הרי בשמים שיג

עין מן האיסור כיון דאיפשר לבודקו בקל ולהאמור י"ל כיון דאפי' ימצאנו פגום הא לא יהי' בודאי איסור כיון דאיפשר דבעצם המפרקת נפגם ובכה"ג ליכא האיסור דמעלים עין מן האיסור והענין מובן דהרי ע"כ הא דאסור להעלים עין מן האיסור אינו רק מדרבנן דהרי כל עיקר חיוב דבדיקת הריאה אינו רק דרבנן וכדמביא באמת בחי' הרשב"א שם ראי' לזה דאל"כ איך מייתי מפרה אדומה ושעיר המשתלח שצריך שיהיו שלמין ודילמא טריפה אכתי קשה דילמא אית בהו טריפות בריאה דהא מצוי הוא וע"כ דאינו רק מדרבנן וכ"ה מירושלמי מס' ביצה ר' יודן דמאי מדבריהם ראיית טריפה מדבריהם כו' והיינו בספק טריפות הסירכות ומש"ה א' בפ' א"צ דשרי לשחוט בהמה מסוכנת ביו"ט אם יכול לאכול כזית חי מבית טביחתה אלמא דמה"ת יכול לאכול בלא הפשט וניתוח וכיון דמסוכנת היא וא"א לו לשחוט אא"כ יאכל בלי בדיקה שהרי היום נטה לערוב שרי לי' רבנן בלא בדיקה ע"ש [ומתוס' נדה מ"ד. דגם מיעוט המצוי ל"ה רק חומרא דרבנן וע' בס' הארוך מש"ך רסי' ל"ט ובפ"ת שם ובשפ"ד סק"ג] ויש להביא עוד ראי' לזה מהא דקיי"ל גבי עולה ונתח אותה לנתחי' ולא נתחי' לנתחים ערמב"ם פ"ו ממעה"ק וקשה לכאורה לפי"ד התוס' זבחים ס"ו דהיכי דמסברא החיצונה הו"א דהחיוב הוא לעשות כן אפי' אי כתיב בלשון לאו אמרינן דאין צריך ע"ש וא"כ הרי בחולין י"א. פריך מרישא של עולה וניחוש שמא ניקב קרום של מוח ומוכיח ר"א מזה דאזלינן בתר רובא וקשה לפי"ז דא"כ מנא ידעינן לאסור נתחים לנתחים דילמא כונת התורה שא"צ לנתחה לנתחי נתחים דה"א דמחויב לנתוח כדי שיוכל לבדוק אם ניקב קרום של מוח אף דל"ה רק מיעוטא בכדי שלא יהי' מעלים עין מן האיסור ואשמעינן קרא דא"צ א"ו דל"ה רק מדרבנן. והרי מצינו ששלמה המלך ע"ה הקריב אלף עולות ואף דבעולה דדרשינן בה ולא נתחי' לנתחים ע"כ משום דסמכינן ארובא שלא ניקב קרום של מוח והרי בין אלף עולות יוכל למצוא א' שיהי' ניקב קרום המוח וע"כ משום דכל חד בפ"ע כשר סמכינן ארובא ול"א מגיסא אסירא ע' זבחים ע"ג:] ושעל כן מצינו בפסחים ס"ה. תניא ר"י אומר כוס הי' ממלא מדם התערובת שאם ישפך דמו של א' מהן נמצא זה מכשירו ולכאורה קשה הרי לא ימלט שלא יהי' בא' מכמה מאות פסחים טריפה וכיון שמעורב דם טריפה הא ס"ל לר"י אין דם מבטל דם ואם זורק מדם התערובת הו"ל כמעלים עין מן האיסור ולפמ"ש בתוס' זבחים ע"ט: אי ס"ל דגוזרין גזירה במקדש הוא דילמא אתי לאכשורי בעינייהו וא"כ כולו דם פסול הוא א"ו דהך דמעלים עין מן האיסור אינו רק מדרבנן וא"כ י"ל דאף למ"ד גוזרין גזירה במקדש אבל גזלג"ז לא גזרינן ובלא"ה כיון דהך שאם ישפך דמו לתקוני ספיקי אתי וכיון דמעלים עין ל"ה רק דרבנן הו"ל סד"ר ולקולא וכיון שכן דמעלים עין מן האיסור ל"ה רק דרבנן שפיר כ' הפוסקים הנ"ל דהיכי דלא יהי' רק ספק איסור הלא ספק דרבנן לקולא ולא קשיא דלענין בדיקת הסכין לד' הראב"ד הנ"ל הלא איכא חז"א שאינו זבוח ז"א דלגבי סכין אין לצרף חזקת שא"ז כיון דסכין איתרע בהמה לא איתרעי: ושעפי"ז נראה ליישב קושי' הפר"ח בא"ח סי' תצ"ח עמ"ש ברמ"א שם דעגל שנולד ביו"ט וכלו לו חדשיו דמותר לשוחטו ביו"ט בעינן שיפריס עג"ק דחיישינן שמא יראה בו ריעותא באברים הפנימיים ונמצא ששחט ביו"ט שלא לצורך והק' מש"ס חולין נ"א: דרוצה לסייע לר"נ דא' התם ביה"ר א"ב משום ריסוק אברים מהא דושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הב"ע שהפריס ע"ג קרקע ולד' הרמ"א הא בלא"ה ע"כ מיתוקמא בהפריס עג"ק דאל"ה אסור לשוחטו משום יו"ט ולהאמור יהי' נכון דהרי גם אם לא יפריס עג"ק אינו ודאי טריפה רק חשש שמא ימצא אח"כ ריסוק אברים א"כ עכ"פ מותר לשוחטו קודם דחזינן אי מפריס או לא דרק כשאנו רואין שאינו מפריס עג"ק אז צריכין לחוש שמא ימצא ריעותא באברים הפנימים ויהי' שחיטה ביו"ט שלא לצורך אבל עכ"פ שרי לשוחטו קודם שבודקין אותו אם מפריס עג"ק משום דסמכינן ארובא דאינם מתרסקין ואי דהוי כמעלים עין מן האיסור ז"א דהרי אי הוי ידעינן שאינו מפריס הא ל"ה רק ספק איסור ובכה"ג ליכא איסור דמעלים עין כנ"ל [אכן יל"ע לפי"ז בד' הרשב"א הנ"ל שכ' לענין בדיקת הריאה כיון דבקל יוכל לראות אם י"ב סירכא הוי כמעלים עין מן האיסור והרי הרשב"א בתה"א הובא בתבו"ש סוסי' ל"ט כ' דסירכא בריאה ל"ה רק ספק טריפה דשמא רק עור א' ניקב וממנו הסירכא באה ע"ש ובספק איסור הא ליכא משום מעלים עין וצע"כ] והלא באמת מבואר בביצה כ"ה דהוא רק דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח ודקא' התם ע"ב נטיעה מקטע רגליהון דקצביא מבואר בתוס' שם דהיינו אם נמצא טריפה אח"כ נענש כשוגג ולא כאונס שלא הי"ל למהר כ"כ. ומבואר בא"ז ה' טריפות בשם תשו' רש"י דהוא רק חומרא בעלמא בדבר שטריפות שלה סופו להתגלות מיד כשיוציא הריאה וזה שאכל קודם נגלה למפרע שאכל טריפה וכ"כ בספר כנפי יונה סי' ל"א דזה אינו רק בדבר שסופו ליגלות ממילא מאוס הוא שיוודע לו שאכל טריפות אבל מה שיוכל להיות שלא יוודע לו אח"כ אין קפידא לחפש אחריו ע"ש וע' בכו"פ סי' ל"ט שמבואר בדבריו דהא דכ' התוס' דנענש כשוגג ולא כאונס הוא רק מפני שלא בדק אחר טריפות הריאה אבל משום שאר טרפיות דל"ה מיעוט המצוי חשיב אונס ע"ש הרי דבשביל שמא ימצא טריפה שאינו מצוי לא רמיא חיובא עלי' דאינש להעלות על הדעת לחוש לו עד שאפי' אם ימצא אח"כ שאכל טריפה חשיב אונס ומכ"ש לענין חשש מציאת ספק טריפה הלא כבר בררנו דליכא בזה משום מעלים עין מן האיסור משום דל"ה רק דרבנן. ולהכי נמי כ' הפוסקים הנ"ל דבדאיכא טירחא לא חשו לי' חכמים וא"צ לברורי ועפירש"י חולין נ': ד"ה מאי כו' ומיהו כל הנך טריפות אנן לא טרחינן למיבדק בתרייהו דכל כמה דלא משתכחו אזלינן בתר רובא כו' ונראה דהא דפרש"י התם הכי בטריפות הכרס דוקא הוא משום דקא' רבה בר ר"ה התם דכרס החיצון הוא מפרעתה ופירש"י צד הכרס הרואה את הקרקע הנראה מיד כשפותחין את הבהמה להוציא המעיים ע"ש וא"כ דהחיוב לבדוק בכרס כמו בבדיקת הריאה משום דנראה כמעלים עין מן האיסור כמ"ש הרשב"א הנ"ל ולהכי כ' רש"י הכי דאיכא טורח לא איכפת לן בהא דמעלים עין מן האיסור ובדיקת הריאה שאני מפני שעלולה ליטרף מהסירכות המצויין בה וע"כ אין בנ"ד חשש איסור וביותר י"ל דהחשש של מעכת"ה בנידן הלז אינו לברר המיעוט מתוך הרוב דנימא היכי דאיכא לברורי לא נסמוך ארובא וניחוש למיעוטא אלא שהוא מיעוטא דמיעוטא ואין לחוש אפי' איכא לברורי דאף דכ' המרדכי בחולין ס"פ הזרוע דלא מיקרי מיעוטא דמיעוטא מה שהוא בתכלית המיעוט כגון א' מאלף דלא מיקרי מיעוטא דמיעוטא אלא דומיא דגבינת בית אוניקי דשאר בהמות אין נשחטין כלל לע"ז ועגלים רובן אין נשחטין זהו מיעוטא דמיעוטא דעגלים הוי מיעוטא לגבי שאר בהמות ובעגלים עצמן אין נשחטין לע"ז רק מיעוטא אבל אי הי' מכל מיני בהמות נשחטין לע"ז אפי' עגל א' מאלפים לא מיקרי מיעוטא דמיעוטא ע"ש בכ"ז כיון דהחשש של מעכת"ה הוא רק על טריפות דצוה"ג שהוא מיעוט לגבי שאר טריפות ורוב הם כשרות לגמרי הוי מיעוטא דמיעוטא דומה לזה כ' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' כ"ד לתרץ קושי' המהרש"א בכורות ך' שהקשה נימא גבי שחיטה סמוך מיעוטא לחזקה וכ' דבשלמא קודם דהוי ידעינן דאזלינן ב"ר היינו חוששין שפיר שמא במקום נקב קא שחיט ול"ה מיעוטא כיון דשם טריפה חד הוא וכולל כל האברים וכל מיני טריפות ול"ה מיעוטא דמיעוטא אבל לבתר דאזלינן ב"ר וליכא למיחש לשאר טריפות רק לנקיבת הושט הוי כמיעוטא דמיעוטא ע"ש ומכ"ש דבנ"ד ל"ה רק מיעוטא דמיעוטא ואין לחוש לו כלל וע' בשו"ת מהר"ם לובלין סי' כ"ח שמבואר מדבריו דהיכי דאינו רק חשש טריפות פרטי אינו מהחיוב לבדוק אחרי' ועתבו"ש סי' א' סק"ג. ובפרט שכפי הנשמע עיניהם של עניים נשואות לזה שמשתכרין הרבה בהמסחר הלז הרי במקום הפסד ממון מצינו לרז"ל שהתירו לאכול אפי' קודם הפשט ומכ"ש בזה. ושעל כן ליכא נמי בזה משום ביזוי והפסד אוכלין כמבואר בפוסקים בש"ע א"ח סי' קע"א דכל שהוא לצורך אדם לית לן למיחש לזה כי על כן לפענ"ד אין אני רואה מקום לאסור בזה אם לא שיש למעכת"ר בזה איזה מיגדר מילתא ושלום למר ולכל סיעת מרחמוהי כנפשו הטהורה ונפש ידידו דור"ש באהבה: סי' ה בעזה"י יום ג' טו"ב סיון תרנ"א לפ"ק סטרי ישפות ה' שלום וברכה לכבוד ש"ב ידידי הרב המאה"ג הותיק בנש"ק מוה' שמואל ראבין נ"י אבד"ק קאראטשין יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש היות שיש בקהלתו ביהכנ"ס בנין של עץ ונתרועע אמנם אפשר לתקנו אכן ברצון בני העיר לבנות ביהכנ"ס חדש חומת אבנים אף שאין בידם מוכן מעות לצורך כל הבנין רק בדעתם שאם יסתרו הישן ויתחילו לבנות החדש ירימו הבע"ב תושבי העיר ובני הכפרים מהסביבות נדבות לצורך הבנין ונפש כת"ר בשאלתו אשר תפרד והיתה לארבעה ראשים א' אם מותר לסתור הביהכנ"ס הישן כדי לבנות חדש שא"א להם לבנות סביבות הישן. ב' שהכותל הדרומית של הביהכנ"ס היא כותל הצפונית של הביהמ"ד והכותל הלזו היא בריאה וחזקה אם מותר לסתור כותל ביהמ"ד לצורך הבנין של הביהכנ"ס. ג' אם יבנו כעת הכותל הדרומית של הביהכ"נ שהיא הצפונית של הביהמ"ד לא יספיק מקום הבנין של הישן לבנין של אבנים ויהיו מוכרחים להוסיף על עוביה של הכותל ותתפשט על האויר של הביהמ"ד ויתבטל עי"ז הביהמ"ד. ד'. שאם יסתרו הביהכנ"ס א"א שיתפללו כל הקהל בביהמ"ד ובפרט אם יסתרו הכותל הדרומית של הביהכנ"ס ויהי' הביהמ"ד פרוץ מצד צפון לא יוכלו להתפלל גם בביהמ"ד עכת"ש: מקור דין זה נפתח מדברי הש"ס ב"ב ג': אר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי א"ד משום פשיעותא וא"ד משום צלויי מאי בינייהו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתי וברי"ף ורא"ש ור"ן גרסי דאיכא דוכתא לצלויי וכ' הר"ן דלמ"ד משום פשיעותא דמתרשלי מלבנותה ובימים שבינתים לא יהי' להם מקום קבוע להתפלל אבל ודאי כל שיש להם בהכ"נ אחר קבוע לכ"ע שרי דהא ליכא משום