הרי בשמים שכ

דאין פודין הקדישות בשבת ושרי להאכילו בלא פדיי' דבשלמא איסור דרבנן שיש לו עיקר מה"ת כגון טבל בעשא"נ כיון דבטבל דאוריי' איכא חיוב מיתה בי"ש לכך נדחה שבות דהפרשה מקמי' אבל מפני דבר דל"ה רק איסורא בעלמא אפשר דלא דחינן שבות דשבת מקמי' דהרי מצינו לענין אחע"א דעל איסור דרבנן אין איסור חל ועל דבר שאינו רק איסור בעלמא כגון ח"ש חייל עלי' איסור אחר כמ"ש בתוס' שבועות כ"ג: וכן אי מיירי בירושלים אף דשם א"א בפדיי' משום קליטת מחיצות וגם בזה"ז אין אוכלין מע"ש בירושלים בכ"ז הרי בכ"מ פ"ב ממע"ש מובא בשם ירושלמי ר' פינחס מסאב לה ופדי לה דבנטמא בירושלים שרי לפדותו ועש"ע יו"ד סי' של"א סעי' קל"ה ובש"ך שם ס"ק רל"א וא"כ כיון דמע"ש עכ"פ מפריש ע"כ מהכרישין הרי ברי"ט אלגזי ה' חלה פרק ראשון סק"ו מובא בשם הירושלמי דבהפריש מע"ש בשבלין טובל ואוסר כל הגורן כמו דתרומה קובע מה"ת ה"ה מע"ש ובמ"ל פ"ג מה' מעשר הי"ט מביא ג"כ בשם רש"י דמעשר קובע מה"ת אף בשלא נגמרה מלאכתו ועדיף בזה מתרומה דבתרומה קיי"ל כחכמים דר"א פ"ב דמעשרות דאינה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל מעשר קובע מה"ת אף בהפריש בשבלין וער"ש ורע"ב פ"ק דתרומות מ"ה. וא"כ הוי גם בכרישין רק חד דרבנן כיון דהוקבעו הכרישין ע"י הפרשת המע"ש וראיתי שהרגיש בזה קצת כ"ת. אמנם באמת מסתימת לישנא דר' דקא' וא"צ לעשר משמע דא"צ להפריש שום מעשר וקשה באמת לשי' הסמ"ג הנ"ל איך יפרנס הברייתא הלזו דס"ל לרבי דא"צ לעשר וקא' בגמ' משום דמעשר ירק דרבנן ותקשי לדידי' הא מע"ש גם בירקות הוי מה"ת: והנה במג"א סי' תרי"ח הקשה ע"ד הרמב"ם פי"ד מה' מא"ס דאמאי לא מחלק דבמעשר ירק דרבנן גם באפשר בחולין א"צ לעשר ונלפענ"ד לתרץ דברי הרמב"ם והסמ"ג דהנה המהרש"א ז"ל הקשה מנ"ל להש"ס דפליגי רבי וראב"ש באפשר בחולין ולהקשות מינה על רבה דילמא מיירי הברייתא בא"א בחולין וקמיפלגי בפלוגתא דבן תימא ורבנן אי טבל חמור או תרומה חמירא. אמנם נלפענ"ד ליישב דע"כ לא פליגי ב"ת ורבנן רק בטבל ותרומה ששניהם במיתה בי"ש דאוריי' משא"כ בההיא ברייתא הלא מיירי במעשרות וא"כ הרי ביבמות פ"ו אמרי' ורבנן מה תרומה טובלת אף מע"ר נמי טובל ופירש"י ואע"ג דבדידי' ליכא חיוב מיתה חייבין מיתה על הטבל שלא הופרש מע"ר ממנו. ובתוס' שם ד"ה אי מהתם לתי' הב' גם בטבול למעשר עני איכא חיוב מיתה ומכ"ש בטבול למע"ש ולפי"ז לענין טבל ומעשר לא הוי מצינן למימר דפליגי בא"א בחולין איזהו חמור טבל או מעשר דהרי בודאי טבל חמור כיון דבטבול למעשרות דאוריי' איכא חיוב מיתה בי"ש משא"כ במעשרות גופייהו הא ליכא חיוב מיתה אמנם בב"י יו"ד סי' של"א הביא בשם הסמ"ג שפוסק דבטבול למעשרות אין מיתה אלא מלקות שאין מיתה אלא בטבל הטבול לת"ג או לתרומ"ע ע"ש וכ"פ באמת הרמב"ם פ"י מה' מ"א ה"כ ובמגדול עוז שם ובתשו' מהרמ"ט סי' כ"ה כ' דסוגיות חלוקות הן דהסוגיא דיבמות הנ"ל ס"ל דבטבול למעשרות איכא חיוב מיתה אכן סוגיא דמכות חולקת וס"ל דבטבול למעשרות ליכא רק מלקות ולא מיתה והרמב"ם וסמ"ג פוסקים כסוגיא דמכות ע"ש וא"כ לפי"ז להרמב"ם וסמ"ג שפיר מתפרש ההיא בברייתא דכרישין בא"א בחולין ופליגי בפלוגתא דב"ת ורבנן אי טבל חמור או מעשר חמור ולא אצטריך למיתי עלה מטעם דמעשר ירק דרבנן וי"ל דבאפשר בחולין גם במעשר ירק צריך לעשר וא"ש דברי הרמב"ם שאינו מחלק בין מעשר דגן למעשר ירק וממילא ל"ק ג"כ על הסמ"ג הנ"ל כיון דאהו לשיטת' הא שפיר מוקי הברייתא בא"א בחולין וא"כ טעמא דרבי דא"צ לעשר ל"ה משום דמעשר ירק דרבנן אלא אפי' אי הוי דאוריי' א"צ לעשר משום דס"ל דטבל קיל ממעשר כיון דאפשר לתקוני והבן כי נכון וברור הוא בס"ד: והנה לכאורה יש לדקדק בהא דקא' נימא ראב"ש הוא ולא רבי מאי כולי האי אי אתיא הברייתא דפליגי בה ב"ת ורבנן אליבא דראב"ש נהי דקיי"ל הלכה כ"ר מחבירו דילמא רק לגבי אינך תנאי ולא לגבי ראב"ש שהי' גדול ממנו בתורה כמו שהעיד ע"ז ר' בעצמו בב"מ פ"ד דקא' נהי דבתורה גדול ממני כו' ונהי דבירושלמי פ"ב דדמאי ופ"ג דתרומות קא' הלכתא כ"ר מחבירו אף לגבי ראב"ש אבל מ"מ אין מוכרח דגם ש"ס דילן יסבור הכי דפריך בפשיטות כ"כ ע' בס' יד מלאכי ח"א כללי ההא אות קע"ה מ"ש בזה ומה שנלפענ"ד בזה דהנה קשה לכאורה בהא דס"ל לת"ק מאכילין אותו טבל ואין מאכילין אותו תרומה דטבל קיל דאפשר לתקוני הרי גם תרומה אפשר לתקוני ע"י שאלה ואי דכשישאל יחזור לטבלו הרי תרומה סתמא קתני בברייתא והלא משכחת תרומה שאינה חוזרת לטבלה כגון זר שאכל תרומה בשוגג דמשלם קרן וחומש והתשלומין הם תרומה ושילם חולין מתוקנים שנעשו תרומה וכששואל על התרומה הלזו ל"ה טבל כיון שהי' מתוקן ואי דא"כ הוי אפשר בחולין כיון דכשישאל יהי' היתר ז"א דהרי יכול להיות שאין הבעלים עתה בפנינו שישאלו ובכ"ז האיסור בעצמותו הוי קל כיון דאפשר לתקוני אי הי' הבעלים כאן. אמנם י"ל דבירושלמי רפ"ז דתרומות פליגי רבי וראב"ש בענין התשלומין שנעשין תרומה דס"ל לרבי דהנתינה לכהן מקדשתו וראב"ש ס"ל דהפרשתו מקדשתו ער"ש רפ"ו דתרומות (שעפי"ז אמרתי לכאורה לבאר ד' התוס' כתובות ל': ד"ה זר שאכל תרומה. שכ' וז"ל ואוכל תרומה בשוגג והזיד במעילה לרבי דאמר במיתה דחייב גזה"כ הוא וא"כ לאביי דפטר חייבי מיתה בי"ש א' ר' נחוניא ס"ל כרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אמאי תניא בפ' כל שעה האוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל ואמרי' מאן י"א רנבה"ק כו' וכ"ת במיתה דהקדש דוקא גלי כו' א"כ הא דתנן התם האוכל תרומת חמץ בפסח כו' והשתא בשוגג נמי ליפטר משום כרת דפסח כו' וי"ל דשאני שוגג דתרומה משום דתשלומין דידי' כפרה ולא ממונא כו' ולכך ל"ש קלבד"מ לפוטרו מכפרה והקשה א"ז הגאון מליסא בס' בית יעקב לפמ"ש בתוס' שם בסה"ד דהכפרה תלוי' בהפרשה א"כ לא יצטרך רק להפריש ולא לשלם לכהן ורחמנא חייבי' אף לשלם לכהן דכתיב ונתן לכהן וגילה רחמנא דקלבד"מ אינו פוטר מתשלומין לכהן שאינו משום כפרה ולהנ"ל י"ל דהא דכ' התוס' דהכפרה תלוי' בהפרשה היינו לראב"ש דס"ל דהפרשתו מקדשתו משא"כ הקושיא דנימא קלבד"מ הרי הוא רק לרבי דס"ל הזיד במעילה במיתה ורבי הא ס"ל דהנתינה לכהן מקדשתו וי"ל דלדידי' תלוי' הכפרה בנתינה לכהן אמנם באמת קושי' התוס' מתרומה הוא לאו אליבא דרבי דוקא דאכילת תרומה הא לכ"ע במיתה בי"ש ומחוורתא כמ"ש א"ז הגאון ז"ל שם דהא דכ"ר ונתן לכהן אינו משום תשלומין של גזל הכהן רק הוא מ"ע וכל שהוא מ"ע אין קלבד"מ פוטרו] וא"כ לרבי דהנתינה לכהן מקדשתו ע"כ איירי שבא ליד כהן דמעיקרא לא חל עלה שם תרומה עדיין וא"כ תו לא מצי למיתשל עלה כדא' בנדרים נ"ט ולפי"ז מיושב שפיר הדקדוק הנ"ל דהכי פריך נימא ראב"ש היא והרי לדידי' יקשה בהא דקתני תרומה סתמא והרי כיון דאיהו ס"ל הפרשתו מקדשתו הלא משכחת תרומה דאפשר לתקוני ע"י שאלה כנ"ל: אמנם אי קשיא הא קשיא לכאורה דהנה מלשון הרמב"ם פי"ד ממ"א הי"ז נראה שמפרש הך ברייתא דטבל ותרומה שיש כאן ב' כוסות לפנינו א' של טבל וא' של תרומה וכ"כ בס' תוספת יה"כ להעמיס כן בדברי הר"ן ולכאורה ילה"ק בהא דקא' ת"ק טבל ולא תרומה דטבל קיל דאפשר לתקוני והרי בברייתא סתמא קתני ומשמע דמיירי אפי' בטבלי ביומי' והופרשה התרומה היום דנהי דרבו החולקים עמ"ש המגיה מ"ל פ"ה מה' מעשר שכ' דטבילי האידנא שרי להפריש גם בשבת ע' שעה"מ שם ועתוס' שבת קי"א. ד"ה לא ס"ד ובס' סדרי טהרה סי' קצ"ז סק"ד ובתשו' שא"ר סי' נ"ו בכ"ז בעבר והפריש הלא קיי"ל טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ובתרומה כזו הלא ג"כ יש לה תקנה שישאל עלי' ואי דתיהדר לטבלה ז"א דהרי האי ברייתא בדיני יו"כ שנוי' בתוספתא דיומא פ"ד ומיירי ביו"כ וא"כ אף שיחזור להיות טבל הא אין איסור טבל חל על יו"כ בטבלי ביומי' דטבל לגבי יו"כ ל"ה לא כולל ולא מוסיף ואי דהוי מוסיף משום דטבל אסור בהנאה של כילוי מה"ת עתוס' שבת כ"ו וביבמות ס"ו: ויו"כ הא אינו אסור רק באכילה ולא בהנאה. הנה מלבד דבתוס' חולין ק"א. כ' דאיסור הנאה ל"ה מוסיף הרי באמת בר"ש סוף תרומות מוכיח מהך דפסחים ל"ד בגבל של בית רבי דאיסוה"נ של כילוי בתרומה אינו רק מדרבנן ובמ"ל פ"ב דתרומות מובא בשם התוס' דטבל ותרומה שוים הם בדינם ואם בתרומה אין האיה"נ של כילוי רק מדרבנן ה"ה בטבל ע"ש וא"כ הרי בסוגיין מוקמינן הך ברייתא אליבא דרבי ול"ה מוסיף לדידי' אבל שם תרומה הא שפיר חל אף שאין עלי' איסור טבל דהרי גם קודם שנגמר מלאכתו מהני הפרשה ע' רע"ב פ"ד דפאה משנה ב' ובפנ"י ביצה י"ג בשם הירושלמי ובראב"ד פ"ב מתרומות הי"ב וע' קידושין ס"ב פירות ערוגה זו מחוברות יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושין וכשיתלשו דבריו קיימין וער"ש ספ"א דתרומות שכ' דרבי' קרא [ובמק"א העירותי מזה ע"ד הרשב"א והרא"ש בנדרים י"ב. שכ' דלכך לא הוי תרומה דבר הנדור משום דגם קודם הפרשה הי' אסור משום טבל והרי משכחת תרומ"ע שלא הי' אסור מקודם משום טבל כנ"ל וע' מנחות ע' דהא דא' לא מצינו תרומה במחובר הוא רק לענין איחיובי מיתה וחומש אבל אם קרא עלה שם קדשה וכ"כ הרמב"ם פי"א מתרומות הכ"ו. וא"כ קשה לפי"ז בהא דא' בנדרים שם דהא דקתני כחלת אהרן וכתרומתו מותר לחד שינויא אתי לאפוקי הא כתרומת לחמי תודה אסור ולחד שינויא אתי לאפוקי כתרומת הלשכה דאסור ע"ש והרי משכחת בתרומת דגן גופה שאסור משום דהוי כדבר הנדור כנ"ל וביותר קשיא על גוף הדין דכחלת אהרן וכתרומתו מותר הרי כיון דמשכחת איזה תרומה דהוי' דבר הנדור הי"ל לאסור בסתמא משום דסתם נדרים להחמיר דומיא דמצינו התם בכאימרא אף דיש הרבה חולין בכ"ז תלינן להחמיר ואסור וה"ה באמר כתרומה כיון דאיכא תרומה כזו שהיא נדור היל"ל דכיון לאיסורא דסתם נדרים להחמיר וכן ילה"ק דמשכחת תרומה של"ה אסורה מקודם בזר שאכל תרומה בשוגג דחייב קו"ח ושילם חולין מתוקנים דהם תרומה כנ"ל. ויש אתי אריכות דברים בזה לא עת האסף פה] ומכ"ש כשנגמרה מלאכתו אף שאיסור טבל לא יוכל לחול על יו"כ אבל תרומה שפיר חיילא אליבא דאבא שאול דס"ל בפסחים ל"ב: בתרומה שו"פ אע"פ שא"ב כזית א"כ הוי תרומה ח"ש לגבי יו"כ ומבואר בתוס' שבועות הנ"ל דעל ח"ש איסור חל אף לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת. אמנם י"ל כמ"ש בשו"ת נוב"י הנ"ל כיון דטבל שיעורו בכזית ויו"כ בככותבת א"כ הוי טבל