הרי בשמים ש

דאשתקד כ' ואפי' לר"י דאמר שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית הנ"מ כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא וכ"כ בתוס' זבחים ס': דהא דמקריבין אעפ"י שאין בית ר"ל יבנה המזבח ויזרוק הדם ויאכל הבשר אבל בלא מזבח פשיטא דא"י להקריב ע"ש ובמ"ל פ"ו מבית הבחירה כ' ליישב בזה ג"כ ד' הרמב"ם מהשגות הראב"ד שם ועמג"א סי' תקס"א סק"ב ולפי"ז כיון דבבנין הורדס ע"כ נשאר המזבח א"כ היו יכולין שפיר להקריב קרבנות גם אחר הסתירה וא"כ ליכא משום טעמא דצלויי ולא משום פשיעות התרשלות לזמן רק חששא דשמא יפשע ולא יבנה כלל ע"ז משני שפיר שאני מלכותא דלא הדר: אמנם באמת מסקנת הראשונים ז"ל רובם ככולם דגם על המקדש ועל העזרות איכא משום ל"ת כן דאוריי' כמ"ש בספרי פ' ראה מנין לנותץ אבן מן המזבח מן ההיכל ומן העזרה כו' וברמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"ז כ' וז"ל וכן הנותץ אבן א' מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה לוקה שנא' ונתצתם את מזבחותם וגו' ל"ת כן לד' אלקיכם אמנם אף שבכ"מ שם כ' דהני ל"ד דה"ה על נתיצה בעזרה לוקה רק שסמך עמ"ש בפ"ו מיסוה"ת ע"ש עכ"פ י"ל דאינו חייב על נתיצה רק על עזרת כהנים ועזרת ישראל שהם מחנה שכינה ושארי עזרות אינן בכלל איסור נתיצה ושעפי"ז אמרתי ליישב מה שתמה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רס"ד ע"ד הב"י יו"ד סי' רע"ו שמביא בשם הר"י אסכנדרי שכ' ע"ד המרדכי שכ' לענין ביהכנ"ס דנותץ ע"מ לבנות שרי דההיא נתיצה בנין מיקרי ורצה לה"ר מאבני מזבח ששקצום אנשי יון וחשמונאים נתצו המזבח וגנזום ודחה דהתם א"א בע"א שמקום המזבח מכוון והקשה החת"ס דהי"ל להביא מהא דמצינו בנחמי' ב' שהי' שובר בשערי ירושלים הנשארים מבית ראשון ע"מ לבנות חדשים והרי חומת ירושלים ומגדלותי' נבנו משירי הלשכה כמבואר פ"ד דשקלים משנה ב' א"כ קדושה יש בהם וא"כ עבר על ל"ת כן וחומת ירושלים הא לא היתה מכוונת ביותר דהיו יכולין להוסיף על העיר ועל העזרות כמבואר רפ"ב דשבועות ולפענ"ד מלבד דקא' בפסחים פה. מפני מה לא נתקדשו שערי ירושלים מפני שמצורעים מגינים תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ע"ש וגם הרי בקרא. שם כתיב ואהי שובר בחומות ירושלים אשר המה פרוצים ושעריה אכלו באש א"כ חזי בי' תיוהא וכנראה ממפרשי המקרא שם היו נטוים וגוהים ליפול וכנפול דמי א"כ ל"ע בנתיצה זו על איסור דל"ת כן. ובר מן כל דין לפי האמור דגם בשארי עזרות חוץ ממחנה שכינה אין בהם איסור נתיצה מכ"ש דליכא בחומת ירושלים איסור נתיצה מדאורייתא. והנה אפי' אי נימא דכל העזרות הם בכלל איסור נתיצה הנה באמת לפי מסקנת הש"ס בקידושין נ"ד: אליבא דר"מ מועלין בשירי הלשכה דלד"ה ניתנו ליהנות בהן מאי דחומת העיר ומגדלותיה באין מהן כיון שכבר נתחללו ויצאו לחולין משנתנו אותם לחומת העיר והרי א' בכתובות ק"ו. דהיו נותנין משירי הלשכה שכר למבקרי מומין ומגיהי ספרים וביאר בספר המקנה שם דכיון דס"ל לר"מ במזיד קידש אלמא דבכונה מתחללין ה"נ כשנתנו אותם בכונה לחומת העיר יצאו לחולין לכך הי' מותר ליהנות מהם ואע"ג דמודה ר"מ דאסור לחלל במזיד היינו משום דאסור להורידו מקדושתו כדקיי"ל ר"פ בני העיר דלא גרע מקדושת בהכ"נ וכי"ב אבל מה שנתנו אותם לחומת העיר לית בי' איסורא דהא א' התם דזט"ה יכולין לשנות ע"ש ואליבא דר"י פליגי התם חד ס"ל אליבי' ירושלים קודש וח"א דגם לר"י ירושלים לא מיקדשא ואפי' למ"ד דר"י ס"ל ירושלים קודש פירש"י התם לענין זה שאם יטול מאבני החומה לבנותם בביתו מעל [ויל"ע בפי' הרא"ש נדרים י"א. רי"א האומר ירושלים ל"א כלום ופי' דס"ל חומת ירושלים לא אתי משירי הלשכה וצ"ע דמ"ד דלא אתו משירי הלשכה הא ס"ל דאתו מבדה"ב כמ"ש בתוס' שם ע"ב ד"ה תרי תנאי] אבל כ"ז שהם בנויים בחומה הא ניתנו להנות בהם לכ"ע אפי' לכתחלה וא"כ עכ"פ ל"ה דומיא דאבני מזבח דמפורש בקרא דעלה כתיב ל"ת כן לד' אלקיכם. ושעל כן נראה נמי דל"ש איסור נתיצה או שריפה אלא כשגופו קדוש וכן בהכ"נ כל זמן מצותו הוא קדוש קדוה"ג ומן הדין לא הי"ל להועיל חילול כדמייתי בר"ן בפ' בנה"ע מהתוספתא אבני היכל ועזרות שנפגמו ושנגממו אין להם פדיון אפס אחר שנמלכו בני העיר למכרו עבר זמן מצותו ונפקע קדושתו ממנו כמו שהסביר כ"ז הרמב"ן הובא בר"ן שם או כ"ד הר"ן ז"ל בעצמו שכ' שם דבהכ"נ כיון שעיקרו עשוי לומר בו דברים שבקדושה הטילו בו חכמים קדושה מדבריהם ע"ש. אכן בדבר שלא הוקדש אלא לדמים ליכא בי' משום ל"ת כן דבעינן דומיא דמזבח דקדוש קדוה"ג והא דא' בפסחים מח. אפיק הבערה ועייל עצי הקדש ואזהרה מהכא ל"ת כן לד' אלקיכם ע"כ מיירי בעצי המערכה דמשפיין לגזירין כדקא' במנחות ק"א. דבכה"ג אין להם פדיי' ובתוס' שם ד"ה אע"ג מבואר דהי' להם כלי שרת מיוחד לעצים שמשפן ומנסרן ומייפן לעשות בקעיות יפות דחזו למערכה ע"ש ותיתי לי שעפי"ז תתיישב קושי' החת"ס סי' רס"ז שהקשה מפסחים פ"א: דקתני הציקנין שורפין אותן לפני הבירה מעצי המערכה והרי עברי על ל"ת כן ששרפו עצי הקדש ובפשיטות י"ל עפי"ד התוס' שם ד"ה נטמא רובו שכ' דהא דיכולין ליהנות משל הקדש משום דלב בי"ד מתנה עליהן וכן בציקנין התנו דמתוך ציקנותן היו נמנעין מלשורפו ואתו לידי עבירה וא"כ הלא מבואר במ"ל פ"ח מכלי המקדש ה"ו דהא דא' דהיכי דלב ב"ד מתנה מ"מ אין יוצא הדבר לחולין ה"ד היכי דליכא שום תכלית לאותו דבר שיצא לחולין אבל אם יש קצת מצוה באותו דבר שיצא לחולין מתנין הב"ד שיצא לחולין לגמרי בלי פדיון ע"ש וא"כ כיון שהציקנין היו נמנעין מלשרוף הנותר ובאין לידי עבירה מש"ה אמרינן שפיר דלב ב"ד מתנה שהעצים של הקדש שיבערו הציקנין יצאו לחולין לגמרי ואין להם דין עצי הקדש וממילא ליכא בהו משום ל"ת כן. אמנם אכתי תקשי למאן דל"ל בפ"ק דשבועות לב ב"ד מתנה. שעל כן נ"ל עפמ"ש בתוס' שם דאפי' למאן דל"ל לב ב"ד מתנה עליהן הנ"מ בקרבנות דקדישי קדוה"ג אבל בקדושת דמים כ"ע מודו. ולפי"ז אנו מוכרחין לומר דמיירי בעצי מערכה כאלו דלא משפיין עדיין דליכא עלייהו רק קדושת פה שהוא ק"ד וא"כ ליכא גבייהו איסור נתיצה כנ"ל [וכן אנו מוכרחין למימר ב"ד הק"ע על הירושלמי פסחים ס"פ א"ע דקא' התם על המשנה דההולך לשחוט את פסחו כו' הדא אמרת מה דנפל לדין נפל לדין וכ' בק"ע בלישנא אחרינא דקאי על שריפת חמץ לפני הבירה מעצי המערכה דלב ב"ד מתנה עליו ע"ש דלכאורה האיך שייך לומר בזה לב ב"ד מתנה דבשביל שריפת החמץ מתנין הב"ד שיצאו עצי המערכה לחולין וא"כ איכא משום ל"ת כן ועכצ"ל דקאי בעצים כאלו דליכא עלייהו רק ק"ד וליכא בהו משום ל"ת כן] ואם כנים אנחנו בזה נבא ליישב עפי"ז מה שהקשיתי בילדותי בפסחים כ"ז: בעא מיני' רמב"ח מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרו בקמייתא מאי כו' והלא מעל המסיק וכל היכי דמעל המסיק נפקי להו לחולין ולכאורה ילה"ק למ"ד חייבי מלקות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ בכל מעילה כיון דהזיד במעילה באזהרה הא הו"ל חמ"ש ופטור מתשלומין וע"כ דבהכי חייבי' רחמנא וא"כ הרי כ' התוס' בב"ק ע"ב. ד"ה דאי דהיכי דיש פסול אחר מעורב ל"א בהכי חייבין רחמנא וא"כ במסיק בעצי הקדש האיכא מלקות משום לאו דל"ת כן וחייבי מ"ש פטורין מתשלומין וכיון דאין קרן אין חומש ואשם ומ"פ והלא מעל המסיק ולהאמור יתיישב ע"נ דהרי קא' התם ומה בין זו לערלה ואמר רבא ערלה בטילה במאתים הקדש אפי' באלף לא בטיל והטעם דהקדש ל"ב אפי' באלף הוא משום דהו"ל דשיל"מ ע"י חילול כמ"ש בתוס' שם וער"ן נדרים נ"ח. וע"כ דמיירי בעצי הקדש דלא משפיין לצורך מערכה דליכא בהו רק ק"ד ומהני חילול וכיון דאינו אלא קדושת דמים הא ליכא בי' משום ל"ת כן כנ"ל: נחזור לנ"ד לענין מה שהשיא בבא בן בוטא להורדס למיסתר לביהמ"ק אע"ג דלא נתץ המזבחות מ"מ הרי לפי האמור הי' בנתיצת המקדש עצמו איסור ל"ת כן דאוריי' וא"כ הדרק"ל איך דחי המצוה דזא"ו דרבנן לל"ת דאורייתא אמנם האמת יורה דרכו דבכה"ג שנותץ דרך תיקון לקיים מצוה דרחמנא אין זה נתיצה רק בנין כ"ד המרדכי הנ"ל וכמו דמצינו באמת בסוטה שהותר איסור מחיקת השם משום שעושה דרך תיקון לקיים מצות ומחה ומ"ש התשב"ץ הנ"ל דאין ללמוד מסוטה למק"א דגזה"כ היא קשה לפי"ז דא"כ בריש יבמות דבעי למילף דעשה דוחה ל"ת אמאי לא יליף מסוטה ואין לומר דשא"ה דמצותו בכך הרי בתוס' יבמות ג': כ' דלהכי לא דחינין הילפותא ממצורע שא"ה דמצותו בכך כיון דמשכחת שיקוים מצות וגלח כל שערו בהיתר בנמרטו פאת ראשו וזקנו ע"ש א"כ הה"נ משכחת שיתקיים ומחה בהיתר אם נמחק השם שבמגילה מאליו יכול למחוק השאר בהיתר ואי דנימא דליכא למילף ממגילת סוטה משום שמעיקרא נכתבה ע"ד להמחק כ"ד הירושלמי שהבאנו למעלה דאכתי תקשי לר"מ דס"ל בעירובין י"ג. דמוחקין לה מן התורה ובתורה הא לא נכתבה ע"ד להמחק א"ו דהתם ל"צ למיתי עלה מכח עשה דוחה ל"ת רק כיון שעושה דרך קיום מצוה ליכא בי' משום ל"ת כן וה"ה סתירה דביהמ"ק דהורדס כיון דהי' דרך קיום מצוה לפאר ולרומם בית מקדש ה' ל"ש בי' כלל האיסור דל"ת כן. אמנם כן צריכנא עדיין לפי"ז להבין פירכת הש"ס ב"ב הנ"ל למ"ד משום פשיעותא היינו שיתרשלו איזה זמן בהבנין ובימים שבינתים יתבטלו מתפלה הרי בביהמ"ק ל"ש זה כיון דקיי"ל דקידשה לע"ל והיו יכולין שפיר להקריב קרבנות טרם שיבנה המקדש על תילו. והנראה לפענ"ד בזה עפמ"ש בעל מגילת ספר על הסמ"ג לאוין שט"ו ליישב ד' הרמב"ם שפסק דקידשה לע"ל מהך דב"מ נ"ג. דא' התם דמע"ש דל"ל תקנתא בטיל ברובא ואיזהו מע"ש שאין בו שו"פ שנכנס לירושלים ויצא דקליטת מחיצות מעכבת מלחללו עוד על המעות הראשונות ופריך וניהדר וניעיילי' וניכלי' בירושלים עם תערובתו ומשני דנפול מחיצות. והק' הראב"ד להרמב"ם דפסק