הרי בשמים לא

סי' א לק' מיעליט'ן בעזה"י יום ה' כ"ח לירח טבת תרל"ט לפ"ק סטריא שלום רב לכבוד ש"ב הרב החריף ובקי בחדר"ת ירו"ש בנש"ק כש"ת יחיאל מיכל כהנא איש הורוויץ נ"י כעת רב במדינת פולין מכתבו הגיעני והנני לתשובתו ע"ד השאלה בס"ת שנמצא היוד מהשם הקדוש ב"ה וב"ש בצורת וא"ו מחמת שהאריך הסופר רגל היוד והי' שאלת תינוק דלא חכים ולא טיפש ואמר שהוא וא"ו: הנה לכאורה הדין פשוט דמותר למחוק הוא"ו ולכתוב יוד במקומה ולקדשה דומיא דכ' ביו"ד סי' רע"ו סי"א בהג"ה בה"א של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כחי"ת מותר למחוק או לגרוד הרגל ולתקנה וכ' בש"ך שם משום שהכל רואין שהוא ח' ואינו שם ואין בזה משום מוחק את השם וה"נ כיון שמתחלה כתב הסופר וא"ו לא נתקדש בקדושת השם: אמנם אפשר לומר לכאורה דאותיות ו"ה שנכתבו לשם קדושה אין נמחקין כמ"ש התוס' בשם ר"ח בשבועות ל"ה ע"א ובע"ז י"ח ע"א דא"ד מאדני כיון שהמה מאותיות שם המיוחד אין נמחקין אף שאינן שם בפ"ע וכן מבואר ברמ"א סי' רע"ו דגם א"ה מאהי' אינו נמחק ע' בט"ז שם דלא כמ"ש בס' תורת חיים בשבועות שם עיי"ש מ"ש בשם ס' דרך אמונה ושערי אורה] וא"כ הול"ל דמכ"ש בו"ה שהוא מעצם שם המפורש דאינו נמחק. ובאמת כ"כ בכ"מ פ"ו מיסוה"ת לחד פירושא שהי' כן הגירסא לפני הראב"ד בדברי הרמב"ם ז"ל שם דו"ה מהוי' אינן נמחקין. אולם בספר בני יונה כ' לחלק בזה דכיון דאותיות ו"ה אין דרך לכותבן קודם י"ה לכך לא נתקדשו. בשלמא א"ד שנכתבו לשם קדושה כיון שדרך לכותבו לפני נ"י שפיר נוכל לומר דנתקדשו משום דעתיד להיות שם שלם אבל בו"ה אין להחמיר ע"ש ואנכי הבאתי סמוכין לזה מדברי הש"ס בזבחים פ"ח ע"א גבי כ"ש דאין מקדשין חסרין ל"ש אלא שאין דעתו להוסיף אבל דעתו להוסיף ראשון ראשון קודש ע"ש וה"נ בא"ד כיון שדרך כתיבתן הוא לפני נ"י ודעתו להוסיף נ"י ראשון ראשון קודש אבל באותיות ו"ה שאין דרך לכותבן קודם י"ה [ולשי' קצת פוסקים הו"ל שלכ"ס ופסול] א"כ ל"ש בזה ראשון ראשון קודש. אמנם יש לחלק עוד בזה ולומר דאם כתב ו"ה בלבד לשם קדושה אינה חלה עליו הקדושה משום דא"א להשלימם לשם שלם כיון דמבואר בפוסקים דבעינן שיהי' השם נכתב כסדרן. משא"כ היכי שכ' שם שלם והאותיות יו"ד ק"א כתב שלא לשם קדושה ורק אותיות וא"ו ק"א כ' לשם קדושה והיכי דכ' תחלת השם בפירוש שלא לשם קדושה אפי' קידשו בסוף מבואר בס' בני יונה דל"מ וא"כ כשקידש האותיות ו"ה בסוף חלה עליהם שפיר קדושה כיון דראוי להעביר קולמס על האותיות הראשונות לשם קדושת השם דבכה"ג לאו שלא כסדרן מיקרי כיון דנכתבו כסדר א"כ שפיר נוכל לומר לדעת ר"ח וה"ג שברמב"ם הנ"ל דהאותיות ו"ה קדושים. ושעפי"ז אומר לבאר דברי הש"ס גיטין נ"ד ע"ב ההוא דאתא לקמי' דר"א א"ל ס"ת שכתבתי לפלוני אזכרות שבו לא כתבתי לשמן כו' שכל ס"ת שאין אזכרות שבו כתובות לשמן אינו שוה כלום וליעבר עלייהו קולמס וליקדשי' נימא דלא כר"י כו' והקשה בב"י סי' רע"ו בשם הרשב"ץ הא שם שנכתב שלא בקדושה מותר למוחקו א"כ אמאי פריך וליעבר עלייהו קולמס וליקדשי' נימא דלא כר"י הרי יכול למיפרך לכ"ע דהא יוכל למוחקם. ולהאמור יתיישב שפיר דלא הו"מ למיפרך הכי עפימ"ש הרדב"ז בתשובה ח"א סי' ק"ב דכ"מ דקא' אזכרות הכונה על שמות ההוי' ע"ש שמביא ראי' מפורשת מדברי הרמב"ם ז"ל [ולפענ"ד צ"ע מדברי הש"ס סנהדרין ד"ס ע"א ואר"י א"ש אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד לאפוקי כינוי דלא ופליגא דר"ח בתרווייהו דאר"ח השומע אזכרה בזה"ז א"ח לקרוע כו' אלא פשיטא מעכו"ם ואי שם המיוחד מי גמירי אלא לאו בכינוי כו' הרי דקרי לכינוי ג"כ אזכרה. וע' ברכות כ"ח ע"ב הני י"ח כנגד מי א"ר הלל ברי' דרשב"נ כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לד' בני אלים רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבק"ש וצ"ע] ולפי"ז נוכל לאוקמי כגון שאמר הסופר תחלת האזכרות היינו י"ה כתב שלא לשמן וכמ"ש התוס' במנחות מ"ב ע"א דהתם אין הכונה שכ' סתמא רק שכתב בפירוש של"ש והאותיות ו"ה שבסוף קידש וא"כ א"א בתיקון דהשמות כולן א"א למוחקן דהא סופן הם קדושים ואי דנמחוק רק תחלתן ונכתוב אחרים במקומן הא יהי' שלכ"ס ופסול ומיושב שפיר קושי' הרשב"ץ הנ"ל: והנה לענין אי מהני קידוש בסוף השם באמת מבואר במשנת חכמים פ"ו מיסוה"ת בשם הרמ"ע מפאנו דמהני ובשו"ת מים רבים חיו"ד סי' כ"ז פלפל הרבה בזה ונשאר בספק אם עולה לקדושת השם בשלא כיון רק באות האחרון או לא אולם נוכל לומר דז"א רק באם לא כיון בהאותיות הראשונות כלל וכתבן סתמא ובהאות האחרון חישב לשם קדושת השם דבכה"ג מבואר בס' בני יונה הנ"ל דאמרינן גמרו וקידושו באין כא' אבל היכי שבהאותיות הראשונות חישב בפי' לשם חול נוכל לומר דאינו מועיל באמת דומיא דאמרי' בעירובין י"ג ע"א ע"כ ל"ק ת"ק התם אלא כיון דאינתק לשם רחל תו לא הדרא מינתקא לשם לאה אבל גבי תורה דסתמא מיכתבה ה"נ דמחקינין ע"ש וראי' לזה נראה ממס' סופרים פ"ה הלכה ג' הי' צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהוד' ולא הטיל בו ד' מוחק את השם וקשה למה יעלה הכורת על השם כולו הרי יוכל למחוק רק הה"א האחרונה ויחזור ויכתבנה לשם קדושה א"ו כיון דבאותיות הראשונות כיון בפירוש לשם יהוד' בכה"ג אינו מועיל קידוש באות האחרון. וגם מכח הסברא נוכל לומר כן דבלא כיון באותיות הראשונות בפי' לשם חול הא קי"ל בתמורה י"א ע"ב באומר רגלה של זו עולה שאם הקדיש דבר שהנשמה תלוי' בה כגון הירך וחלל שלה או למ"ד דבר שעושה אותה טריפה גם בלמעלה מן הארכובה אמרינן דפשטה קדושה בכולה וא"כ ה"נ נהי דלא כיון בהאותיות הראשונות לשם קדושה מ"מ אם באות האחרון כיון לשם קדושה ממילא פשטה קדושה בכל השם כיון דהשם לא יוכל להיות בלעדי אות זה הוי כהקדיש אבר שהנשמה תלוי' בה דפשטה קדושה בכולה משא"כ אם כיון בפירוש לשם חול הא רצה שלא יתקדשו ממילא אינו מועיל והוי כי הא דאמרי' בקידושין ז' ע"א מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת ע"ש בפירש"י ודמיא ג"כ להא דאמרי' בעלמא כ"ש אין מקדשין שלא מדעת וז"ב. נחזור לנ"ד דכיון דנכתב וא"ו במקום יו"ד לא נתקדש כלל ורשאי לגרור הוא"ו ולכתוב יו"ד במקומה ואופן הגרירה הנה ראיתי בנב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ע"ח שכ' בנידן שנשאל בס"ת שנמצא רגל השמאלי בה"א אחרונה שבשם בן ד' נוגע לגג ונראה כחי"ת כ' וז"ל. אמנם דבר א' צריך אני להזהיר בתיקון זה מה שאינו מבואר בראשונים כאשר יגרור רגל השמאלי יתחיל לגרור ממטה למעלה לצד דבוקו בגג תיכף כשיפרד הדיבוק כבר הוא ה"א ממש ואיך יגרור אח"כ וימחוק השם הרי למהרמ"פ ל"ה בריר לי' שיש בזה משום חק תוכות כו' הנה מבואר מדבריו דלכך הזהיר שלא להתחיל למעלה כיון דלמהרמ"פ ל"ה חק תוכות משמע שבאופן דהוי חק תוכות אין חשש בזה וא"כ בנ"ד רשאי לגרור הוא"ו ממטה למעלה ואי משנעשה יו"ד הרי איכא שם שלם הא בזה שמקצר הוא"ו ועושה אותה יו"ד בכה"ג הוי בודאי חק תוכות. והנה בענין מה שנראה מד' הנוב"י הנ"ל דהיכי דהוי חק תוכות אין בו איסו' מחיקת השם. וכן ראיתי בספר תורת גיטין לא"ז הגאון מליסא ז"ל בגיטין ד"ך ע"ב שכ' להדיא דשם הנעשה ע"י חק תוכות או ע"י רקימה אין בו איסור מחיקה ע"ש ולכאורה אפשר ליישב בזה מה שהקשה בתשו' מעיל צדקה סי' כ"ג על הא דאמר בסוטה ל"ה ע"ב כיצד כתבו ישראל את התורה רי"א ע"ג אבנים כתבוה בע' לשון כו' ואח"כ סדו אותן בסיד כו' האיך עברו על מחיקת השם. ולהאמור י"ל דהי' ע"י החקיקה על האבנים וליכא איסור מחיקה אולם לפענ"ד יש לדון בזה טובא דאטו איסור מחיקה תליא אם נכתב בהכשר לס"ת ומה לי אם נעשה השם ע"י חק תוכות עכ"פ קדושת השם עליו ואסור למוחקו דלא גרע מהי' כתוב שם על ידות הכלים ועל כרעי המטה בערכין ו' וכן במ"ס פ"ה הי"ג על קרן הפרה ומפורש ברמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ו וכן אם הי' שם חקוק בכלי מתכת או בכלי זכוכית והתיך הכלי ה"ז לוקה ולא חילק בין חק תוכות או ירכות וע' בגיטין ד"ך ע"א והא דינרי זהב תוכות הן. וע' בסנהדרין נ"ו ע"א גבי נוקב שם דפריך ואימא מיברז הוא ואזהרתי' מהכא ל"ת כן לד' אלקיכם כו' ואימא דחייק שם אפומא דסכינא ובזע בה כו' הרי דגם בחקק שם אפומא דסכינא עובר במחיקתו משום ל"ת כן. והכי מוכח מדברי הש"ס סוכה נ"ג בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למישטפא עלמא אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למיכתב שם אחספא ונשדי' בתהומא ומנח כו' נשא אחיתופל ק"ו בעצמו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לעשות שלום לכל העולם כולו עאכו"כ וקשה הו"ל למיכתב שם אחספא ע"י חק תוכות ולא יהי' איסור ל"ת כן הכי הי' מוכרח לכתוב השם באופן שיכשר לס"ת א"ו דגם ע"י חק תוכות איכא איסור מחיקה מדאורייתא ועוד יש לה"ר מש"ס שבת ק"ג ע"ב כתבה כשירה כו' או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו ומביא הב"י בא"ח סי' ל"ב בשם הנ"י דהכונה שזרק זהב על כתב השמות שנכתבו בדיו אפ"ה פסול משום דס"ל כתב העליון כתב ומבטל התחתון וכ' הב"י דלכך נקט אזכרות דוקא משום דבאזכרות אסור להעביר את הזהב דהוי מוחק את השם ומש"ה יגנזו. אבל בשאר תיבות א"צ לגנוז דמעביר הזהב וחוזר לכשרותו ע"ש וא"כ לפי זה בזרק עפרות זהב כתב זה בודאי אינו כשר לס"ת דהא אינו כשר אלא דיו ואפ"ה שייך בי' איסו' מחיקה וכן מובא במ"ס מעשה בתורתו של אלכסנדר שהי' אזכרותיו בזהב ואמרו חכמים יגנז וא"כ ה"ה חק תוכות אף דפסול לס"ת מ"מ שם מיהא הוי לענין שאסור למוחקו כיון שנכתב לשמו של הקב"ה וע' בתשב"ץ ח"ר סי' קכ"ז שכ' וז"ל אבל אם נכתבו בזהב כיון שנכתבו לשמן קדשי אע"ג דס"ת נפסל בכך היינו משום דלענין כתיבת ס"ת גמרי' הלכה דבעי' דיו אבל דלא ליהוי כתב לענין מחיקת השם ליכא למ"ד וציץ יוכיח שהוא טס של זהב וכתיב בי' כתב בפ' פקודי מכתב פתוחי חותם קודש לה' וטרח תלמודא לאסוקי אי הוי חק תוכות או ירכות כדאי' פ' המביא תניין ומשמע דדיני' לכל מילי דכתיבה כדין לבד מהכשר ס"ת כו' ע"ש ובקושיא של בעל מעיל צדקה הנ"ל מסוטה י"ל עפימ"ש מהרש"א שם דלשון הקודש לא הי' בכלל ע' לשון וא"כ הא מבואר בש"ך יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"א דשם שנכתב בלשון חול אינו שם כלל ומותר למוחקו ע"ש א"כ בלא"ה לק"מ. שוב ראיתי בס' בני יונה סי' רע"ו שהביא בשם תשו' רמ"ע שכ' בנידן שם שנדבק רגל הה"א לגגה צריך ליזהר לגררו