הרי בשמים שב

ומדבקים בכותל ועושין גומא בכותל שיוכל להחזיק שם ע"י עץ אותו דף דלאו שפיר עבדי דאף דבנתיצה ע"מ לבנות ליכא משום ל"ת כן היינו כשחוזר ובונה וממלא מקום הנתיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במק"א שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור וכן במה שמסתפקים האחרונים לענין הגראטיש שעושין הרי יוכלו לעשות בדרך היתר דבבהכ"נ של כפרים הא מהני מכירת זט"ה במא"ה וא"כ יוכלו למכור או להחליף המקום הזה דהרי בקדושת בהכ"נ דרבנן מהני ג"כ מכירת הערמה ואי דהא ל"מ אלא כשיש להם בהכ"נ אחר זה ל"ש אלא כשרוצים למכור הבהכ"נ כולו משום פשיעותא או דליכא דוכתא לצלויי אבל לענין למכור חלק קטן מהכותל הלא בודאי שרי בכ"ע ואחר המכירה יוכלו לעשות מה שירצו וליכא איסור דל"ת כן והוסיף עוד דאף בבהכ"נ של כרכים היל"ל שיועיל למכור חלק קטן מהכותל ודוקא כולו אינו נמכר שמא יש אחד בסוף העולם שאינו מסכים אבל על דבר קטן כזה בודאי מסכים עכ"ד. הנה לא מיבעיא בשל כרכין בודאי ל"ק דבשל כרכים דל"מ מכירת זט"ה הרי איכא ג' טעמים א' שאחרים מעלמא נתנו חלקם כפי' הב' שבתוס' מגילה כ"ו. ד"ה כיון. ב'. אפי' לא נתנו בנאוהו אדעת כ"ע וזכו בו אחרים וא"א למכור חלקם. ג. הואיל והיא בהכ"נ של כרכים ורבים מתפללים בו חמירא קדושתי' כפי' הא' שבתוס' מגילה הנ"ל וא"כ תינח לב' טועמים איפשר שיוכלו למכור מקצת מכותל הבהכ"נ מטעם דבודאי ניחא להו אכן להטעם הג' דחמירא קדושתי' הא ל"מ שום מכירה. אלא אפי' בשל כפרים נראה דל"מ למכור מקצת מהכותל וכל הביהכ"נ ישאר בקדושתו כיון דכל הקדושה של הבהכ"נ הוא שמתפלין בתוכו וע"י התפלה חלה ממילא הקדושה על כל העצים והאבנים של כותלי הבהכ"נ על כרחו ובשלמא כשמוציאין כל הבהכ"נ לחול עפ"י מכירת זט"ה במא"ה א"כ לא יתפללו עוד בתוכו וכלה מצותו ומתחלל שפיר הבהכ"נ כולו על המעות אבל לא שכל הבהכ"נ ישאר בקדושתו ויתפללו בתוכו וחלק קטן מהכותל יהי' חול. והרי א' במגילה כ"ו. איגורה ומשכונה אסור מ"ט בקדושתה קאי. ועוד דאפי' אי נימא דמהני חילול מקצת מהכותל דומיא דמצינו בתמורה ד"ד. גבי תרומה דמהני הפרשה מכלכלה א' על חברתה לומר מעשר של זו תהי' בזו אין מי' שישארו טבל עתוס' שם ד"ה מעשרותיהם בכ"ז הרי בנ"ד עכ"פ כל הכותל מחובר יחד ואסור בנתיצה אפי' המקצת שיצא לחול דומיא דנטפל לשם שאסור למוחקו כיון שמחובר להשם: נחזור לנידן שאלתינו בהא נחיתנא ובהא סליקנא דבודאי שרי למוכרו עפ"י זט"ה במא"ה ויוכלו למוכרו לבעלי המקומות שיקנו בבהכ"נ החדשה והרי ברא"ש ריש ב"ב כ' דכל בנין שא"א לבנותו בלי סתירה כגון להרחיב הבנין הוי כחזא בי' תיוהא ע"ש ובפרט בנ"ד דישנם איזו קירות רעועים בודאי הוי תיוהא וע' בשו"ת חת"ס א"ח סי' ל"ד דאפי' איפשר לתקנו לפי שעה להסיר הסכנה מיקרי חזי בי' תיוהא כיון שידוע שכל עסקי רבים קדירא דבי שותפו וקשה לקבץ בכל פעם לתקן בדקי הבית ע"ש וביותר דבנ"ד העז"נ דחוק מאד כמעט סכ"נ שהביא כ"מ בשם תשו' ארי' דבי עילאה דבכה"ג מותר אפי' היכי דא"א לבנות מקודם דזה נחשב לתיוהא וגדולה מזו מצינו בב"ב ג': מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתוא כו' ולפי פירוש הראשון בתוס' שם ל"ה להם אלא בהכ"נ א' והיו משנים בניינו בכל חצי שנה ולכך הותר לסותרו כיון דרצו שבימות החורף יהי' חם להם בביהכ"נ ובימות החמה יהי' שולט אויר חשיב זה לתיוהא ע"ש בחי' מהר"ם לובלין. ויש להוסיף עוד לפי"מ שהובא במכתבו שעכשיו נכנסין ויוצאין האנשים והנשים דרך חצר א' בודאי זה נחשב תיוהא יותר ממעשה דהט"ז סי' קנ"ב סק"ב והרי מצינו בסוכה נ"א: חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא כדי שיהי' נשים מלמעלה ואנשים מלמטה ופריך והיכי עביד הכי והא כתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל [וצ"ע בתוס' חולין פ"ג: ד"ה קמוסיף אבנין] ומשני דעשו כן כדי שיהיו אנשים לבד ונשים לבד ולא יבאו לידי קלות ראש ועלה קתני במשנה שם שהתקינו תיקון גדול ועתיו"ט שם וע' פרש"י ותוס' בקידושין פ"א. סקבא דשתא ריגלא. וא"כ בודאי חשיב זה תיוהא וע"כ לפענ"ד הדין ברור דרשאין הקהל לסותרו עפ"י מכירת זט"ה במא"ה והי' שלום כנפשו ונפש ידידו דור"ש באהבה: לק"ק טשיטש. סי' ב בעזה"י יום ד' פיסחא זעירא תרמ"ט סטרי. ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרב החריף המפולפל חכם וסופר כש"מ אלעזר אלימלך בערטראם נ"י: קונטרסו עם חידו"ת הגיעני ע"ד מה שתמה ע"ד בספרי הרי בשמים סי' כ' בדבר השאלה בענין ביהכנ"ס מדוע לא התרתי שם מכח דברי המ"ב שהובא במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז דאם בנו ביהכ"נ חדשה וסתרו הישנה עפ"י זט"ה במא"ה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאין לשנות הישנה לכל מה שירצו הנה אין ספר המ"ב כעת ת"י ואיפשר דלא התיר שם רק היכי שסתרו כבר הישנה דמהני חילול זה לענין תשמיש העצים והאבנים דלשיטתו אזיל שהביא המג"א בס"ק ט"ז בשמו דמותר להשתמש באבנים אפי' בשל כרכים דמאי איכפת להו להרחוקים באבנים כיון שיש להם בהכ"נ אחרת להתפלל בתוכה ע"ש וס"ל דמהני בזה החילול על הבהכ"נ החדשה שבנאו עכשיו אבל כשהבהכ"נ עדיין קיים איפשר דל"מ חילול זה ובאמת המג"א שם חולק עליו גם בזה וס"ל דהעצים והאבנים והקרקע בקדושתייהו קיימי ועכצ"ל דהא דמתיר המ"ב העצים והאבנים הוא ע"י חילול על הבהכ"נ החדשה דהרי במג"א סי' קנ"ב סק"ב מביא בשמו דלסתור אפילו בשל כרכין שרי ובסי' קנ"ג ס"ק ט"ז כ' הטעם דלסתור שרי משום דאין מפקיעין מקדושתן דהעצים והאבנים בקדושתייהו עומדים ואי איתא דס"ל להמ"ב דשרי להשתמש בעצים ואבנים אפילו בלא חילול לא היו רשאין לסותרו דהא מפקיעין אותן מקדושתן. וע"כ דלא שרי התשמיש עם העצים והאבנים אלא ע"י חילול על החדשה וכדמייתי באמת מהתוספתא דאבני היכל שנפגמו טעונין גניזה וכ"ה תוספתא זו בר"ן פ' בנה"ע וע' במרדכי שם מ"ש בשם הר"י מווינא ובמהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ד'. ולכאורה יל"ע דאמאי טעונין גניזה ואין להן פדיון נהי דסתם תוספתא ר' נחמי' כבסנהדרין פ"ו. ולר"נ דס"ל בכ"ש יש מועל אחר מועל כ"ש אין להם פדיון כבתוס' מנחות ק': ד"ה וכ"ש בכ"ז הלא במעילה י"ט: קא' דטעמי' דר' נחמי' הוא מכח ק"ו אם מביא אחרים לקדושתן הוא עצמו לא כ"ש. א"כ באבני היכל דאין מקדשין אחרים היל"ל דמועיל בהו פדיון וכי"ב כ' בפנ"י ק קידושין נ"ד לענין בג"כ ע"ש וא"כ אמאי טעונין האבנים נניזה. אמנם י"ל דמיירי באבני הרצפה ואתיא כר' יהוד' דס"ל בזבחים נ"ט. דרצפה מקדשת כמזבח מתוס' זבחים י"ד. ד"ה תוך ודף פ"ד ד"ה זאת וא"כ שפיר אין להן פדיון אמנם הלא באמת בתוס' מעילה שם ד"ה מ"ט כתבו דאף ר"נ מודה דבכ"ש מועיל פדיון דאף דע"י מעילה לא פקעה הקדושה מק"ו לענין ל"ש האי ק"ו ע"ש וא"כ קשה למה יהיו טעונין גניזה ליפרקינהו וליפקי לחולין ויהי' מזה ראי' למ"ש המ"ל פ"א מבית הבחירה דמאי דצריכין גניזה משום דלאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוט וא"כ נהי דנימא דמה"ת יש פדיון גם לר"נ בכ"ז מדרבנן צריכין גניזה משום דלאו אורח ארעא להשתמש בו הדיוט] אבל בגוף הבהכ"נ כשהוא בשלימותו איפשר דגם להמ"ב ל"מ חילול הלז. ולפי"ז אזדא ג"כ הקושיא שהביא מעלתו על המ"ב דא"כ האי דינא דמתנה דפליגי בי' ר"א ורבינא היכי משכחת לה דממ"נ אם בונין עכשיו אחרת א"כ אין אנו צריכין לבא מטעם דמתנה הוי כזביני דבלא"ה יכולה הקדושה שתפקע על החדשה ואם לא בנאו עכשיו אחרת אפילו יש להם בהכ"נ קבוע אחרת הא גם במהירה ל"מ כד' המג"א שם ולדברינו זה ליתא דאם הבהכ"נ הישנה עדיין קיימת ל"מ באמת ההפקעה על החדשה. ובלא"ה הרי באמת הט"ז רסי' קנ"ב חולק על המג"א בזה ומ"ל דל"ב בונין עכשיו חדשה ורק כי איכא בהכ"נ קבוע אחר שרי ועט"ז סי' קנ"ג סק"ו וא"כ שפיר נוכל לומר דגם המ"ב קאי בשיטה זו. ולבר מן דין הרי י"ל דהמ"ב לא התיר רק כשבנאו עכשיו בהכ"נ חדשה ועדיין לא התפללו בתוכה שלא נתקדשה עדיין ולהכי מהני החילול מהישנה על החדשה והך דין דמתנה איפשר כשבנאו בהכ"נ חדשה והתפללו בתוכה א"כ ל"מ החילול שתפקע הקדושה מהישנה ותחול על החדשה כיון דבלא"ה הבהכ"נ החדשה כבר נתקדשה: ומה שהקשה עמ"ש בספרי שם לחדש דהאידנא גם בשל כרכין מהני מכירה מכח ד' התוס' זבחים ו' ומשום דזכות בני העולם חשיב קופיא נגד הזכות של בני העיר בעלי המקומות שבבהכ"נ והקשה מדברי בעל שמן רוקח ח"ב סי' ב' שהעלה דאין לבעלי המקומות שבבהכ"נ זכות בגוף הקרקע וא"כ שוים בני העולם עם בני העיר. הן אמת דגם א"ז בנתה"מ סי' קצ"ב כ' גם לענין מקומות הבהכ"נ דגוף הקרקע הוא של צבור ואין בעלי המקומות קונין רק שעבוד הישיבה ע"ש ולכאורה הי' נראה לה"ר לזה מדברי הש"ס יומא י"ב. דפריך ודכפרים מי מטמא בנגעים והתניא לאחוזה כו' ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין לו. ולכאורה דילמא הא דבכ"נ דכפרים מטמא בנגעים מיירי בשמכרו המקומות יהוי מיוחד לו וע"כ כד' הנתיבות. והש"ר הנ"ל דגוף הקרקע אינו קנוי לבעלי המקומות [ואי דק"פ כקה"ג דמי ותשמיש הישיבה הא עכ"פ ק"פ הוי ז"א לפי"ד התוס' ב"ב כ"ז. שכ' הטעם דבקנה אילן א' מביא ואינו קורא אפי' אי ק"פ כקה"ג דמי משום דהואיל ואם נתייבש האילן מיד אין לו קרקע משא"כ בקונה קרקע לזמן עכ"פ קנוי' לו הקרקע עד הזמן הקבוע ע"ש וא"כ הה"נ