הרי בשמים רעד

היכי קתני בסיפא מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין והיא ניזונת מנכסים משועבדים מפני שהיא כבעלת חוב. ומבואר בגיטין נ' ע"ב דלכך אין הבנות ניזונות ממשועבדים משום שאין קצובין וא"כ היכי הוי ס"ד דלא פסקו רק כ"ז שלא נשאת א"כ גם מזונות הבת הוי דבר שאין לו קצבה דנהי דיש לו קצבה למעלה שא"ח יותר מחמש שנים מ"מ דילמא תנשא קודם ה' שנים ואין לו קצבה למטה א"ו דבכה"ג ל"ה דבר שא"ק ובזה מתבאר ג"כ מה שהקשו התוס' שם בד"ה והיא כו' למ"ד קצובין אעפ"י שאין כתובין אמאי לא חשיב להו קצבה למזון הבנות דהוי עד דתיבגרן ולכאורה הא אכתי אין קצובין למטה דילמא תינשאו קודם דתיבגרן או כיון דלמעלה יש לו קצבה עד דתיבגרן חשיב שפיר יש לו קצבה והכי נראה מדברי שו"ת מהר"א ששון סי' קכ"ג ע"ש. אמנם באמת בתוס' כתובות נ' ע"ב ד"ה ומאי עליי' כו' כתבו שם להדיא דאף דהוא קצוב למעלה מ"מ כיון דאינו קצוב למטה חשיב דבר שאינו קצוב ע"ש בסה"ד אולם בנ"ד אין אנו צריכין לכ"ז אף לשי' הרמב"ם ז"ל דהלא כתב בקצוה"ח שם ובסי' של"ב דשכירות פועלים כיון שנקנה בדיבור צריך ליתן דמים שנתחייב הן בדשלב"ל הן בדבר שאין לו קצבה ולפענ"ד י"ל שזהו סברת מהר"ם די ביטון שהובא במשנה למלך פ"ח מה' זכיי' ה' ב' שכתב דשכ"מ שנתן דבר שאינו קצוב מהני אף לד' הרמב"ם ע"ש וי"ל משום דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין וכיון שנקנה בדיבור מהני גם בדבר שאינו קצוב ויש להביא סמוכין לזה מדברי התוס' קידושין ע"ח ע"ב ד"ה לא צריכא כו' עש"ה וברא"ש שם. ולענין הכנסות המו"ץ בודאי הי' מהני גם לד' הרמב"ם דכיון שעדיין לא באו לידו הוי סילוק ומועיל גם לד' הרמב"ם כמבואר בשו"ת מהרשד"ם חחו"מ סי' ש"ע שכ', דע"כ לא כ' הרמב"ם אלא דלא משתעבד האדם ומתחייב ליתן בדבר שאינו קצוב אבל לסלק עצמו פשיטא ופשיטא שדבריו קיימים לכ"ע ולכך מהני נמי שהבעל יסלק עצמו מפירות נ"מ של אשתו אף ממה שיפלו לה אח"כ אעפ"י שאינו קצוב משום דסילוק מועיל ע"ש ובט"ז א"ח סי' ת"נ ובמק"ח שם ושעפי"ז נראה ליישב מה דקשיא לכאורה במשנה מכות ג' ע"א מעידין אנו באיש פ' שגירש את אשתו כו' וכ' התוס' וא"ת וליחייבו שאר וכסות דמפסידין לאשה כו' ועוי"ל שאומרת גרשתני ואם כן מחלה לבעלה אותן דברים ולכאורה יש להקשות למ"ד פרק הניזקין לפי שאין קצובין ומבואר בטוח"מ סימן ס' וסימן רל"ב דה"ה דאין אדם מוחל דבר שאינו קצוב אם כן הא מזונות הוי דבר שאין לו קצבה והאיך יכולה למחול וכן קשה בכתובות פ"ט אר"י הב"ע כשאין שם עידי גירושין מיגו דיכול למימר לא גרשתי' יכול לומר גירשתי' ונתתי לה כתובתה וכ' התוס' וא"ת מה מיגו הוא זה דאם יאמר לא גירשתיך יתחייב בשאר וכסות ועכשיו דאמר פרעתי פוטר עצמו וי"ל דכשאמר לא גירשתיך נמי פטור גם משו"כ דדמי לטענו חטין והודה לו בשעורין דקיי"ל דפטור ולכאורה לפי"ד התוס' ב"ק ל"ה ע"ב דהא דטענו חטין והודה לו בשעורין פטור הוא מטעם מחילה וא"כ למ"ד לפי שאין קצובין הא א"י למחול והאיך יפרנס משניות הללו ולהנ"ל ניחא דהרי מבואר בראשונים דבמזונות האשה הוי בכל יום חיוב חדש ע' בר"ן ר"פ מי שהי' נשוי שכ"כ בשם הרשב"א וא"כ כשמוחלת מסלקת עצמה וסילוק מועיל בדבר שאין לו קצבה ומתבאר ג"כ לפי"ז הא דא' בכתובות ל"ג ע"א דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות והיינו משום דמזונות הוא מתנאי הכתובה וכשמחלה הכתובה הוי המזונות ג"כ בכלל מחילה ולכאורה הא מזונות הוי דבר שאין לו קצבה ולא מהני מחילה והר"ז דומה למ"ש בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה דאם הקנה דשלב"ל עם דשב"ל ביחד הוי כקני את וחמור דקנה מחצה וה"נ היל"ל דתועיל המחילה על הכתובה ולא על המזונות ולהאמור נכון כיון דהוא רק מתורת סילוק וסילוק מועיל בדשא"ק ובהכי מתבאר ג"כ דברי הש"ס ב"מ נ"א דקא' התם ידעה וקא מחלה דמהני מדין סילוק: ובדרך היותר מורווח נלפענ"ד ליישב דברי הש"ס האלה עפי"מ שמבואר בלח"מ פכ"ה מה' מכירה בשם מהריב"ל דהא דס"ל להרמב"ם ז"ל דדבר שאינו קצוב לא משתעבד הוא מטעם דכיון שאין לו קצבה לא גמר ומקני ודמי לאסמכתא ע"ש ועפי"ז נראה ליישב מה שהקשה הפנ"י בכתובות ק"ב ע"ב ת"ש מתו בנותיהן ניזונות מנכסים בנ"ח כו' הב"ע בשקנו מידו א"ה בנות נמי והקשה מ"פ נימא כיון דבנות אית להו מתנאי ב"ד וגם רפואה בכלל הוי דבר שאין לו קצבה משא"כ בת אשתו דא"ח ברפואתה הוי דבר שיש לו קצבה ולד' הלח"מ ניחא דהתם מהני אף דהוי דבר שאין לו קצבה משום דמצינו דלגבי בנו ובתו מהני אף בדשלב"ל כיון דדעתו ש"א קרובה אצל בנו כמ"ש בשעה"מ פכ"ב ממכירה בשם המבי"ט וע' בתוס' ב"ב קס"ח ע"א דהיכי דעשה לו טובה אסמכתא קניא משום דבודאי גמר בדעתו להקנותו יותר וא"כ ה"נ לבנותיו מסתמא גמר ומשעבד נכסיו להן ואף גהוי דבר שא"ק מהני ומיושב נמי עפי"ז מה שראיתי מקשין בש"ס ב"מ צ"ד גבי מחנה ש"ח להיות כשואל ופריך במאי בדברים ומשני שמואל בשקנו מידו ור"י משני בההוא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' ומקשין ללישנא דס"ל בכתובות ל"ד דמשעת שאילה אשתעבד נכסי' א"כ אמאי יכול להתחייב הלא הוי דבר שאינו קצוב דשמא בשעת אונסין תתייקר הבהמה או תשביח והוי דבר שא"ק (וע' בסמ"ע סי' ס' בנתחייב לזון את חבירו או לכסותו ה' שנים דאף דהשנים קצובין הכסות והלבוש אינו קצוב שמא יתייקר) ומשואל גופא ל"ק דהא לאו הוא מחייב עצמו אלא התורה חייבתו ורחמנא יכול לחייבו אף בדבר שא"ק ובשלמא שמואל דמשני בשקנו מידו י"ל דס"ל כסברת הפוסקים דקנין מהני אף בדבר שא"ק ע' בש"ך סי' ס' ס"ק י"ב אבל קשה ולהנ"ל א"ש דהא אמרינן בב"ב קע"ז לר"י דאמר אסמכתא קניא ערב משתעבד לר"י דא' אסמכתא ל"ק ערב לא משתעבד א"ל רב אשי הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קנא וערב משתעבד אלא אמר ר"א בההוא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' אלמא דמשום בההוא הנאה כו' מהני אע"ג דהוי אסמכתא א"כ לפי"ז הלא דבר שא"ק דלא משתעבד הוא מטעם אסמכתא ולכך מהני ג"כ שיתנה ש"ח להיות כשואל משום בההוא הנאה דקא מהימן לי' גמר ומשעבד נפשי' כמו בערב: אמנם באמת נוכל לומר בזה דבלא"ה אין כאן קושיא כל עיקר כיון דבש"ח עכ"פ חיוב פשיעה איכא אע"ג דהוי דבר שאינו קצוב מ"מ התורה ירדה לסוף דעתו דמתחייב בפשיעה לכך מהני ג"כ מה שחייב עצמו כשואל אע"ג דהוי דבר שא"ק כיון דבלא"ה רמי עליו חיוב פשיעה אע"ג דהוי דבר שא"ק ומה לי אם נוסף עליו עוד חיוב אונסין ובזה הי' מקום לבאר דברי הש"ס ב"מ נ"ח ע"א נושא שכר אינו משלם ורמינהי השוכר את הפועל לשמור את הפרה לשמור את התינוק לשמור את הזרעים כו' הי' שכיר שבת כו' נותנים לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו מאי לאו לשלם כו' א"ל הכי אר"ש בשקנו מידו והקשו המפורשים דאמאי לא משני הכי לעיל כי פריך מההיא דבני העיר ששלחו את שקליהן ולהנ"ל נכון דלכאורה גם בזה קשה האיך יכול לחייב א"ע בדבר שאינו קצוב כיון דבזה ליכא שום חיוב שמירה דהקדש נתמעט מדין שומרין א"כ ליכא למימר סברא הנ"ל ועכצ"ל דהרמב"ם לשיטתי' דס"ל דגם בהנך דנתמעטו מדין שמירה עכ"פ בפשיעה חייב והיינו משום דלגבי שומר חשבינן פושע כמזיק כמ"ש בשו"ת לחם רב סי' ק"פ וא"כ כיון דחייב בפשיעה ממילא יכול להתנות ג"כ על חיוב גו"א כש"ח דמתנה להיות כשואל וכסברתינו הנ"ל אמנם לכאורה האיך נוכל לחייבו בהקדש בפשיעה אפי' אי הוי בשומר פושע כמזיק הרי קיי"ל מזיק את ההקדש פטור אמנם הלא עכ"פ מדרבנן חייב מזיק את ההקדש כמבואר בתוס' פ"ק דב"ק ובב"מ צ"ט ע"ב וא"כ לפי"ז הא הטעם דמדרבנן חייב מזיק את ההקדש הוא משום שלא יזלזלו בהקדישות כדא' התם בב"מ והתינח לבתר דאר"א שבועה זו תקנ"ח היא שלא יזלזלו בהקדישות משא"כ בס"ד הא הי' ס"ל דגם מדרבנן מזיק את ההקדש פטור וא"כ לא הו"מ לשנויי בשקנו מידו משום דהוי דבר שאינו קצוב כנ"ל וע' בהג"א פז"ב שכ' דגם בהקדש אסמכתא לא קני' דלא כד' מהר"ם הובא במרדכי ב"ק ס"פ שור שנגח דו"ה והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תת"ב ע"ש ולפי"ז ממילא מיושב דברי הש"ס ב"מ הנ"ל דקא' התם ידעה ומחלה הלא שו"כ הוי דבר שא"ק ול"מ מחילה ולהאמור ניחא דכיון דדבר שא"ק הוא מטעם אסמכתא וא"כ הלא כ' הב"ח הובא בש"ך ח"מ סי' ר"ז סימן י"ח דהא דאסמכתא ל"ק הוא רק מדרבנן דמדאוריית' אסמכתא קני' והכי מפורש ברש"י שבועות מ"ו ע"א ע"ש וא"כ שפיר משני הש"ס התם ידעה וקא מחלה ואי דהוי דשא"ק ז"א דהא הוא מטעם אסמכתא ומדאורייתא קניא ורק מדרבנן הוא דל"ק ובדרבנן הא תנאו קיים כמבואר בכתובות נ"ו ונכון ליישב בדרך זה מה שהקשו בכתובות ל"ב ע"א דמוקי שם מתניתין דאלו הן הלוקין ביתומה ומפותה דאחולי אחלה גבי' בו"פ והלא בו"פ הוא מידי דלא קיץ ולהאמור ניחא דכיון דמדאורייתא יכולה למחול א"כ אע"ג דמדרבנן ל"מ המחילה דהוי אסמכתא ואיכא חיוב ממון בכ"ז לא נוכל לומר בזה כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מלקי לא לקי כיון דהחיוב ממון אינו רק מדרבנן וחיוב מלקות הוא דאורייתא ול"ק נמי מה שהקשו הראשונים ז"ל ממה שמצינו בשאול שאמר האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואמרינן בסנהדרין י"ט דנתחייב שאול והרי הוא דבר שאין קצבה ולהנ"ל דל"ה רק מדרבנן לק"מ וע' ש"ך ח"מ סי' נ' ובמהרי"ט חח"מ סי' כ"ג ובמסילה זו נעלה ליישב עוד הפעם הקושיא הנ"ל בכתובות נ"ו דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות משום שהוא בכלל מחילת הכתובה הלא מזונות הוי דבר שאין לו קצבה והיל"ל דלגבי הכתובה מועלת המחילה ולא לגבי המזונות כמו בקני את וחמור ולהאמור י"ל עפימ"ש הפוסקים דהא דבקני את וחמור קנה מחצה הוא דוקא היכא דליכא שום חלות קנין על אותו דבר וע"כ אין כח באותו דבר שחל עליו קנין ליפות כח השני ולומר כיון שקנה זה קנה נמי זה כיון דעל הדבר הב' אין שום תפיסת קנין אבל היכא דמדאורייתא הקנין חל על שניהם ורק מדרבנן אינו חל על דבר אל י"ל מתוך שחל על זה אף מדרבנן חל ג"כ על זה וא"כ לפי"ז מיושב שפי' כיון דמדאוריי' הא מועיל המחילה על המזונות ג"כ ורק מדרבנן א"י למחור משום דהוי דבר שא"ק א"כ אמרינן שפיר מתוך שמועיל המחילה על הכתובה מועיל ג"כ על המזונות אף מדרבנן ולכך שפיר אמרינן דהמוחלת כתובתה אין לה מזונות: והנה לענין אם נימא דכיון שנשתעבד מעכ"ת לתת לו השכירות הכונה כל ימי חייו. הנה גבי גיטין באומר הר"ז גיטך ע"מ שתזון את בני הוא פלוגתא דרבא ורב אשי בגיטין ע"ה ע"ב דלרבא כל ימי חייו ולרב אשי בסתם הוי כמפרש ע"מ שתזון יום א' או שעה א' דמי ובר"ן שם הביא בשם הרשב"א דאפי' לרב אשי הוא דוקא גבי גיטין משום דלצעורה קמיכוין והא ציערה יום א' או שעה א' אבל בממונא סתם כמפרש כל ימי חייו