הרי בשמים רע

גבי משחק בקוביא מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה שהקשה הרשב"א הא מ"מ כיון דאין תועלת בעדותו היכי חייב ק"ש ונראה דנ"מ לענין עד מיתה דכשר גם פסו"ע ומ"מ פטור מק"ש כיון דבעלמא הוא פסול כנ"ל וע"ז אר"פ דמשחק בקוביא כיון דמדאוריית' מחזי חזי אף לעדות דעלמא לכך חייב ק"ש בעד מיתה דהא בעד מיתה יש תועלת בעדותו ויהי' הפי' במשנה בראויין להעיד בעלמא חייב ק"ש בעד מיתה וראב"י סבר דאפי' אי מדרבנן פסול בעלמא א"ח ק"ש בעד מיתה וא"כ א"א לאוקמי ההוא דר"פ בעד פסול דא"כ א"ח בלא"ה ק"ש] אך אחרי העיון אא"ל הכי עפי"מ שאמרתי להסביר הענין דהיכי סלקא אדעתין דבעמפ"ע כשאפשר צריך לשאול וכמו שנמצא באמת חולקין על המהרי"ו הנ"ל הרי נהי דבאמת היכא דאיכא לברורי אין ע"א נאמן כדאשכחן בקידושין ס"ו ע"ב גבי בע"מ דבעי' דוקא שיאמר לו שלח אחוי הא לא"ה לא מהימן (וע' פסחים ד' ע"א למאי נ"מ לישיילי'] אמנם במילתא דעבידא לאיגלויי הרי קיי"ל דנאמן אפי' איכא לברורי וכדמצינו בבכורות ל"ו ע"א נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כל מילתא דעל"ג לא משקרי בהו אינשי והכי מצינו בר"ה כ"ב ע"ב באמר ע"א קדשוה לירחא דמהימן מטעם כ"מ דעל"ג לא משקרי בהו אינשי וכן ביבמות פ' החולץ קיי"ל כמ"ד ואשתמודעינהו ואפי' מפי ע"א או קרוב דגלויי מילתא בעלמא הוא ולא משקרי בה אינשי אולם נראה דזהו דוקא היכי דאם נשאל וניקום עלה דמילתא יהי' האחר נאמן להכחישו אז אמרינן דבודאי לא ישקר בכדי דהא כאשר יבא הדבר לידי בירור יהי' האחר מהימן אבל היכי דאפי' אם האחר יכחישנו לא נאמין להשני אז יוכל להיות דמשקר ולא ירא לנפשו שמא יבא לידי בירור דגם אז יחזיק בדיבורו ותתקיים עדותו וכ"מ בש"ס בכורות הנ"ל ולפי"ז י"ל דהכא אין האשה צריכה לעדותו כיון שלא נצטרך לשאול העד משום דבמדעל"ג אפי' איכא לברורי לא מבררינן כנ"ל והכא הוי על"ג ולא משקרת דשמא ישאלו להעד ואז יהי' העד נאמן ולפי"ז הרי כ' בח"מ סי' י"ז ס"ק י"ז ובב"ש שם סק"ג בשם הש"י דהא דאמרינן דהראשון נאמן היינו בשאמרה בשם עד כשר אבל כשאמרה בשם אשה ועבד ושפחה אין יכולין להכחישה ע"ש וא"כ לפי"ז לא נוכל לאוקמי הא דפטור מק"ש בעד פסול כיון דבעד פסול שפיר יש תועלת בעדותו שכשבאה האשה ואמרה משמו צריכין לשואלו דנהי דלא יהי' נאמן להכחישו לענין איסור לינשא אבל הכתובה עכ"פ לא תטול דהוי עכ"פ כחד לגבי חד ואוקי ממונא בחזקת מ"ק] ואי דהוי מילתא דעל"ג ז"א דהא היכי דהאחר לא יהי' נאמן ולא יתפוס בשקרו ל"ה מדעל"ג כנ"ל וא"כ הא כ' הח"מ והב"ש הנ"ל דכשאמרה בשם עד פסול א"י להכחישה לענין איסור וא"כ ל"ה מדעל"ג וא"כ צריך שפיר לשואלו לענין זה שאם יכחיש אותה עכ"פ הכתובה לא תטול וא"כ יש תועלת בעדותו וחייב שפיר ק"ש וכ"ז אינו אלא לפלפולא מיהו עיקרן של דברים הוא דא"א לאוקמי בעד פסול מהטעמים שכתבתי במוסגר: והנה אמרתי ליישב עוד באופן אחר קושי' המפורשים הנ"ל דאמאי לא נקט ר"פ רבותא בב' עדים שהם פטורין מק"ש באמרו לדידה ול"א לב"ד אפי' אי נימא דאף היכי שבאמת מפסדת הכתובה מ"מ פטורין משום דבשעה שאמרו לה היתה יכולה ללכת לב"ד ולהעיד בעצמה בתורת עמפ"ע ואיהי היא דאפסדה אנפשה במה שתבעה להעדים שיעידו וכמ"ש באמת הרא"ש שם והר"ן בכתובות פ' המדיר בשם הרמב"ן ז"ל לענין ע"א מ"מ יש לתרץ הא דלא נקט ר"פ הדין בשני עדים דהנה באמת הקשה הצ"צ הנ"ל אי נימא דהיכי דאפשר צריך לשואלו א"כ ע"כ היתה מוכרחת להגדת העד אולם י"ל עפמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' כ"א לענין היכי דאיכא לברורי לא סמכינן אס"ס דהיכי שלא יבאו שני הספיקות לידי בירור ל"ש לומר כל היכי דאיכא לברורי כו' ע"ש וא"כ ה"נ בע"א ל"ש לומר דהיכי דאפשר לברורי צריך לשואלו כיון דאף אם נישיילי' לא יבא לידי בירור כיון דיהי' חד לגבי חד וא"כ התינח בע"א משא"כ בשני עדים הי' חייבין כיון דהיא צריכה לעדותן דכל היכא דאיכא לברורי צריך לשואלם ובב' עדים הא שפיר נבא לידי בירור כיון דשנים הא נאמנים לגבי אחד וא"כ אפי' באמרו לדידה ול"א לב"ד ג"כ הי' חייבין. מאפיסת הפנאי לא אוכל להאריך עוד ואסתגר בזה דברי ש"ב הדור"ש באהבה: סי' קכג ע"ד ג"פ ששם המתגרשת שרה קרינדל וכך היא חתימתה והאשה הזאת אינה בעלת מו"מ שתחתום תדיר באגרת ובשטרות רק שחותמת א"ע לפרקים וחתמה א"ע כן על התנאים וכן על האבסלוטאריום שנתנה לבעלה לפני הגירושין בתוקף נימוסיהם חתמה א"ע כן במעמד אנשים רבים וכן כשהתפשרה א"ע עם בעלה על הגירושין והושלש מעות לבטחון נתן השליש שני שטרי שלישות וכאשר שאל השליש את פי האשה מה שמה לכתוב בהש"ש ענתה ואמרה שרה קרינדל וכן נכתב בהשני ש"ש וכן הגידה שאצל הלעהרער הי' דרכה מעולם לחתום שרה קרינדל אך העולם קורין אותה בשם קרינדל לחוד ונכתב בג"פ שרה קרינדל המכונה קרינדל וקמו מערערין לפסול הגט אחר שכבר ניתן: הנה לכאורה לפי"ד הש"ס גיטין ל"ד ע"ב ההוא דהוו קרי לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהררעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה וכתבו מקצת פוסקים דזה מיירי אפי' היכי שהי' שמה מלידה שרה הוי מרים שם העיקרי משום שהוא הרוב א"כ לכאורה בנ"ד הו"ל להקדים שם קרינדל שהוא השם שהכל קורין בו. אמנם מלבד שמדברי מהרי"ק בשורש פ"ו אינו נראה כן אלא דשם הלידה הוי שם העיקר לגבי שם הרוב וכ"כ בתשו' מהראנ"ח על שם באלו שמורגל בין היהודים שבארצות ישמעאל שאף שהכל קורין אותו באלי יש לכתוב אליהו המכונה באלי לפי שהוא שם הלידה וכן מבואר מדברי היש"ש פ' השולח סי' ט"ז וגם הרי לד' הרמ"א מקדימין לעולם להשם הקודש אף שהשם הלעז הוא השם הרוב ותדיר ומקודש מקודש עדיף לי' וכמ"ש בב"ש סי' קכ"ט ס"ק ל"א אמנם אפי' אינימא כמ"ש א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' תורת גיטין דד' הרמ"א אינו אלא כשהשם הלעז הוא כינוי לשם העברי אבל אם השם הלעז הוא שם בפ"ע השם הרוב הוא העיקר מ"מ הרי מבואר בהרא"ש ז"ל פרק השולח דהשם שהוא חותם בו הוי השם העיקר וכ"כ בב"י סי' קכ"ט בשם הקונדרסין והמהרי"ק ז"ל וכן מבואר בתשו' תה"ד סי' רל"ג וכ"ה בס' חידושי אנשי שם מהגאון מהרש"ק ז"ל בסי' צ' דשם החתימה ראוי להקדימו ע"ש והה"נ בודאי נכון להקדים השם שרה קרינדל ואפי' אי נתפוס דשם קרינדל הוא העיקר מ"מ הרי מבואר בשו"ת הריב"ש סי' מ"ג דרק היכי דמקדים השם הטפל והשם העיקר כולל בוכל שום דאית לי הוא פסול אבל אם שני השמות כתובין בגט בפירוש אין קפידא בין שכותב זה ראשון או זה וכ"כ בהדיא הרמ"ה והרמב"ן ז"ל בההוא דרובא מרים ופורתא שרה כו' וכ"כ בתשו' מהר"א ששון סי' ל' והכי מפורש בתשו' חלקת מחוקק ז"ל בסי' קכ"ט וכן העלה המגיה משנה למלך פ"ג מגירושין ה' י"ב ע"ש ובפרט שבנ"ד לא הי' יכולין לכתוב קרינדל דמתקריא שרה קרינדל להקדים השם שהכל קורין בו משום דעל השם שרה קרינדל לא הי' שייך למיכתב דמתקריא כיון שאינה נקראת כן רק שחיתמת א"ע כן ומבואר בט"ז גבי שם אלעזר דעל החתימה ל"ש לכתוב דמתקרי וכ"כ בתשו' כנסת יחזקאל סי' ס"ד. ובדברי החת"ס חאה"ע סי' ך' שחולק ע"ז יש לדון הרבה וע' בס' חי' אנשי השם הנ"ל סי' ק"א דאף הפוסלין בהקדים שם הטפל זה הוי רק מכח חששא שיאמרו שאין זה המגרש והיינו דתקשי להו מי הכריחו להקדים הטפל לעיקר וזהו רק היכי לכתוב להיפוך ובלי הכרח הקדים הטפל אז יש חשש טעות אבל היכי דלא הי' יכול לעשות בע"א ורק להקדים הטפל א"כ לא יטעו לומר אין זה המגרש מדהקדים הטפל דהרי יבין דההכרח והלחץ דחקו לכך ע"ש וה"נ בנ"ד כיון שלא הי' יכול לכתוב להיפוך אפי' אי הי' שם קרינדל העיקר הי' ג"כ כשר אך בנ"ד א"צ לכ"ז דבלא"ה כן הי' מהראוי לכתחלה להקדים שם שרה קרינדל. ובדבר מה שנכתב המכונה ולא דמתקריא הנה מבואר ברמ"א סי' קכ"ט דמי שיש לו ב' שמות א' עברי וא' חול כותבין ע"ש הלעז המכונה ובמ"ש אח"ז ע"ש לעז דמתקרי נתקשה בב"ש שם סק"ל וכתב דאין כונת הרמ"א שם להורות איך נכתוב המכונה או דמתקרי אלא כונתו לומר דשם עברי עיקר וכן העלה בט"ז שם דלעולם על כל שם לעז כותבין המכונה. אמנם בג"פ שם ס"ק ס"ד לחלק יצא דשם לעז שאינו שם העצם אלא לעולם הוא נטפל לשם עברי כותבין עליו המכונה אבל היכי דשם לעז הוא שם העצם ואינו נטפל לשם עברי כותבין שם עברי עיקר ועל הב' כותב דמתקרי ובס"ק ע"ו שם הביא שבס"ש כ' חילוק זה בשם הב"ח ודחאו דאין משמע בדברי מור"ם חילוק זה ואדרבא מדברי מור"ם נראה דכל דשם השני הוא שם לעז כותבין המכונה אפי' בשם העצם וכ"כ בשם ס' נחלת צבי ושם בס"ק ע"ח איהו גופי' מפקפק אם י"ל בכונת הרמ"א חילוק זה ומביא שמפשט דברי הסמ"ק והכלבו והגה"מ יראה דכששם השני הוא בלשון לעז כותבין המכונה אף שהוא שם העצם ובכ"ז כ' שיראה דעתו שאם השם הלעז הוא שם העצם יכתוב עליו דמתקרי ובסוף דבריו כתב וז"ל וע' במהרח"ש סי' כ"ו ד' קמ"ג ע"ג דיראה התופס עיקר דיכתבו שם עברי המכונה פ' שם לועז אף שהוא שם העצם ע"ש והכי פסק באמת בסדר הגט למהר"ם ר' יוזפעש ז"ל ע"ש ובג"פ שם ס"ק פ"ב מביא שכ"ה גם דעת מהר"ם מינץ וכ' וז"ל העולה מזה דנראה מדברי מהרח"ש דהוא תופס עיקר דהיכא דנקר' משעת לידה בב' שמות שם עברי ושם לועז או שנקר' משעת לידה בשם עברי ואח"כ קראוהו בשם לועז ורובא קרי לי' בשם עברי ופורתא בשם לעז כותבין שם עברי המכונה פ' שם לעז אף דזה השם של לעז בשאר בנ"א הוי שם העצם לגבי זה דיש לו שם עברי מיום הלידה חשיב הלעז כינוי כו' ע"ש הרי להדי' דדעת כל הפוסקים הנ"ל דיש לכתוב על כל שם לעז אף שהוא שם העצם המכונה היכי שהי"ל שם הקודש ג"כ וגם הג"פ אינו מחליט בפשיטות היפוך זה רק מסיק שם וז"ל אמנם הנכון לפענ"ד דכ"מ דשם לעז הוא שם עצם יותר נכון לכתוב דמתקרי ולא המכונה ע"כ הרי שגם הוא לא כ' רק בלשון יותר נכון אבל אינו מחליט לכתוב דוק' דמתקרי ומצאתי בשו"ת נאות דשא מהגאון בעל לבושי שרד ז"ל סי' ח' בד"ה הספק השלישי הביא שם דברי הב"ח בתשו' שכ' דעל שם לעז שהוא שם העצם ואין לו שייכות לשם הקודש צריך לכתוב דמתקרי ולא המכונה וכ' הוא ז"ל וז"ל ולא קיי"ל כהב"ח בהא אלא כהר"ם מינץ דכל שיש לו שם קודש ושם לעז נתוסף עליו אפי' אח"כ ואפי' אין לו שייכות כלל להשם הקודש אפ"ה כל שם לעז לגבי שם קודש הוי כינוי עכ"ד הרי שהגאון בעל לבו"ש ז"ל תופס ג"כ להלכה דצריך לכתוב ע"ש לעז המכונה אף שהוא שם העצם ובפרט שבנ"ד גם הג"פ יודה דכל עיקר החשש מהבעל ג"פ הוא שאם נכתב המכונה