עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryהרי בשמים

הרי בשמים שכא

hareibesamim 321 · הרי בשמים · free full Hebrew text

Open in the reader →

דבכזית ח"ש לגבי יו"כ שהיא בכרותבת ע' ריטב"א קידושין ע"ז וחייל שפיר איסור טבל על יו"כ. אמנם אכתי קשה דהנה באמת הקשה הפר"ד לשי' הר"ן דס"ל דשוחטין לחולה בשבת דהוא בסקילה אע"ג דאיכא נבילה הקל משום דבשחיטה אינו עושה איסור רק פעם א' משא"כ בנבילה עובר על כל זית וזית שאוכל א"כ היל"ל בטבל ותרומה להפריש התרומה מהטבל ולהאכילו התרומה עם השירים אע"ג דטבל קל שאפשר לתקנו מ"מ כשנפרש הא אין כאן איסור רק אכילת התרומה והמותר חולין דהיתרא היא משא"כ בטבל הרי כל האכילה היא איסור ועובר על כל זית וזית. ובמש"ש שאין הבעלים כאן להפריש מלבד שתמהו עליו האחרונים דהרי נוכל להפריש בלא דעתו הלא אי מיירי שהטבל הוא של אחרים יקשה לשי' הראב"ד שהבין הכ"מ פ"ב מה' מעשר בדעתו דלקוח פטור ממעשר בין קודם מירוח בין לאחר מירוח דל"ה תבואת זרעך ותי' בספר כסא דהרסנא סי' ל"ט לפ"מ דמוקי הש"ס דמיירי בשבת א"כ נהי דיש לטבל חומר דעובר בכל זית בכ"ז כשנפריש נעשה עוד איסור בהפרשה ואין חומר הכמות מועיל שנעבור עוד על שבות דשבת ע"ש אולם לכאורה הרי כנגד איסור דהפרשה שנעשה בהתרומה איכא כנגדו איסור טלטול דמוקצה בהטבל כשנותנו להחולה דבשלמא משום איסור אכילת מוקצה ליכא דאף דהא דליכא משום מוקצה לאחר שנתקן כ' בתוס' הטעם דבמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א מגו דאתקצי ביה"ש כו' לאחר שנתקן אבל בקודם שנתקן הא שייך גם בדרבנן מוקצה בכ"ז י"ל דאין איסור אכילת מוקצה חל על איסור טבל הקדום אבל בטלטול הא שפיר אסור טבל כדא' ר"פ מפנין דאפי' טבל דרבנן אסור בטלטול אבל תרומה שריא בטלטול. ואף לשי' הר"ן הובא בשעה"מ פ"ג דשבת דס"ל גם במוקצה מחמת איסור דרביע עלי' אמרינן כיון שהוא מוקצה לדידי' אף דחזיא לאחריני הוי מוקצה דלא כד' התוס' בשבת קכ"ז: שחילקו דל"א הכי רק במוקצה מחמת גריעותא כגון בגדי עניים לעשירים ועמג"א סי' ש"ח סק"ט שהקשה באמת ע"ד הר"ן מהך דתרומה דפ' מפנין ובפמ"ג שם כ' דלד' הר"ן מיירי הך דמפנין תרומה טהורה בתרומה שכבר זכה בה כהן והוי איהו הבעלים וכיון דחזיא לבעלים מותר לכל ישראל לטלטל אבל בתרומה שביד ישראל שלא באה עדיין ליד כהן באמת אסורה בטלטול כיון דלהבעלים שהוא הישראל לא חזיא ע"ש בכ"ז הכא דהבעלים הוא החולה וכיון דלדידי' חזיא לאכילה משום פיקוח נפש ל"ה מוקצה ושריא לכ"ע בטלטול אמנם י"ל דהרי גם בהפרשת הטבל הא מטלטלין הטבל בשעת ההפרשה: אולם אכתי קשה הרי בהפרשה אפשר בלעדי טלטול הטבל ע"י שיקבע מקום להתרומה והמעשר בצפונו או בדרומו ויקרא שם ואח"כ הא שרי לטלטלו אמנם י"ל דמיירי דמיירי ברייתא זו במשקין של טבל ותרומה והרי א' בכ"ד בהלוקח יין מבין הכותים דל"מ לומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' רק למ"ד יש ברירה והרי כ' היש"ש בדיני ברירה שלו והוא מד' התוס' עירובין ל"ז דבדרבנן שיש לו עיקר מה"ת קיי"ל דאין ברירה עפנ"י גיטין כ"ה. ובלא"ה לפ"מ דמוקמינן ברייתא זו כרבי הרי רבי ס"ל בגיטין מ"ז: דאפי' בדרבנן גמור אין ברירה וא"כ ע"כ צריך להפריש בידים קודם קריאת שם וא"כ איכא גם בהפרשה טלטול מוקצה וכיון שכן דמיירי הך ברייתא במשקין של טבל ותרומה הרי כ' בנוב"י שם כיון דשיעור משקין האסורין הוא ברביעית ושיעור שותה ביו"כ הוא מלא לוגמיו שהוא פחות מרביעית באדם בינוני אינו חל טבל על יו"כ וא"כ הדר"ק הנ"ל לדוכתה אמאי קא' דטבל קיל מתרומה דאפשר לתקוני הרי במשקין של תרומה ג"כ אפשר לתקוני ע"י שאלה ואי דיחזור לטבלו הרי במשקין אין איסור טבל חל על יו"כ: איברא דהא דאקשינן דהרי כנגד איסור דהפרשה איכא בטבל איסור דטלטול מוקצה י"ל דל"ק משום דבאמת טלטול מוקצה הוא קיל מכל השבותין עב"י א"ח סי' שי"א שכ' בשם הרמב"ן דטלטול מוקצה הוא קיל מהוצאה לכרמלית ע' בדרישה שם ובסי' של"ד הביא הב"י ד' הבעה"ת דמוקצה קיל מחצר שאינה מעורבת ע"ש ועחי' פנ"י גיטין ע"ז: וא"כ בהפרשת תרומה דאיכא איסור שבות דרבנן גמור משום מתקן או משום מקדיש בודאי הוא חמור וא"כ לפי"ז ממילא אין לנו הכרח לאוקמי הברייתא במשקין דוקא. אמנם אכתי יש מקום להקשות דהרי הברייתא סתמא נשנית ומשמע דמיירי אפי' בחולה הצריך למשקין וקשה כנ"ל שעל כן נראה להכריח דהברייתא ע"כ לא איירי במשקין דא"א לאשכוחי פלוגתא דבן תימא ורבנן במשקין כלל דהנה באמת הקשה השעה"מ פ"ח מה' לולב דמאי פליגי הכא אי טבל חמור או תרומה יפקירו להטבל והפקר פטור ממעשר והכריח מזה כד' ה"ר מנוח שם דאם זוכה בו החולה אח"כ בעצמו שוב נתחייב אכן עדיין יש להקשות דהרי באמת בירושלמי רפ"ק דמעשרות מבואר דבהפקירו אפי' חוזר וזוכה בו הבעה"ב בעצמו ג"כ פטור מתרומ"ע ובמירח בשדה לב"ה דקיי"ל כוותייהו אפי' הפקיר לאחר מירוח ג"כ פוטר כמ"ש שם בשם הירושלמי ואפי' אי נימא דהש"ס דילן לא ס"ל הכי דאף דמבואר בב"ק כ"ח. המפקיר את כרמו והשכים בבוקר ובצרו פטור מן המעשר י"ל דבזה יש חילוק בין קודם מירוח לאחר מירוח דאף דנימא דגם הפקר לאחר מירוח פוטר ממעשר מ"מ אם חוזר בעה"ב וזוכה בו שוב מתחייב במעשר ועתוס' ב"מ כ"א: ובאס"ז שם וצ"ע. אמנם הלא כיון שפעם אחת נפקע ממנו חיוב המעשר ע"י ההפקר אף דכשנמלך וזוכה בו הדר מתחייב אמנם הרי הו"ל כנעשה טבל מחדש כדמצינו בביצה י"ג גבי מלילות דבנמלך הו"ל טבלי ביומי' ע"ש וא"כ הרי יוכל להביאו לאחר ההפקר טרם שיזכה בו החולה דרך גגין וקרפיפות ולא יתחייב במעשר אמנם י"ל דהכא קאי להך לישנא דבב"מ פ"ח: דל"ב ראיית פה"ב אלא בזיתים וענבים דלאו בני גורן נינהו והכא מיירי בטבל של דגן וממילא לפי"ז ע"כ א"א לומר דיהי' פלוגתייהו דבן תימא ורבנן במשקין דהרי א' בחולין ק"ך: לר' יהושע דבתרומה ל"א משקין היוצא ממנו כמותו רק בזיתים וענבים ולא בשאר פירות ואפי' בדגן של תרומה שהמחהו אין משקה שלו כמותו ע' בתוס' שם וא"כ לא משכחת במשקין אי אייר תרומה מדאוריי' רק בזיתים וענבים ובזיתים וענבים הא לכ"ע בעי' ראיית פה"ב ויוכל שפיר להפקירו ולעשות כנ"ל וע"כ דלא פליגי ב"ת ורבנן במשקין. או י"ל בדרך אחר דע"כ לא פליגי הכא במשקין לפ"מ דא' בחולין שם דבאיסור שאינו בא מאליו כגון תרומה ילפינן דמשקין היוצא ממנו כמותו מבכורים וה"ה טבל למ"ש בתוס' קידושין ל"ח: דהוי איסור שאינו בא מאליו שבא ע"י מירוח שהיא מעשה אדם וכ"מ בתוס' חולין שם ד"ה היכא וא"כ לפ"מ דנראה מתוס' ערכין י"א. ד"ה מנין דבביכורים לכך משקין היוצא מהן כמותן דכיון דהפרישן כשהי' אוכל לא פקע מהן קדושת הביכורים כשנעשה משקה ע"ש ושעפי"ז נראה דמשקין של טבל שנסחט קודם ראיית פה"ב דכיון של"ה חל עדיין איסור טבל עלי' כשהי' אוכל לא חל עלי' טבל משנעשה משקה דאינו דומיא דביכורים וא"כ לפי"ז א"א לומר דפליגי במשקין של טבל ותרומה דשפיר יקשה הרי יוכל להפקיר הטבל ויפטר ממעשר ואי דמשחוזר וזוכה הדר מתחייב ז"א דכיון שנסתלק פ"א איסור טבל מהמשקה א"י לחול עליו מחדש שם טבל כיון דל"ה דומיא דביכורים כנ"ל. ובדרך קצרה י"ל דא"א דפליגי במשקין כיון דא' בחולין שם דאיסור שאינו בא מאליו כגון תרומה ילפינן דמשקין כמותו מביכורים וכן טבל לשי' תוס' קידושין הנ"ל דל"ה איסור הבא מאליו ע"כ ג"כ ילפינן מביכורים ובפרט לפי"מ שהעלה הפנ"י בקונטרס חדש דרק לס"ד דש"ס חולין ילפינן איסור הבא מאליו דמשקין כמותו מחמץ וחלב ושרצים אבל אליבא דמסקנא דילפינן ערלה מביכורים גם באיסור הבא מאליו אין משקה היוצא ממנו כמותו רק בזיתים וענבים דומיא דביכורים ע"ש והרי כ' בתוס' מנחות ט"ו. ד"ה לחם דילפותא דביכורים ל"ה רק אסמכתא ע"ש א"כ ל"ה איסורייהו לעולם רק מדרבנן ובברייתא הא לא מיירי רק בטבל ותרומה שבעציץ נקוב חייבין עליהן מיתה בי"ש מדקא' טבל ונבילה מאכילין אותו נבילה שהטבל במיתה והרי רבה קא' אפלוגתא דב"ת ורבנן דבאיפשר בחולין כ"ע לא פליגי ובכרישין שהוא מעשר ירק דרבנן פליגי ר' וראב"ש גם באיפשר וא"כ אי איתא דמיירי בטבל ותרומה דמשקין שהוא דרבנן הא ג"כ דמי למעשר ירק דל"ש למיגזר משקה אטו אוכל כדגזרינן עשא"נ אטו עציץ נקוב והבן. וי"ל עוד טעם אחר דא"א לומר דפליגי במשקין של טבל ותרומה דהנה באמת הקשה הפר"ד מאי פליגי אי טבל חמור או תרומה חמורה נפריש תרומה ונבטלנה אח"כ בהחולין דהא הך דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק דרבנן ואיפשר לומר דאתיא כר' יהודה דס"ל מב"ב לא בטיל מה"ת ואף דבתוס' זבחים ע"ג. ומנחות כ"ב: הובא בשם ר"ת דביבש ביבש ל"א ר"י דמב"מ ל"ב י"ל עפמ"ש בנובי"ת חיו"ד סי' מ"ה דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל איסור לכתחלה מה"ת ע"ש ולפי"ז מיושב קושי' הפר"ד דממ"נ אי מיירי ביבש ביבש הא אסור לבטל לכתחלה מה"ת ואי מיירי בלח בלח כגון קמח בקמח שהוא דבר הנבלל הא ל"ב לח בלח מה"ת וכ"ז ניחא אי מיירי באוכלין אבל אי נימא דפליגי במשקין הרי למ"ד דאזיל בתר מבטל בודאי ל"ה מב"מ דחולין מתוקנים. א"א להן להיות תרומה וגם למ"ד דאזלינן בתר בטל הרי כ' התוס' במנחות הנ"ל דשמן של תרומה שנפל לשמן של חולין ל"ה מב"מ דל"ב משום דמשקין לכי מסרחי אין שם משקה עליהן וא"א לתרומה שתעשה חולין וא"כ תיהדר קושי' הפר"ד לדוכתה. וכ"ז לפלפולא ע"ד החידוד. אמנם לקושטא דמילתא נראה מתוך הסוגיא דאין הברייתא מיירי ביו"כ מדקא' אהא דפריך אפשר בחולין פשיטא ל"צ בשבת ואי מיירי ביו"כ הא גם ביו"כ איכא איסור דהגבהת תרומ"ע ול"ה צריך לאוקמי בשבת אכן המעיין בתוספתא גופה יראה בעליל דמיירי ביו"כ: והנה בגוף קושייתינו הנ"ל דהרי גם תרומה איפשר לתקוני ע"י שאלה כנ"ל נראה דל"ק דהנה כבר הבאתי קושי' הפר"ד דאמאי ס"ל לב"ת תרומה ולא טבל הרי טבל חמור דאיכא ריבוי בשיעורין על כל זית וזית כסברת הר"ן בנבילה ושחוטה אמנם באמת שפיר הבין בזה הרשב"ץ ח"ג סי' ל"ח דבסברת הגמ' דטבל איפשר לתקוני היינו כיון דאפשר לתקוני ע"י הפרשה הוי לגבי החולה כאלו הוא מתוקן והרי הוא כאילו אינו חייב לתקנו כדגן עכו"ם שהתורה פטרתו אבל נבילה הא אין לה היתר ושייך שפיר דעובר על כל זית וזית ואיכא ריבוי בשיעורין ולכך חמור משחיטה שעובר בפעם א'. ושעפיז"נ ליישב קושי' התוס' קידושין כ"ו: ד"ה מעשה בר"ג וזקנים שהקשו דמה הי' מועיל תיקונו אדרבא גרע טפי שמא יאכלו ב"ב הכל אף העישור עצמו ופי' הפנ"י בכונתם עפ"מ דקיי"ל הכא כרבנן דטבל ותרומה מאכילין אותו טבל דטבל קיל דאיפשר לתקוני א"כ יש חששא טפי שיאכלו התרומה שהיא חמורה מטבל ע"ש ולהאמור ניחא דהתינח בחולה שייך הסברא הנ"ל דכיון דאפשר לתקוני' הו"ל לגבי' כדגן