הרי בשמים שכז

והנה לכאורה היה איפשר לומר דיין שאני כיון דמבואר בתוס' שבועות כ"ג. ד"ה שכר דיין קרוש לא חזי לאכילה אלא שורין אותו במים לשתותו ולהכי גם כשנקרש לא פקע מיני' דין משקה כיון דע"כ עומד להשרות ולחזור לכמות שהיה. משא"כ בשאר משקין שקרשו דראויין לאכלן בשעת קרישתן הוי עלייהו תורת אוכל כשיקרשו. אמנם באמת ז"א דהרי במשנה פ"ג דטהרות הובאה במנחות ל"א. רמ"א שמן תחלה לעולם וחכ"א אף הדבש רשש"ז אומר יין פי' התוס' שם דפליגי בשקרשו וס"ל לרשש"ז דוקא יין קרוש הוי משקה ורבנן ס"ל דגם שמן ודבש קרוש חשיב משקה והכי קיי"ל ובשו"ת ידי אליהו סי' כ"ו כתב דהרמב"ם פ"ט מט"א ג"כ אזיל בשיטה זו ונקט שמן ודבש קרושים ויין קרוש אתיא בק"ו מינייהו דהוי משקה וא"כ לפ"מ דקיי"ל כרבנן גם דבש דבורים שקרש חשיב משקה: והנה בר"ש שם הוסיף ע"ד התוס' הנ"ל ופי' דבקרש וחזר ונמחה אמרי' דכ"ז שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ומסיק בפירושו שם וז"ל ורשש"ז אומר יין דוקא כדמפרש בהקומץ רבה דלעולם אין ליין תורת אוכל דאם קרש הרי הוא טהור כדתניא גבי מים שהגלידו דאין עליהם לא תורת אוכל ולא תורת משקה עכ"ל ופשיטא לי' להר"ש ז"ל שם דבשעת קרישתן אין מועיל בהו מחשבה לא לאוכלין ולא למשקה [איברא דיש לעיין במה שהר"ש הביא ממים שהגלידו דאיפשר דמים כיון דקלישי להכי הוי הקרישה בהו שינוי גדול לבטלם מתורת משקה משא"כ יין דסמיך ומכ"ש שמן ודבש דעבים איפשר דאין הקרישה חשיב שינוי כ"כ אצלם לבטלם מתורת משקין כמ"ש בפרש"י ותוס' ברכות מ"א. דמים קלושין ויין עב. והא דמצינו בדבש שקרש דאינו לא אוכל ולא משקה אף דדם הוא סמיך יותר מיין. בנ"ז הרי בדם שקרש הא מועיל מחשבה לטמא ט"א כמ"ש הר"ש בעצמו לעיל מיני' וע' בר"ן שבת ס"פ במה טומנין במ"ש לענין מים שהגלידו ונפשרו כנגד המדורה בשבת דשרי דלאו נולד הוא ול"ד למשקין שזבו כיון דהני בעודם קרושים נמי תורת משקין עלייהו לכל דבר והיינו דלענין שבת להכי ל"ה נולד כיון דגם לענין טומאה מים שהגלידו כשנימוחו חוזרין לטומאתן הראשונה וכן שאובין שהגלידו טהורין משום שאובין חזרו ונימוחו כשר להקוות עליהן וחוזרין לקדמותן כמ"ש הר"ש שם בשם התוספתא וע"כ שפיר כ' הר"ן דלהכי לא חשיב נולד משא"כ משקין שזבו הרי כשיוצאין מהפרי אין חוזרין לעולם לדין אוכל והו"ל נולד אבל בשעת קרישה הא חילוק גדול יש בין מים דקלישי לשאר משקין דסמיכי ויש להרחיב הדיבור בזה אכ"מ] וראיתי לכ"ת במכתבו שנתקשה בזה מש"ס סוכה י"ב. כי אתא רבין א"ר ירמי' אמר קרא באספך מגרנך ומיקביך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר ואימא גורן עצמו ויקב עצמו א"ר זירא יקב כתיב כאן וא"א לסכך בו מתקיף לה ר' ירמי' ואימא יין קרוש הבא משניר כו' והקשה דהרי יין קרוש טהור לגמרי ואין עליו לא תורת אוכל ולא תורת משקה א"כ לא הו"מ למידק מזה דמסככין בדבר המקבל טומאה. והנה לכאורה היה נראה ליישב קושיא זו ע"ד הפלפול דהנה בירושלמי פ"ב דמע"ש הלכה א' פריך התם על הא דהקפה הדם ואכלו חייב הרי תנינן דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ומחלק דרק לענין ט"א אינו לא אוכל ולא משקה ולא לענין איסור ע"ש והנראה בעיני להסביר הענין עפ"מ די"ל דלכך לענין טומאה לא הוי על משקה שנקרש דין משקה כיון דהא דמשקין מקבלין טומאה ילפינן מקרא דוכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא וכיון דבשעת קרישה אינו ראוי לשתיה לא קרינין בי' אשר ישתה ולכך אין עליו דין משקה לענין טומאה משא"כ לענין איסור לא בטיל מיניה שם משקה ע"י הקרישה כנ"ל ובפירש"י שם ד"ה ור' יוסי לטעמי' כו' אלא ע"כ ר' ירמי' כר"א או כאביי ס"ל דאמרי קדשים עושים טומאה כי"ב כו' והקשו המפורשים דאי אמרינן דקדשים עושה טומאה כי"ב איך אפשר לומר לר"א טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן בקדשים הרי בין לפירש"י דיליף דאוכל מטמא אוכל מנבואת חגי דכתיב לחם ונזיד והרי שם כתיב נמי יין ושמן ובין לפר"ת דיליף מוהבשר אשר יגע בכל טמא ה"ה משקין שנטמאו הוא נמי בכלל טמא וא"כ נשמע דלמ"ד אוכל מטמא אוכל בקדשים ע"כ גם משקים מטמאין אחרים מדאוריי' ע' בחידושי אבן העוזר ותי' דלר' ירמי' הא דאוכל מטמא אוכל ילפינין מדכתבה רחמנא טמא הוא דבחולין אין טומאה עושה כי"ב היינו דאין אוכל מטמא אוכל ש"מ הא משקין מטמא ועפירש"י פסחים י"ח. ד"ה ואיס"ד ובדף י"ט. ד"ה א"ל ע"ש. ולפי"ז מתיישבת שפיר קושייתו הנ"ל דר' ירמי' שפיר פריך ואימא יין קרוש ואי דקרוש הא טהור מדין משקה ז"א דהתינח אי ילפינן טומאת משקין מוכל משקה אשר ישתה אז בעינן דוקא ראויין לשתי' כנ"ל משא"כ ר' ירמי' לשיטתי' דיליף טומאת משקין מטמא הוא כו' הא משקין מטמא כנ"ל וא"כ בהאי קרא הא לא כתיב אשר ישתה ושפיר הוי לדידי' תורת משקין גם על יין קרוש כמו לענין איסור ודוק: אמנם באמת אין אנו צריכין לכ"ז דהרי מבואר בסוכה ט"ז במחצלת של שיפא ושל גמי שירי' אעפ"י שנפחתו מכשיעורה אין מסככין בהן וכן במטלניות שאין בהן גע"ג כיון דמעיקרא היו מקבלין טומאה אע"ג דהשתא אין מקבלין טומאה פסול לסיכוך ואף למה שצידד הפמ"ג בסי' תרכ"ט לומר דבכה"ג אינו פסול רק מדרבנן והכי מבואר באמת בפירש"י שם דט"ו: בכ"ז ביין קרוש הא מלבד דמעיקרא קודם שנקרש היה מקבל טומאה הא גם עתה אחר שיתמסמס יחזור לכמות שהיה בכה"ג בודאי מה"ת פסול לסכך בו. ולבר מן דין נלפענ"ד דאין כאן קושיא כל עיקר דפירכת ר' ירמי' הוא דאיפשר לן לפרושי קרא בגורן עצמו ויקב עצמו ואי דיקב משמע שכבר נעשה יין וא"א לסכך בו הא איפשר לסכך ביין קרוש וכיון דמצינין לפרושי קרא בגורן עצמו ויקב עצמו ממילא מוכח מקרא דמסככין בדבר המקבל טומאה ממה שמסככין בגורן עצמו דהו"ל אוכל והבן ולפום ריהטא היה נ"ל להוכיח מש"ס ערכין י"א. דקא"ר יוסי לענין ביכורים פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא מ"מ ופי' התוס' (שם דמיירי לענין לכתחלה שיביא היין מדריכת ענבים לביכורים וקשה מנין לנו לרבויי מהא דיין כשר להבאת ביכורים דילמא לא ריבה קרא רק יין קרוש דחשיב פרי כיון שהוא אוכל א"ו דגם כשנקרש הוי עלי' דין משקה. אמנם באמת מהא ליכא לאוכוחי מידי דלענין שיהיה נקרא פרי לא נפקא לן מידי אם הוא קרוש או לא דרק לענין שיהיה אוכל איפשר דבנקרש שאינו ראוי לשתי' יהי' עליו דין אוכל אבל מ"מ פרי לא הוי וכי"ב כ' בתוס' חולין ק"ך ד"ה הביא ע"ש: ומעתה נעתיק עצמינו לההיתר השני שכ' המג"א דאין חשש בדבש המרקחת מאחר שעומד לאכילה לא מיקרי משקה ומייתי לה מש"ס שבת י"ט. על המשנה דהתם י"ח. ושוין אלו ואלו שטוענין מבע"י את הזיתים בקורת בית הבד ואת הענבים בעיגולי הגת והמשקה הולך וזב בשבת וקא' ר"א הוא דתנן חלות דבש שריסקן בע"ש ויצאו מעצמן אסור ור"א מתיר ודחי שא"ה בדבש ליכא למיגזר שמא יסחוט משתחשך דל"ש בי' סחיטה דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל אבל גבי זיתים וענבים מעיקרא אוכל והשתא משקה ואיכא למיגזר שמא יסחוט משתחשך הרי דקראו לדבש אוכל גם לאחר שיצא מהכוורת הנה באמת הר"ש בסוף עוקצים הקשה ע"ד הש"ס הללו מהמשנה שם דקתני חלות דבש מאימתי מיטמאות משום משקה בה"א משירסק א"כ חזינין דמשעת ריסוק יש עליו תורת משקה וא"כ אדרבא היל"ל מעיקרא משקה והשתא משקה אמנם באמת י"ל דהך דחלות דבש שריסקן מיירי כשחישב עליו לאכילה בשעת ריסוק וכיון דבשעה שהי' בכוורתו היה עליו תורת אוכל כד' התוס' ב"ב הנ"ל ובשעת הריסוק חשיב עליו ג"כ לאוכלו לא נחית עליו תורת משקה. ומהאי טעמא דחה המהרי"ט בתשו' ח"א סי' ע"ו את דברי מהר"א בן יעש שרצה לומר דפירות המרוקחים בדבש ל"ה משקה מש"ס שבת קמ"ד: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדירה אבל לא לתוך הקערה כו' משקה הבא לאוכל אוכל הוא ודחי לה המהרי"ט דדוקא משקה שעדיין לא ירד עליו תורת משקה ובשעת פרישתו מן האוכל חשיב עליו לתתו לתוך אוכל אחר ודאי ל"ח משקה שעדיין לא נעקר מיני' שם אוכל ולא נחת תורת משקה עליו אבל היכי שכבר נחית עליו שם משקה מתחלה אעפ"י שבא לתוך האוכל לא נעקר שם משקה ממנו ע"ש ושעפ"י הדברים האלה אמרתי לדחות ג"כ מה שלכאורה הי' נלפענ"ד לה"ר ל"ד מהר"א בן יעש ז"ל שר"ל שם דמשקה שי"ב טעם אוכל הוי עליו תורת אוכל ולא תורת משקה כיון דטעם כעיקר דהנה בתוס' חולין קי"ז: ד"ה ולא הקשו בהא דא' בפסחים ל"ג: דאי משקין מיפקד פקידי לא נטמאו המשקין עם האוכל ואמאי לא נטמאו בנגיעת הטומאה לקליפה משום שומר ותי' דאין שם משקה עליהן עד שיצאו חוץ והכי תנינין במשנה סוף מכשירין אם אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחלתן אוכל וסופן משקה. ולכאורה אי מיפקד פקידי אמאי לא יהי' עליהן דין משקין גם כשעודן בתוך הפרי דבשלמא אי מיבלע בליעי הו"ל כגוף האוכל כמ"ש בתוס' ע"ז ד"ל: ד"ה ומטמא לענין גוש זיתים דהו"ל המשקה כ"ז שבלוע בתוכו כגוף הזית וכי"ב מצינו בתוס' מעילה י"ז. ד"ה והא אר"מ לענין דם כ"ז שמובלע בבשר השרץ בשר השרץ קרינין בי' כיון שלא פירש מעולם ועפירש"י פסחים ל"ד: ד"ה הכא דנגעו אבל אי משקין מיפקד פקידי למה לא יהי' עליהם דין משקין גם כשעודם כנוסים בתוך הפרי וע"כ דמשקין שמתערבין עם מאכל הוי עליהן דין אוכל. וכיון שכן הרי כ' הרא"ש בפירושו לנדרים נ"ב: בבעיא דרמב"ח על הא דקתני במשנה קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם אסור בהן וביוצא בהן ומיבעיא לי' אלו דוקא או שאיני טועם דוקא וכ' הר"ש דאע"ג דכי אמר אלו מועיל לאסור נ"ט בכ"ז אינו אוסר ביוצא מן הענבים כיון דמיפקד פקידי ודבר אחר הוא ממש ע"ש וא"כ לפי"ז כיון דהמשקה בעודה בתוך הפרי הוי עלה דין אוכל אע"ג דמיפקד פקידי ודבר אחר הוא מכ"ש אם נתערב עם האוכל בטעמו הוי עליו דין אוכל. אכן להאמור אין כאן ראיה כלל דהתם שאני דאמרינן דלא נחית עלי' שם משקה כ"ז שלא פירש מן הפרי אבל אחר שירד עליו תורת משקה ל"מ לאפוקי שם משקין מעליו ע"י שנתערב עם האוכל בטעמו ושפיר דחה המהרי"ט ז"ל וכתב דאע"ג דטעם כעיקר מ"מ שם משקה לא נעקר ממנו ולא אתי טעמא ומבטל העיקר שהוא גוף המשקה לבטלו מתורת משקה לגמרי אלא להוסיף עליו תורת אוכל ע"ש והכי מבואר באמת בתוס' ישנים יומא פ': בהא דא' התם ר"ל ציר שע"ג הירק מצטרף לככותבת ביוה"כ פשיטא מהו דתימא משקה הוא קמ"ל כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא וכ' בתוס' ישנים דלענין נטילה מחמת טיבולו במשקה חשיב כה"ג משקה ורק לענין יה"כ חשיב אוכל ע"ש. ועתוס' ע"ז ל'. ד"ה אלונתית