הרי בשמים רפ

דאינו עולה לרגל ליכא בי' לאו דב"ת וא"כ אפי' אי הי' ידעינן שהוא ולד השפחה הא ליכא בי' ב"ת ולא הי' ממשכנין עולה ושלמים בע"כ כיון דליכא גבי' לאו דב"ת וע"כ כמ"ש הט"א בחגיגה שם דהמשנה מיירי בזמן שאין היובל נוהג כגון משגלו שבט ראובן ושבט גד א"נ בזמן בית שני שלא נהג יובל מה"ת שאין כל יושבי' עלי' כדא' ספ"ב דערכין ואין שדה מקנה יוצאת ביובל ומצות ראיי' נוהג הואיל והבית הי' קיים ע"ש וה"ה משנה דיבמות הנ"ל מצינן לשנויי הכי וא"כ כיון דע"כ מיירי בזמן שאין היובל נוהג שפיר פריך שיחררו א"ב אין כו' דליכא למימר דימכר עצמו בע"ע דהא ע"כ המשנה מיירי בזמן שאין היובל נוהג ואין ע"ע נוהג רק בזמן שהיובל נוהג אמנם כ"ז הוא רק לפלפולא בעלמא ובאמת הקושיא הנ"ל אפשר לשנויי גם אי מיירי בזמן שהיובל נוהג אם שנשא בת ישראל יורשת נחלה ומתה וירשה דא"ח ביובל כדא' בבכורות נ"ב כמ"ש הט"א בעצמו שם גם י"ל אם קנה בית עיר חומה דא"ח ביובל דכיון דבעליי' לרגל כתיב לא יחמוד איש את ארצך וי"ל דגם בית בכלל ע' נדרים נ"ו ע"א בבית ארץ אחוזתכם כתיב דמחבר בארעא שמי' בית כו' ע"ש דאלת"ה תקשי גם בכהנים ולוים הא בפ"ה דמעשר שני משנה י"ד גבי וידוי מע"ש ס"ל לר"מ דכהנים ולוים אינם מתודים שלא נטלו חלק בארץ וא"י לומר האדמה אשר נתת לנו הכי נימא דכהנים ולוים פטורים מעליי' לרגל בזמן שהיובל נוהג ולא יהי' בהו הלאו דב"ת אמנם בזה י"ל דלר"מ בפשיטות אפשר לאשכוחי כשניתן להם במתנה דהא ס"ל לר"מ בכורות נ"ב ע"ב דמתנה א"ח ביובל וחכמים דפליגי אפשר ס"ל כר' יוסי דכהנים ולוים כיון שיש להם ערי מגרש יכולין לומר האדמה אשר נתת לנו וה"ה דקרינין בהו ארצך. ועוד יש לפלפל בזה הרבה אך אכ"מ ומה שהקשית בנזיר כ"ט דפריך התם לר"ל דאמר כדי לחנכו במצות היכי אכיל כהן מליקה והרי ר"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת א"כ הי' יכול לאכול ח"ש הנה לק"מ דא"כ לא קיים מצות אכילת קדשים דהוא בכזית דאכילה כתיב בה ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין ובמק"א הארכתי בזה. ומאפיסת הפנאי אשים קנצי למלי דברי הדור"ש באהבה מברכך בכט"ס: סי' קכט בעזה"י יום ד' ה' לימי חנוכה תרל"ח לפ"ק סערעט. שלום וישע רב לכבוד ש"ב יד"נ הרב הגדול החריף המופלג שהיו"ח כש"מ נפתלי הורוויץ ני' אבד"ק סינאוואטץ יצ"ו במדינת מאלדווי. מכתבו נמסר לידי תמול לעת ערב והנני למלאות חפצו אשר דרש ממני לחוות דעי בדבר המשפט שבא לפניו ביתומים גדולים וקטנים שהיו ביניהם קטטות ומריבות עם גיסם חתן אביהם המנוח ז"ל וזה כמו שנה שהתפשר עפ"י ג' בזבל"א וזבל"א ושליש על גביהם ועשו קאמפראמיס בתוקף נימוסיהם ועתה חפצם לסתור הפס"ד באמרם שלא הי' קבלת קנין גם לא הי' אפטרופס ממונה מב"ד כדת רק הי' קוראטאר ממונה בערכאותיהם והדיין השליש מכחישם ואומר שהי' קבלת קנין והאפטרופס נתקבל אצל הב"ד המפשרים בהיות שהוא ממונה מטעם המלך יר"ה ועיניהם חזו משרים שהוא איש כשר ונאמן וראוי לאותה איצטלא עכת"ש: הנה בס' ברכי יוסף ח"מ סי' י"ב אות י"ב מביא בשם תשו' מהריב"ל דהפשרנים נאמנים לומר שהי' קנין ולא חשיבי בזה נוגעים בעדות מטעם דלא לימרו דייני דשפילי נינהו שלא ידעו דפשרה צריכה קנין ואף שמביא שם בשם ס' אדמת קודש שהכריח דבכה"ג הוי נוגע בעדות מברכות מ"ג ע"ב ת"ר הביאו לפניו שמן והדס בש"א מברך על השמן ואח"כ מברך על ההדס ובה"א מברך על ההדס ואח"כ מברך על השמן אר"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו ר"פ איקלע לבי ר"ה ברי' דר"א אייתו לקמייהו שמן והדס שקיל ר"פ בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן א"ל לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע א"ל הכי אמר רבא הלכה כב"ה ולא היא לאשתמוטי נפשי' הוא דעבד הרי דגברא רבה כר"פ משום כיסופא כדי שלא יאמרו שטעה בדין ועשה שלא כהלכה השמיט עצמו להוציא שקר מפיו דא"ר הלכה כב"ה א"כ ה"ה בנידון זה מיקרי נוגעין בעדות דאפשר שלא נטלו קנין ומשום כיסופא שלא יאמרו דייני דשפילי נינהו אומרים שקר שנטלו קנין והנה מלבד דיחוי של הר"י ב"ר שהובא בברכ"י שם וגם דחיותיו שדחו דברי האדמת קודש דאין ראי' מהתם לדין זה עכ"פ בנידון שלנו נראה דכ"ע מודו דל"ש צד נגיעה דהלא באמת מבואר בסמ"ע סי' י"ב דאם קודם הפשרה נתן שטר ע"מ להתחייב בכל מה שיאמרו הפשרנים מועיל אפי' בלא קנין והעמיס כן בכונת הרמ"א שם אך התומים הניח זה בצ"ע דכל שההתחייבות תלוי בתנאי ל"מ שטר רק קנין דשטר ל"מ לבטל אסמכתא והוי כמו ערב לאחר חיתום שטרות א"כ הא המוחזק יכול לומר קים לי כסברתו דל"מ בלא קנין עכ"פ אצל הדיין לא מיחשב נגיעה אם אומר שהי' קנין כיון דנעשה קאמפראמיס בתוקף נימוסיהם עכ"פ לא מיחשב מדייני דשפילי אם פוסק כהרמ"א והסמ"ע דהיכי דנעשה שטר א"צ קנין וא"כ השתא שאומר שנעשה קנין בודאי מהימן ושוב לא יוכל המוחזק לומר קים לי כהתומים ועד כאן לא מצינו דמיחשב נוגע מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' אלא כשאין לו שום התנצלות ע"ד הראשונים כההוא דר"פ הנ"ל וכההיא דמצינו בתוס' יבמות ע"ז ע"א בהא דעמשא שאמר כך מקובלני מב"ד של שמואל הרמתי עמוני ולא עמונית ופריך ומי מהימן והא"ר אבא א"ר כל ת"ח שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו ומבואר בתוס' שם שהוא מטעם נגיעה ע"ש והכי מצינו בתוס' כתובות כ"א ע"ב ד"ה האמר לענין קיום שטרות דאם א' אינו מכיר משחתמו השנים אין מעידין לפניו וחותם דמשחתמו דמי לנוגעין בעדות וכ"כ בשו"ת הרשב"א באשה שאמרה גירשני בעלי שלב"פ אינה נאמנת אח"כ אפי' בפני בעלה משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' ומעיזה פני' כדי לחזק דברי' הראשונים וכן בח"מ סי' ל"ג בש"ך סק"ט כשהעד העיד מתחלה בב"ד כשהי' קרוב ולא ידעו מקורבתו ואח"כ נודע מקורבתו ונפסל ופסקו הדין א"י אח"כ לתבעו בעד זה אחר שנתרחק משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' וכ"כ באס"ז ב"ב קנ"ט ע"א בשם הרב המאירי ז"ל וכ"ה בש"ך סי' י"ז סק"ט לענין דיין ודומה לזה אי' ג"כ בתוס' שבועות מ"ה ע"ב ד"ה כי מטא זמן חיובי' כו' וי"ל כיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה כו' ע"ש וע' במרדכי פ"ב דקידושין גבי שליח נעשה עד שהקשה בהא דקא' הש"ס והשתא דתקון רבנן ש"ה כו' וא"ת ויפטור הלוה העדים ויהיו נאמנים מהשתא כדא' בפ' חז"ה וליסלקו בי תרי מינייהו כו' ועוד דאפי' הי' פוטרם הלוה היו נוגעין בעדותן כיון דעד שלא פטרם הוזקקו לומר פרענו השתא נמי אתו לאחזוקי שיקרייהו ע"כ והנה לד' המרדכי דגם בשנים אמרינן הכי קשה מר"ה כ"ב ע"א במשנה במעשה דטובי' הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים או"ב ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו או"ע ופסלו את בנו והשתא האיך נאמנים אח"כ להעיד כיון שמתחלה הגידו ולא הי' מועיל הא עבידי לאחזוקי דיבורייהו וע"כ דבשנים ל"א הכי דתרי לא חשידי אך עדיין קשה לכאורה מרישא דמתניתין דקתני התם שאם יפסל א' מהם יצטרף השני עם אחר האיך יועיל כשיצטרף אח"כ עם אחר הא עביד אינש לאחזוקי דיבורי' אולם ג"ז נכון עפי"מ דאי' בח"מ סי' ס"ו סכ"א בראובן שהי"ל שטר על שמעון וחתם בו לוי ולוי קנה השטר אין לחשבו ללוי נוגע לחשדו שחתם א"ע שקר כדי שיקנה ממנו שהעד השני לא הי' מסכים עמו ע"ש וא"כ ה"נ י"ל כיון דאחר מעיד עמו שוב לא חשדינן שהעד הא' מעיד כדי להחזיק דיבורו דא"כ לא הי' העד הב' מסכים עמו להעיד שקר וראי' לזה נראה מב"ק ע"ד תוס' ד"ה כי אתא דלמ"ד אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כא' הא דא' שם כי אתא חד מצטרף בהדי' היינו כי מעידין שניהם מחדש ושם איירי דכבר העיד הע"א בפני ב"ד דקאי על מתניתין וא"כ מאי מועיל הצירוף שלו עם אחר הא עביד לאחזוקי דיבורי' וע"כ כיון דאחר מעיד עמו ל"ח להכי דא"כ לא הי' האחר מסכים עמו להעיד שקר. ומתבאר עפי"ז סוגיית הש"ס בכתובות כ"ו הב"ע דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עלי' דב"ג או ב"ח הוא ואחתיני' ואתא ע"א ואמר ידענא בי' דכהן הוא ואסקיני' ואתו תרי כו' ואתא ע"א ואמר ידענא בי' דכהן הוא כו' אלא אר"א במצטרפין לעדות קמיפלגי כו' ולכאורה האיך יצטרף העד הראשון עם העד האחרון כיון שכבר העיד נימא עביד לאחזוקי דיבורי' ולהאמור נכון כיון דאיכא העד האחרון שאומר ג"כ דכהן הוא ובי' ליכא שום צד נגיעה שוב לא חיישינן גם על העד הראשון כנ"ל. אמנם כ"ז הוא רק באופן שאין לו התנצלות לבטל דבריו הראשונים באופן שלא יתפס לשקרן אז אמרינן בע"א בלבד וכן לד' המרדכי הנ"ל אפי' בשנים עביד לאחזוקי דיבורי' משא"כ היכי שיש לו שום התנצלות ל"א עביד לאחזוקי דיבורי' ואמרינן דאי איתא שאינו אמת הי' חוזר מדבריו הראשונים והי' מגיד ההתנצלות להצטדק את נפשו ושכן נראה מדברי התוס' יבמות קי"ז ע"ב ד"ה לאו משום דאמרינן כו' גבי אמרה מת בעלי ואח"כ מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה מ"ט חמותה אסורה כו' לקלקולה לחמותה הוא דקמיכוונה כו' וכ' התוס' וא"ת מה יש לחוש מ"מ נתיר לחמותה כשנשאת הכלה דהשתא לא אייתי ותצטער שהרי לא תחזור להיות כלתה ולכאורה האיך נוכל להאמין להכלה כשתעיד אחר שנשאת הא לא תהי' נאמנת כיון דמעיקרא קודם שנשאת העידה ולא היתה נאמנת גם השתא לא נאמין לה כיון דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' וע"כ דסברת התוס' היא דהתם ל"ש לומר הכי משום דהיתה הכלה יכולה לומר כעת באופן שתהי' עדותה בדדמי וא"כ כיון דיש לה התנצלות ואפ"ה מעידה כן שפיר הקשו התוס' דתהי' נאמנת. וא"כ בנ"ד שיש לו להדיין לתלות א"ע באילני רברבי הרמ"א והסמ"ע ושהי' סמיכתו על הקאמפראמיס אף בלי קנין ואפ"ה אומר שהי' קנין שפיר מהימנינין לי' וע' ברמ"א סי' מ"ו סכ"ה דאפי' הדיינים אומרים שהי' שלא כדין אינן נאמנין. גם י"ל דבנ"ד אין היורשים נקראים מוחזקים לענין שיוכלו לטעון קים לי אדרבא חתן המנוח שכנגדם הוי מוחזק כיון שכפי מכתב מעלתו כבר יצא האורטהייל בתוקף משפט נימוסי קיר"ה א"כ הוי כגבוי כדמצינו בב"ב נ"ה ע"א אמר רבה הני תלת מילי אשתע' לי עוקבן בר נחמי' ר"ג משמי' דשמואל דינא