הרי בשמים רסו

כ"ז ע"ב בחלה שנטמאת דאפי' נתינה לכלבים חשיבא מלאכה ע' בפר"ח ה' יו"ט ולפי זה התינח בגוף הנותר דכתיב בי' באש תשרופו משא"כ בטעם הבלוע הא לא הקפידה התורה על שריפה דוקא דבכ"נ סגי מו"ש ובכ"ח שבירה וא"כ כיון דבזה לא הקפידה התורה דוקא על שריפה ל"ש אחשבה וכעין זה כ' הפנ"י בפ"ק דפסחים גבי חמץ דאי השבתתו בכל דבר ל"ש אחשבי' ע"ש וא"כ תקשי אמאי קתני ישרפו לששה עשר הרי אם אין הטעם רק משום הבליעה הי' יכול לשורפן גם ביו"ט מטעם מתוך כו' ול"ש אחשבי' כנ"ל אלא ודאי דאין הטעם משום הבליעה וא"ש ע"נ. יותר לא ירשני הזמן להאריך. ה' יתן לו אורך ימים ושנות חיים ושלום כא"נ ונפש ב"א הדור"ש חותם בברכה מרובה באהבה וחיבה: סימן קכ בעזה"י יום ד' לסדר ואלה המשפטים תרמ"ב לפ"ק סטריא. ישאו הרים שלום לכבוד הרב הגדול הישיש המופלג בתורה על דרכיו נגה אורה כש"מ שלום שכנא נ"י אבד"ק ליפקאן יצ"ו במדינת באסעראביע. מכתבו הגיעני ואם אמנם מעודי חשבתי דרכי ואשיבה רגלי מקרוב אל עיר הדמים אשר מלאו רחובותיה זבחי ריב ואשמרה לפי מחסום בעוד מלחמה לנגדי מלחוות דעי בדברי ריבות אשר בשערי' ואמרתי עם לבבי גם פה לא אעשה מאומה לענות על ריב לא לי ואין פני הולכים בקרב הלזה. אולם יען מוסר כליותי אשמע ולבי יחיל בקרבי פן ימצאני עון ותחשב לי דומיתי הפעם לפשע וחטאה בראותי בעלבונו של ת"ח וקיפוח פרנסתו וחילול כבוד התוה"ק ואשים יד על פה לזאת אמרתי לא עת לחשות היא ולא אתן דמי לי עת לעשות לד' אדברה ויעבור עלי מה. ואענה חלקי אמרה נפשי בעזה"י כפי מסת יד שכלי הקצר ורוח בינתי הכהה: בדבר השו"ב דק' אשר ילך שובב בדרך לבו כל היום יחרוש על כ"ת רעה להתעולל עלילות להתגולל ולהתנפל עליו ויחפא עליו דברים בדויים מלבו לענות בו סרה למען ישימהו מדון לשכניו ולהמיר בקלון כבודו ונוסף גם הוא כי הוציא טריפה מת"י בעובדא דאתא לקמי' בשור שהי' צולע על ירכו ונבדק לאחר שחיטה ומצאו את היתרות שנתעכלו והגיד הדק לא נודע אם איעכול או לא ופסק כ"ת שהוא טריפה והשו"ב העיז מצחו כנחושה להראות כחא דהיתרא ולהוציא אסירים בכושרות וחץ שחוט לשונו לשפוך סוללת בוז על כ"ת שהטריף בחנם ולהחזיק דבריו אכל הוא בעצמו מבשר השור הלזה ורבים סמכו על דבריו ואכלו מבשרי' וזה כחמשה שנים הוא דמיא עלי' כארי' ארבא ואינו מסתפק ושואל בשום דבר ואינו מראה לו סכיניו מה דינו של השו"ב הלז עכ"ש: הנה נידן השאלה הדבר פשוט שהוא טריפה דהרי רוב הפוסקים הסכימו דהניבים הם היתרות שבעצם הכף שיוצאות על העצם הזכר ואוחזות אותו וכ"פ המחבר בסי' נ"ה ס"ב ורק רש"י ותוס' ז"ל בחולין נ"ד ע"א פי' דהוא הגיד הדק שבראש העצם המחברו בתוך החור ועכ"פ בנתעכלו היתרות ס' טריפה דאוריי' היא והנה אם במקום כ"ת המנהג שהשו"ב מקבלים מן הכשרות יותר מן הטריפות או שמקבלים הכרכשות אז אין ספק דדינו כדין טבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים דכיון שעבר מחמת חימוד ממון אף בפעם א' מעבירין אותו כנראה מסוגיית הש"ס דסנהדרין כ"ה ע"א ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טריפתא מתותי ידי' שמתי' ר"נ ועברי' ומשמע אפי' בפעם א' מעבירין אותו עד שיעשה תשובה המבוארת שם וכבר האריכו בזה המזרחי והמהרי"ט בתשובותיהם אלא אפי' ליכא נגיעת ממון שהשו"ב נוטלים מכשירות וטריפות בשוה או שנוטלים פרס קצוב מהקהילה בכל זאת הא מבואר ביו"ד סי' ב' ס"ב בהג"ה ובש"ך שם לענין שוחט שהוציא טריפה מת"י דאם נראה שעשה דרך פשיעה מעבירין אותו אפי' בפעם הראשון וכ"כ בשו"ת הרשב"א ח"א סי' כ' וסי' תרל"ב ע"ש שפקפק לומר דאפי' קבלת ד"ח אינו מועיל וע' בש"ך סי' קי"ט סק"ל ובפר"ח שם ובסמ"ע סי' ל"ד ס"ק ט"ז מבואר הטעם דבליכא חימוד ממון אינו נפסל בפעם א' משום דתלינין דהי' שוגג משום חזקה דאין אדם חוטא ולא לו ובנ"ד הרי עשה בזדון לבב ובשאט נפש למרות עיני כבודו והתיר מה שכבר יצא ממנו לאיסור. ועוד דאפי' אי לא נפסלנו לעדות בפעם א' דמשום דליכא חימוד ממון אין לחושדו שיעיד בשקר עכ"פ משחיטה מעבירין אותו דהוי חשוד לא"ד להאכיל טריפות לאחרים ואינו חושש בלאו דלפ"ע ובתשו' הריב"ש הובא בב"י יו"ד סי' קי"ט מבואר ג"כ דהיכי דמעשיו מוכיחין שמרוע וזדון לבב הוציא טריפה מת"י גם בפעם הראשון מעבירין אותו וכ"כ בתשו' שארית יוסף סי' כ"ב ע"ש. והנה אפי' אי לא הי' רואין עיכול רק שנפסקו השני ניבין בלבד דאינו טריפה רק מדרבנן מטעם דלא בקיאין באיעכול ניבי' ג"כ מעבירין אותו דאף דאמרינין בבכורות ל' ע"א גבי החשוד על הטהרות אינו חשוד על מעשרות ושביעית דנהי דחשוד אדרבנן לא חשיד אדאורייתא מ"מ הא בבדיקת הריאה יש כמה ענינים שאינם אלא טריפות דרבנן ולא נוכל ליתן לו נאמנות על בדיקת הריאה. ואף דבגוף השחיטה יש ג"כ חומרות דרבנן מ"מ על השחיטה אין לנו לחוש כיון דקלקול בשחיטה לא שכיח כמ"ש הר"ן ז"ל ריש חולין אבל האיך נוכל למסור בידו בדיקת הריאה. ונראה דכיון דעל בדיקת הריאה אין לו נאמנות שוב אין רשאין להניחו להתעסק גם בשחיטה אפי' שיבדק שו"ב אחר הריאה דילמא גריר ואתי להכשיל גם בבדיקת הריאה וגדולה מזו מצינו בש"ס בכורות ל' ע"א גבי ההוא טבחא דהוי חשוד לזבוני תרבא דאטמא במר דכנתא קנסי' רבא לזבוני אפי' אמגוזא. ומפרש שם משום דסתם דרדקי גרו באמגוזי ואזיל ומשבש לבני טבחי וגרי לי' באמגוזי ומייתי לי' תרבא דאטמא ומזבין לי' במר דכנתא הרי דאפי' בדרך רחוקה ונפלאה חיישינן דילמא יסתבב שיבא להקל בהאיסור שכבר דש בי' מכ"ש שאין ראוי להניחו להתעסק בגוף הדבר שכבר הוא נחשד עליו. ובלא"ה י"ל דבגוף השחיטה אין לו נאמנות דהרי באמת הקשה בהג"א פ"ק דחולין האיך נאמן ע"א על השחיטה הא אתחזק איסורא דשאינו זבוח ותי' בשם א"ז דהא דאמרינן דע"א א"נ היכי דאתחזק איסורא היי"ד באנשים ריקים ופוחזים אבל בעד מהימן וכשר סמכינן עלי' אפי' במקום חזקה ע"ש וא"כ הרי כתב בשו"ת פני משה ח"ב סי' ק"ה דכל שנחשד באיסור דרבנן איתרע חזקת כשרות דידי' אף לענין דאוריי' ע"ש והסכים על ידו התומים בסי' ל"ד ס"ק י"א. וא"כ מכיון שנחשד לזלזל באיסור דרבנן אבד חזקת כשרות דילי' ושוב אינו נאמן על השחיטה מטעם דאין עא"נ באיסורין להוציא מחזקה. והנה אף שמבואר בש"ע סוס"י ס"ד דבטבח שנמצא אחריו קרומים של חלב דרבנן אין מעבירין אותו אינו רק בענין שנוכל לדונו כשוגג ולפיכך כ' שם דמלמדין ומזהירין אותו שלא יוסיף לזלזל באיסורין וזהו אינו אלא באיש השומע לדברי חכמים אשר על זבחיו יוכיחוהו. אולם שו"ב זה שאנו דנין עליו הוא מואס בתוכחה ולמצות הרב לא יטה אזן בודאין צריכין להעבירו אף בהכשל בטריפות דרבנן. ובפרט בטבח הממונה לרבים דפסק הרמב"ם ז"ל בתשו' פאר הדור סי' קי"ב דאם חשוד על הגניבה צריך להעבירו מאומנתו אף דבסתם שוחט פסקינן דחשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה כמבואר בחולין י"ב ע"א בתוס' שם בשם התוספתא וע' בר"ן בחי' לסנהררין פז"ב שמחמיר ג"כ בטבח הממונה לרבים. וביותר בזה"ז שנוהגין למעך בסירכות שמבואר בש"ע שצריך לזה בודק ירא אלקים גם יש להעבירו משום האיסור דלא סר סכיני' קמי חכם דאף דהאידנא מחלו חכמים על כבודן מ"מ בכה"ג שהוא מתריז נגד הרב הלא רק על כבודן מחלו ולא על בזיונן ומבואר בתשו' ברית אברהם סי' ב' אות ט"ו בהג"ה וסי' ט"ו דבכה"ג הדר לדינא דש"ס בטבח שלא הראה סכינו לחכם. ואף דבנמצא סכינו יפה הא פסקינן דרק מנדין אותו אבל אין מעבירין אותו מ"מ הא מבואר בריטב"א בחי' לחולין י"ח ע"א דבעשה כן דרך מרד אפי' בנמצא יפה מעבירם אותו ע"ש וא"כ בנ"ד שהשו"ב עושה כן דרך מרד גם מטעם זה יש מקום להעבירו וגם מאן שריא לי' להורות הוראות בטריפות בריאה באתרי' דמר שהוא משמש שמה בכתר הרבנות זה שנים רבות וגדולה מזו מצינו בעירובין ס"ג ע"א דאע"ג דצורבא מרבנן חזי לנפשי' וא"צ להראות לרבו מ"מ היכי שהתחילו בכבוד הרב ושאלוהו למה אינו מראה לרבו שוב אפי' לצורבא מרבנן לא שרי להיות חזי לנפשי' כדמצינו התם שר"א מהגרוניא נענש ע"ז ע"ש אי לזאת אף אם נחוס על השו"ב הלזה ועל טפלי דתלו בי' לבקש טצדקי לבל נחרוץ עליו משפט העברה עולמות עכ"פ דעתי לאסור איסר עליו לבל ירים את ידו לזבוח זבח משך ב' ירחים כמבואר בתבו"ש סי' ב' סי"ח עד אשר יכוף כאגמון ראשו תחת פקודת הרב ותהיינה אזניו קשובות לקולו לבלתי סור מדבריו ימין ושמאל ולהקריב אליו כל מידי דאיתא בשאלה או אז כאשר יבין כ"ת כי לא יוסיף עוד לשחת מעללו ולא ישוב לכסלה עוד וכי ראוי הוא להשיבו על כנו ולמלא את ידו לכהן כהונת הזבח יושיב ב"ד של ג' ויקבל עליו לפניהם דברי חבירות ויתירו אותו. את זה מצאתי א"ע מתחובב להשיבהו וה' יפריח השלוה בעדתו. יחזק במעוזה יעשה שלום לה. ועל מי מנוחות ינהלה כנפשו ונפש הדור"ש המצפה להרמת קרן התורה: ס' קכא בעזה"י יום ו' עש"ק כ"ט למב"י תרל"ח לפ"ק סטריא. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד ידידי וחביבי בר פחתי וגריבי הרב החריף ובקי חסיד ועניו ירא ד' מרבים בנש"ק כש"מ יהודא ליבש יאליש ני' מפה"ק בן לאותו צדיק הגאון האמיתי צי"ע בעהמח"ס מלא הרועים זצללה"ה: מכתבו הגיעני יום אתמול ואחוש ולא אתמהמה להשיבו מפני כבודו כי יקר מאד בעיני ואך בקיצור נמרץ יען הנני עוד מחוסר ספרים פה ואין לפני רק הגמ' והש"ע אה"ע. נידן השאלה במינקת שנתגרשה וביום הגירושין קיבל הבעל ע"ע חיוב טיפול הנקת הולד בכתב מאושר ומקויים בתוקף נימוסיהם אם יש מקום להתיר להאשה הלזו לינשא טרם שיעברו עלי' כ"ד חודש.