הרי בשמים רסז

הנה מפשיטות דברי התוס' בשם ר"ת ביבמות מ"ב ובכתובות ס' שדחה ד' הר"ש הזקן שרצה להתיר גרושה מינקת וכ' דטעמא דדחסא לא נדחה וכיון דלה"ט גרושה מעוברת אסודה ה"ה גרושה מינקת וכל מה שאסור בגרושה מעוברת אסור נמי בגרושה מינקת דבהדי הדדי תני להו וא"כ כיון דבגרושה מעוברת בודאי ל"ה מהני קיומים של הבעל על טיפול הנקת הולד דאכתי איכא טעמא דדחסא ה"ה דל"מ בגרושה מינקת ורק בצימוק דדים כ' הב"ש בסי' י"ג דאף דמעוברת אסורה מינקת שריא דכיון דאינה ראוי' להניק לאו בכלל מינקת היא אבל כל שראוי' להניק היא בכלל הגזירה דלא ישא מינקת חבירו וא"כ אף שהבעל קיבל ע"ע חיוב טיפול הנקת הולד מ"מ היא ראוי' להניק והיתה בכלל הגזירה ודמיא למי שהכניסה לו ב' שפחות דג"כ אינו מוטל עלי' חיוב הנקה הכי נימא דאינה בכלל איסור מינקת חבירו דבודאי אם אנו תופסין גם טעמא דדחסא שהיא סכנת הולד הא אסור כ"ז במעוברת חבירו ורק להטעם דמעוברת להנקה קיימא ודילמא מיעכר חלבה שהיא מטעם פיסוק חיותי' דהולד וכמ"ש בתוס' סוטה כ"ו ע"א בשם הירושלמי שהוא מקרא דאל תשג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא להאי טעמ' בודאי היכי שבלא"ה לא רמי' עלי' חיוב הנקה ליכא פיסוק חיותא לולד משא"כ לטעמ' דדחסא הא בכ"ע אסור וה"ה במינקת והנה לד' הר"ש הזקן הנ"ל נלפענ"ד ליישב קושי' הה"מ פ"ב מה' אישות שהקשה לד' הרמב"ם שיכול לקדש עובר במעי אמו הא משכחת חמותו ממאנת כקושי' הגמ' ביבמות י"ב ע"ב ע"ש ונראה עפי"ד הש"ס שם י' ע"א מאן שמעת לי' דאית לי' ההוא סברא ר"י דאסור באנוסת אביו מש"ה לא תני לי' א"ל רבינא לרב אשי לר"י נמי משכחת לה דאי עבר ונסיב דאי לא קתני ע"ש. ולפי"ז לכאורה צריך להבין האיך פריך הש"ס א"כ מצינו חמותו ממאנת וא"כ שנשאה אחיו תיכף לאחר שילדה והרי אסור לישא מינקת חבירו ועכצ"ל כד' הר"ש הזקן הנ"ל דגרושה מינקת מותר לישא וא"כ התינח במינקת משא"כ להרמב"ם לא קשה דמשכחת כגון שנתעברה וקידש את העובר וניסת לאחיו בעת עיבורה דהא אסור לישא מעוברת חבירו וכל דאי לא קתני ובמעוברת הא ליכא לאשכוחי בהיתר] ומ"ש כ"ת להסביר החילוק שבין מעוברת צימוק דדים דאסור למינקת צימוק דדים דשרי עפי"ד התוס' בשבת כ"ג ע"ב שמחלקין בין שמן שריפה דאסור להדליק ביו"ט גזירה אטו שבת ובשאר שמנים שרי דבשלמא בש"ש אינו פשוט בעיני העולם הטעם דמתוך שמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה והוא נמשך אחרי הפתילה יפה לכך גזרו אטו שבת משא"כ שאר שמנים שאין נמשכים אחר הפתילה יפה לא אתי למשרי בשבת ולפי"ד כ' רו"מ דכיון דבמעוברת איכא טעמא דדחסא אף שנדחה חיישינן דיטעו העולם ויסברו דמדשרינן מעוברת צימוק דדים אתי למשרי שאר מעוברות ג"כ אבל במינקת הטעם פשוט דילמא מיעכר חלבה וידעו העולם דהא דשרינן צימוק דדים משום דבלא"ה אין לה חלב להניק זת"ד לפענ"ד ל"ד כלל ובמח"כ קירב את המרוחקים דבשלמא התם בש"ש שייך שפיר לומר דאי נשרי ביו"ט יסברו העולם דמותר אפילו בשבת לפי שנמשך אחר הפתילה יפה דהטעם דמתוך שמצוה כו' אינו פשוט בעיני העולם ולא אתו לאסתפוקי בי' כלל לאסרו גם בשבת משא"כ הכא לענין מעוברת צימוק דדים היכי שייך לומר דכיון דאיכא טעמ' דדחסא יטעו שהוא מטעם זה ואתו למשרי גם שאר מעוברות אדרבא אם ידעו דאיכא למיחש לדחסא הא ידעו דאסור לישא מעוברת חבירו ומהיכי תיתי למשרי א"כ בודאי אתי להסתפק ולשאול מפני מה ההיא מעוברת דצימוק דדים שריא ויתגלה לו הטעם דמעוברת להנקה קיימא וא"כ ידעו הטעם ולא אתו לאחלופי בשאר מעוברות והוא פשוט ומובן: עכ"פ זכינו לדין דכל שהיא ראוי להניק הרי היא בכלל איסור מינקת חבירו אף דלא שייך בהו הטעם דמסיק דילמ' מעיכר חלבה והוא מטעם לא פלוג והנה להתוס' והרא"ש דמפרשי הטעם דאסור בנתנה בנה למינקת משום שמא תחזוד ולא יהי' להבן לינק לכאורה אפשר לומר עפי"ד הט"ז א"ח סי' ער"ה ובאה"ע סי' קי"ט דהיכי דהגזירה היא משום איזה טעם ובאותו איש ל"ש האי טעמא ל"א לא פלוג דאמרינן דמעיקרא לא נכנס האיש ההוא בכלל הגזירה וכעין זה כ' התוס' בנדה ג' ע"א ד"ה מרגשת שהקשו בהא דקא' שם טעמא דשמאי דס"ל כל הנשים דיין שעתן משום שכן אשה מרגשת בעצמה ופריך והאיכא שוטה ומשני מודה שמאי בשוטה וכן להאבע"א דטעמא דשמאי משום דאם איתא דהוי דם מעיקרא הוי אתי ופריך משמשת במוך מא"ל וקא' אביי מודה שמאי במשמשת במוך והקשו בתוס' אמאי לא נימא לא פלוג רבנן וה"ה בשוטה ובמשמשת במוך ותי' משום דהנהו חלוקות משאר נשים ל"ש למימר בהו לא פלוג רבנן ע"ש וע' בתוס' ביצה ה' ובתוס' ע"ז ל"ה ע"א וא"כ לפי"ז נוכל לומר דהיכי דהבעל נתן ע"ע שיעבודים להתחייב בטיפול הולד א"כ ל"ש באשה זו ההיא טעמא שמא תחזור ולא יהי' לבן לינק דהא חיובא עלי' דבעל רמיא ולא נכנסה בכלל הגזירה כלל אולם הלא הרשב"א ז"ל ודעימי' מפרשי דלהכי אסור בנתנה בנה למינקת משום גזירה אטו לא נתנה ודבי ריש גלותא שאני דהם מפורסמים וא"כ שהוא רק מטעם גזירה אמרינן שפיר לא פלוג וגזרינן גם בזו אטו אשה שאין לה בטוחים למסמוס ושאני דבי ר"ג דאנשים כאלה לא שכיחי ובמילתא דל"ש לא גזרו רבנן אבל הכא בנ"ד שייכא שפיר הגזירה כמ"ש הרא"ש בפ' אע"פ לענין אם נשבעה המינקת דל"מ דגזרינן נשבעה אטו לא נשבעה ע"ש: אמנם לכאורה יש ראי' להתיר דהא הש"ס ביבמות שם פריך א"ה דידי נמי ומשני דימסמס לי' בביצים וחלב אבל דידה לא יהיב לה בעל א"כ משמע דרק משום דהבעל לא יחפוץ למסמס ולד דידה בביצים וחלב אבל אם הבעל יקבל עליו חיוב טיפול הנקת הולד הוי שרי אולם מזה אין דאי' דהא הטעם משום דבושה לתבוע בב"ד והורגת בנה וזהו דוקא ליורשין מתביישת לתבוע בב"ד אבל מבעלה אינה מתביישת וכשמקבל עליו חיוב ההנקה לשכור מינקת י"ל דשרי והי' נראה ליישב בזה קושי' הרשב"א בחידושיו ביבמות שהקשה לימא גבי הבחנה הטעם משום דילמא מיעברה ואסורה משום מעוברת חבירו ולהאמור ניחא דנ"מ אי הבעל מקבל עליו חיוב ההנקה ומפניו אינה בושה דאז ליכא איסור דמעוברת חבירו והוי ניחא ליישב בזה מ"ש התוס' בקידושין כ"ב ע"א דתמר לא היתה בת דוד אלא אמה היתה מעוברת מקודם לכן ולכאורה האיך נשא דוד מעוברת חבירו ולהנ"ל י"ל דהי' מקבל ע"ע טיפול הנקת הולד וליכא למיחש למידי וכן הי' אפשר לומר בזה בענין מ"ש התוס' במגילה י"ג ע"ב על דרז"ל כאשר היתה באמנה אתו שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי והקשו הא לא היתה הבחנה ולכאורה למה הקשו מהבחנה שבאמת קיהו בזה המפורשים דהא כשנבעלה לבעלה מקודם ליכא חשש הבחנה ואמאי לא הקשו שלאחר שנבעלה מאחשורוש דילמא היתה מעוברת ממנו ואיכא איסור דמעוברת חבירו דגם מעוברת מעכו"ם בכלל מעוברת חבירו ע' שבת ק"נ ובתוס' סוכה פ' לולב הגזול וע' בשעה"מ פט"ז מהא"ב ולהאמור י"ל דלענין זה הא הי' מועיל שיקבל עליו מרדכי חיוב ההנקה ולא יהי' איסור וע' בב"י אה"ע סי' פ' שהקשה על הטור שם שפוסק דהבעל יכול לעכב שלא תניק עם בנו אפי' בנה מאיש אחר ותמה הב"י האיכא איסור דמינקת חבירו ולהנ"ל אפשר לאשכוחי באופן שהבעל קיבל ע"ע חיוב טיפול הנקת הולד דליכא איסורא דמינקת חבירו. אמנם כ"ז לפלפולא אבל באמת לדינא גם הא שמקבל עליו הבעל חיוב טיפול הנקת הולד אינו מועיל וע' בתוס' יבמות מ"א ע"ב ד"ה אמאי לימא תיהוי תיובתא דר"י שכ' וז"ל וא"ת דילמא לא תחלוץ משום שמא תסמוך על אותה חליצה לינשא לשוק וחיישינן שמא תמצא מעוברת ולד של קיימא וולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם וי"ל דלהא ליכא למיחש דתוך ג' ודאי לא תנשא ולאחר ג' נמי אם תמצא מעוברת לא יבא לטעות ועוד שלא ישא אדם מעוברת חבירו ע"כ וקשה דילמא תנשא באופן שיקבל עליו הבעל טיפול הולד א"ו דל"מ וה"ה במינקת לפי"ד התוס' הנ"ל דכיון דתני מינקת בהדי מעוברת וכל מה שאסור במעוברת אסור במינקת מטעם לא פלוג וכנ"ל וע' בסוטה כ"ד במשנה דמעוברת ומינקת חבירו לא שותות כו' משום דא"ר לקיימה ואי איתא הא יש לה היתר ע"י שיקבל הבעל ע"ע חיוב טיפול הנקת הולד ותהי' ראוי' לקיימה א"ו דל"מ ע"כ לפענ"ד אין לצדד היתר בזה וע' בתשו' הר"ן סי' נ"ח שלא מלאו לבו להקל באיסור זה אף שיעשו כמה מיני חיזוקים וכתב שכל מי שמבקש עילה להקל בזה אינו אלא פורץ גדרן של חכמים וע' בפנ"י בק"א לכתובות שהביא שמקילים באיסור זה נענשו במיתה ועוני ר"ל. וכן מביא בנוב"י מהדו"ת בשם ספר תפארת למשה שהפליג מאוד בעונש המיקל באיסור זה ושיש סכנה גדולה בדבר. לכן חלילה לנו לגבב קולות בענין זה והנני או"ש לו ידידו הדור"ש באהבה: סי' קכב לק"ה יאברוב. בעזה"י יום ג' ט"ו לירח תמוז תרמ"א לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד ש"ב הרב החריף המופלג כו' בנש"ק כש"מ יהושע העשיל הכהן קלאהרפעלד נ"י: מכתבו הגיעני והנני לתשובתו על דבר מה שהעיר בדברי מהרי"ו הובא ברמ"א אה"ע סי' י"ז ס"ח שכ' לענין עד מפי עד דאין הב"ד צריכין לשלוח אחרי העד הראשון אעפ"י שהוא בעיר אלא סומכין אעד מפי עד לכתחלה והביא ראי' ממשנה דפ"ק דמכות ז' ע"א דקתני מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו ב"ד אין סותרין את דינו כ"מ שיעמדו שנים ויאמרו מעידים אנו באיש פ' שנג"ד בב"ד של פלוני ופלוני עדיו ה"ז יהרג ואמאי לא נשלח לשואלם א"ו בתר סהדי לא דייקינין והקשה מעלתו הא שם הו' ב' עדים ועוד הלא בסנהדרין מ"ה ע"ב מוקי הש"ס שם משנה זו בהן הן עדיו. הנה בקושיא הראשונה קדמו בספר בית מאיר שם והוא להקשות דשם יש שני עדים בדבר דליכא לספוקי בי' משא"כ הכא מכיון דאפשר הא חוששין על דברים שרובן למיתה ומהיכי תיתי לא נחוש בדאפשר לשאול פי הראשון סיבת המיתה ע"ש אמנם מה שהקשה דהלא בסנהדרין מוקי לה בהן הן עדיו הנה עד כאן לא מוקי לה התר בהן הן עדיו רק שמואל משום דאיהו סבר נקטעה יד העדים פטור דבעינן יד העדים תהי' בראשונה וליכא דס"ל דבעינן קרא כדכתיב ואם המעידים הם שנים אחרים הא אין כאן יד העדים הראשונים אבל למ"ד התם דל"ב קרא כדכתיב באמת מיירי המשנה שהמעידים עתה הם שנים אחרים וא"ש ראיית מהרי"ו