"ש בח"ו דשם שבטל מקצתו בטל כולו ע"ש ולפי"ז האיך מותר לקרוע הבלאי בג"כ הרי עובר על ל"ת כן ול"ש לומר בזה לב ב"ד מתנה עליהן כמ"ש בתוס' שבת כ"א ע"א ד"ה שמחת ובת"י שם ע"ש. ואין לומר משום דכיון דלכבוד הקרבן הי' עושין הוי צורך קרבן וכמ"ש בתוס' שם ואתי עשה דצורך קרבן ודחי לאו דל"ת כן ז"א דהא אפשר בפתילות אחרות והיכי דאפשר שניהם לא אתי עשה ודחי לל"ת וע"כ דכיון דלצורך קרבן הי' עושין ל"ה דרך השחתה ול"ה בכלל ל"ת כן ולא אצטריך לי' לעשה לדחותו. אמנם אכתי קשה הא אפשר בגניזה כמו ס"ת שבלה אעכצ"ל דזה לא מיקרי אפשר: והנה כאשר בינותי בספרים ראיתי בתשו' רח"כ חיו"ד סי' מ"ג שכתב דבנפסל אות א' מהאותיות של השם עד שבהנשארים אין שם לעצמן אזלא הקדושה גם מאותיות הנשארים ומותר למוחקן ע"ש אך בהג"ה שם מובא בשם גאון דורו שחלק עליו בזה. ועלה בדעתי לחלק דאם נפסל עד"מ היו"ד של השם בן ד' או א' של אלקים שוב אין קדושה בהנשארים כיון דא"א שיחזרו עוד לקדושתן משום דלא יוכל להשלים יו"ד או אל"ף אליהם להשלימם לשם שלם שיחזרו לקדושתן הראשונה כיון דיהי' שלא כסדרן אבל אם נפסל האות האחרון מאותיות השם כיון דנוכל לכתוב האות הנחסר וחזי לאצטרופי שיהי' שם שלם עדיין לא פקעה קדושתה וא"כ לפ"ז לכאורה בבגדי כהונה שבלו ג"כ ליכא משום ל"ת כן כיון דקי"ל בזבחים פ"ח דבבג"כ שנקרעו אין תופרין אותו וא"כ לא חזיין שיחזרו לקדושתן הראשונה וליכא בהו משום ל"ת כן כמו בנמחקו האותיות הראשונות מהשם וכנ"ל. אולם זה ליתא דהא קי"ל בקדושין נ"ד דכתנות כהונה שבלו מועלין בהן הרי דלא פרחה קדושיתהו מהן וע"כ דכיון דגלי רחמנא בבגדי כ"ג והניחם שם מלמד שטעונין גניזה כדאי' ביומא י"ב וה"ה דילפינן בגדי כהן הדיוט מינייהו וכמ"ש המשנה למלך בפ"ה מה' מעילה ה' י"ד עי"ש במה שמסתפק לענין כלי שרת שניקבו או שנשברו אם יהי' בהם דין מעילה הרי דגלי רחמנא דלא אזלי הקדושה מינייהו ושפיר אית בהו ג"כ משום איסור ל"ת כן ובהיותי בענין זה אמרתי לבאר דברי התוס' בזבחים דף צ"ה ע"א גבי הא דאר"ל מעיל שנטמא מכניסו בפחות מג' על ג' ומכבסו משום שנאמר לא יקרע וגו' וכ' התוס' וז"ל אפי' למ"ד בריש כל הפסולין ביאה במקצת שמה ביאה שאני בגד הואיל ויכול לחתכו לא חשוב כאלו נכנס כולו עכ"ל. ולכאורה צריך להבין הא כ' התוס' בכ"ד דכל היכא דהוי איסור לא מיקרי בידו היכי נימא דלהכי לא שמה ביאה משום דבידו לחתכו הא אסור לחתכו משום לא יקרע ולא מיקרי בידו אמנם הדבר נכון דהנה באמת צריך להבין לכאורה אמאי הדין במעיל שנטמא דמכניסו פחות מגע"ג ומכבסו והרי חזינן בשאר בגד שנטמא חוץ לקלעים קי"ל במשנה שם צ"ד ע"ב דקורעו רובו ונכנס ומכבסו ומדלא שרינן ליה ע"י כניסה בפחות מגע"ג ע"כ דלא הוי זה תקנה טובה כמו קריעת רובו א"כ גם המעיל אמאי לא נתירו בקריעת רובו ואי דעובר משום לא יקרע