הרי בשמים רסח

ועוד דכפי שמובא בבית מאיר דברי תשו' מהרי"ו הא קא' שם לישדר לב"ד ולישיילינהו וא"כ מה לנו אם הן הן עדיו אכתי אפשר לשלוח לב"ד ולשואלם אם נגמר דינו לקטלא על פיהם. אך הא קשיא לכאורה בהא דמוקי שמואל בהן הן עדיו לפי"ד הרמב"ם ז"ל בפח"י מה' עדות דאם אמרו המזימין לעדים עמנו הייתם וגם הבעלי דברים עד שלפי דבריהם גם גוף המעשה מוכחש אין זה הזמה אלא הכחשה וא"כ איך יוכלו אותו ב"ד לסמוך על הני עדים שמעידים שעל פיהם נגמר דינו בב"ד פ' לקטלא הרי הוי עדות שא"א יכול להזימה כיון דאם הם מוזמין ממילא מתכחש גוף המעשה אך באמת הא ל"ק עפימ"ש א"ז הנתה"מ בסי' ל"ח לתרץ קושי' הגאון רח"י ז"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל מפלוני רבעני לאונסי שהוא ואחר מצטרפין להורגו והקשה לד' הרמב"ם הא הוי עדות שאאילה"ז דהא א"א להזימה בלא הכחשה דכשיזימום ויאמרו עמנו הייתם ממילא הוי ג"כ הכחשה דהא העד הוא הנרבע גופי' ותי' עפימ"ש הטור דהחילוק בין הזמה להכחשה דהזמה כיון שהוא בגופן של עדים הוי כאומרים לשנים חללתם שבת או הרגתם את הנפש שאין נאמנין להכחישן בדבר שהעידו על גופן וה"נ בהזמה דהוא על גופן של עדים משא"כ בהכחשה שהן מכחישין אותן בדבר אחר הראשונים נאמנים כמו האחרונים ולפ"ז הא הרמב"ם כ' דיני' בשאומרים ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"ם שלא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הר"ז מוכחשת ומיירי שהמזימין מודים שהעדים היו במקום שאמרו העדות נמצא דבמה שמכחישין שזה לא הרג ולא הלוה אינם מזימין גופן של העדות רק שמכחישין בגוף המלוה והלוה ובזה אין אלו נאמנים יותר מאלו משא"כ בפ' רבעני הא ההכחשה הוא ג"כ בגופן של העדות שאומר אתה היית עמי ואין העד נאמן להכחישו ולומר לא הייתי עמך כנ"ל ע"ש ועפי"ז ל"ק נמי קושי' המקנה מקידושין מ"ג בשליח נעשה עד וכן ל"ק נמי קושיית הנ"ל דהוי שפיר עדות שאתה יכול להזימה כיון דאם יוזמו נהי דתהי' ג"כ הכחשה מ"מ הא ההכחשה תהי' בגופן של עדים והויא שפיר הזמה וממילא אזדא נמי לפי"ז מה שהקשה בספר ברוך טעם במשנה דסנהדרין ס"ז ע"א גבי מסית אמר לשנים הן הן עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו והקשה ג"כ לפי"ד הרמב"ם הנ"ל הא הוי עדות שא"א יכול להזימה כיון דיהי' הכחשה בגוף המעשה ולהאמור נכון כיון דההכחשה הוי בגופן של עדים הזמה מיקרי אמנם קושיא זו לפענ"ד בלא"ה ל"ק עפי"ד הש"ס סנהדרין ל"ג ע"ב ת"ר מנין ליוצא מב"ד חייב ואמר א' יש לי ללמד עליו זכות מנין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרוג ומנין ליוצא מב"ד זכאי ואמר א' יש לי ללמד עליו חובה מנין שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרוג א"ר שימי בר אשי וחילופא למסית דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו וע' בתוס' סנהדרין ח' ע"ב שכ' גבי הא דקא' ושאר כל חייבי מיתות שבתורה אין ממיתין אותם אלא בעדה ועדים והתראה כו' וכ' התוס' וז"ל ומסית נמי צריך עדה אלא משום דכתיב והצילו העדה ומסית אין מהפכין בזכותו שאין טוענין למסית כו' ע"ש ולפי"ז הא חיוב בדיקת העדים בז' חקירות מוכח בש"ס פ' הי' בודקין שהוא משום שמא תבטל עי"ז העדות דאמר רחמנא ושפטו העדה והצילו העדה וצריך לאהדורי אזכותא וע' פירש"י פסחים י"א ע"ב וא"כ ממילא במסית ל"ב כלל עדות שאתה יכול להזימה ושפיר קתני דהוי באין לב"ד וסוקלין אותו. ובמסילה זו נעלה ליישב מה דקשיא לכאורה בקידושין פ' ע"ב אר"י משום ר' ישמעאל רמז ליחוד מה"ת מנין שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית אלא לומר לך בן מתייחד עם אמו ואסור להתייחד עם כל עריות שבתורה וקשה לפמ"ש הרמב"ם פי"ג מה' עדות והובא בח"מ סי' ל"ג ס"ב בהג"ה דקרובי אם אינן פסולין אלא מדרבנן ומד"ת אין פסולין אלא קרובים ממשפחת אב בלבד וא"כ לפי"ז הא באמת פריך הש"ס במכות ו' ע"א הורג ורובע יצילו מטעם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטלה ומשני יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי הדבר ולפי"ז דילמא להכי כתבה רחמנא כי יסיתך אחיך בן אמך לפי שהאחין מן האם אינן קרובים מה"ת ולא יוכל הניסת להציל משא"כ אי הוי כתיב בן אביך לא הוי משכחת שיתחייב מיתה מטעם שהניסת יציל שהוא קרוב מדאורייתא שהוא אח מן האב ומאי דכתיב אח"כ או בנך או בתך או אשת חיקך לא מיבעיא מבתך ואשת חיקך ליכא קושיא דכבר כ' באו"ת סי' ל"ו דאשה כיון שאינה בגדר עד ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה אלא אפי' מבנו נמי ל"ק דנהי דא"א לומר שיהי' הכונה בת אשתו משום דכתבו התוס' בפסחים נ"ד ע"א ד"ה אלה דלא מצינו בכל התורה שנקרא לבן אשתו בנו וכ"כ במהרש"א ב"ב קט"ו ע"ש מ"מ הא י"ל דהכונה בן בתו וכדא' ביבמות ס"ב ע"ב מנא הא מילתא דאמור רבנן בני בנים הרי הן כבנים כו' ופירש"י אבני בתו קאי ע"ש וכן ביומא ס"ו ע"ב גבי שבטו של לוי לא עבד ע"ז קמפרש שם קרא דבניו לא ידע בני בתו מישראל ע"ש וא"כ הא בב"ב קכ"ח ע"א קא' מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא הואיל ואתפלג דרא מכ"ש בבן בתו וא"כ ל"ש נמצא קא"פ כו' משא"כ בן אמך ר"ל אחיו מאם ממש ולא הי' יכול לומר בן אביך ממש משום שא"כ הי' בטל העדות מטעם נמצא קא"פ ואי דבמקיימי דבר הכתוב מדבר ז"א דהא במסית באמר לשנים הן הן עדיו כנ"ל א"כ הניסת הוא בגדר עד והוי מציל שפיר מטעם נמצא קא"פ עדותן בטלה ומנ"ל להש"ס לדייק מכאן רמז ליחוד מה"ת ולהנ"ל יתיישב שפיר דהנה במכות שם במשנה פליגי ר' יוסי ורבי דר' יוסי מחלק בין ד"נ לד"מ דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ורבי ס"ל א' ד"מ וא' ד"נ ואימתי בזמן שהתרו בהן אבל לא התרו בהן מה יעשו ב' אחין שראו בא' שהרג את הנפש והנה הא דפריך הש"ס הורג ורובע יצילו ע"כ לא פריך אליבא דרבי כיון דאליבי' תליא בכונה להעיד או לראות וצריך לבא לב"ד וע"כ דהפירכא היא לר' יוסי דלדידי' לא נ"מ בכונה רק בראיית העדות בעלמא נתבטל בד"נ ולדידי' פריך שפיר הורג ורובע יצילו ע' באו"ת סי' ל"ו ולפי"ז יתיישב לנכון הקושיא הנ"ל דהנה בפירש"י במשנה דמכות שם פירש על הא דא"ר יוסי בד"א בד"נ דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא הרי דלר' יוסי הטעם דלכך בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה משום והצילו העדה ומהדרינן אזכותא א"כ לפי"ז ליכא למימר דלכך לא כתיב בן אביך דלא הי' משכחת דליחייב המסית מיתה משום דהניסת יציל מטעם נמצא א' מהן קא"פ דממ"נ לרבי הא בעינן כיון להעיד ושיבא לב"ד ולר' יוסי הא איהו קא' דרק בד"נ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה וע"כ הטעם לדידי' משום והצילו העדה ובמסית הא ל"ש והצילו העדה משום דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו וכנ"ל וממילא ל"ש בי' ג"כ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה. ועוי"ל בישוב קושייתינו הלזו דהנה בסנהדרין במשנה שם תנינן דאם הי' מסית לא' מכמינין לו עדים אחורי הגדר כו' וע' ברמב"ם פ"ה מה' ע"ז ה' ג' כיצד מכמינין לו המוסת מביא שנים ומעמידן במקום אפל כו' וא"כ הא מבואר במשנה מכות ו' ע"ב דבזמן שאין העדים רואין אלו את אלו אין מצטרפין וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מה' עדות ע"ש וע' בתוס' ובריטב"א שם ולפי"ז כיון דהמוכמן הי' יושב בחדר אפל והניסת עם המסית היו יושבין בחדר אחר ובו הי' הנר דולק ולא היו רואין משם לחדר האפל כדי שלא יראה המסית את המוכמן וכמבואר כ"ז בדברי הרמב"ם שם וא"כ לא יוכל הניסת להציל מטעם שנצטרף ביחד בשעת ראיית העדות דהוא בשעה שהי' אומר המסית נלך ונעבוד ע"ז פלונית כיון שהי' בשני חדרים ואין רואין זא"ז בכה"ג לא מצטרפי ואזדא נמי עפי"ז מה שהעיר התויו"ט במשנה דסנהדרין שם למה הי' צריך להזמין שני עדים הא די בהכמנת ע"א ויצטרף המוכמן עם הניסת אך להאמור הא לא יוכלו להצטרף ביחד כיון שאין רואין זא"ז וע"כ צריך להכמין ב' עדים. והנה לכאורה יש לה"ר לד' המהרי"ו הנ"ל מתוס' שבועות ל' ע"א ד"ה כל כבודה כו' וי"ל דגבי עדים ע"כ צריכין לבא דאין עד מפי עד כשר אבל לדין יכולה למסור טענותי' ביד אחר ע"כ וקשה ל"ל להתוס' לו' דצריכה לבא משום דאין עד מפי עד כשר הרי אפי' היכא דכשר עמפ"ע ג"כ צריכה לבא לב"ד כשהיא בעיר עכ"פ אמנם י"ל דהתוס' קושטא דמילתא נקטי וע' בתוס' יבמות מ"ז ע"א ד"ה מהו דתימא לא ליהמנוהו וי"ס דגרסי מ"ד ליהמנוהו וה"פ להימנוהו כעמפ"ע ע"ש וגירסא זו היא משוללת הבנה וי"ל דה"פ מהו דתימא ליהמנוהו כעמפ"ע וא"כ כשהוא בעיר עכ"פ צריך לשואלו קמ"ל קרא דוכי יגור מ"מ. ומה שהביא מעלתו בשם ספר יהושע בפי"כ סי' ק"ג שה"ר לד' המהרי"ו דאפי' כשהעד הראשון בעיר א"צ לשואלו מדברי הש"ס שבועות ל"ב ע"ב אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא א"ל לב"ד כו' ופירש"י לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולו' מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא והיא עצמה נאמנת וא"כ מוכח מזה דכל היכי שהאמינו חכז"ל לעמפ"ע א"צ לשאול יותר אפי' היכי דאפשר למיקם עלה דמילתא דאלת"ה תקשי למה יהא העד פטור מק"ש מטעם שלא היתה צריכה לעדות כיון שהגיד לה חוץ לב"ד והיתה יכולה לו' לב"ד שמת בעלה הא מ"מ צריכה היא לעדותו דצריכין הב"ד לשאול אותו כיון דאפשר לשואלו א"ו דא"צ לשואלו אפי' היכא דאפשר ולכך פטור העד בכפירתו בב"ד וסיים בספר יהושע בזה"ל וצ"ע על כל גדולי הדור שלא הביאו ראי' ברורה מכאן למהרי"ו ומהרי"ו בעצמו לא הביא ראי' זו. הנה תמה אנכי שנעלם מהגאון בעל ספר יהושע ז"ל שקדמו בראי' זו בשו"ת צמח צדק סי' קכ"ג ע"ש שהביא עוד ביתר ביאור אמנם לפענ"ד נראה דאין משם ראי' דהנה בש"ש שמעתא ז' פ"ז הקשה בהא דפירש"י שם בשבועות בעד מיתה בע"א היודע שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מיורשין והוכרח לפרש כדי שתטול כתובתה דאם השביעתו להעיד שמת בעלה להתירה לינשא אין כאן כפירת ממון. ושבועת העדות אינה אלא לממון ואע"ג דממילא תטול כתובתה אזלינן בתר עיקר הדבר של התביעה וכדא' בההיא דאנסת ופתית את בתי דפליגי ר"ש ורבנן מ"ס עיקרו קנס קא תבע דלא שבק מידי דקץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי עיקרו בו"פ קא תבע דלא שבק אינש מידי דאי מודה לא מיפטר ותבע מידי דאי מודה מיפטר ומש"ה פירש"י והשביעתו להעיד בשביל הכתובה והיינו דעיקר תביעתה את העד להעיד הוא בשביל ממון דשבועת העדות בעי' כפירת ממון ואזלינן בתר עיקר הדבר וא"כ לפמ"ש הריטב"א הובא ברמ"א ס' י"ז סמ"ג דבתובעת כתובתה אפי' יש לה ע"א שמת ל"מ א"כ היכי משכחת לה הא דהכל מודים בעד מיתה דכיון דע"כ עיקר תביעתה בשביל הכתובה א"כ לא יהי' נאמן הע"א כלל ולא הפסידה כלום ולמה צריך הטעם דאין תועלת בעדותו משום שהיא בעצמה יכולה