הרי בשמים שה

שהוא לצורך מצוה הא ל"ה דרך השחתה ע' רא"מ פ' ראה ובתשו' רמ"א סי' ק'. א"כ לכאורה נימא ג"כ התם בסנהדרין דכיון דמקיים מ"ע דושרפת דכתיב בעה"נ בשריפה זו הא לא הוי דרך השחתה אמנם הא באמת זה ל"ה בכלל ושרפת כיון דשלל שמים הוא מדאסרה תורה לשורפה משום ל"ת כן ולהכי כי שורפה שפיר איכא משום ל"ת כן וז"ש רש"י בסנהדרין שם ואנן שללה בעינין וליכא דהאי שלל שמים הוא ע"כ שלכאורה שפת יתר הוא ולהאמור יובן דנזהר בזה כי היכי דלא תקשי דכיון דמקיים מ"ע בשריפה זו הא ל"ה דרך השחתה וליכא איסורא וע"כ קא' דהאי שלל שמים הוא א"כ לא קאי עלי' העשה דושרפת ולכך שפיר סובר ר"א דאינה נעשית עה"נ דכיון דבקרא דל"ת גלי רחמנא דאסור לשרוף מזוזה א"כ שלל שמים הוא ודריש ר"א הכי דרק היכי דאיכא לקיים כל שללה אז נעשית עה"נ אבל כשי"ב גם שלל שמים אינה נעשית עה"נ וממילא ל"ק נמי בזה דהרי בסנהדרין מ"ה. ס"ל לר"א דל"ב קרא כדכתיב וא"כ אמאי אינה נעשית עהנ"ד היכי שי"ב מזוזה א' הא ל"ב קרא כדכתיב ולהאמור נכון דכיון דדריש כל שללה דוקא אם הכל שללה א"כ מיעט קרא בפירוש וראיתי שקדמוני בזה האחרונים. ומעתה ל"ק קושייתינו הנ"ל מביהמ"ק דשפיר הו"א דמטמא בנגעים ואי דלא נוכל לקיומי בי' ונתץ משום לא תעשון כן ז"א דכיון דמיקיימא מצוה בנתיצה זו הא ל"ה דרך השחתה וליכא משום ל"ת כן] והנה לכאורה עלה בדעתי לתרץ עפי"ד הש"ס פסחים פ"ו. דמוקמינן הך דעובי החומה כלפנים בשורא ובר שורא. ומבואר במפורשים דלאוקימתא זו לא קאי דין זה רק בחומת ירושלים דאילו בעזרה ל"ה בר שורא דהיו כל הכתלים גבוהין מקרקע העזרה ע' מרכבת המשנה פ"ו דבית הבחירה ובס' יערות דבש. ולפי"ז ע"כ לא נתקדשו הכתלים של העזרה ולא הי' איסור נתיצה באבני חומת העזרה מדאוריי' וא"כ שפיר משכחת דהעזרה תטמא בנגעים אמנם באמת בפר"ח א"ח סי' נ"ה כ' בדעת הרמב"ם דלפי המסקנא אף הכתלים שגבוהים מקרקע העזרה נתקדשו וא"כ הדרק"ל. אמנם י"ל עפ"מ דקיי"ל בפסחים שם פ"ה: דגגין ועליות לא נתקדשו וא"כ הרי בת"כ פ' מצורע פרשה ה' גבי נגעי בתים דרשינן בבית להביא העליי' א"כ משכחת דגם הביהמ"ק יטמא בנגעים כשנולד נגע בהעליי' של בהמ"ק כב' גריסין ע"ג ב' אבנים ע' סנהדרין ע"א. דבהעלי' הא שפיר איפשר לקיומי ונתץ. ואי דהוי כהא דמבואר בתוספתא פ"ו דטהרות בבית שצדו א' עכו"ם וצדו א' ישראל או צדו א' בא"י וצדו א' בח"ל דאינו מטמא בנגעים וכ"פ הרמב"ם פי"ד מה' ט"צ הלכה י"ג ע"ש וה"נ כיון דכל המקדש הוא קודש רק הגגין והעליות לא נתקדשו ולא מטמא בנגעים ז"א דבכה"ג הו"ל העלי' עם העזרה כשני בתים וא"צ לנתוץ רק העלי' לבד אם הוחלט ולא גוף ביהמ"ק דאף דבנתיצה קיי"ל דנותץ את האבנים שיש בהן נגע והאבנים שאין בהן נגע דזה חומר בנתיצה מבחליצה כמבואר בת"כ שם פרשה ח' וא"כ לכאורה אפי' אם אבני המקדש לא נתנגעו כשהוא נותץ את אבני העלי' ש"ב נגע צריך לנתוץ גם אבני המקדש שא"ב נגע אמנם ז"א דהרי קיי"ל במשנה פי"ב דנגעים הובאה בחולין קכ"ח: אבן שבזוית כשהוא חולץ חולץ את כולה וכשהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חבירו ופירש"י שם משום דכתיב ונתץ את הבית ולא שתי בתים. א"כ ה"נ העלי' עם העזרה הלא הויין כשתי בתים דהרי בנדרים נ"ו. פליגי ר"מ ורבנן אי עלי' בכלל בית והכא גם רבנן יודו כיון דחלוקין לענין קדושה ואם נותץ את העלי' שנתנגע א"צ לנתוץ אבני המקדש וא"כ בנתיצת העלי' הא ליכא איסורא דל"ת כן כיון דהעליות לא נתקדשו וגוף העזרה הא א"צ נתיצה כנ"ל ושפיר אצטריך לומר דאפ"ה אין בהמ"ק כולו אפי' העלי' מטמא בנגעים מטעמים הנ"ל ומה שהעיר על דברינו די"ל דאף אי נימא דקדושת ביהכ"נ דרבנן מ"מ איסור הנתיצה היא דאורייתא הנה כבר הבאתי שם מה שהפמ"ג בא"א סי' קנ"ב סק"ו מסתפק בזה וכבר הארכתי בחי' להוכיח דא"ע מדאוריי' אל"ת כן רק בדבר שקדוש דומיא דמזבח דמפורש בקרא דכתיב ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלקיכם. והא דקא חשיב בספרי נותץ אבן מן ההיכל היינו מן הרצפה דקדוש דומיא דמזבח בפרט בדבר שאינו קדוש מדאורייתא רק חכמים הטילו עליו קדושה בודאי א"ע מדאוריי' בלת"כ ושמטעם זה כ' בתשו' מהרמ"פ סי' ס"ה הובא במג"א סוסי' קנ"ב דאינו אסור לנתוץ משום לת"כ רק דבר שהוא מחובר דכיון דכתיב ונתצתם את מזבחותם ל"ת כן לה"א בעינין דומיא דמזבח שהוא מחובר ע"ק ומה שהקשה בפמ"ג מהא דא' בפסחים מ"ח. ומכות כ"ב. דהשורף עצי הקדש לוקה משום לת"כ הרי דעובר גם בתלוש. לפענ"ד י"ל דהיכי דשורפו ומכלהו מן העולם גם בתלוש עובר כיון דבהך קרא כתיב ונתצתם את מזבחותם ואשריהם תשרפון באש כו' ל"ת כן לה"א א"כ נעבד בע"ז הא אינו אסור אלא בתלוש ומחובר אינו נאסר ואשרה הוא בנטעו מתחלה לכך ע' ע"ז מ"ה: ומ"ח. ועל מאי דאמרה תורה ואשריהם תשרפון באש לנגד זה היתה האזהרה ל"ת כן לה"א ולכך אסור שריפה גם בתלוש והנלפענ"ד לה"ר ל"ד המהרמ"פ הנ"ל מש"ס זבחים כ"ד. בעי ר' אמי נידלדלה האבן ועמד עלי' מאי היכי דאין דעתו לחברה לא תיבעי לך דודאי חייצא כי תיבעי לך דדעתו לחברה מאי כיון דדעתו לחברה כמאן דמחברה דמיא א"ד השתא מיהא תלישה ולכאורה קשה מש"ס עירובין ק"ד גבי בוזקין מלח ע"ג כבש פריך ה"ד אי דמבטלה קמוסיף אבנין ואי דלא קא מבטלה הויא חציצה הרי דהיכי דמבטל לי' להתם ל"ה חציצה וכ"ה בחולין ר"פ כיסוי הדם: ועתוס' שבת צ"ג: וא"כ הכא אפי' אין דעתו לחברה אבל עכ"פ ע"כ מבטל לי' להתם דהרי אסור לעוקרו מן הרצפה משום ל"ת כן כיון דרצפה מקדשת לר"י כמזבח וכי יעקר האבן ממנה הא יעבור משום ל"ת כן דכיון דקא' נידלדלה הא הוא מחובר מעט רק שמתנענע כפירש"י שם. וע' קידושין כ"ד: תלש בזקנו ודילדל בו עצם ופירש"י השמיטו ממקומו ומחובר בבשר וע' בנזיר מ"ב. להסיר נימין המדולדלות מתכוין ובפרש"י ותוס' שם וע' חולין מ"ד. סימנין שנדלדלו ברובן ושם מ"ו. נדלדלה כבד ומעורה בטרפשין מהו וכן בכ"מ דקתני מדולדל פירושו שהוא תלוי ומחובר מעט וכיון דעדיין מחובר מעט ועוקרו הא עובר משום ל"ת כן וע"כ מבטל לי' להתם וא"כ לא חייץ וע"כ צריך לומר עפי"ד הש"ס ע"ז מ"ו. איתמר אבני הר שנדלדלו כו' מ"ט דמ"ד מותרות כהר מה הר שא"ב תפיסת ידי אדם ומותר כו' מה להר שכן מחובר. הרי דפשיטא לי' להש"ס דאבנים שנדלדלו חשיבי כתלוש לענין ע"ז וכל דחשיב לגבי ע"ז כתלוש חשיב נמי לענין ל"ת כן כתלוש וכיון דחשיב כתלוש אף שבאמת מחובר מעט הוא בכ"ז כשעוקרו כן א"ע משום ל"ת דבדבר שהוא תלוש ל"ש ל"ת כן כ"ד המהרמ"פ הנ"ל וכ"ה באמת ברמב"ן עה"ת פ' שמיני בקרא דתנור וכירים יותץ שכ' וז"ל ואמר יותץ ולא ישבר ללמד כו' וללמוד עוד שהם מקבלי טומאה אעפ"י שמחוברין בארץ ויותץ אשר בנה כי ענין נתיצה הריסת בנין ע"ש הרי דנתיצה ל"ש אלא במחובר וכ"כ הרמב"ם בפהמ"ש ספ"ה דכלים והרע"ב שם ועפרש"י שבת קכ"ה. ד"ה ההוא לאידך גיסא כו' דאע"ג דשייכא בי' לשון נתיצה כלומר דמחובר הוא כו' [ומ"ש בתוס' חדשים בגליון משניות פ"ו דמקואות משנה י' דלשון נתיצה ל"ש רק בתלוש היא כשגגה היוצאה מלפני השליט וכבר השיגו בתשו' חת"ס חיו"ד סי' קצ"ח] וא"כ לענין ל"ת כן כיון דהוא היפך מ"ש ונתצתם את מזבחותם וכיון דלשון נתיצה הוא רק במחובר גם ל"ת כן א"ע רק במחובר והלכך באבן שנדלדלה בש"ס זבחים הנ"ל אף שהוא מחובר מעט והיל"ל דכשעוקרה עובר משום ל"ת כן כדמצינו בתוס' סוכה י"א: ד"ה דשלפינהו דהיכי דקצץ באופן שעדיין נתלה מעט אע"ג דדינו כתלוש מ"מ ל"ח עשיי' דנימא בי' קציצת זהו עשייתן ע"ש א"כ חזינין דלא נגמרה העשיי' עד שתלשו לגמרי וא"כ כי עוקר האבן מחיבורה המעט הו"ל גמר עשיי' והיל"ל די"ב משום ל"ת כן כדמצינו באמת דבהתחברות מעט חשיב עדיין תמים ושלם בחולין י"א. היכי דלייף לית לן בה וא"כ כשעוקר האבן מההתחברות המעט היל"ל מצד הסברא די"ב משום לת"כ אבל כיון דלענין לת"כ הרי תלוי במה שהוא לענין ע"ז מחובר או תלוש כנ"ל וכיון דדלדול הוי לענין ע"ז כתלוש כנ"ל להכי ל"ש בי' ל"ת כן: אמנם הא קשיא לכאורה בש"ס זבחים הנ"ל לפמ"ש בתוס' זבחים פ"ז: ד"ה כ"ש לענין העלה פסולין ע"ג המזבח בכלי שרת דאויר המזבח כמזבח דמי ואף דתחתית הכלי מפסיק מ"מ כ"ש מתוך קדושתו ל"ה חציצה והוי כאלו הפסולין ע"ג המזבח ממש דלא ירדו ע"ש וא"כ היכי מצינין למימר דאבן של הרצפה חייץ למ"ד דרצפה מקדשת הרי מתוך קדושתו ל"ה חציצה אכן י"ל דזהו גופה הוא בכלל האיבעיא אי נימא כיון דדינו כתלוש שוב לא שייך להרצפה ואינו מקדש עוד ושוב הוי חציצה. ובלא"ה י"ל דתוס' כתבו התם הכי למאי דא' התם דאויר מזבח כמזבח וא"כ כיון דכ"ש מתוך קדושתו אינו חוצץ חשיב עכ"פ כאויר המזבח משא"כ הכא אפי' אי נימא דהאבן אינו חוצץ לפי שהוא קדוש עכ"פ הא א"א למימר דיהי' כעומד על הרצפה ממש ורק כנתלה באויר וא"כ הא קיי"ל בזבחים כ"ו. דנתלה ושחט פסול משום דאין דרך שירות בכך. אולם הא קשיא לכאורה מש"ס יומא נ"ח. הניח מזרק בתוך מזרק וקיבל בו את הדם מהו מב"מ חוצץ או אינו חוצץ והרי בזבחים כ"ה. גבי הי' מקבל ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר מזרק אמרי' התם דאויר כלי ככלי דמי [ומצינו ג"כ לענין קנין דאויר כלי ככלי בע"ז מ"א: מכי מטא לאוירא דמנא קניי' ועתוס' גיטין ע"ט: ד"ה דהא] וא"כ אמאי לא נימא דמזרק כיון שהוא כ"ש מתוך קדושתו אינו חוצץ וליהוי הדם כאלו הוא באויר המזרק החיצון והמזרק החיצון הא תופסו הכהן בידו וי"ל דביומא קאי להך צד דאויר כלי לאו ככלי דמי לענין היכי דבעינין לקיחה ביד הכהן דכתיב ולקח הכהן מדם הפר והך לקיחה אחיזת הכלי הוא ומסתפק הש"ס דנהי דכ"ש מתוך קדושתו ל"ה חציצה היינו לענין שיוחשב כמונח באויר הכלי החיצון אבל לא היכי דבעינין שיאחזנו הכהן בידו אבל אליבא דאמת למסקנת הש"ס זבחים הנ"ל דגם לענין זה אמרינין אויר כלי ככלי ל"ה חציצה ומיושב לפי"ז הא דתנן בתמיד ל"ב: מ' שזכה בקטורת הי' נוטל את הכף והכף דומה לתרקב גדול של זהב מחזקת שלשה קבין והבזך הי' בתוכו מלא וגדוש קטורת ותמה הבאר שבע דאי אמרינן דמב"מ חוצץ הא הוי חציצה ולהאמור נכון דהיכי דל"ב אחיזת הכהן ביד לא מסתפק הש"ס דאינו חוצץ משום דהוי כ"ש והוי עכ"פ אויר כלי דככלי דמי והתם הא לא כתיב רק ולקח מלא חפניו קטורת וכבר נתקיים אחר שלקח הקטורת בחפניו וצ"ע בתוס' מנחות ז' ד"ה וכי: ומה שרצה כ"מ לחדש דקדושת ביהמ"ד מדאורייתא ושע"כ לא התירו