הרי בשמים שכב

עכו"ם שהתורה פטרתו משא"כ לגבי בריא מה בכך דאפשר לתקוני' הלא בין בתרומה ובין בטבל איכא חיוב מיתה בי"ש ותרומה יש לה עוד צד קל דשריא לכהנים וא"כ שפיר תיקן במה שתרם כיון דהשתא שנתרם הא איכא חולין דהיתרא ואיפשר שיאכלו הב"ב רק החולין ולא יגיעו עד התרומה והמעשר משא"כ אם ל"ה תורם יאכלו בודאי טבלים ויעברו על כל זית וזית וא"ש וממילא אזדא קושייתינו הנ"ל דבתרומה אף דאפשר לתקוני מה בכך כ"ז שלא נשאל עלה הרי הויא איסורא ואין מועיל לן כלל מה דאפשר לתקוני: והנה הפר"ד תי' לקושייתו הנ"ל דיפריש התרומה ויחזור ויערבנה עם החולין לבטלה משום דא"א לעשות כן כיון דאיסור הטבל או התרומה עובר החולה ואיסור דאין מבטלין אנחנו עושים ואי דהרי אנו שוחטין לחולה בשבת כדי שלא יאכל החולה נבילה הרי דאין חילוק בין אם נעשה האיסור ע"י החולה או ע"י אחרים ז"א דלשחוט בשביל החולה הא ע"כ אנו צריכין לעשות האיסור דנטילת נשמה אם ע"י שחיטה או נבילה בזה אנו משערין איזהו הקל אבל באיסור שאנו מבטלין הא אין בו צורך אכילה להחולה כלל דמה לו להחולה אם אנו מבטלין האיסור או לא ואף שאנו מצילין אותו מאיסור חמור מ"מ כיון שא"ב צורך אכילה לחולה לא ניתן איסור זה לדחות אף שהוא קל ומוטב שיעבור החולה על איסור חמור שהוא צורך החולה ממה שנעבור אנחנו על איסור קל שא"ב צורך אכילה לחולה אמנם הקשה ע"ז לנפשי' מהא דאמר רבה היכי דאיפשר בחולין כ"ע ל"פ כו' ופריך פשיטא ומשני ל"צ אלא בשבת ופריך בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא ולהנ"ל הרי נהי דהגבהת תרומ"ע בשבת אינו רק דרבנן מ"מ כיון שא"ב צורך אכילה לחולה אין אומרים לאדם חטא באיסור קל כדי שיזכה החולה באיסור חמור ע"ש. אמנם הגאון בס' אב"מ בקונטרס התשובות סי' י"ח תי' דבאיסור דרבנן פשיטא דאע"ג דא"ב צורך לחולה מוטב שנעבור באיסור דרבנן ולא יעבור החולה באיסור תורה דבכה"ג אמרינן לאדם חטא כדי שיזכה חברך משא"כ באיסור דאין מבטלין שפיר תי' הפר"ד לעאן דס"ל דאסור לבטל לכתחלה מה"ת ע"ש אמנם אכתי קשה להפוסקים דס"ל דא"מ איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן א"כ מוטב שנעבור אנחנו על איסור דרבנן דא"מ כדי' שלא יעבור החולה באיסור תורה. ומה שרצה באב"מ שם לחדש דבתרומה לכ"ע הוא מה"ת משום שאסור להפסיד תרומה הנה שפיר קא מותיב לי' הרב הגאון המגיה ז"ל שם ע"ש ולבר מן דין לפ"מ שהעליתי במק"א לתרץ קושי' הפר"ד שהקשה דהרי חטה אחת פוטרת כל הכרי וא"כ נפריש חטה א' ולא יהי' רק ח"ש וכ' להכריח מכח זה דאתיא הברייתא אליבא דר"ש דס"ל כ"ש למלקות ע' חי' הריטב"א מכות י"ז. והרי לר"ש שרי מה"ת להפסיד קדשים וה"ה תרומה כבזבחים ע"ה: אין מבטלין תרומה בשמן של מע"ש ור"ש מתיר אמנם לפ"מ דמוקי הש"ס בטבל טבול דרבנן א"ש כיון דגם החולה לא יעבור רק באיסור דרבנן אין לנו לעבור באיסור דא"מ כדי שיזכה החולה באיסור טבל דרבנן והא דאנו עוברין על איסור הפרשה בשבת בשביל שלא יעבור החולה באיסור טבל דרבנן י"ל משום דבהפרשה זו ליכא איסור גמור כבהפרשת שאר טבל דאיכא משום מתקן שמתירו באכילה או משום מקדיש משא"כ הכא שיש לפנינו חולה שיב"ס ואנו מסופקין אם להאכילו טבל או להפריש תרומתו והרי ב"כ וב"כ אנו מתירין לו אפס שהספק הוא מה עדיף יותר מצד הדין וא"כ אין כאן תיקון דהרי בכל ענין לא ימנע מאכילתו ועתוס' חגיגה ח'. ד"ה משום סקרתא לענין מעשר בהמה שכ' דל"ח מתקן כיון דשרי לאכול בלא עישור ע"ש ואי דהוי תיקון עכ"פ לענין שאם יותיר החולה יהי' מותר לבריא לאכול ממנו שכבר הופרש ז"א דהרי כ' במג"א סי' של"ט סק"ז בשם רמב"ם ור"ן דהמעשר בשבת דינו כמבשל בשבת וא"כ הרי קיי"ל בחולין ט"ו: השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא כיון דא"א לכזית בשר בלא שחיטה כי קא שחיט אדעתא דחולה קשחיט המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו וכיון דמעשר דינו כמבשל הלא אסור לבריא גזירה שמא ירבה לתקן בשבילו וע' במלחמות פע"פ שכ' דהיכי דאין התיקון מיד ביומו ל"ה מתקן ועצל"ח פסחים פ'. א"כ אין כאן מתקן וגם משום מקדיש ליכא לפמ"ש בצל"ח ביצה י"ב: דרק כשנותן לכהן איכא משום מקדיש ובלא"ה הרי בתוס' חגיגה הנ"ל כתבו דבהגבהת תרומ"ע ליכא בקריאת השם משום מקדיש כיון דחייב מה"ת לקרוא שם ע"ש ועתוס' ר"ה ד"ד. ד"ה ומעשרות דלחד תי' עובר לאחר מירוח משום בל תאחר. וז"ש הגמ' כאן בשבת נמי פשיטא טלטול דרבנן הוא ובעלמא אמרי' דבהגבהת תרומ"ע בשבת אסור משום מתקן עפירש"י שבת ל"ד. ובסוף ביצה. וע"כ דהכא ליכא משום מתקן וגם משום מקדיש ליכא כנ"ל וכ"כ באמת בס' שיח יצחק. וכיון דליכא איסור דרבנן גמור לכך שפיר שרינן להפריש כדי שלא יעבור החולה על טבל דרבנן שהוא איסור גמור. ולפי"ז מיושב ע"נ המשך דברי הש"ס דלבתר דמוקי בטבל טבול דרבנן מסיים מ"ס טבל חמור ודקדקו המפורשים דמה ענין סיום זה לכאן הרי פלוגתא זו היא רק בא"א בחולין. ולהאמור י"ל שהוא לראי' דע"כ מיירי בטבל דרבנן דאלת"ה קשה יפריש תרומה ויחזור ויערבנה דאי מיירי בטבל דאוריי' הי' לנו לחטוא באיסור דרבנן דא"מ איסור לכתחלה כדי שינצל החולה מאיסור טבל דאוריי' החמור וע"כ דמיירי בטבל דרבנן. וניחא לי בזה ליישב ד' הרמב"ם פי"ד ממ"א הי"ז שתמה עליו הפר"ד במה דמשמע מלשונו דמיירי שאין הבעלים כאן להפריש התרומה ומדוע זה שינה מלשון הגמ' דקא' דא"א בהחולין דהיינו שאין די להחולה בהחולין הנותרים. ולהאמור יתיישב שפיר לפ"מ שהבין בתשו' פנ"י מהמג"ש חא"ח סוסי' ג' בדעת הרמב"ם דאיסור דרבנן לאו דוקא להוסיף על התערובת שרי אלא אפי' לבטלו לכתחלה ג"כ שרי ואפילו בדבר שעיקרו מדאוריי' ע"ש וא"כ אי היו הבעלים כאן להפריש אלא שלא יספיקו החולין להחולה עכ"פ הי"ל להפריש תרומה ולחזור לערבה דממ"נ בטבל דאוריי' הא שרי לן לעבור על איסור דרבנן דא"מ אי' לכתחלה כדי להציל החולה מאיסור טבל דאוריי' ובטבל דרבנן הא ליכא איסור כלל לבטל לכתחלה ובאמת פוסק הרמב"ם בספ"א מה' תרומות דתרומ"ע בזה"ז דרבנן וא"כ אי הו"מ להפריש בודאי הי' מחויב להפריש תרומה ולחזור לערבה וע"כ פי' שא"א לתקן כגון שאין הבעלים כאן להפריש וכדומה. ומה נכון ליישב בזה קושי' המהרש"א הנ"ל שהקשה בהא דקא' לימא תנאי הוא כו' מנ"ל דפליגי ר' וראב"ש באיפשר בחולין דילמא פליגי בא"א ובפלוגתא דב"ת ורבנן. ונראה דהנה הקשה הנוב"י הנ"ל אמאי לא יכניסו הכרישין דרך גגין וקרפיפות ולא יהי' איסור טבל דכ"ז שלא ראה פה"ב פטור מארעי ותי' דכיון דמיירי בשבת איקבע למעשר ולפי"ז הרי כ' המל"מ דהא דשבת קובע למעשר אינו רק מדרבנן ומעשר ירק ג"כ אינו רק דרבנן וא"כ אף דמבואר בתוס' עירובין ל"ז: ד"ה מאן ההוא תנא דמעשר ירק חשיב עיקרו מה"ת בכ"ז הרי כ' בש"ע אה"ע סי' כ"ח ובב"ש שם ס"ק נ"ב דתרי דרבנן חשיב אין לו עיקר מה"ת וה"נ הא הוי תרי דרבנן כנ"ל וא"כ א"א לומר דפליגי בא"א דבזה שפיר תיקשי אמאי לא יעשר ויחזור ויערבנו ברוב חולין ואי דאין לחטוא באי' דא"מ איסור לכתחלה כדי שינצל החולה מאיסור טבל דרבנן ז"א דהרי מבואר בביצה ד"ד: ובתוס' שם דאיסור דרבנן שאין לו עיקר מה"ת לכ"ע שרי לבטל לכתחלה והך מעשר כיון דהוי תרי דרבנן הא חשיב אין לו עיקר מה"ת וע"כ דפליגי באפשר בחולין. ובסגנון זה י"ל עוד בד"א בישוב קושי' המהרש"א הנ"ל דהנה כבר כתבנו דיש לתרץ קושי' הפר"ד הנ"ל דנפריש ונערב ברוב חולין די"ל דאתיא כר"י דמב"מ ל"ב מה"ת ואף דאוקימנא בעשא"נ ובתוס' חולין צ"ט: כתבו דבדרבנן אפי' לר"י מב"מ בטיל בכ"ז הרי כ' בתוס' נדה ע"א: לענין דם תבוסה דאע"ג שהוא מדרבנן מ"מ כיון דשייך בי' טומאת רביעית דמטמא באהל מדאוריי' הוי עיקרו מה"ת ול"ב לר"י מב"מ ע"ש וא"כ ה"נ כיון דשייך בי' טבל דאוריי' בעציץ נקוב לכך גם בעשא"נ ל"ב לד"י מב"מ והתינח בפלוגתא דב"ת ורבנן משא"כ בהך דגוזזין את הכרישין שפיר תקשי נפרוש ונבטלנו ברוב ואי דלמה שחזר בו ר"ת בתוס' זבחים ומנחות הנ"ל הא גם ביבש ביבש לר"י מב"מ ל"ב וא"כ הלא רבי ס"ל כר"י דמב"מ ל"ב בחולין ק"ט. דקא' נראין דברי ר"י ע"ש בפירש"י ובתוס' שם צ"ז. ד"ה א"ר ז"א דהכא הא הוי תרי דרבנן כנ"ל ובכה"ג גם לר"י מב"מ בטיל וע"כ דפליגי הכא באפשר בחולין. ובפשיטות י"ל בישוב קושי' המהרש"א דהרי באמת הכא שפיר קשה אמאי לר' א"צ לעשר ויאכל החולה טבל יפקירנו ויפטר ממעשר ובשלמא בפלוגתא דב"ת ורבנן י"ל כנ"ל דאם חוזר הבעה"ב וזוכה בו חייב במעשר לאחר מירוח עכ"פ משא"כ הכא דאיירי קודם גמר מלאכה הרי ברייתא ערוכה היא בש"ס ב"ק הנ"ל דהמפקיד את כרמו והשכים בבוקר ובצרו פטור ממעשר אמנם י"ל דיהי' ראי' מכאן להסוברים דהפקר אסור בשבת וא"כ כמו דא"צ לעשר דאין שבות דהפרשה נדחה מפני טבל דרבנן ה"ה הפקר בשבת שייך למימר האי טעמא וא"כ התינח אי פליגי באיפשר בחולין משא"כ אי נימא דפליגי בא"א אבל באיפשר לכ"ע מתקנינין ומוספינין לי' א"כ תיהדר הקושיא לדוכתה יפקירנו ויפטר ממעשר. והנה בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה תי' לקושי' הפר"ד הנ"ל דתרומה שחזרה למקומה לית לה ביטול דהדרה לטבלה ומביא כן מהירושלמי והסכים על ידו בשו"ת חת"ס א"ח סי' ע"ט ובחיו"ד סי' שי"ט. ובאמת הסברא מוכחת כן דכיון שהתרומה נתבטלה ונעשה חולין טרם שניתנה לכהן הוי כלא הפריש כלל כמו כששואל על התרומה דהדרה לטבלה. וקצת י"ל עפ"ד התוס' בזבחים ו'. גבי עשה דלאחר הפרשה שהקשו מפ"ק דשבועות דא"ל מהו שיקרבו ברגל אחר וכ' דשא"ה כיון שאבד וקרב אחר תחתיו איגלאי מילתא שלא היתה הפרשתן הפרשה ע"ש ונדחה עפי"ז ד' המקנה בקידושין ל"ח בתוס' ד"ה אקרוב ע"ש אמנם צ"ע לפי"ז בש"ס מנחות כ"ג: אלא למ"ד בתר מבטל אזלינן שירים מי קא הוו טיבלא וכן בתר הכי קא' אלא למ"ד בתר בטל אזלינין קומץ מי קא הוי טיבלא וקשה לס"ד דלא ידע מהא דאר"י נאמר הקטרה בקומץ ונא' הקטרה בשירים מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל חבירו כו' ולהאמור הא שפיר משכחת לה דשירים יחזרו לטיבלא וכן הקומץ כגון קומץ שחזר ונתערב בשירים דהדרא לטיבלא כמו בתרומה שחזרה למקומה ובאמת מבואר ביומא כ"ט: דפריך אמאי קמיצת מנחה בלילה תשרף נהדרה ונהדר ונקמצה ביממא הוא תני לה והוא אמר לה כ"ש מקדשין שלב"ז ופירש"י דהקומץ טעון מתן כלי וכיון שקידש הקומץ בכלי לשם קומץ אינו חוזר להיות טבל ע"ש הרי דכיון שנתקדש הקומץ בכלי אף שחזר למקומו לא הדר לטבלי' וא"כ בתרומה נמי הרי א' בפסחים ל"ד: דתרומה קדושת פה דידי' כקדושת כלי דמיא ל"ש לומר דכשחזרה למקומה הדרה לטבלה והעירני קצת לזה חכם א' ויש אתי להרחיב הדיבור בזה אכן לא ירשני הזמן לבא כעת בארוכה ואסתגר בזה דברי ידידו דור"ש באהבה: