הרי בשמים רעג

ולא גרע משינה מקום לידה דכשר והנה אין להכשיר מטעם דהרי נכתב בהגט שם מיכל שמורגל בפי כל לקרותו כן ובשם זה שהוא נכתב הוא נקרא א"כ לא גרע מחניכה שהכל קורין בה דכשר כמבואר במשנה גיטין פ"ז וגם מבואר בטור סי' קכ"ט בשם הרא"ש שכ' וז"ל כ' א"א הרא"ש ז"ל בתשו' שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא כינוייו או לא הזכירו כלל שהוא כשר וכ' הב"י ומשמע דה"ה בשם אבי הבעל דכשר דמ"ש אמנם ז"א דאלו הי' נכתב רק מיכל בלבד שפיר היינו יכולין להכשירו מטעם זה אבל השתא שכ' השם הקודש יחיאל א"כ חזינן שנחית לפרוט ומדהשמיט שם זאב יאמרו שלא זה הוא עוי"ל כיון דכל ימי משך הזמן שהי' דר בדאלינא החזיק שם אביו בשם יחיאל מיכל הוא מוחזק שם בשם זה ואף דבן א"י להחזיק שם לאביו כמבואר בב"י סי' קכ"ט ובב"ש שם סק"כ בשם פסקי מהרא"י סי' קל"ח רלאביו א"י להחזיק שם אחר מ"מ ראיתי הלום אחרי רואי בס' חי' אנ"ש מהגאון מהרש"ק ז"ל בסי' ד' שחידש דהא דל"מ בהחזיק שם אביו לשנותו זהו דוקא כששינה שם אביו לגמרי כגון משמעון לשמואל דבזה בנ"א מקפידין שאין דרך בנ"א לעשות כן זולת הרמאים וגנאי הוא בדבר ומסתמא לא ניחא לי' לאביו בכך וא"י לשנות שם אביו בעל כרחו אבל באם אביו נקרא ע"ש זה ג"כ רק שיש לאביו ב' שמות והוא החזיקו רק בשם א' בזה אין גנאי לאביו דכמה בנ"א נקראים בשעת הלידה בב' שמות ואח"כ מפני הקיצור מקצרין שמותיהן ונקראין רק בשם א' וע"ז אין דרכן להקפיד ולכך אנן סהדי שלא יקפיד עליו על כך ומהני להחזיק בזה שם אביו שלא מדעתו ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד שהרי נקרא ג"כ בשם יחיאל שהוא שם הקודש של מיכל רק שהי' לו גם שם זאב וכיון שהוא דר בדאלינא ג' שנים והחזיק רק בשם יחיאל מיכל מהני שפיר חזקתו ועוד דהרי חתם א"ע בהתנאים ונכתב בכתובה כך גילה דעתו להדיא שניחא לי' בכך. ועוד כיון דהכתובה הא הוא לשון העדים ובלשון העדים בודאי אכולה מילתא קא מסהדי ולא גרע מהא דמבואר בח"מ סי' מ"ט ס"ז ברמ"א אם ב' יוב"ש בעיר א' והא' מת אביו וכ' בשטר יב"ש שליט"א או נרו אם כתבו העדים אמר לנו יב"ש שליט"א הוי סימן הרי דהעדים מעידין גם ע"ז שאביו חי וא"כ ה"נ כאלו מעידין ששם אביו הוא יחיאל מיכל. ועוד דהרי אביו בעצמו החזיק א"ע בשם זה בהיותו בדאלינא במה שחתם א"ע על התנאים שהוא למען יעמדו ימים רבים ולא גרע מהחזיק א"ע בשם ל' יום דמבואר ב"ב פחז"ה דמהני ועוד הרי כ' בתשו' שב יעקב דהא דבעינן שיוחזק ל' יום הוא דוקא היכא דאיכא למיחש למשקר ומכנה לעצמו שם אחר בכדי לגרש אשה אחרת וכשהוחזק שמו ל' יום נראה שאין ערמה בדבר בדקרי לי' ועני אבל בלא"ה היכי דליכא חשש זה ביום א' סגי ע"ש וכן נ"ל להוכיח מדברי הרשב"א ז"ל בחי' גיטין ל"ד ע"ש שהקשה בהא דא"ר אשי שם והוא דאתחזק בתרי שמי והקשה לשי' ר"ת דתקנת ר"ג היתה שכותבין ב' השמות בפירוש א"כ מאי אשמעינן ר"א והוא דאתחזק דמילתא דפשיטא הוא דאם לא אתחזק בתרי שמי א"א לכתוב ב' שמות ע"ש ולכאורה קשה דילמא אצטריך היכי שנתוודע שיש לו ב' שמות רק דעדיין לא אתחזק א"ו דהיכא דליכא למיחש הוא מתחזק תיכף. ועוד הלא כפי מכתבו שעשה לו החזן מי שברך בשם זה ושתק אודויי אודי ששמו כן הוא כמבואר בש"ס ב"ב וח"מ סי' ע"ט דקרי לי' ועני הוי שמו כן. וגם הלא שמע שהיו קורין הכתובה בשם זה והרי מבואר בב"ש בש"נ אות פ' גבי שם פורמיזא זא דאם א"י שמה הולכין אחר שם שנכתב בכתובה ע"ש וע' במ"ל פ"ג מגירושין דשם הכתוב בכתובה עדיף טפי מחתימה לפי שנקראת הכתובה באסיפת עם בשעת החתונה ע"ש וכיון דאתחזק בדאלינא בשם זה שהוא מקום הכתיבה והנתינה בודאי יש להכשירו. ועוד הרי אותו שאומר שנקרא לתורה בשם יחיאל זאב הוא רק אחד ואף דמבואר בב"ש סק"כ בשם פסקי מהרא"י שאם ע"א מעיד על שינה שם אביו דפסול מ"מ הא כ' א"ז הגאון ז"ל בס' תו"ג דזה מיירי קודם הנתינה מהימן ע"א דאין זה דבר שבערוה אבל גט שהוא ביד האשה כבר אין ע"א נאמן לפוסלו ע"ש ומילתא דמסתבר הוא דאין עא"נ להוציאה מחזקת היתר ול"ש להעמידה בחזקת אשת איש עפימ"ש הר"ש בפ"ב דמקואות דהיכי דמדאוריית' יצא מחזקתו שוב גם מדרבנן לא מוקמינן לי' אחזקה ע"ש וא"כ ה"נ אפי' הפוסקים דפסלו בשינה שם האב הא טעמייהו דדמי למקום דירה והרי כ' הרא"ש דאינו רק מדרבנן משום לעז וכ"כ בג"פ סי' קכ"ח סק"י ד"ה מ"ש מהר"א ירושלמי ע"ש וא"כ כיון דמדאוריית' יצאה מחזקת א"א שוב לא מוקמינן לה גם מדרבנן אחזקה ואדרבא כיון שנתגרשה בחזקת היתר עומדת ואין עא"נ להוציאה מחזקה ולפסול את הגט וע' תשו' הר"ן סי' מ"ג ועפ"י דברי הר"ש הנ"ל אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל קידושין מ"א ע"ז נתקדשה לדעת אבי' והלך אבי' למדה"י ועמדה וניסת אמר רב אוכלת בתרומה כו' ומודה רב שאם מתה אינו יורשה אוקי ממונא בחזקת מרי' ופירש"י אע"ג דגבי תרומה מחזקינן לי' בחזקת שנתרצה בחופה התם הוא דא"נ לא נתרצה אכלה מדאוריית' דארוסה אוכלת בתרומה דבר תורה אבל לענין ירושה דבעי' שארו כו' אוקימנא ממונא בחזקת מרי' ע"כ ודקדק הפנ"י למה הוצרך רש"י לפרש דארוסה מדאוריית' אוכלת בתרומה הרי אפי' גם אי מדאוריית' אינה אוכלת איכא לאוקמי לאביו בחזקת שנתרצה ולדברי הר"ש הנ"ל ניחא שפיר דאי היתה אסורה מדאוריית' לאכול בתרומה לא היינו יכולין להתיר מטעם חזקה שנתרצה דהרי לנגד זה איכא חזקת איסור שהי' לה מעיקרא שהיתה אסורה בתרומה ולכך פירש"י כיון דמדאוריית' גם ארוסה אוכלת בתרומה וא"כ יצאה מדאוריית' מחזקת איסור שוב א"א להעמידה גם מדרבנן אחזקת איסור. ובמה שכתב בהגט יחיאל מיכל דמתקרי מיכל בודאי כתורה עשה דאף דשם לעז כותבין המכונה מ"מ היכי שנקרא בשניהם לתורה ובפ"כ נקרא בשם א' בודאי יש לכתוב ע"ש השני דמתקרי אף שהוא שם לעז וכראוי נכתב יחיאל מיכל דמתקרי מיכל וע' בתשו' בית אפרים סי' פ"ו ובט"ג גבי שלמה זלמן אם נקרא בפ"כ זלמן וחותם א"ע זלמן רק שעולה לתורה בשם שלמה זלמן יש לכתוב שלמה זלמן דמתקרי זלמן כיון שלא נקרא בשם הראשון לבד בשום פעם רק בצירוף שם השני ע"ש וכ"כ בט"ג בהשמטות גבי אליעזר ליפא דמתקרי ליפא ואף שהב"מ ואא"ז בס' תו"ג כתבו לכתוב שלמה המכונה זלמן בכ"ז עדיף לכתוב דמתקרי ובשו"ת ברית אברהם פוסק ג"כ לכתוב שם הראשון עיקר והשני דמתקרי ע"ש וכיון דאיכא פלוגתא בזה יפה עשה כ"ת שצוה לכתוב דמתקרי כמ"ש הרמ"א בתשו' סי' פ"ד דמתקרי כולל הכל וע' בשו"ת ג"ב סי' ד' שכ' המג"ש דהא דתיקנו חכמי הדורות לכתוב בשם הקודש דמתקרי ובשם לעז המכונה להורות דראוי להקרא בשם הקודש ולא להקרא בשם לעז ע"ש וכיון דזה נקרא בשניהם לתורה נעשה גם השם החול חיבור לקודש ויש לכתוב דמתקרי ובכ"ז אם המגרש אינו נותן עיניו בממון ואפשר להשיג גט אחר בקל יגרש שנית. ואם לא הנני מסכים להכשיר באופן שיסכימו עמי תרי רבנן דפקיע שמייהו. דברי הדור"ש באהבה: סי' קכה בעזה"י יום ב' לסדר ואלה המשפטים תרל"ב לפ"ק סערעט הנני נוטה כנהר שלום לכבוד י"ע ויד"נ הרב הגדול בתורה וביראת ד' טהורה. חסידא ופרישא המפורסם כקש"ת מוה' יוסף אהרן נ"י אבד"ק בוטשעטשי יצ"ו במדינת מאלדווי. מכתבו הטהור ע"י חתנו היקר שיחי' לנכון הגיעני ועל דבר אשר דרש ידרוש מאתי לחוות דעי בדבר הריב אשר בשערי עירו עם המו"ץ אם כי אין זה דרכי להתערב על ריב במקום אשר כבר תוקד אש שלהבת הנצחון על מזבח לבות אנשים אולם לאשר ראה ראיתי כי כבר קראו אחריו מלא אבירי הרועים גדולי דורנו שיחיו ואך חפץ לשמוע חוו"ד כיהודא ועוד לקרא לכן לעשות רצון צדיק כי"ב חפצתי ונתעוררתי לענות חלקי אמרה נפשי כאשר תשיג יד שכלי הכהה בעזר החונן לאדם דעה. וזה דבר השאלה היות ששכר לו מו"ץ א' להורות הוראות בעירו והבטיח לו שכירות סך חמשה ריי"כ לשבוע מלבד ההכנסות השייכים למו"ץ וכ"ת נתן לו ע"ז שטר בכת"י שמחויב ליתן לו חמשה ריי"כ חק לשבוע באופן שלא יעשה שום דבר קטן או גדול נגד רצונו וגם המו"ץ נתן כת"י לכת"ה שמחויב הוא לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם באופהי"מ ואחרי עבור שני חדשים החל כ"ת וגם אנשי העיר לראות בעליל שהמו"ץ הלזה מטה משפט להחניף עשיר בריבו ובכפת שוחד כפי הגב"ע שהי' למראה עיני ונוסף גם הוא שחותר חתירות על כ"ת לחרחר ריב ומדון ואחרי ראותו כל זאת דחאו מביתו מהיות עוד יושב על כסאות למשפט ובא עמו לחשבון והגיע לו עוד שלשים ריי"כ ולא אבה לקבלם באמרו שישכור לו דירה וכ"ת התרה בו כ"פ לבל יביא את ב"ב העירה כי לא יהי' עוד מורה בביתו והוא הסיר אזנו משמוע והביא את ב"ב ולקח צד לעצמו לעורר מריבה ומשטמה על כ"ת ורו"מ קיבל תיכף מו"ץ אחר והמו"ץ הא' תובע מכ"ת שיתן לו כפי הפרס הקצוב מעת הדחיי' גם טוען שהמו"ץ הב' משיג גבולו עכת"ש: הנה מה שהובא במכתב כ"ת בשם דו"ז הרהג"א מזלחטשוב נ"י שדן בזה מדברי הרמב"ם ז"ל פי"א ממכירה דאין אדם יכול לחייב א"ע בדבר שאינו קצוב. נוראות נפלאתי עליו דמלבד דאנן לא קיי"ל כהרמב"ם ז"ל בזה ואפי' קים לי לא מצי למיטען כמבואר בש"ך ח"מ סי' ס' דהוי כיחיד נגד רבים לבר מן דין הלא מבואר בש"ך שם ס"ק י"א בשם תשו' הרשב"א דמי שנתחייב לחבירו בקנין לתת לו מנה כל ימי היותו סופר או חזן אעפ"י שאין השנים קצובות מיקרי קצוב אף להרמב"ם והה"נ התחייב עצמו ליתן לו ה' ריי"כ לשבוע כל ימי היותו מורה הוראה אצלו וענין דידן עוד עדיף דהוי כדבר הקצוב למעלה כיון שלהורות צריך שיקול דעת ושכל חזק ובריא להבדיל בין הטמא ובין הטהור ושמעתתא בעי צילותא וכאשר יזקין האדם ועמודי שכלו ירופפו אז הוא נעדרי בכח ההוראה ותושי' נדחה ממנו ומורה לא יעבור עוד על ראשו הלא אז יפסק חיובו ואף שאינו קצוב למטה דילמא יפסק מלהורות קודם בנ"ז בכה"ג ל"ה דבר שאינו קצוב וראי' לזה נראה מדברי התוס' בכתובות ק"א ע"ב בר"פ הנושא דקתני התם במשנה הנושא את האשה ופסקה עמו כדי שיזון את בתה ה' שנים חייב לזונה ה' שנים ניסת לאחר כו' ניסת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות והקשו התוס' שם ד"ה והן מאי קמ"ל בזה ותי' דאצטריך דס"ד דלא פסקו אלא כל זמן שלא נשאת ולכאורה קשה דהיכי הו"א הכי דא"כ