הרי בשמים רצט

מהדורא תנינא סי' א בעזה"י יום א' כ"ח מנ"א שנת תרחם לפ"ק סטרי ישפות ה' שלום לכבוד ידידי מח' הרב הגדול חריף ושנון זית רענן כש"מ משה הערציג ני' אבד"ק טשיטץ יצ"ו מכתבו הגיעני והנני לתשובתו עד"ש בביהכנ"ס ד"ק אשר הוא צר מהכיל המתפללים שמה ובפרט בימים הנוראים שמתאספים גם בני הכפרים להתפלל שם הוא דחוק מאד ולצד צפון הוא עזרת נשים ושם הדחק גדול מאד עד אשר הוא כמעט סכנת נפשות שבש"ק העבר נתעלפו איזו נשים ר"ל ולהרחיב העז"נ לבד אין מקום לזה וגם כי העזא"נ ג"כ נחוץ מאד להרחיב גבולו ולפי כל האופנים אשר בדעת הקהל לבנות מוכרחים לסתור מקודם העזא"נ וגם העז"נ והעז"נ יבנה על מקום חדש סמוך לביהכ"נ הישן ומביהכ"נ כולו או מקצתו יהי' עז"נ או שישאר המקום של הביהכנ"ס הישן לחצר הנקרא פאליש או איזה חדר סמוך לביהכנ"ס חדש שעתידין לבנותו ומובא במכתבו שיש לבני הקהלה עוד ביהכ"נ קטן קבוע גם בא מפורש בהמשך דברי מכתבו שעתה ההילוך לעזא"נ ולעז"נ הוא דרך חצר אחד וכפי הפלאן שחפצם עתה לתקן הביהכ"נ יעשו דרך לעזא"נ לבד ולעז"נ לבד, וגם יש איזה קורות רעועים ואם כי יוכל עוד לעמוד הבנין איזה שנים בכ"ז עיניכם הרואות שהקורות מקולקלים ורעועים עכת"ש: הנה מה שעלה ע"ד חכם אחד לדון אותו בדין ביהכנ"ס של כרכין המעיין בפירש"י מגילה ג' ובר"ן שם ובתשו' מ"ב שהובא במג"א סי' קנ"ג סק"ז ימצא מבואר דלא מיקרי כרך אלא עיר גדולה שבגדולות שהוא מקום שווקים וירידים שבאים לשם מכל הצדדים תמיד ולפי"ד ליכא בעולם רק מיעוטא דמיעוטא שיהי' עלי' דין ביהכ"נ של כרכין והאריך בכ"ז הגאון מג"ש בשו"ת פנ"י ח"ר א"ח סי' ז' ע"ש וכיון שבעירו עכ"פ אין יושבין בקביעות אנשים מעלמא מיקרי בהכ"נ של כפרים ושפיר יכולין למוכרו עפ"י זט"ה במא"ה דהיינו שזט"ה ימכרו בפירסום דזה מיקרי במא"ה כמ"ש במרדכי פ"ק דב"ב סי' תפ"ב וברמ"א סי' קנ"ג ס"ז ואף דכ' ברמ"א שם דגם בשל כפרים אם אין להם רק ביהכ"נ א' אסור למוכרו דהא אפי' לסותרו אסור עד שיבנו אחרת הלא כפי מכתבו יש בעירו עוד ביהכנ"ס קבוע ואף דבמג"א סי' קנ"ב סק"א כ' דגם ביש להם ב' ביהכ"נ אסור ובעינין דוקא שבנאוהו עכשיו הנה זה תלוי בחילופי גירסאות בב"ב ג' דלהגירסא א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא נראה דאפי' איכא בהכ"נ אחר אסור לסתור בהכ"נ זה שמא יפשעו ולא יבנו כלל ולא יהי' רק בהכ"נ א' אמנם בנימוק"י שם הובא הגירסא א"ב דאיכא דוכתא לצלויי אז אסור למ"ד משום פשיעותא שמא יפשעו ויתרשלו בבנינו לזמן ולזה כי איכא בהכ"נ אחר קבוע שרי וכ"כ בתוס' שם ד"ה ואם וז"ל והא דקא' דאיכא דוכתא לצלויי היינו שאין בהכ"נ וכ"ה באס"ז שם בשם הרשב"א וכ"כ באגודה שם דבדאיכא תרי בי כנישתא מותר לסתור א' כדי לבנות ובט"ז רסי' קנ"ב כ' דאפי' להגי' שלפנינו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא י"ל דהיינו שאינו קבוע אבל כי איכא ביהכ"נ קבוע שרי וכן הסכים הא"ר שם דכשיש להם בהכ"נ אחר קבוע אף שלא בנאוהו עכשיו רשאין לסותרו כדי לבנות בהכ"נ אחר ובאמת ברמב"ן שהובא בר"ן מגילה ר"פ בני העיר מבואר כ"ד הט"ז ובאמת קצרה דעתי מהבין דאפי' אי נימא דהחשש שמא יפשעו היינו שיתרשלו ולא יבנו כלל כמו שפי' באמת רש"י והרמב"ם והנימוק"י שם למה יגרע באיכא בהכ"נ קבוע מכבר מאם בונין עכשיו חדשה. דהרי משום ביטול תפלה ליכא חשש כיון שיש בהכ"נ קבוע וא"כ אפילו אי לא יבנו כלל לא יהי' איסורא ואמאי יהי' אסור לסתור ע"מ לבנות בכה"ג ולכאורה הי' נראה עפי"ד המ"ב שהובא במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז שכ' דאם סותרין בהכ"נ ישנה ובונין חדשה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה והנה בירושלמי מגילה ר"פ בנה"ע קא' דשאלון לרשב"ל מהו ליקח אבנים מבהכ"נ דעיר זו ולבנות בהכ"נ בעיר אחרת הורה ר' אימי אפי' ממזרחה למערבה אסור מפני חורבן המקום ופי' המפרש שכבר נתקדש המקום ההוא לבהכ"נ ואסור להפקיע המקום מקדושתו ע"ש ולכך אם בונין עכשיו חדשה הא ליכא למיחש שמא פשעו ולא יבנו כלל וישאר המקום חרוב דמה בכך הא כבר הוא חולין משא"כ אם אין בונין עכשיו חדשה הא לא פקעה הקדושה מהישנה וא"כ עושין איסור במה שנשאר המקום חרוב ומפקיעין אותו מקדושתו. אולם באמת תלמודא דידן הא לא ס"ל טעמא דהירושלמי כמבואר למעיין בסוגיא דמגילה שם. אמנם אכתי י"ל דאי יפשעו ולא יבנו אח"כ בהכ"נ הא יעברו למפרע על נתיצה הישנה משום ל"ת כן לה' אלקיכם כמבואר בב"י סי' קנ"א בשם המרדכי דאם הם בונים אח"כ בהכ"נ חדשה אז הויא הנתיצה של הישנה בנין ול"ע איסורא בסתירת הישנה משא"כ אי יפשעו ולא יבנו הא עברי למפרע על ל"ת כן. אמנם באמת א"א לומר כן דהרי לסתור שרי אפי' בהכ"נ של כרכין ובשל כרכין כ' במג"א סי' קנ"ג ס"ק ט"ז דאין הקדושה נפקעת והעצים והאבנים והקרקע בקדושתייהו קיימי דשמא יש א' בסוף העולם דלא ניחא לי' בהפקעת הקדושה ע"ש ואיפשר דהני פוסקים דמחלקים בין בנו בהכ"נ חדשה ובין יש בהכ"נ מכבר ס"ל באמת כשי' המ"ב שהובא במג"א שם שכ' להתיר להשתמש באבנים אפי' בשל כרכין דמאי איכפת להו להרחוקים באבנים כיון שיש להם בהכ"נ אחרת להתפלל בתוכה ע"ש וי"ל שזהו הטעם מה שמצינו בסוטה ז' דלאחר שנמחקה המגילה מאיימין עלי' שתשתה ותנן התם במשנה דף כ' נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ ומובא בתוס' שם בשם הירושלמי שמפרש הטעם משום שגרמה לשם שימחק ע"ש והכונה דארז"ל מכות י"א. לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים. ואם אח"כ א"ר לשתות ולא הועילה המחיקה כלום הלא יעבור הכהן למפרע על ל"ת כן לה' אלקיכם ומ"ש בתוס' שם י"ד דר"א לית לי' איום שתשתה אפי' אחר מחיקת המגילה י"ל דטעמו הוא משום דשאני מגילת סוטה דמתחלה נכתבה ע"ד להמחק כדאי' בירושלמי פ' הי' מביא דלכך אינה מטמאה הידים הואיל ומעיקרא נכתבה ע"ד למוחקה אח"כ ע"ש: איברא שיש מקום לומר דאין ראי' מהך דסוטה לכאן עפמ"ש מקצת מהראשונים ז"ל דכיון דכתיב בקרא ונתצתם את מזבחותם וגו' ואבדתם את שמם מן המקום ההוא ל"ת כן לה' אלקיכם. לכך אינו חייב מדאוריי' רק על נתיצת אבן מהמזבח ומחיקת השם הקדוש ב"ה אבל בשאר קדושות ל"ה בהו איסור האיבוד והנתיצה רק מדרבנן משום לתא דהני. והנה א"ז בנתה"מ סי' רל"ד כ' דדוקא עובר על איסורי תורה אפי' שוגג ואונס צריך כפרה אבל באיסור דרבנן כיון דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא אינו נענש כלל על השוגג וא"צ כפרה ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל דבשלמא לענין מחיקת השם דהוא איסור דאוריי' אית לן למיהדר דלא יהי' מחיקת השם בכדי למפרע אע"ג דהכהן שוגג ואונס הי' מ"מ צריך כפרה אבל בנתיצת ביהכ"נ אף לד' הרמב"ן פ' בנה"ע דקדושת ביהכ"נ דאורייתא מ"מ איסור ל"ת כן הא ל"ה גבי' רק מדרבנן לא איכפת לן אם יארע אונס אח"כ שלא יוכלו לבנותה דבדרבנן ל"ה שוגג איסור כלל: והנה עפ"י השיטה הלזו אמרתי לבאר דברי הש"ס ב"ב הנ"ל דקא' ובבא בן בוטא היכי אסבי' לי' עצה להורדוס למיסתרי' לביהמ"ק והאר"ח לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי אבע"א תיוהא חזא בי' אבע"א מלכותא שאני דלא הדרא בי' דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר בי' והקשו המפורשים דהתי' הב' דמלכותא לא הדר בי' אינו מתיישב רק להטעם משום פשיעותא ועדיין קשה להטעם משום צלויי הרי היו בטלין מהקרבת תמידין וקטורת בכל יום. ולהנ"ל יתיישב ע"נ דהנה לכאורה יש להתבונן איך השיא בבא בן בוטא להורדס לסתור הבהמ"ק כדי לחזור ולבנותו בהידור ויופי הרי ברמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"א כ' ומצוה מן המובחר לחזק את הבנין כו' ומפארין אותו ומייפין כפי כחן אם יכולין לטוח אותו בזהב ולהגדיל במעשיו ה"ז מצוה עכ"ל וא"כ אין זה רק מצוה מן המובחר משום זה אלי ואנוהו ואיך דחי ללאו דל"ת כן נהי דבזה ל"ב בעידנא כמ"ש במג"א סי' תמ"ו סק"ב בשם ר"ת דבמצוה דרבים ל"ב בעידנא אבל הא זא"ו ל"ה רק דרבנן עתשו' שא"ר סי' נ"ו ואיך דחי ללאו דל"ת כן שהוא מדאוריי' ומבואר בתשו' תשב"ץ ח"א סי' ב' דהיכי דאסור מה"ת משום ל"ת כן אפי' לצורך תיקון אסור ואין ללמוד מסוטה דהותר מחיקת השם לצורך תיקון לעשות שלום בין איש לאשתו דגבי סוטה גזה"כ הוא ואין ללמוד ממנו לדברים אחרים ע"ש וכ"נ מד' ספר החינוך מצוה תל"ז והספר יראים עמוד היראה סי' ט' ע"ש אמנם י"ל דע"כ לא היתה עצתו של בבא בן בוטא רק על חומות המקדש לכללם בפאר והדר וכדא' בב"ב שם ובסוכה נ"א: דבניי' באבני שישא ומרמרא. אבל אבני מזבח הא ל"ה בידו לבחור אבנים כאלו לחפצו ורצונו משום דהי' צריך להיות בנין אבנים גזית ומבואר במס' מדות שהיו מביאין אותו מבתולת קרקע ובמ"ל פ"א מבית הבחירה כ' הטעם משום דיש לחוש שמא נגע ברזל באבנים וקיי"ל דאבן שנגע בה ברזל פסולה למזבח ע"ש וא"כ ל"ה הורדס סותר ובונה מחדש רק המקדש ולא המזבח וכיון שכן הרי ליכא משום ל"ת כן דאוריי' רק במזבח דמפורש במקרא כנ"ל ובשאר המקדש הא ל"ה איסור הסתירה רק דרבנן לפי השיטה הנ"ל ושפיר דחי לי' המצוה דלפאר ולרומם מקדש ה' ומעתה תתיישב לנכון קושי' המפורשים הנ"ל דהנה תנינן בעדיות פ"ח ומייתי לה בש"ס מגילה י' וכ"ד א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית כו' משום דקדושה ראשנה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל והנה בתוס' סוכה מ"א. ד"ה