הרי בשמים שא

דקידשה לע"ל אכתי יוכל לאוכלו אף שנפלו המחיצות דאוכלין מע"ש אעפ"י שאין חומה. וכ' במגילת ספר הנ"ל לתרץ דהא דאוכלין מע"ש אעפ"י שאין חומה זהו דוקא אחר שנחרבו בעוה"ר ויד או"ה תקיפה עליהם ואין לאל ידינו לחזור ולבנותם שכך הי' התנאי מעיקרא כשנתקדשו המחיצות לקדשם לע"ל אף לאחר שיחרבו ולא יהי' ביכלתינו לבנותם שיהיו בקדושתם כאלו עומדים על תילם אבל בזמן שידינו תקיפה על או"ה ויש לנו כח לבנותם רק שנפלו מאליהם אין אוכלין עד שיחזרו ויבנו אותם ע"ש וכמו כן י"ל בקדושת המקדש שקדשה לע"ל הוא רק לאחר החורבן בעוה"ר ולא בשנסתר כדי לבנות יפה ונאה הימנו דאז בודאי הי' אסור להקריב לאחר הסתירה כ"ז שלא נבנה המקדש על תילו ודו"ק:**(הגה"ה ועפ"י דרכנו זה יתפרש שינויא דהש"ס שאני מלכותא דלא הדר היינו שבודאי יזדרז בבנינו ויבנוהו מיד ואי דעכ"פ במשך זמן הסתירה יהי' ביטול הקרבת התמידין דהרי א"א לסתרו ולבנותו ביום אחד, י"ל דלענין זה כיון דא"א הוי כבשעת חורבן דאמרו קידשה לע"ל ושרי להקריב דע"כ צ"ל דהי' התנאי מעיקרא שכשיבא עת שיצטרך למיסתר הבימ"ק כדי לבנותו ולשכללו בפאר והדר יקרבו התמידין עכ"פ במשך זמן הסתירה דסברת המגילת ספר דקא' על שעת חורבן דכיון דא"א אמרי' דכך הי' התנאי מעיקרא שיך ג"כ על הקרבת התמידין בזמן הסתירה משום דא"א בלא"ה דבשלמא לענין הקרבת שאר קרבנות וכן לענין אכילת מע"ש דאפשר להיות בלעדן זמן מועט שייך שפיר סברת המגילת ספר הנ"ל משא"כ לענין הקרבת התמידין במשך זמן הסתירה הוי כהקרבה לאחר החורבן דשרי למ"ד קידשה לע"ל והה"נ שפיר הוי שרי למיסתרי' לבהמ"ק משום דהוא לצורך קיום מצות לפאר ולרומם מקדש אלקינו ל"ש לת"כ כנ"ל ואחר הסתירה יהי' רשאי להקריב במשך זמן הסתירה התמידין עכ"פ דמשום דא"א אמרי' שכך הותנה מעיקרא והוא דומיא דסברת הרמב"ן בשבת פראד"מ לענין אשתפוך חמימי. והוא מובן וברור בסברא. ע"כ הגה"ה:)** מעתה נשוב לנידן שאלתינו דבביהכנ"ס אפי' אי נימא דחיישינן לפשיעת התרשלות שלא יבנוה כלל הרי כ' הר"ן בפ' בנה"ע דקדושת בהכ"נ דרבנן ובתשו' מהר"ם אלשקר סי' פ"ו כ' דגם לד' הרמב"ן אינו רק מדרבנן וכ"נ מד' מהרי"ק שורש קס"א וכ"כ בפמ"ג א"ח סי' קנ"ג במש"ז סק"א ובתשו' חת"ס חא"ח סי' ל"ב וא"כ ל"ש הטעם הנ"ל דשמא לא יבנוה כלל ויהי' למפרע איסור ל"ת כן דבדרבנן ל"ש זה כנ"ל אם כן אפוא אין טעם לחלק בין אם יש ביהכ"נ קבוע מכבר או בנאו חדש. אמנם בנידן שלפנינו הרי מורידין כמה מקומות מקדושתן דהיינו מעזא"נ לעז"נ וכבר כ' במהרי"ט ח"א סי' קל"ב לענין חזקת חלונות על גג בהכ"נ של נשים דדוקא בהכ"נ של אנשים דקדיש מיקרי אין לו בעלים מיוחדים אבל בהכ"נ של נשים דאינו קדוש מיקרי יש לו בעלים מיוחדים ע"ש ועשו"ת מהר"ם לובלין סוסי' נ"ט שכ' שהמקום שהאנשים מתפללין הוא עיקר הקדושה ע"ש והלא גם במקדש מצינו דעזרת ישראל קדושתו חמורה מעזרת נשים כמבואר בפ"ק דכלים משנה ח' וע' יומא ס"ט: כדאר"ח בעזרת נשים כו' ושם הי' משום עבודת השחיטה וההקרבה ובבהכ"נ שעבודה שבתוכה היא תפלה אף דגם נשים חייבות בתפלה בכ"ז בעזא"נ הרי עוברים לפני התיבה וקורין בתורה ומצטרפין בתוכה לכל דבר שבקדושה וגם אית בי' כמה מעשהז"ג דבנשים אין נוהגות כגון תק"ש ולולב וכדומה וכל בי עשרה שכינתא שריא כדקא' בברכות ו'. ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנא' אלקים נצב בעדת אל ואין עדה פחותה מעשרה שעי"ז נקרא בית ה' וחלה הקדושה גם על העצים והאבנים והעפר ומה נעמו בזה דברי הרמב"ם ז"ל סוף ה' מעילה וז"ל בא וראה כמה החמירה תורה במעילה ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל ואפי' הי' שוגג צריך כפרה ק"ו למצות שחקק לנו הקב"ה שלא יבעט אדם בהן מפני שלא ידע טעמן ע"ש וה"ה בבנין החמרי של הביהכ"נ חלה קדושה עליו מפני שנקרא עליו אדון העולם ית"ש ע"י דברי קדושה שנאמרים בתוכו. וכ"ז בעזא"נ אבל בעז"נ הלא נשים אינן קרויין עדה ואין מצטרפות לעשרה. ומ"ש בס' ראש יוסף מהפמ"ג בחי' למגילה כ"ח: דעז"נ יש להחמיר בקדושתו כמו בבהכ"נ גופי' באמת צ"ע. ואין לומר דבהכ"נ של נשים כיון שחלונות פתוחות לעזא"נ יש לו קדושה כהא דקיי"ל לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש ז"א דבצל"ח פסחים פ"ו. כתב דל"ש זה רק בפתוח בפתח שהוא כניסה ויציאה ולא בחלונות ע"ש וע' במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' ד' וא"כ הדבר פשוט דמעזא"נ לעז"נ הוי הורדה מקדושה ובפרט בביהמ"ד בודאי הסברא נותנת כן דהרי קיי"ל במגילה כ"ו: דמבי רבנן לבי כנישתא אסור דאסור לעשות מביהמ"ד ביהכ"נ וא"כ לא עדיף עז"נ מבהכ"נ של אנשים דהרי נשים פטורות מת"ת ול"ה אצלו מקום תורה רק מקום תפלה. וי"ל עוד דעז"נ קילא קדושתי' מעזא"נ דהרי קיי"ל בברכות כ"ו: כריב"ל דאמר תפלות כנגד תמידין תקנום וע"כ כ' בש"ע א"ח סי' צ"ח ס"ד דתפלה צריכה להיות מעומד משום שהיא במקום קרבן וצריכין להיות עומדין ומתפללין דומיא דכהנים בשעת עבודה ע"ש ולהכי נמי דריש ריב"ל מגילה כ"ז. בית גדול שמגדלין בו תורה ולא מקום שמגדלין בו תפלה וקא' התם דריב"ל לטעמי' אזל דס"ל בהכ"נ מותר לעשותו ביהמ"ד. והיינו משום דא' במנחות ק"י זאת התורה לעולה וגו' כל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה ולא חטאת וא"כ עסק התורה גדול מהקרבת הקרבנות ומש"ה קדושת ביהמ"ד מעולה מקדושת בהכ"נ ושעפי"ז מוטעמים יפה דברי המרדכי שמובא בש"ע א"ח סוסי' קנ"א שכ' דבהכ"נ יש לו מקצת קדושת ההיכל ובמהרי"ט ח"ב סי' ד' הנ"ל כ' עליו דמסתיין שנדמה קדושת בהכ"נ לקדושת העזרה ולא לקדושת ההיכל ולהאמור מובן כיון דקיי"ל כריב"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום וא"כ לא מיבעיא אי אמרינן דקדושת היכל ואולם חדא מילתא היא דכ' התוס' בזבחים נ"ח: דהש"ס מסופק בזה בכ"ד א"כ מדאוריי' הי"ל להמזבח מקום הקרבת הקרבנות שהי' מכוון כנגד ההיכל קדושת ההיכל אלא אפי' אי נימא כמסקנת הש"ס יומא מ"ד: אולם ובין האולם ולמזבח חדא קדושה היא אולם והיכל שתי קדושות בכ"ז הרי ר"י ס"ל בברכות שם דזמן המנחה עד פלג המנחה והקשו בתוס' שם בשלמא עד ט' שעות ומחצה דעד אותו זמן הוי תפלת המנחה ניתא דהיינו מנחה קטנה אבל עד פלג המנחה מנא לי' ותי' דר"י ס"ל דתפלה כנגד קטורת תקנוה דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך ע"ש ולפי"ז הרי קיי"ל התם כ"ז. דעבד כמר עבד כו' ופסקינין הכי בש"ע א"ח סי' רל"ג וכיון דהוא כנגד קטורת הא הקטרת הקטורת הי' בהיכל ולכך שפיר כ' המרדכי דהוי על ביהכ"נ מקצת קדושת ההיכל וא"כ הלא נשים לאו בנות עבודה נינהו דקיי"ל בני אהרן ולא בנות אהרן וא"כ בהכ"נ של נשים בודאי אין לו קדושת ההיכל דמסתיין דנדמהו לקדושת העזרה כד' המהרי"ט הנ"ל וממילא עזא"נ חמירא קדושתי' כיון דיש לו מקצת קדושת ההיכל משא"כ בעז"נ וכן לפמ"ש בטור א"ח סי' צ"ה בשם הירושלמי פלוגתא דר' לוי ור' סימון לענין תפלה בעמידה ח"א כמלאכי השרת דכתיב ורגליהם רגל ישרה וח"א ככהנים דכתיב לא תעלה במעלות וגו' הנה לתרווייהו אין נשים בכלל דלמאן דיליף ממלאכי השרת אין נשים בכלל דעיר גברים כתיב כמ"ש במג"א סי' תר"י סק"ה ולמ"ד ככהנים הא קיי"ל בני אהרן ולא בנות אהרן. וכיון שכן ע"כ מוכרחין הקהל למכור הבהכנ"ס מקודם כדי שיצא לחולין ואז יהיו רשאין לעשות כחפצם עפירש"י מגילה כ"ז: ד"ה ורבנן וגם חצר לבהכ"נ מותר לעשות ממנו דעכ"פ זה עדיף ממ"ש בתשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ט להניח מקום שעמד עליו בהכ"נ דאנשים לגן ירק. וכן במה ששואל כ"ת בענין שיבא עתה אחר הבנין החדש שינוי מקום האה"ק והעמוד לכאורה נראה דיש בזה משום איסור הורדה והא דמצינו במגילה כ"ו. דקא' רבא דלו תיבותא אותבוה אבבא והאיך הוי שרי הא הורדה מקדושה אסור גם לפי שעה כדכ' בב"ח א"ח סי' קנ"ד וכ"נ מד' התוס' בשבת צ"ח. ד"ה הניחא ע"ש ועמג"א סי' מ"ב סק"ג. התם שאני דהוי לצורך מצוה שיחוץ בפני טומאת המת והרי בתוס' ב"ב כ' ד"ה היא גופה כ' דע"כ לא ביטלו שם עולמית משום דאל"ה אסור משום אין מורידין וליכא למימר משום דאי ביטלו הוי הורדה גמורה דנעשה מחיצה וכמ"ש בחי' מהר"ם לובלין ובכה"ג שנעשה מחיצה אין לו קדושת אה"ק כמ"ש ברמ"א רסי' קנ"ד וע' אריכות מזה בשו"ת אור זרוע סי' תשמ"ה. ז"א דבאמת אם עשאו תיבה אף שנבנה בחומה ג"כ קדושה יש לו ורק היכי שעשה חלל בכותל הוי כחדר בעלמא ואין בו דין תשמישי קדושה והכי מתבאר מד' המג"א בסי' קנ"ד ס"ק י"א ואזדא בזה קושי' הא"ר שם כמובן. וע"כ דהשינוי ממקום למקום הוי הורדה. אמנם בכ"ז רואה אנכי בזה דברי ש"ב הגאון הקדוש מצנז זצללה"ה בס' שו"ת ד"ח חא"ח סי' י"ד שכ' עפי"ד המהרמ"פ סי' ס"ה דבתלוש ל"ש איסור נתיצה היינו אם נשאר בקדושה ולכן מותר ליקח מבהכ"נ זה לזה ספסלים וכדומה וה"נ ל"ש אין מורידין כיון דאה"ק מותר ליקח משם ולתתו למק"א דהוי תלוש הקרקע לא זכה בזה הקדושה והא דא' בירושלמי קרש שזכה לעמוד בצפון כו' היינו שהי' קבוע ממש ע"ש דפח"ח וע' חת"ס א"ח סי' כ"ח דכיון שנוהגין שהבימה יהי' באמצע אם מרחיקין הבהכ"נ ועי"ז משנים מקום הבימה במקצת אין קפידא בדבר ע"ש. אמנם אחרי שימכרו הבהכ"נ מקודם הלא לאחר הסתירה ובנין החדש פנים חדשות באו לכאן ויהיו רשאין לעשות מה שירצו: והנה מה שנסתפק כ"ת ושואל בענין מ"ש בט"ז סי' קנ"א סק"ג שיש ליזהר באותן שעושין דף שקורין שטענדר