הרי בשמים רעח

התם אמאי נימא עשו שאינו זוכה כזוכה. והנראה מדברי השיטה האלו שסובר דבמכירי כהונה עשו שאינו זוכה כזוכה לדידן כמו לר"י היכי דאיכא שום תיקון דאי לא עשאוהו כזוכה היכי חשבינן לי' התם מוחזק לענין שיטול הבכור פ"ש ושעפי"ז אפשר ליישב עוד הפעם קושי' כ"ת דהנה באמת הקשו התוס' בב"מ ל"ח היכי אמרינן דבן לוי עושה אותו תרומ"ע על מקום אחר הרי לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ונראה דבאמת כתב רש"י ז"ל בגיטין ל' ע"ב דהא דבעי' מוקף בתרומת מעשר משום שמא אינה בעין והתוס' שם תמהו עליו וע"כ דרש"י ז"ל סובר כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' ר"צ דתרי גווני מוקף יש א' שיהא מוקף לו ונוגע בו וא' אע"פ שאינו נוגע אלא שהיא ברשותו ובתרומ"ע ל"ב מוקף וכדדרשינן מכל מעשרותיכם אפי' א' ביהוד' וא' בגליל רק מדרבנן בעינן שיהא ברשותו ע"ש וכ"כ התוס' באמת בביצה י"ג ובמנחות מ"ה בשם הירושלמי דתרומ"ע מלמדה ואינה למידה דת"ג בעי' מן המוקף ותרומ"ע ל"ב מן המוקף והיינו דל"ב שיהא נוגע בו ורק מדרבנן בעי' עכ"פ שיהא ברשותו ולפי"ז י"ל דזהו המכוון בדברי רש"י ז"ל שפי' בתרומ"ע דבעי מן המוקף שמא אינו בעין ברשותו ומדרבנן בעי' עכ"פ שיהא ברשותו ועפי"ז י"ל שלכונה זו כיון ג"כ האס"ז בב"מ שם שהקשה דהא לא קנאו הבן לוי היינו שאיננו ברשותו ולא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ובתרומ"ע נהי דל"ב מוקף אבל עכ"פ בעינן שיהא ברשותו כנ"ל ולכך תי' דמיירי במכירי כהונה ועשו שאינו זוכה כזוכה כמ"ש באס"ז ב"ב הנ"ל וא"כ חשיב ברשותו אבל שיהי' במכירי כהונה שלו בלי קנין זה ל"א וממילא ל"ק קושי' כ"ת דע"כ אקני לי' חצרו כדי שיהי' שלו. ודע דעפי"ד התוס' הנ"ל דההוא דבכורות י"ח מיירי במכירי כהונה אזדא קושי' הגאון מהר"י אלגזי בס' קהלת יעקב בקונטרס מדות חכמים אות ר"ו שכ' שם לתמוה ע"ד הבית יעקב שכ' דבמצוה דרבנן ל"א ניחא לי' לאינש כו' וכ' דעלם ממנו ש"ס בכורות הלזו דשם מאי מצוה דאוריי' איכא ולד' התוס' הנ"ל י"ל דלעולם בכ"מ ל"א במצוה דרבנן ניחא לי' לאינש כו' ורק הכא במכירי כהונה שבלא"ה נקנה לו עכ"פ שיהא מיקרי ברשותו כנ"ל להכי אמרינן שפיר ניחא לי' לאינש כו' שיקנה קנין גמור. את זה ראיתי להשיב לו במעט עיון. והנני הדור"ש באהבה: סימן קכח לק"ק פרעמישלא בעזה"י יום ד' ב' דר"ח אלול שנת תרמ"ב סטריא. הנוטה כדוק שמים יחוק בספר לחיים את כבוד האברך החריף המופלג ברק השנון מחודד ומפולפל כש"מ דוד צבי זעהמאן נ"י חתן הרהגאבד"ק זאלין וראבד"ק הנ"ל יצ"ו. מכתבך הגיעני בש"ק העבר וקראתי לשבת עונג בקראי אמרותיך המבשרות צבא רב שלומך וטובך כן יעזרך ה' רב העליליה. כי תחזקנה ידיך ותעשינה תושי' ויתן לך כח לעשות חיל לעסוק בתורתו ועבודתו יומם וליל. והנה הקשית לשאול ממני בני לערוך מערכת הפלפול והחידוד בימים האלה יומי דחושבנא אשר יחשוב האדם עם קונהו ית"ש אפס לאשר חזקו עלי דבר שאלתך ובקשתך ולמען חביבותך גבן לא אוכל השב פניך ריקם ואבא היום אל העיון בדבריך היקרים ואען ואומר בעזר האל יתברך ויתעלה: ראשית העירות ע"ד הריטב"א ז"ל בחי' קידושין ע"ח ע"א בהא דאמר רבא בעל לוקה לא בעל אינו לוקה משום דכתיב לא יקח ולא יחלל מ"ט לא יקח משום לא יחלל ופי' הריטב"א לא בעל אינו לוקה משום קידושין לחודייהו דלא אהני מעשיו אבל קידש ובעל לוקה שתים אחת משום לא יקח וא' משום לא יחלל דכיון דבעל הא אהני מעשיו דקידושין ואע"ג דבשעת קידושין הו"ל התראת ספק דדילמא לא בעיל קסבר התראת ספק שמה התראה והקשית מש"ס חולין פ"א ע"א אמר רבא ה"ק רב המנונא אין מלקות או"ב נוהג בקדשים מ"ט כל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר מעידנא דקא שחיט הוי התר"ס והתר"ס ל"ש התראה הרי להדיא דס"ל לרבא התר"ס שמה התראה עכ"ק: הנה בהשקפת ראשונה אמרתי לתרץ עד"ז דהנה הרמב"ם בפ"ה מה' שבועות ה' א' כ' וכל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפי' הי' אשתו ובניו א"ח בשבועת ביטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל כו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו ונמצא כשמתרין בו בעת שנשבע התראת ספק שאין לוקין עלי' כו' והקשה הלח"מ דהא הרמב"ם גופי' כ' בפ"ד גבי שתי ככרות א' של איסור וא' של תנאי בין שאכל תחלה של תנאי או של איסור לוקה והטעם משום דהתר"ס שמה התראה ואמאי פוסק כאן דל"ש התראה ובאמת י"ל דלק"מ עפימ"ש הנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ע"ז בד"ה ואמנם דאפי' למ"ד התר"ס שמה התראה היי"ד היכי שתלוי ביד המותרה לעבור כגון בקיימו ולא קיימו שכ' בה' סנהדרין עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו וא"ל שאם תעשה ולא תקיים עשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה ה"ז לוקה שיש בידו לעבור שלא יקיים העשה וכיון שבידו לעבור אמרינן שפיר דהתר"ס שמה התראה אולם במה שתלוי ביד אחר גם מ"ד התר"ס שמה התראה מודה דל"ש התראה וא"כ ל"ק קושי' הלח"מ משני ככרות דהתם אמרינן שפיר דהתר"ס ש"ה דהא בידו הוא לעבור משא"כ כשנשבע שיזרוק פ' צרור לים ואם יזרוק אותו פ' הא א"י לעבור לכך כ' שפיר דל"ש התראה ולפי"ז תתיישב נמי קושייתך הנ"ל דבשלמא התם בקידש הא בידו לעבור ולבעול לכך אמר שפיר רבא התם דשמה התראה משא"כ בחולין הא באמת פריך שם פ' ע"ב ולילקי נמי משום מחוסר זמן ומשני ר' זירא הנח למחו"ז דהכתוב נתקו לעשה ואין לוקין עליו ע"ש בפירש"י ולפי"ז הא רש"י ז"ל כ' בתמורה נורה ד' ע"ב דכהנים כיון דרבי בהו רחמנא מצית יתירות לקו נמי גם על לאו הניתק לעשה וא"כ ע"כ מיירי סוגיא דהתם שהשוחט או"ב הוא זר דאל"ה הוי לקי משום מחו"ז וא"כ כיון דזר הוא השוחט וזר הא פסול לזריקה וא"כ אין בידו לזרוק דע"כ כהן יזרוק ובכה"ג שאינו בידו לעבור שפיר מודה רבא דהתר"ס ל"ש התראה. ובדרך זה הי' נראה לכאורה ליישב קושי' התוס' בר"פ או"ב בהא דקא' מנין לאו"ב שנוהג במוקדשין כו' והקשו אמאי ס"ד דלא איירי קרא במוקדשין הא סתמא כתיב ואין לומר דאצטריך שאם צריך לפסח ואין לו אלא אותו שנשחט בו ביום אביו או בנו דס"ד דאתי עשה דפסח ודחי לאו דאו"ב ולהכי אצטריך דלא דחי כו' דהא במח"ז איכא לאו ועשה ובלאו קרא לא דחי לי' עשה ולהנ"ל י"ל עפימ"ש הריב"א בחולין קמ"א דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחית שא"ח מלקות וא"כ י"ל דאצטריך לענין שאם שחטו לפסח והשוחט הי' כהן דאלו מפני שאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא לא הי' חייב מלקות משא"כ השתא דרביא קרא לאיסורא להדיא הא חייב מלקות אי משום מח"ז או משום או"ב כיון דהכהן בידו לזרוק ול"ה התר"ס כנ"ל. אמנם באמת א"א לומר הכא דעכ"פ הל"ת נדחית דהרי אי העשה נשארת א"כ יש עליו איסור דמחו"ז וא"כ הקרבן פסול ושוב ליכא עשה דהקרבה ול"ש דחיי' דומיא דכ' התוס' במנחות מ"ט ע"ב לענין עשה דפסח דוחה עשה דהשלמה דאי מיפסל משום השלמה ל"ש דחיי' ע"ש ושעפי"ז אמרתי ליישב מה דקשה לכאורה בפסחים מ"ה ע"א דקא' יקדש אתי להמל"א ולכאורה הא לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת ע"כ אצטריך רק למלקות וקשה הרי באמת פריך הש"ס בזבחים צ"ז ע"ב ניתי עשה ולידחי ל"ת ומשני ר"א דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וא"כ לשי' הריב"א דעכ"פ הלאו נדחה הא ליכא מלקות ואיך אפשר לומר דקרא דיקדש אתי להמל"א למלקות ולדברינו ניחא דאי העשה נשארת א"כ הוי קדשים פסולין וליכא עשה דאכילת קדשים כלל ממילא גם הלאו אינו נדחה ושפיר איכא מלקות. אמנם אחרי העיון נראה דא"א לומר דרבא יסבור סברת הש"ס דתמורה הנ"ל כפי פירש"י דכהנים יהיו לוקין אף על לאו הנל"ע דאי נימא דרבא ס"ל ג"כ הכי תקשי איך יפרנס משנה ערוכה במכות כ"א ע"ב החורש בשו"ח והן מוקדשין וכלאים בכרם ובשביעית ויו"ט וכהן ונזיר בבית הטומאה וקשה דהרי באמת הקשו התוס' בשבת פ"ה ע"א ובחולין פ"ב ע"ב לפי"מ דקא' בשבת שם דהזורע כלאים בכרם עובר משום לא תשיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים א"כ לילקי בזורע כלאים גם משום לאו דלא תשיג ותי' כיון דבלאו דלא תשיג איכא נמי לאו הנל"ע וניתק למקצתו ניתק לכולו ועוד דהוי לאו שבכללות והנה בלאו שבכללות היא פלוגתא דאביי ורבא ולרבא לוקין גם על לאו שבכללות וא"כ תקשי לרבא הא איכא תשעה מלקיות כיון דקחשיב כלאים בכרם ואיכא נמי משום לא תשיג ומשום לאו שבכללות ליכא לדידי' כיון דס"ל לאו שבכללות לוקין ואי דהוי נל"ע ז"א דהא קתני שם כהן וכהנים הא לקי אף על לאו הנל"ע וע"כ דרבא לא ס"ל האי סברא וא"כ ליכא למימר כתירוצינו הנ"ל וע"כ נראה בישוב קושייתך באופן אחר והוא עפי"ד הנוב"י שם שכ' בדעת הרמב"ם ז"ל דכל היכי דלא משכחת הלאו רק בהתראת ספק בכה"ג שמה התראה אבל בלאו דמשכחת בי' התראת ודאי בכה"ג כשהוא התר"ס ל"ש התראה ע"ש שהאריך לפרש בזה מ"ש הרמב"ם הנ"ל אא"כ הלאו מפורש בתורה ולפי"ז מיושב קושייתך דבשלמא בלאו דלא יקח הא לעולם הוי התר"ס שמא יבעול ולא משכחת התראת ודאי ולכך ס"ל לרבא שפיר דשמה התראה משא"כ התם בחולין הא משכחת התראת ודאי בהיא חולין ובנה שלמים ושחט קודם של קדשים ואח"כ שוחט של חולין דבזה הא ל"ה התר"ס כמבואר בגמ' שם כיון דבחולין הא ל"ב זריקה וא"כ כששוחט קודם של חולין ואח"כ של שלמים הוי התר"ס ול"ש התראה ועפי"ז נראה ליישב מה שהקשו המפורשים בחולין י"א ע"ב רבינא אמר אתיא מעדים זוממין דא"ר ועשיתם לו כאשר זמם וליחוש דילמא הך דאסהידו בי' טריפה הוי והקשו בתוס' נימא דחובשין אותו יב"ח ואם יחי' לאו טריפה הוא ותי' דאי אין הורגין העדים כשהוזמו אלא אחר יב"ח א"כ גם אותו שמעידין עליו אין להורגו עד אחר יב"ח א"כ לא יהרגו הם אף לאחר יב"ח כו' והקשו המפרשים דבלא"ה היל"ל דאי א"י להורגו עד אחר יב"ח א"כ אין להורגו כלל דהא הוי התראת ספק דעל רב כהנא כ' התוס' שם ד"ה וכ"ת כו' דשמא קסבר התר"ס שמה התראה אבל על רבינא שפיר י"ל דס"ל התר"ס ל"ש התראה אמנם להאמור נכון היטב דהרי להס"ד דלא אזלינן בתר רובא א"כ לא משכחת כלל התראת ודאי דלעולם איכא לספוקי דילמא טריפה הוא