הרי בשמים שיב

משום בב"ח וכ' עפי"ד הכרו"פ בסי' ק"ג שהביא סמוכין לשי' הפוסקים דמונין המעל"ע משעת חימום המים מהא דא' בכ"מ ל"א תורה אלא קדירה ב"י דרחוק במציאות שיהי' כל מלחמת מדין ביום א' כו' וא"כ היו ישראל מבשלין ומחממין מים בתוך הכלים של מדין וא"כ חזר לשבח והי' עדיין ב"י כו' ולפי"ז ממ"נ הבליעה שלא יצאה ע"י חימום המים הוי אב"י והבליעה שיצאה ע"י חימום המים אי הי' החשש באופן שהעכו"ם בשלו בשר ואנן חלב הלא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא עכ"ד. לא הי' צריך לכ"ז דהרי הטור בסי' צ"ג הביא בשם הרשב"א שאם בישל ירקות בקדירה של בשר מותר לבשל אח"כ גבינה שכבר נקלש טעם הבשר עט"ז ופמ"ג שם וא"כ בכה"ג הרי ל"ה צריך הגעלה כלל דהוי טעם קלוש דהיתרא וגם לפי"ד הכו"פ הדר יקשה קושי' הרמב"ן פ' מטות שהקשה למה לא צותה התורה על הגעלת הכלים בכיבוש סיחון ועוג ותי' משום דאז אפי' קדלי דחזירי אשתרי וא"כ הרי א' בחולין י"ז כי אשתרי שלל דידהו שלל דידן לא אשתרי ולפי"ד הכו"פ הרי נעשה האיסור אצל הישראל דמבישול עכו"ם הא הוי שרי דהוא אב"י ורק ע"י חימום המים דישראל הא הוי שלל דידן דלא אשתרי וע' בספרי הר"ב ח"א סי' קט"ז אריכות בזה והי' שלום כנפש ידידו דור"ש באהבה: סי' ד בעזה"י יום ה' ב' סיון שנת תרמ"ג לפ"ק סטרי ישאו הרים שלום עד גבעות עולם לכבוד י"ע ויד"נ הרב הגאון המפורסם הישיש צדיק מושל ביראת אלקים חסידא ופרישא כקש"ת מוה' ארי' ליבש נ"י אבד"ק מאשציסק יצ"ו יקרת נועמו ע"י הר"א נ"י מק' לנכון הגיעני והנה ענותו דמר תרבני להודיעהו חות דעתי הקלושה נידן חדשים מקרוב באו שמפשיטין עורות התרנגולים בנוצתן ועושין מהם כובעים ומצנפות ונתרבה המסחר בזה ומעכת"ה חוכך להחמיר ולאסור לעשות כן א' מפני שידוע שנמצא לפעמים בצואר נגד מקום הסימנים גילדי גילדי והוא בא מנשיכת התרנגולים זל"ז בצואר וצריך לבדוק העור בפנים היטב אם לא שלטה הנשיכה מעל"ע דאז טריפה משום דאין לושט בדיקה מבחוץ ואם מפשיטין העור עם הנוצות מהראש עד הרגל א"י לבדוק. ב'. כיון שמפשיטין העור מהראש עד הרגל וחותכין הכתפים א"כ לא יהי' נראה לעינינו שום טריפות משבירת הגף ומנוע הבדיקה מזה. ג'. כשקושרים העופות ברגלים אם יעמדו כך זמן מה יקרה לפעמים ריעותא בצומת הגידין וצריכין לבדוק אם יש צרורות דם וע"י ההפשטה מנוע הבדיקה גם מזה כי הבשר בעצמו אדום הוא ואין ניכר שם צרורות דם עכתד"ה: הנה מלבד שאין אתי יודע איזה מניעה יש להבדיקה בכל הנ"ל ע"י ההפשטה ושלשה אלה החששות המה נפלאו ממני הלא השו"ב מוזהר ועומד שלעת שרואה איזה ריעותא בצואר לצוות לעשות שאלת חכם או לבדוק בעצמו הצד הפנימי של העור כנגד הריעותא וגם בענין שבירת הגף אינני מבין איך יזיק לזה הפשטת העור. ובדבר הריעותא דצומת הגידין הלא מבואר בש"ך יו"ד סי' נ"ו ס"ק י"א דבעינין דוקא צרורות דם הרבה עתשו' שבו"י ח"ב סוסי' ס"ד א"כ בודאי יהי' ניכר שפיר גם לאחר ההפשטה. אמנם לו יהיבנא לי' למר שכן הוא שע"י ההפשטה לא נוכל לעמוד על הטריפות דצוה"ג בשיקרה כנ"ל בכ"ז אין לנו לספק בזה עפ"י דתוה"ק משום דרוב כשירות הן והא דקיי"ל דלא סמכינן ארובא וחזקה היכי דאיכא לברורי כ' בפמ"ג א"ח סי' ח' דל"ה רק מדרבנן ולכאורה יש להוכיח זה מדברי הש"ס חולין י"ז: אר"ח מנין לבדיקת סכין מה"ת שנאמר ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעיא בדיקה ולכאורה מ"פ נימא דאצטריך במקום שיש רוב סכינים בדוקים ומיעוט פגומין ופירש אחד מהן וא"י מאיזה מהן אשמעינן דאין לסמוך ארוב ובעי בדיקה קודם שחיטה משום דכל היכי דאיכא לברורי לא סמכינן ארובא א"ו דפשיטא לי' להש"ס דזה לא הוי רק מדרבנן וי"ל דזה תליא בהא דפליגי בכריתות י"ז: אליבא דרב דבעי לגבי אשם תלוי חתיכה א' מב"ח דרבא קא' טעמא משום יש אם למקרא וקרינן מצוות ור' זירא ס"ל משום דאפשר לברר איסורו ולר"ז י"ל דהוא מה"ת כיון דחזינן דהחמירה תורה משום אפשר לברר לחייב א"ת. וכיון דאנן לא קיי"ל כר"ז בהא כמבואר ברמב"ם פ"ח משגגות להכי ל"ה רק מדרבנן ואפי' מדרבנן אינו אסור אלא היכי דליכא טורח אבל בדאיכא טירחא לא מיקרי איכא לברורי כמ"ש במנחת יעקב כלל נ"ט סק"ח שע"כ אין מחויבין לבדוק אחר ח"י טריפות עמג"א סי' תל"ז סק"ד ובפמ"ג יו"ד בפתיחה לסי' ל"ט. והכי מוכחא סוגית הש"ס פסחים ד"ד. למאי נ"מ לישיילי' דלית' לקמן דנישיילי' לאטרוחי להאי מאי ועתשו' הר"ן סי' ס"ו. וכ"ז אחר שהריעותא הוא כבר לפנינו אבל לאסור לעשות הפשטת העורות משום דילמא יארע ענין כזה ויהי' מנוע הבירור בכה"ג בודאי סמכינן ארובא והנה אין מקום לדון בזה עפ"ד הישיע"ק יו"ד סי' ט"ו שכ' דבתקנה אנו צריכין לחוש למיעוטא דמלבד דהישיע"ק ז"ל לא כ' שם הכי רק בתקנה כוללת כגון לענין העגלים ספק בני ח' ימים שהוא כולל כל עגלים דעלמא דלא רצו חכמים לסמוך בזה ארובא דלאו נפלים כיון שהוא ענין תמידי בכל העגלים והרי בין הכלל איכא גם מיעוט נפלים והוא דמיון למ"ש בתוס' כתובות כ"ח: ד"ה בית הפרס דלהכי הוי ביה"פ דרבנן משום דהוי ס"ט ברה"ר אע"ג דבעלמא טיהרו חכמים ס"ט ברה"ר היינו היכי שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע אבל הכא שלעולם השדה בספק לא רצו לטהר אע"ג דמדאוריי' טהור ע"ש וא"כ חזינן לענין ס"ט ברה"ר אע"ג דהוא מטעם דאוקי אחזקת טהרה כמ"ש בתוס' פכ"ד ואפ"ה לא סמכינן להתיר בקביעות מטעם זה וא"כ ה"נ י"ל בנידן הישיע"ק כיון דלעולם נהיו מוכרחים להכשיר כל העגלים בספק ולאוקמי אחז"כ מכח רובא לאו נפלים ולא סמכינן להתיר בכה"ג בקביעות ע' מג"א סי' י"ג סק"ה וכל זה אינו ענין לנ"ד דבשלמא בנידן התוס' הנ"ל כיון דאותה שדה תעמוד לעולם בספק לכך לא רצו לטהר כיון שיש באותה שדה קבר ודאי משא"כ בנ"ד בכל עוף אמרינן כ"ז שאין ריעותא לפנינו דליכא כאן שום טריפות דלמה נחזיק ריעותא בכדי. ובמה שכתב בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ו' בשם חכם א' לפרש סוגיית הש"ס סוטה מ"ח. גבי יוחנן כ"ג ביטל את הנוקפין שהיו חובטין במקלות כדרך שעושין לפני ע"א א"ל עד מתי אתם מאכילין טריפות למזבח שמא ניקב קרוב של מוח וביאר דכיון דתמיד היו עושין כן איך לא יארע לפעמים שינקוב קרום של מוח ומנען מזה לכתחלה ע"ש מלבד שאפי' אי נימא כפירוש זה אינו ענין לנ"ד דהתם עושין מעשה ההכאה שעכ"פ אחד מני אלף ינקוב קרום של מוח אין לנו לעשות שקר בנפשנו לסמוך אח"כ ארובא להכשירם כיון דודאי יש בהן שניקב קרום של מוח ע"י ההכאה כיון דהריעותא הוא לפנינו שאנו רואין שחובטין אותן במקלות והוא כעין דברי התוס' זבחים ע': ד"ה אפי' כו' בסה"ד שכ' דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי דודאי יש א' שאינו בר מיתה כלל ע"ש משא"כ בנ"ד הלא אין אנו מסבבים בידינו שום טריפות שיהי' נקרא עי"ז ריעותא לפנינו רק שמסופקין שמא יהי' איזה טריפות בצוה"ג ותהי' מנוע הבדיקה ע"י ההפשטה בודאי אין לחשוש חוץ לזה הלא פירוש החכם הזה נדחה קרא לו בשו"ת ב"א שם מכל וכל. ועש"ך יו"ד סי' פ"ג ס"ק י"א שכ' להדיא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אפילו היכי דאיכא לברורי ועפירש"י חולין מ"ח: ועכ"פ גם הגאון ישיע"ק הנ"ל יודה בכנ"ד דל"ה ענין כולל תמידי ואינו נוגע רק לפרטים מקריים היינו התרנגולים שהם פשוטי עור. ולבר מן כל דין הרי בנידן הישיע"ק כשאנו חוששין למיעוט שהם נפלים הרי הוא בודאי טריפה משא"כ בנ"ד אפי' למאי דחוששין לניעת בדיקת ריעותא דצוה"ג אפי' אי הי' כן ל"ה רק טריפה מספק מחמת שאין אנו בקיאין בבדיקת צוה"ג של עוף ובכה"ג אפי' בענין כולל אין לחוש למיעוטא דומה לזה כ' הריטב"א בפ"ק דחולין בהך דרוב מצויין א"ש מומחין הן שהקשו נימא סמוך מיעוטא לחזקת איסור שאינו זבוח ותי' דלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי איסור אבל הכא אפי' המיעוט שא"י ה' שחיטה אינו איסור בודאי דדילמא שחיט שפיר ע"ש וה"ה הכא הלא אפי' אותן שיש להם צרורות דם אינו בודאי איסור דאיפשר דהצוה"ג לא נתקלקלו וכיון דבכה"ג לא חשו למיעוטא אפי' לצרפו לחזקה מכ"ש במיעוט לחודא אפי' אי הי' תקנה כוללת אין בזה בית מיחוש: והנה הרשב"א ז"ל במשמרת הבית בית א' שער א' כ' דלהכי כשהסכין לפנינו אין מעמידין אותו אחזקת בדוק דכל שהוא לפנינו ויכולין לעמוד על הדבר אין סומכין אחזקה כדי שלא יראה כמעלימין עין מן האיסור ע"ש וכ"כ בחי' הרשב"א חולין י"ב. דחיוב בדיקת הריאה הוא כיון דבקל יוכל לראות אם יש בה סירכא הוי כמעלים עין מן האיסור וא"כ ה"ה בנ"ד לכאורה הי' מקום לחשוש דהוי כמעלים עין מן האיסור כיון דלא ימלט שלא יהי' בא' מאלף תרנגולין ריעותא כזאת וכיון דנמנע מאתנו להכירו ע"י ההפשטה הו"ל לכאורה כמעלים עין מן האסור אמנם בספר סדרי טהרה סי' קצ"ו ס"ק ט"ו מובא בשם מהר"א שטיין והמהרש"ל בביאוריו לסמ"ג שכ' לחלק דהיכי דאם ימצא יהי' ודאי איסור אז מחויב לבדוק כדי שלא יהי' נראה כמעלים עין מן האיסור אבל היכי דאפי' אם ימצא לא יהי' רק ספק איסור לא חשיב מעלים עין מן האיסור ומה"ט משליכים הקצבים ראשי הכבשים בימות החמה שאפי' אם ימצא תולעים לא יהי' רק ספק איסור ע"ש ופסק הכי ברמ"א סי' ל"א ס"ב דיכול להשליך הראש או למוכרו לעכו"ם בלא פתיחה ואין לחוש דילמא יש מים במוח דסמכינן ארובא והיינו דכיון דאינו ניכר מחיים בודאי הוא באופן שאינו עכ"פ ודאי טריפה כגון שמוח מקיפו ועפר"ח שם סק"ג מ"ש בשם רדב"ז וכ"פ בסי' ל"ג ס"ט לענין אווזות שמלעיטין שיכול להשליך הושט ולא לבדוק כלל ולמיסמך ארובא והוא ג"כ מטעם דאפי' אם ימצא לקוי לא יהי' רק ספק טריפות ואין בכה"ג איסור דמעלים עין מן האיסור שע"כ נראה הא דא' בנדה ס"א לפי' הרמב"ם שם והכי פסקינן בסי' ק"צ דתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים ולא חשיב מעלים עין מן האיסור כיון דאפי' מוצאת כתמים אינה אלא ספק טמאה. וזהו נלפענ"ד בטעמו של הראב"ד ז"ל בהשגותיו על הרמב"ם פ"א משחיטה הכ"ד דס"ל דא"צ לבדוק הסכין אחר שחיטה ולכאורה הרי הוי מעלים