הרי בשמים שיד

צלויי ולא משום פשיעותא דאלו לפשיעותא שלא יבנו לעולם ליכא מאן דחייש לזה. ובט"ז סי' קנ"ב סק"א העלה כן להלכה דהיכי דאיכא בהכ"נ אחר קבוע מותר לסתור הישן אמנם במג"א שם כ' דאפי' איכא בהכנ"ס אחר קבוע ג"כ אסור אם לא שבנאו עכשיו חדש אז שרי. וכן מחולקים הט"ז והמג"א לענין מכירת בהכ"נ של כפרים דכ' הרמ"א בסי' קנ"ג דאינו נמכר רק כשיש להם בהכ"נ אחר ביאר הט"ז כאן דברי הרמ"א דאפי' יש להם מכבר בהכנ"ס אחר ג"כ מותר והמג"א כ' שם בס"ק י"ו דבעינין דוקא שבנאו עכשיו אחר ע"ש. והנה לענין סתירה דחיישינן משום פשיעותא שכ' הר"ן הנ"ל דלא חיישינן רק להתרשלות ולא שלא יבנוה לעולם הי' נ"ל לכאורה לחלק בזה בין ביהכ"נ של כרכין לשל כפרים דבשל כפרים גם ביש להם ביהכ"נ אחר מכבר שרי דלמאי ניחוש אי משום צלויי הא איכא בהכ"נ אחר ולא תתבטל תפלה בצבור ואם משום שלא יבנוהו לעולם וישאר המקום חרוב מאי בכך הרי ביהכ"נ של כפרים יכולין זט"ה להפקיע קדושתו אם לשי' הרמב"ן שהובא ברשב"א ובר"ן במגילה פ' בנה"ע פקעה קדושתה בכדי בלא דמים ולהר"ן שם הא עכ"פ יכולין זט"ה במא"ה להפקיע הקדושה ע"י מכירה אפי' להשתמש בו הד' דברים ויוציאו אח"כ הדמים לדבר הרשות לכל מה שירצו כמבואר בש"ע וא"כ מה בכך שישאר חרוב הא לא גרע ממכירה ואי משום דכ' המרדכי הובא ברמ"א סוסי' קנ"ב דאסור לנתוץ בהכ"נ כמו נתיצת העזרה משום דאיקרי מקדש מעט ואסור משום ל"ת כן לד' אלקיכם אפס דסותר ע"מ לבנות שרי דההיא סתירה בנין מיקרי כמ"ש במרדכי שם וכ"כ במהרי"ק שורש קס"א. וא"כ כשלא יבנוהו לעולם הא עברו למפרע אל"ת כן דבשלמא בבנאו חדש הא כ' במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז בשם הר"ב דפקעה הקדושה מהישן וחלה על החדש ע"ש וא"כ ליכא ל"ת כן משא"כ ביש להם מכבר בהכ"נ אחר הא ל"ש זה וא"כ כל שלא יבנוהו לעולם יעברו למפרע אל"ת כן. ז"א דכבר הוכחתי בתשו' לעיל סי' א'] דאיסור דל"ת כן מדאוריי' ל"ש אלא בדבר שקדוש קדוה"ג שאינו מתחלל לעולם דומיא דמזבח כיון דכתיב בקרא ונתצתם את מזבחותם וגו' ל"ת כן לד' אלקיכם בעינן דומיא דמזבח דקדוש קדוה"ג קדושה עולמית משא"כ בק"ד דמועיל בי' פדיון ל"ש ל"ת כן מה"ת. והא דא' בפסחים מ"ח. אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ואזהרה מהכא ל"ת כן לד' אלקיכם ע"כ מיירי בעצי המערכה דמשפיין לגזירין כדא' במנחות ק"א. דבכה"ג אין להם פדיי'. ופלפלתי בזה אכ"מ וא"כ בבהכ"נ של כפרים כיון דאפשר שיופקע קדושתו ע"י זט"ה הא ל"ש בי' ל"ת מדאוריי' וע"כ ל"ח לשמא לא יבנוהו לעולם דהיכי דליכא רק איסור מדרבנן לא יהי' עבירה למפרע כמ"ש בתשובתי שם. וע"כ כי איכא בהכ"נ אחר שרי לסותרו משא"כ בבהכ"נ של כרכים שאינו נמכר ע"י זט"ה וא"י להפקיע קדושתו י"ל דאיכא ל"ת כן מה"ת וא"כ אפי' איכא בי כנישתא אחריתי אסור לסותרו דילמא לא יבנוהו לעולם ויעברו למפרע אל"ת כן. ושעפי"ז הי' נלפענ"ד ליישב מה שדקדק בס' תורת חיים בסוגי' דב"ב הנ"ל דפריך ובבא בן בוטא היכי אסבי' לי' עצה להורדוס למיסתרי' לבהמ"ק והאר"ח לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי ומשני מלכותא שאני דלא הדרא בי' דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר בי' והק' הת"ח לפי"ד הר"ן הנ"ל דל"ח לשלא יבנוהו כלל ול"ח רק להתרשלות א"כ מאי תי' הוא זה שאני מלכותא דלא הדר הרי אין החשש משום שמא יחזור מלבנותו לגמרי. אמנם לדברינו ניחא דבבהמ"ק הא לטעמא דצלויי או לטעמא דפשיעת ההתרשלות הא ליכא למיחש כיון דגם לאחר הסתירה ל"ה בטל מהקרבת קרבנות כדא' בשבועות ט"ז. אר"י שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ולר"א שם י"ל דעשו קלעים וכ"כ באמת בס' ת"ח אה בביהמ"ק הא איכא משום ל"ת כן מדאוריי' ואיכא חשש שמא יחזור מלבנותו לגמרי ועבר למפרע אל"ת כן כנ"ל וע"ז משני שפיר שאני מלכותא דלא הדר. אמנם יקשה לפי"ז בהא דקא' התם ולא אמרן אלא דלא חזי בה תיוהא אבל חזי בה תיוהא סתרי ובני כי הא דרב אשי חזא בה תיוהא בבי כנישתא דמתא מחסיא סתרי' ועיילי' לפוריא להתם כו' וקשה הרי א' במגילה כ"ו אמר רב אשי ההיא בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה וא"כ הוי על הבהכ"נ דמתא מחסיא דין בהכ"נ של כפרים וא"כ האיך מוכיח דבחזא תיוהא מותר לסותרו מהא דר"א דילמא הי' שם עוד ביהכ"נ אחר וא"כ ליכא חשש רק לשמא לא יבנוהו לעולם וקעבר למפרע אל"ת כן וכיון דדין בהכ"נ של כפרים יש לו ומצי להפקיע קדושתו הא ליכא למיחש לזה כנ"ל: אמנם באמת גוף דבר זה שהמצאנו דבבהכ"נ של כרכים כיון דהוי עלי' קדושה עולמית לכ"ע אסור למיסתרי' אפי' ביש להם בהכ"נ מכבר דחיישי' שמא ימנעו מלבנותה ויעברו למפרע אל"ת כן מדאו' אחר העיון זה ליתא לא מיבעיא לטעם הב' שבתוס' מגילה כ"ו. דהטעם דבהכ"נ של כרכים לא מצו מזבני לה משום דרבים נתנו בבנינו ושמא יש לא' בסוף העולם חלק בו ולהאי טעמא הלא אם בנאוהו בני הכרך משלהם שפיר יכולין למכור כמבואר בירושלמי במגילה שם דפריך והא תני מעשה בר"א בר"צ שלקח בהכ"נ של אלכסנדריים ועשה בה צרכיו ומשני אלכסנדריים עשו אותה משל עצמו ע"ש וכ"ה בתלמודן במגילה שם לענין ביהכ"נ של טורסיים. וא"כ לפי"ז בודאי לא מיקרי קדושה עולמית כיון דמניעת המכירה אינו רק משום דאין אנו מכירין הבעלים אבל אי היו מתבררין הבעלים שפיר הוי מופקע הקדושה בהסכמתן וא"כ לא דמי למזבח. אלא אפי' למ"ש ברמב"ם פי"א מתפילה הט"ז הטעם משום דהואיל ולדעת כל ישראל נבנה נעשה של כל ישראל וכ"ה לטעם הא' שבתוס' מגילה הנ"ל משום דרבים מתפללים בו תמיד אעפ"י שאין נותנים כלום לבנינו בכ"ז כיון דלדעת אותן רבים נעשה חמורה קדושתו וא"י למוכרו ע"ש י"ל ג"כ דהסברא הוא משום דאיפשר יש א' בסוף העולם שאינו רוצה שיפקיעו הקדושה ממנו עב"י סי' קנ"ג ובט"ז שם סק"ו ובמשבצות. [ובאמת יש להכריח ולומר שהוא טעם א' דלהפמ"ג שכ' שזהו טעם שלישי דכיון דבהכ"נ של כרכין מתפללין בו רבים הקדושה חמורה א"כ תקשי מאי. מהני בבי כנישתא דמתא מחסיא שבנאוהו ע"ד רב אשי הלא אכתי כיון דרבים מתפללין בו הקדושה חמורה ולמה יועיל מכירה וע"כ דגם לטעם זה הוא רק משום שמא יש א' בסוף העולם דלא ניחא לי' שתופקע הקדושה וכדא' בירושלמי שאני אומר שמא א' מסוף העולם קנוי בה] אכן באמת מתוך הסוגיא דמגילה שם משמע דהטעם הוא משום לתא דקדושה מדפריך מטומאת נגעים מהא דאר"י אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד הא בכ"נ ובס"ד מטמאין אמאי הא דכרכין הוו ואי איתא דהטעם הוא משום שא"י מי הם השותפין ושמא יש לא' מסוף העולם חלק בו ולא משום דעי"ז חמירא קדושתי' א"כ מאי בכך דהוו של כרכין נהי דכל ישראל הם שותפין מ"מ קרינן בי אחוזתכם דכל ישראל ע' פסחים כ"ג. וע' בר"ן פ"ב דסוכה שם על הא דדרשינן כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת דר"ל דמזה מוכח דיוצאין בסוכת השותפין ולא ממעטינן שותפות מלך למעוטי שותפין וע"כ מוקמינן לי' למעוטי גזולה ע"ש ובב"י סי' תרל"ז] וע"כ משום דא"א להפקיע הקדושה מטעם הנ"ל ושפיר פריך דהיל"ל דלא יטמאו בנגעים כמו הבהמ"ק. אולם בכ"ז נראין הדברים דלכל הטעמים הוא משום דאיכא בעלים שאין ידועים לנו וא"כ אם בונין במקומו בהכ"נ חדש שהוא טוב ויפה מהישן הלא כ' בתשו' מ"ב סי' ל"ג דבכה"ג בודאי כ"ע ניחא להו בזה לחלל הקדושה מהישן על החדש דהא זכות הוא וזכין לאדם שלב"פ ומה שחולק עליו המג"א בס"ק ט"ז וכ' להוכיח מהרמ"א שם דאפי' בנאו עכשיו אחר אסור אזיל לשי' דאיהו ס"ל דהך עד דאיכא בי כנישתא הכונה שבנאו עכשיו אחרת שפיר מוכח מהרמ"א דאפי' בנאו עכשיו אחרת אסור בשל כרכין משא"כ להט"ז והעומדים בשיטתו דס"ל דמהני גם כשיש ביהכ"נ מכבר א"כ י"ל דבהכי מיירי הרמ"א שם אבל כשבנאו עכשיו חדשה גם בשל כרכין שרי וכ"פ באמת בס' אליהו רבה שם. והרי מצינו בתוס' ב"ק ס"ח: ד"ה הוא דאמר כצנועין דיכול לחלל מע"ש ונ"ר של חבירו שלא מדעתו כיון דזכות הוא לו וזכין לאדם שלב"פ וע' בכורות י"א. לענין פודה פ"ח של חבירו ומה שמפלפל בזה ברי"ט אלגזי שם: איברא דלכאורה יש להעיר לפמ"ש במרכבת המשנה פ"ו מה' גירושין דלא מצינו רק זכין לאדם שלב"פ אבל לא זכין מאדם ע"ש ולכאורה יש לה"ר לדבריו מד' הרשב"א בחי' לנדרים ל"ו: בהא דאיבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת או לא כו' והקשה מפ"ק דחולין באומר לחבירו צא ותרום והלך ומצא תרום אמרי' למ"ד אין חזקה שליח עושה שליחותו דילמא שמע אינש אחרינא ותרם ורחמנא אמר אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ואע"ג דהתם ניחא לי' שתיקן כריו ונימא זכין לאדם שלב"פ ותי' דבתורם משל בעל הכרי ל"מ הא דניחא לי' ובעינן שליחות בפירוש ורק בתורם משלו מהני ניחותא דידי' דנימא זכין לאדם שלב"פ ע"ש וע"כ הטעם משום דאם תורם משל בעל הכרי הו"ל זכין מאדם דלא אמרינן. אכן באמת יש מבוכה רבה בזה בין הראשונים ז"ל ולפי"ד הרשב"א גופי' בתי' גיטין נ"ב. לחד תי' שרי לאפטרופס לתרום אף להניח משום דזכות הוא לקטנים אף שתורם משלהם והוי זכין מאדם ע' בנקה"כ יו"ד סי' ש"ה מ"ש בזה. ובאמת נראין בזה דברי הגאון מהר"ם אבד"ק קאראטשין שהובא במרכה"מ שם שכ' דאמרינן גם זכין מאדם וכנראה מד' הרמ"א ביו"ד סי' שכ"ח ס"ג שכ' דאם זכות הוא לבעלת העיסה רשאין להפריש חלה בלא רשותה משום דזכין לאדם שלב"פ ובט"ז שם מבואר דאפי' ליכא קלקול העיסה מותר הרי דאמרי' ג"כ זכין מאדם וכ"נ מד' הש"ע ח"מ סי' קע"ה סמ"ח קטן שהוא מצרן אם רואין בי"ד שזכות הוא לו יסלקו את הלוקח כו' ואף שקונין הקרקע במעותיו של קטן בכ"ז אמרינן זכין לאדם שלב"פ אף דמפקיעין ממונו והו"ל זכין מאדם וע' בח"מ סי' רל"ה ס"ז ובסמ"ע ובאה"ג שם. וא"כ מכ"ש בנ"ד בביהכ"נ כשבונין בהכ"נ חדש נאה ומהודר ממנו דאין לאורחין בו זכות גמור בודאי יכולין לחללו מטעם זכין לאדם שלב"פ וי"ל דאפי' המרכה"מ יודה בזה דזה ל"ה זכין מאדם כיון שבאמת אין להאנשים דעלמא זכות ממון גמור בהבכ"נ אפי' הוא דכרכין. והרי בש"ע ח"מ סי' שנ"ט ס"ב פסקינן דשרי לגזול ע"מ לשלם יפה ממנו היכי דהתשלומין הם בעין והם יפים מהדבר שלוקח ממנו ומקורו הוא מש"ס ב"ק ס"א: וברא"ש שם וזהו בודאי לא חשבינן לי' כחפצי ביתו שכ' הטור שאיפשר שאינו רוצה למוכרם ע' בקצוה"ח שם וע' ברשב"א חידושי קידושין