הרי בשמים שג

ל"מ הק"פ שיהי' חשיב עי"ז אשר לו הבית כיון דכתב בנתה"מ סי' קס"ב דכשנשרף הבהכ"נ יכולין זט"ה למכור המקום בלי ידיעת הבעלים ואין להם תביעה רק כפי שיווי המקום בחורבנו ע"ש וא"כ ל"ש בזה ק"פ כקה"ג דמי כיון דאי ישרף הבהכ"נ מיד אין לו זכות קרקע. וחוץ לזה הרי מבואר בראשונים ז"ל דק"פ כי האי שא"י לבנות ולהרוס בגוף הקרקע ל"א דכקה"ג דמי ערמב"ם פכ"ג מה' מכירה ומ"ש בזה בקצוה"ח סי' רנ"ז סק"ג וא"כ הרי כ' בתשו' הריב"ש סי' רנ"ט דאף שנכתב בקניני מקומות הבהכ"נ מתהום ארעא עד רום רקיע בכ"ז אין הדעת סובלת שיוכל לחפור בגוף הקרקע או להגביה אותה ע"ש וא"כ בודאי ל"ש לומר במקומות בהכ"נ ק"פ כקה"ג דמי] אמנם לאו ראי' היא דהרי בתוספת ישנים שם כתבו דבאמת הך ברייתא פליגא אברייתא דלעיל דמחייבא בית שותפים במזוזה וע"כ דס"ל דבית השותפים ג"כ אינו מטמא בנגעים א"כ מאי אהני הא שמכרו המקומות הרי לא קרינין בי' ובא אשר לו הבית כיון דעכ"פ בית השותפים הוא ועוד הרי מבואר בריטב"א בחידושיו שם דטעמא דבהכ"נ אינו מטמא בנגעים משום שאינו מיוחד לדירה וא"כ נהי דנקנה גם הקרקע לבעלי המקומות אבל הא אינו מיוחד לדירה עכ"פ ובאמת בשו"ת הרשב"א סי' תתקל"ה מבואר דגם הקרקע נקנה לבעלי המקומות שבבהכ"נ ויוכל להקנות אגבן מטלטלין ע"ש שה"ר לדבר מהמשנה נדרים מ"ח. בהריני עליך ואת עלי שניהם מותרים בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר ומפרש איזה דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת וכיון שיכול לאוסרו הרי הוא כשותף בו והו"ל קרקע משותף ע"ש איברא דהר"ן בנדרים שם פי' מפני שאין לאנשי עיר אחרת חלק בהן שהם יכולין למכרן זט"ה במא"ה והו"ל כשותפון שאוסרין זע"ז ע"ש. וע"כ דמפרש דמיירי דוקא בבהכ"נ של כפרים שנמכר עפ"י זט"ה במא"ה אמנם בעיני יפלא לומר דהמשנה מיירי דוקא בשל כפרים שנמכר עפ"י זט"ה דהרי חשיב במשנה שם בדבר של אותה העיר ספרים ופרש"י ספרי תורה והרי ס"ת אינו נמכר עפ"י זט"ה דהרי אפי' יחיד בשלו אסור למכור ס"ת כל שהקדישו לקרות ברבים ואפי' לא הקדישו לקרות ברבים יש ב' דיעות בש"ע א"ח סי' קנ"ג ס"י ובאמת נראה כדעת האוסר מירושלמי פ"ה דנדרים הלכה ה' גבי חד בר נש קידש בס"ת קא' התם דאפי' בס"ת של יחיד קידש אינה מקודשת ע"ש ואיפשר דהר"ן מפרש ספרים היינו ספרים אחרים שקורין בהם לא ספרי תורה דלא כפירש"י. אמנם באמת בטור וב"י יו"ד סי' ע"ר מבואר דגם שאר ספרים דינם כס"ת לענין זה דאסור למוכרם אא"כ ללמוד תורה ולישא אשה אכן באמת י"ל אף בס"ת דנהי דאסור למוכרה אא"כ ללמוד תורה ולישא אשה בכ"ז שלו הוא לענין שהמודר אסור ליהנות ממנו דהרי מבואר בבכורים פ"ג משנה י"ב דס"ת הוי נכסיו כמו בכורים דהויין נכסי כהן ולשני הגירסות בר"ע מברטנורה שם מוכח עכ"פ דהוי נכסיו אע"ג דאסור למכור אא"כ ללמוד תורה ולישא אשה ועד כאן לא איבעיא לן בב"ב קנ"א. אלא אי הוי ס"ת בכלל לשון נכסי לפי שא"י למוכרה אא"כ ללמוד תורה ולישא אשה אבל ממונו הוי עכ"פ ושפיר אסור המודר ליהנות ממנו וא"כ ה"ה בהכ"נ של כרכין אף שאינו נמכר עפ"י זט"ה בכ"ז קרקע משותף מיהא הוי ואוסרין זע"ז וא"כ טעמא דהר"ן הנ"ל הוא לאו דוקא וכ"נ באמת מסתימת דברי הרמב"ם פ"ז מנדרים דגם בשל כרכין אסור והכי מוכח גם מדברי המשנה גופה מדאינו מחלק רק בין של עולי בבל לשל אותה העיר ולא מפליג בדבר של אותה העיר גופי' בין של כרכים לשל כפרים וע"כ דגם בשל כרכים אף שא"י למוכרה משום שגם לאנשים מעלמא חלק בה עכ"פ הו"ל כשותפים וכמו דבאמת מדמה לה הש"ס שם בנדרים מ"ו. לחצר שא"ב דין חלוקה: אמנם עדיין צריכנא להבין באמת דהרי מבואר התם דבדבר שהוא לכל ישראל כגון הר הבית והעזרות מותר במודר הנאה וא"כ חזינן דדבר שהוא לכל ישראל ל"ה דיני' כשותפים וא"כ אמאי יאסר בבהכ"נ של כרכין הרי בהכ"נ של כרכין נבנה אדעתא דכ"ע והוי כדבר ששייך לכל ישראל וע"כ דכונת הר"ן הוא בביהכ"נ כזה שמוכרין המקומות ובטיל לגבייהו חלקן של אנשים דעלמא דכיון דזכותם ל"ה רק כמקופיא בטל לגבי חלקו של בעלי המקומות של הבהכ"נ והוי קרקע משותף לאנשי אותה העיר בלבד כ"ד הרשב"א הנ"ל. ויש להסביר הענין עוד יותר עפמ"ש בפיהמ"ש להרמב"ם בנדרים שם בטעמא דמותרין בשל עולי בבל שיש לכל ישראל בו שותפות אעפ"י שלכ"א מהן יש לו בו זכות אין זה כ"א זכות מועט מאד שאין לשום א' מהן שום רשות עכ"ל וי"ל דזהו טעם פלוגתת ר"נ ור"ש בביצה ל"ט גבי הא דתנן התם ושל עולי בבל כרגלי הממלא מילא ונתן לחבירו ר"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו ור"ש אמר כרגלי הממלא במאי קמיפלגי מ"ס בירא דהפקרא הוא ומ"ס בירא דשותפי הוא ופירש"י שם טעמא דמ"ד בירא דהפקרא הוא דס"ל דעולי בבל הפקירוהו ומ"ד בירא דשותפי הוא דלא הפקירוהו בני גולה אלא נתנוהו לכל ישראל שיהיו שותפין בו ע"ש ולד' הרמב"ם י"ל דמ"ד בירא דהפקרא הוא משום דזכות מועט אינו חשיב והוי כהפקר ומ"ד בירא דשותפי הטעם היא משום דאין לשום א' מהם קנין קבוע ולכולם יש להם זכות מועט לכך הוי בירא דשותפי דומיא דסברת התוס' יומא וזבחים הנ"ל דלהיכי דלכולם אין להם רק כפרת קופיא הויין שותפין ולפי"ז שפיר י"ל דבשלמא אם ל"ה לשום א' מהם בבהכ"נ קנין מסוים הוי חשבו כולהו שותפין ואף שאין לשום א' מהן רק זכות מועט הי' אסור למוכרו בלא דעת כולם כיון דאפי' בפחות משו"פ שייך גזל מטעם ח"ש עסמ"ע רסי' שמ"ח וי"ל דלהכי כ' רש"י ז"ל בחולין קל"ו. ב' פירושים בהא דמרבינין מכי יפול לרבות בית שותפין דחייב במעקה ומגגך ממעטינין בכנ"ס ובמ"ד ופרש"י שאין חלק לאחד מהן בו ועוד שאין בו בית דירה וכונתו היא דבכנ"ס ל"ח בית שותפין משום שיש לכל העולם רק זכות מועט ולר"נ דס"ל דהוי בירא דשותפי משום שיש לכל העולם בשוה א"כ הוי בהכנ"ס בית שותפין בכ"ז ממעטינין לי' ממעקה משום שאינו בית דירה ועפירש"י יומא י"ב. וכל זה הוא רק במקומות שאין מקומות הביהכנ"ס נמכרין משא"כ היכי שמוכרין המקומות ויש לבעלי המקומות קנין קבוע בביהכנ"ס לא חשיב כלום הזכות מועט שיש לאנשים מעלמא דזכות מועט לגבי קנין קיבעא הוי כהפקר ושפיר יכולין זט"ה למוכרו ויהי' מזה ראי' למ"ש בס' ב"ה באה"ע סי' ל' הובא בב"ש שם סק"ט דביהכ"נ יש לו דין חצר השותפין והוא במקום שהמקומות של ביהכ"נ נמכרין משום דזכות של אנשים מעלמא בטיל לגבי קנין קבוע של בעלי המקומות והויין בעלי המקומות שותפין בו ולהכי חזינין שלכמה ענינים של בהכנ"ס אורח נדחה מפני תושב עש"ך יו"ד סי' שע"ו ובפוסקים בא"ח סי' קל"ב והוא משום דבני העיר התושבים יש להם בבהכנ"ס קנין קבוע לא חשיב זכות קופיא דהאורח לגבייהו כלום עכ"פ מבואר מדברינו דגם הקרקע של הבהכנ"ס הוא משותף לבעלי המקומות ושעל כן פוסק המחבר בח"מ סי' קע"ה סנ"ג דיש דין מצרנות במקומות בהכנ"ס ובשכירות פוסק שם בסוף הסימן דאין בו דין מצרנות וע"כ משום דבמקומות בהכ"נ יש לו בגוף הקרקע: ובהיות כן יש לתמוה לכאורה על האגודה שהובא במג"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג שכ' דאם מצא דבר בחצר בהכ"נ זכה בו ול"א דחצר בהכ"נ קונה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש וע' פמ"ג שם דל"ד חצר בהכ"נ וה"ה בהכ"נ גופה ודין זה מ"ד הש"ס ב"ב ע"ט. וכרשב"ם ותוס' שם ד"ה ואין מועלין והדבר תימה דהרי הבהכנ"ס יש לו בעלים ואמאי לא זכה להם הבהכ"נ ואין ראי' מב"ב שם דקאי בהקדש ממש שייך למימר אין יד להקדש אבל הביהכנ"ס הא יש לו בעלים כיון דיש להם חלק בגוף הקרקע ועקצוה"ח סי' ר' מ"ש בזה אמנם י"ל דהאגודה קאי בבהכנ"ס של כרכין שאין המקומות נמכרין ופוסק כר"ש דס"ל כרגלי הממלא והיינו דכל היכי דאין לכ"א רק זכות מועט הו"ל כהפקר ולכך אין לו בעלים מיקרי ושפיר קאמר דאין יד להקדש אמנם הא קשיא לפי"ז מדברי הש"ס ב"מ כ"ד. המוצא מעות בבתי כנסיות ובתי מדרשות הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן למאי דס"ד התם דמיירי בבכ"נ של ישראל תקשי לר"נ דס"ל בירא דשותפי הוי והיינו דס"ל דאפי' היכי דאין לכ"א רק זכות מועט שותפי הוו א"כ אמאי יהיו המעות של המוצא נהי דנימא דמיירי בבהכ"נ שלא נמכרו המקומות כמ"ש בט"ז סי' ק"נ שכן הי' בזמן הש"ס עכ"פ כיון דשותפין הויין בביה"כ א"כ א"כ יקנה להן הביהכ"נ המציאה ואמאי יה' להמוצא אמנם י"ל עפמ"ש בקצוה"ח סי' ר"ס בשם הירושלמי ס"פ הבית והעלי' דחצר השותפין כשם שאין קונין זה מזה כמו כן אין קונין מציאה שנמצא בתוכה יש וא"כ א"ש דאין חצר הבהכ"נ קונה להבעלים שלו אפי' אי נימא דשותפין נינהו אמנם עדיין קשה למ"ש בנתה"מ שם דהירושלמי מיירי במצא אחד מן השותפין ונתכוין לקנות בהגבהה ואינו רוצה שיקנה לו החצר דכיון שאין החצר קונה לו גם לחבירו אינו קונה דהא אפי' ב' שהגביהו מציאה לא קנו רק מטעם כיון דזכי לנפשי' והוי כ"א כמגביה מציאה לחבירו ובחרש ופיקח שהגביהו מציאה אמרינן מתוך שלא קנה פיקח כו' וה"נ מתוך שחצרו אינו קונה לזה ה"נ לא קנה זה דחצרו לא עדיף מידו וממילא קונה בהגבהה אבל נגד אחרים הוי חצר השותפין חצר המשתמרת לדידהו וכידם הוא דחצר המשתמרת מטעם יד הוא והוי כשנים שהגביהו מציאה ע"ש ולפי"ז יקשה לכאורה דהרי סתמא קתני המוצא מעות בבהכ"נ הרי אלו שלו ומשמע אפי' איש זר שאינו מבני העיר של הבהכ"נ הלז ולגבי אחר הא חצר השותפים קונה להשותפים ואמאי הוי שלו אמנם י"ל דמיירי בבהכנ"ס של כרכין וא"כ הויין כ"ע שותפין בו ומי שמוצאו הוי א' מן השותפין ושפיר קתני הרי אלו שלו אמנם אי קשיא הא קשיא לפמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין בשם הרא"ה דמי שיש לו אב א"י לזכות אגב קרקע של הבהכ"נ דאעפ"י שבהכ"נ של כרכין מתחלה זכו אותה לכל העולם א"א לזכות אלא לנולדים אבל לא למי שלא הי' בעולם אלא שהבן זוכה מכח ירושת אביו ונמצא שמי שיש לו אב אין לו זכות בבהכ"נ ע"ש וא"כ לפי"ז כשמצא המעות הללו בבהכ"נ איש כזה שיש לו אב שהוא הא אין לו זכות בבהכ"נ הא לא קנה אותם בהגבהה כיון דלנגד אחר הא חצר השותפין קונה להם ואמאי קתני סתם המוצא מעות בבהכ"נ הרי אלו שלו אמנם האמת הברור הוא דבהכ"נ ל"ח חצר השותפין כמ"ש בת"י יומא שם בתי' הב' משום דבבהכ"נ לא אתברר חלק הבעלים מעולם והרי חזינן דבכ"נ ובמ"ד שאין בהן בית דירה אין קובעין למעשר כמ"ש ברמב"ם פ"ז מה' מעשר ולענין בית השותפין פוסק שם דקובע למעשר וכן לענין טומאת נגעים פוסק בפי"ד מה' ט"צ דבהכ"נ