הרי בשמים רסט

להעיד שע"כ בל"א לא לדידה ולא לב"ד חייב הרי בלא"ה אין תועלת בעדותו כיון שבאה לתבוע הכתובה והניח בצ"ע ולפענ"ד י"ל עפי"ד התוס' שבועות ל"א ע"א על הא דא' שם בהא דקתני ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד וקאר"פ לאפוקי מלך אבל משחק בקוביא לא מדאוריי' מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה וכ' התוס' שם דאע"ג דמדרבנן ל"מ עדותו מידי כיון דמדאוריי' מהני מיחייב ע"ש והנה כבר נודע מ"ש הראשונים להוכיח בדעת הרמב"ם ז"ל דע"א בעדות אשה מהני מה"ת משום דבמילתא דעל"ג האמן מה"ת ע' בתשו' פמ"א ח"ב סי' קי' וקי"ד ולפי"ז י"ל דהרי מבואר בחלקת מחוקק ס"ק פ"ה בטעמא דהריטב"א דל"מ ע"א אם באה לתבוע הכתובה משום דחיישינן שמא שכרה אותו בשביל הכתובה וא"כ אינו אלא חששא דרבנן אבל מדאורייתא הא הי' תועלת בעדותו ושפיר הי' חייב ק"ש כדברי התוס' הנ"ל ולפי"ז מיושב שפיר קושי' הצ"צ הנ"ל דהרי היא צריכה לעדותו אינימא דהיכי דאפשר צריך לשאול את העד הראשון ז"א דהא ודאי ברור דאפי' אינימא דהיכי דאפשר צריך לשואלו אינו אלא מדרבנן כענין שכ' הפוסקים לענין הא דקיי"ל אין סומכין על החזקה היכי דאפשר לברורי דל"ה אלא מדרבנן ומכ"ש הכא בודאי אינו אלא מדרבנן וע' בתוס' בכורות כ' ע"א ד"ה ואבע"א שמסתפקים אי מדאורייתא יש לחלק בין אפשר ללא אפשר וא"כ לפי"ז ממ"נ לענין דאורייתא אין תועלת בעדותו כיון שהיא בעצמה יכולה להעיד דהא דצריך לשואלו היכי דאפשר הא הוא רק מדרבנן ואי דמדרבנן אפסדה ואזלינן בתר שניהם לחיוב כמ"ש התוס' הנ"ל ז"א דהא לענין דרבנן בלא"ה אין תועלת בעדותו דלא אהני מידי כיון שבאה לתבוע כתובתה כנ"ל: אך באמת י"ל דצדקו דברי הצ"צ עפימ"ש בשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' פ"א עד סי' פ"ה באריכות להוכיח דע"א בעדות אשה נאמן מה"ת משום דבמילתא דעל"ג נאמן ע"א מה"ת אמנם בעמפ"ע ל"ה מדעל"ג כיון שאינו מתבדה מפני שיכול להכחישו ושע"כ פירש"י בשבת קמ"ה מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דהתם קאי בעד מפ"ע ואינו אלא מדרבנן וכ"כ בשו"ת נו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' ל"ג וע' בתשו' פמ"א ח"א סי' פ"ט ולפי"ז שוב א"א לו' דלענין דאורייתא אין תועלת בעדותו כיון שהיא בעצמה יכולה להעיד דהא מדאוריי' ל"מ עדותה כלל. ואי דקשיא א"כ אמאי באמר לדידה ול"א לב"ד פטור הא יש תועלת בעדותו מדאוריי' דמדאוריי' היא לא היתה נאמנת וא"כ הי"ל לחייבו קרבן שבועה י"ל כדברי הראשונים בסוף יבמות שכ' דאם אשה אומרת מפי עד שמת בעלה ואח"כ בא אותו העד ואומר שא"י ממיתת בעלה ומה שא"ל חוץ לב"ד שקר הוא דאי הי' מכחישה בודאי איהו הי' נאמן כדאשכחן בכתובות ע"ב ע"א בא' פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזיל שיילי' ואשתכח שיקרא וכן פ' חכם טיהר לי את הדם ואזיל שיילי' ואשתכח שיקרא דהראשון נאמן] מותרת לינשא ושע"כ באמר לדידה ולא אמר לב"ד פטור דאף שכופר עתה כיון שמודה שא"ל חוץ לב"ד הכי רק עתה כופר שא"י ממיתת בעלה א"נ ומותרת לינשא ולא אפסדה ע"ש בש"ג וע' בתשו' ב"י ודלא כתשו' הר"ן סי' מ"ז וע' בשו"ת נטע שעשועים חאה"ע סי' ס"ב וא"כ גם מדאוריי' אין לחייבו בקרבן שבועה כיון דלא אפסדה מידי אמנם באמת הא בורכא דהרי הא דא"נ אף דבשאר עדות כ"ז שלא נחקרה העדות בב"ד יכולין לו' מבודין אנו זהו דוקא בשאר עדות שאינו נגמר עד שמעיד בב"ד אבל בעדות אשה דסגי בעמפ"ע כבר נגמר העדות בהגדה שחוץ לב"ד כיון שהשומע יכול לילך ולהגיד בב"ד להתיר על פיו ואינו חוזר ומגיד ע' בתשו' נט"ש הנ"ל וא"כ הא עמפ"ע אינו אלא מדרבנן והדרק"ל דמדאוריי' הא יש תועלת בעדותו. אמנם י"ל דהא באמת לד' התוס' ודעימי' ליכא קושיא כיון דהתוס' ס"ל דע"א בעדות אשה אינו נאמן אלא מדרבנן ולהרמב"ם י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א בחי' בשבועות שם גבי משחק בקוביא דקא' מדאוריי' מחזי חזי ורבנן הוא דפסלוה אע"ג דעכ"פ א"ר להעיד ואין תועלת בעדותו מ"מ חייב ק"ש כיון דבפסול עדות דרבנן מהני תפיסה אפי' בעדים תו לא חשיב כפירת דברים ע"ש וא"כ הכא ל"ש זה ול"מ מאי דמה"ת יש תועלת בעדותו ועפ"י סברא זו יש ליישב מה שהקשה הריטב"א בחי' שם הרי אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה וא"כ הרי העד א"י רק ממיתת בעלה וא"כ יוכל העד לו' לה אפי' אי הייתי מסהיד שמת בעלך מי יימר דמשתבעת לגבות כתובתך כדקא' לעיל בהא דהכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה דחשוד מאן אילימא דחשוד לוה כו' ולימא לי' מי יימר דמשתבעת אבל לסברת הרשב"א הנ"ל ניחא כיון דאם הי' מעיד לה על מיתת בעלה הא מדאוריי' א"צ שבועה ושבועה זו אינה אלא תקנ"ח ואף לאחר שתיקנו השבועה הלא מבואר באה"ע סי' צ"ו סי"א דאם קדמה ותפסה מעות ואינה רוצית לישבע לא מפקינין מינה ע"ש וכיון דהיתה מועלת תפיסה תו לא חשיב כפירת דברים. ולפענ"ד יש ליישב עוד קושי' הרשב"א הנ"ל דנ"מ במקבל עליו פסולי עדות שכ' הרשב"א והר"ן בפ' שבוה"ע בשם הרמב"ן דא"ח ק"ש וה"ר מירושלמי פ"ק דסנהדרין ה' י' וע' תומים רס"י כ"ח. וי"ל דלר"פ בפסולי עדות דרבנן בקיבלום עליו חייבין ק"ש דהא מדאוריי' מחזי חזי ויש ג"כ תועלת בעדותו שהרי קיבל עליו הבע"ד ועפי"ז מיושב נמי מה דקשה לכאורה בשבועות ל"א ע"ב דפריך בגמ' שם על המשנה דכפרו ב' כיתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניי' שתיהן חייבות בשלמא שניי' חייבת דכפרה לה ראשונה אלא ראשונה אמאי חייבת הא קיימא שניי' ומשני כגון שהיתה כת השני' קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות מהו דתימא רוב גוססין למיתה קמ"ל השתא מיהא לא שכיב וקשה לפי"ד התוס' הנ"ל דאזלינן לעולם לחיוב בין בתר דאוריי' בין בתר דרבנן א"כ ל"ל לשנויי כגון שהיו נשותיהן גוססות הרי בלא"ה א"ש דהא קיי"ל דקרובי אישות אינן אלא מדרבנן וא"כ הראשונה חייבת אע"ג דקיימא שני' כיון דמדרבנן הם פסולין והשניי' חייבת אע"ג דפסולין דרבנן כיון דמדאוריי' הם כשרין ובשניהם אזלינן לחיוב ומצאתי שקדמני בקושיא זו ש"ב הגאון בעל ישיע"ק ז"ל ולדברינו הנ"ל א"ש דהרי הכא תיהדר קושיא לדוכתה אמאי חייבת שניי' הרי לא הפסידוהו כלום שאין תועלת בעדותן [דהלא רוב הפוסקים חולקין על הרשב"א וכ' דתפיסה ל"מ בפסו"ע דרבנן] ועכצ"ל בקיבל עליו א"כ אמאי חייבת הראשונה הלא קיימא שניי' ומועיל עדותן כיון דקיבלו עלי' ולפי"ז גם לתי' זה ל"ש הכא לומר כיון דמדאוריי' יש תועלת בעדותו כיון דסוף סוף מדרבנן אינו נאמן אחרי שכבר הגיד ונגמרה עדותו חוץ לב"ד כנ"ל א"כ לא אפסדה והכא ל"ש תי' הנ"ל כמובן: ברם הא קשיא לי לכאורה לפימ"ש ביש"ש ביבמות פט"ז דין כ"ה ובקו"ע למהרח"ש וכן העלה בתשו' מהר"י בן לב ח"ג סי' ע"ה דבעדות אשה לא בעינין תחלתו וסופו בכשרות וע' בב"ש סי' י"ז ס"ק י"ט א"כ משכחת שפיר גם באמר לדידה שיתחייב קרבן שבועה כגון שבשעה שאמר לה חוץ לב"ד הי' פסול להעיד לה דהי' פסול בעבירה מדאוריי' דפסו"ע דאוריי' פסולין לעדות אשה כמבואר בסי' י"ז ס"ג ובשעה שהשביעתו בב"ד הי' כשר כגון שעשה תשובה הראוי' א"כ חייב קרבן שבועה כיון דאפסדה ואי דאינו נאמן לכפור עתה כיון שכבר הגיד לה חוץ לב"ד שיודע ממיתת בעלה ז"א דהא הטעם דהוי נגמרה עדותו גם חוץ לב"ד כיון שהיתה יכולה תיכף להעיד מפיו בב"ד כנ"ל והתינח בכשר משא"כ זה שהי' בשעה זו פסול לא היתה יכולה בשעה זו להעיד מפיו ולא נגמרה עדותו וא"כ מהני כפירתו עתה ושפיר אפסרה דהוא כשר עתה ובעדות אשה ל"ב תו"ס בכשרות וחייב קרבן שבועה. אמנם באמת לק"מ דכיון דבשעה שאמר לדידה הי' פסול הוי כלא אמר לה כלל והוא בכלל לא אמר לדידה ולא אמר לב"ד: אמנם נראה דהא דאמרינן דאין העד הראשון נאמן כשכופר אח"כ ואומר שא"י ממיתת בעלה היי"ד למ"ד בעדות אשה א"נ אלא מדרבנן והיינו דס"ל דהוא מטעם דייקא ומינסבה ולא מטעם מילתא דעבידא לאיגלויי דהוא איבעי' ביבמות קי"ח ע"א ותליא ג"כ בשני תירוצי התוס' ביבמות כ"ה ע"ב וכתובות י"ט ע"ב אי נאמנות ע"א באשה היא מה"ת ע"ש וע' בתשו' הריב"ש סי' קנ"ה וקפ"ב שהשיג באמת על התשב"ץ הנ"ל והעלה דע"א באשה א"נ אלא מדרבנן] וא"כ י"ל דר"פ ס"ל ג"כ טעמא דדייקא וא"נ ע"א אלא מדרבנן ולכך פטור באמר לדידה ול"א לב"ד דלא אפסדה כיון שאינו נאמן משום שאמר לה מקודם שמת בעלה ואף דמעיקרא לא נגמרה עדותו אלא מדרבנן כנ"ל מ"מ הא לר"פ גם השתא א"נ אלא מדרבנן וכאמור. ועפי"ז מה שדקדקו המפורשים אמאי נקט ר"פ הכל מודים בעד מיתה משום דקאי על הפלוגתא דראב"ש ורבנן במשביע ע"א הרי גם בב' עדים משכחת לה שיפטרו מקרבן שבועה באמרו לדידה ול"א לב"ד ומדוע לא נקט הדין בשני עדים ולהנ"ל נכון דאי הי' ב' עדים שפיר היו חייבין ק"ש כיון דשני עדים הא נאמנים מדאורייתא ומהני הגדתן עכשיו שאומרים שא"י ממיתת בעלה לבטל העדות שאמרו לה מקודם חוץ לב"ד שלא נגמרה עדותן רק מדרבנן וכנ"ל ומתורץ ממילא לפי"ז גם מה שהקשו המפורשים בהא דקפריך ש"מ משביע עידי קרקע חייב דהרי מדאורייתא כתובה נגבית אף ממטלטלי וא"כ מדאוריית' ל"ה עידי קרקע וא"כ לר"פ הא חייב ק"ש מטעם מדאורייתא מחזי חזי כמו במשחק בקוביא ומלבד דל"ק מפאת התירוצים שכתבנו למעלה כמובן גם לדברינו אלה אין התחלה להקושיא כלל דאין לומר מדאורייתא מחזי חזי כיון דלר"פ ע"כ כל נאמנות ע"א באשה אינו אלא מדרבנן כנ"ל. ומעתה מיושב נמי מה שהקשו על הרמב"ם דהשמיט ההוא דינא דר"פ דהכל מודים בעד מיתה שהוא פטור ולהאמור נכון כיון דע"כ ליתא להאי דינא רק לר"פ דס"ל דא"נ ע"א באשה רק מדרבנן משא"כ הרמב"ם לשי' דס"ל עא"נ בעדות אשה מה"ת וא"כ אפי' באמר לדידה ול"א לב"ד ג"כ חייב קרבן שבועה. והנה לכאורה הי' מקום לומר דר"פ ס"ל ג"כ עא"נ בעדות אשה מה"ת והא דפטור מק"ש באמר לדידה ול"א לב"ד מיירי בעד פסול דכשר לעדות אשה והאי בודאי אינו אלא מדרבנן לכ"ע כמ"ש בתשו' נוב"י שם [אמנם לפי"ז תקשי ל"ל לחלק בין א"ל לדידה לדידה הו"ל לחלק באמר לדידה גופי' בין עד כשר לעד פסול דבעד פסול פטור באמר לדידה ובעד כשר חייב וגם בלא"ה א"א לאוקמי בעד פסול דהנה באמת הקשה הפר"ד בדרך מצותיך וכן הקשה בתשו' נוב"י הנ"ל במשנה דשבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים דהרי גם באשה משכחת שתהא חייבת ק"ש העדות בעד מיתה שהרי גם אשה כשרה להעיד שמת בעלה של אשה ותנשא ותטול כתובה עפ"י האשה וא"כ כשל"א לדידה ול"א לב"ד היא חייבת ק"ש והי' הפר"ד דבפסולי עדות כיון דבמק"א ל"מ עדותו רק בעדות אשה א"ח ק"ש ע"ש ועפי"ז י"ל קושי' הרשב"א הנ"ל בהא דקאו"פ