הרי בשמים רסה

גומרתא כמ"ש התוס' לקמן פ"ה ע"א ד"ה כשהוא אומר וא"כ כיון דמדאוריי' אסור להוציאו מן העצם א"כ מדאוריית' אינו חזי לאכילה וא"כ אינו צריך שריפה מטעם נותר בכה"ג כנ"ל: ודעת לנבון נקל ליישב עם הנ"ל קושי' השעה"מ בפ"ג מה' ק"פ שהקשה בפסחים פ"ט בבריית' ד"ה שנתערבו עורות פסחיהן דפריך שם הש"ס ונטרחו ונייתי במותר הפסח כו' ואמאי לא משני דא"א משום העצמות שי"ב מוח דא"א לשוברן משום ס' פסח כדא' בפסחים פ"ה א' עצם שי"ב מוח כו' ונמצא מביאו לידי נותר ולהנ"ל נכון דהא באמת הי"ל לומר דמותר לשבור עצם שי"ב מוח משום חטא כדי שתזכה כקושי' התוס' הנ"ל ורק משום דליכא תקנת קרבן משא"כ התם דאין להם תקנה להוציא א"ע מידי ס' כרת בקיום מ"ע דק"פ רק באופן זה וא"כ שפיר אמרינן חטא כדי שתזכה ומותר לשבור העצמות שי"ב מוח מה"ט: והנה עפי"ד התוס' דמנחות הנ"ל אמרתי לבאר דברי הש"ס חולין י"א ע"א דשקיל וטרי התם מנא הא מילת' דאמור רבנן זיל בתר רובא וקאמר מר ברי' דרבינ' אתיא משבירת עצם בפסח דא"ר ועצם ל"ת בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא וקפריך לי' הש"ס ממאי דילמ' דמנח גומרתא עלי' וקלי לי' ובדיק ליה דתני' המחתך בגידין והשורף בעצמות אין בו משום שבירת עצם ולכאורה יש להבין מאי דפריך הש"ס על הוכחת מר ברי' דרבינ' דיכול לבדוק ע"י גומרתא דילמ' ס"ל כרבא דע"י גומרתא אסור משום הפסד קדשים ונלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה קשה היכי רוצה לדייק מועצם ל"ת בו הרי באמת הקשו התוס' הנ"ל דנימ' חטא כדי שתזכה ותי' משום דאין זה תקנת קרבן וא"כ הא בס"ד דחיישינן למיעוט' אפי' לד' הרמב"ם דס"ל סד"א מה"ת לקולא אבל לענין הכשר הקרבן הא ל"מ משום דקרבן ודאי א"ר ולא קרבן ספק כמ"ש האחרונים ע' בחוו"ד סי' ק"י וא"כ טרם שנבדק הקרום של מוח הא לא הוכשר הקרבן א"כ דילמ' בעצם הגלגולת שפיר אמרינן חטא בשבירת העצם כדי שתזכה בקרבן דהא השת' לפי ההו"א איכא תקנת קרבן דבלי הבדיקה הא חיישינן למיעוט'. אמנם באמת נוכל לומר דמדייק שפיר מדכ"ר סתם ועצם ל"ת בו וכללה כל העצמות בין עצם שי"ב מוח בין עצם שא"ב מוח א"כ גם עצם הגלגולת נכלל תחת לאו זה וע"כ דגלי לן רחמנ' בזה דניזל בתר רובא וא"ש. ולפי"ז יתיישב ע"נ קושייתינו הנ"ל דשפיר משני דאפשר ע"י גומרתא ואי דהא לרבא אסור משום הפסד קדשים ז"א דהא לענין זה באמת אמרינן שפיר חטא באיסור הפסד קדשים כדי שתזכה בהקרבן כיון דהשת' דס"ד דחיישינן למיעוט' האיכא תקנת קרבן: והנה השעה"מ בפ"י מה' ק"פ הקשה בשם הגאון ר' אברהם ברודא ז"ל דמנ"ל דועצם ל"ת בו לאזהרה קאתי דילמ' אתא להורות דא"צ לשבור דהו"א דצריך לשבור שמא ניקב קרום של מוח קמ"ל דא"צ וכמ"ש התוס' בזבחים ס"ו דהיכי דמסבר' החיצונה הו"א דהוא חיובא מורה הלאו שא"צ ע"ש ומביא בשם הצ"ק שתי' דא"א לומר הכי דע"ז לא הוי צריך קרא דמהיכי תיתי דצריך לשבור הא אפשר לבדוק ע"י גומרתא. אולם לפי דברינו הנ"ל הדרק"ל דהא הטעם דמותר ע"י גומרתא אע"ג דאיכ' הפסד קדשים הוא מטעם חטא כדי שתזכה ואי נימא דמותר לשוברו הא יכול להיות הזכות בלא"ה ע"י שבירה וא"כ שוב אסור להניח גומרתא ושפיר קשה דילמ' קאמר קרא דא"צ לשבור. אמנם נלפענ"ד ליישב קושי' הגאון רא"ב ז"ל ע"ד הפלפול דהנה הקשיתי בש"ס שבת כ"ד ע"ב דקא' מנה"מ שאין שורפין קדשים ביו"ט ופירש"י דנימא אתי עשה ודחי ל"ת וכן לקמן בסוגי' פריך הגמ' להדי' וליתי עשה ולידחי ל"ת וקשה לפי"ד התוס' עירובין ק' דהיכי דהעשה באה ע"י פשיעה אינה דוחה את ל"ת א"כ הא עשה דשריפת נותר באה ע"י פשיעה שניתותר והיכי הו"א דאתי עשה ודחי לל"ת דיו"ט ול"ל קרא דוהנותר ממנו עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו ונלפענ"ד דאצטריך הקרא לענין עצמות הפסח שאין שורפין אותן ביו"ט דבהו ליכא פשיעה דהא ע"כ ניתותרו כיון שא"א להוציא מהן המוח משום הלאו דועצם ל"ת בו וא"כ לא בא ע"י פשיעה והו"א דדחי לל"ת ואצטריך שפיר הקרא ע"ז ואביי דמשני שם א"ק עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט אף דלדידי' ע"י גומרתא הוא רק גזירה דרבנן שמא פקע וא"כ מדאוריית' הי' יכול להוציאו ע"י גומרתא והוי ע"י פשיעה מ"מ לק"מ דאיהו לא אצטריך הקרא על שריפת נותר ביו"ט רק כיון דהקטר עולה א"ד יו"ט מכ"ש שריפת פסול שלה וקושי' הגמ' ליתי עשה ולידחי ל"ת קאי גם לאביי דכיון דמדרבנן א"א לו להוציא המוח עכ"פ פשיעה ליכא כיון דאנוס בתקנת חכמים [ויבא דקא' הטעם משום דאין עשה דוחה לתו"ע אע"ג דלדידי' דקא' משום הפסד קדשים ליכא במוח משום נותר לפי"ד הנ"ל וא"כ אף ל"ת לחודא א' י"ל דס"ל כר"א בעירובין שם דאפי' עשה שע"י פשיעה דוחה ל"ת כמובן למעיין בסוגי' שם]. ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הגרא"ב הנ"ל דלפי"ז ע"כ הלאו דועצם ל"ת בו לאזהרה קאתי דאי איתא דא"צ קאמר א"כ הדרק"ל ל"ל קרא שאין שורפין נותר ביו"ט הא הוי עשה שבא ע"י פשיעה ואי דאצטריך על עצמות התינח אי הלאו דועצם ל"ת בו לאזהרה קאתי א"כ המוח שניתותר לא בא ע"י פשיעה כיון דהי' אנוס לשוברו משא"כ אי נימא דהקרא קא' דא"צ א"כ מותר לשוברו וא"כ גם נותר זה בא ע"י פשיעה ותיהדר קושי' לדוכתה ל"ל קרא שאין שורפין נותר ביו"ט: והנה המופורשים מדקדקים על ציון פירכת הש"ס הנ"ל לקמן ואמאי ניתי עשה וידחי ל"ת על סיפא דמתניתין חל ט"ז להיות בשבת ואמאי לא העמיד הפירכא על רישא דמתניתין העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז ונלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה קשה היכי פריך וניתי עשה וידחי ל"ת הרי כ' התוס' בפסחים כ"ט ע"ב דהמשהה חמץ ודעתו לבערו א"ע באותה שהיי' משום דב"י וב"י הוי ניתק לעשה ע"ש והפמ"ג בס' ג"ו העלה דמותר לכתחלה וליכא שום איסור ע"ש וע' בתשו' שא"ר ה' חמץ ולפי"ז הרי נותר הו' ג"כ לאו הנל"ע וא"כ אם משהה את הנותר ע"מ לבערו אחר יו"ט בודאי אינו עושה שום איסור וא"כ היכי נוכל לומר דידחה עשה דשריפת נותר לל"ת דיו"ט הרי אם משהה אותו ע"מ לבערו אחר יו"ט לא רמיא עליו שום חיוב היום והיכי ס"ד דעשה תדחי דל"ת אמנם באמת לפמ"ש הרמב"ם ריש ה' תמורה דהיכי דהלאו כולל יותר מן העשה ל"ה נל"ע והכי מבואר בתוס' יומא ל"ו ע"ב ד"ה לאו דנבילה שכ' דבלאו דטריפה כ"ע מודו דל"ח נל"ע אע"ג דכתיב בתרי' לכלב תשליכון אותו משום דהלאו כולל יותר מעשה דבלאו נכלל נמי קדשים שיצאו חוץ למחיצתן ואהנך לא קאי לכלב תשליכון ע"ש ולפי"ז הא אין שורפין קדשים בלילה א"כ הוי מעשהז"ג ונשים פטורות והלאו דבל תותירו נוהג גם בנשים א"כ הלאו כולל יותר מעשה ול"ה נל"ע וא"כ עושה איסור כשאינו שורפו מיד דנהי דלענין מלקות היכי דהעשה הוא בפועל ל"מ הא דהלאו כולל כמו שיבואר אח"ז אבל עכ"פ אסור להשהותו ע"מ לבערו דל"ה נל"ע גמור] אמנם לר"י דא' ביבמות ע"ב דנותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום בלילה א"כ ל"ה מעשהז"ג כיון דלאח"ז נשרף גם בלילה דומי' דכ' התוס' בקידושין כ"ט ע"א ד"ה אותו דכיון דמילה שלב"ז נוהגת בין ביום בין בלילה ל"ה הזמן גרמא ע"ש וכ"כ בשעה"מ פי"ט מה' פסוהמ"ק אמנם כ' שם בשעה"מ דהרמב"ם ז"ל דפוסק דגם שלב"ז אינו נשרף אלא ביום יצא לו מדיוקא דמתניתין דידן דקתני העצמות כו' ישרפו בט"ז והיינו ע"כ ביום דבזמנו בודאי אין שורפין אלא ביום וקתני סיפא חל ט"ז להיות בשבת ישרפו בי"ז והיינו ע"כ דומי' דריש' דט"ז דאינו אלא דוקא ביום ונשמע מזה דגם שלב"ז אינו נשרף אלא ביום. וא"כ לפי"ז כיון דגם שלב"ז אינו נשרף אלא ביום א"כ מעשהז"ג ונשים פטורות א"כ הלאו כולל יותר מן העשה ול"ה נל"ע ושפיר פריך וליתי עשה ולידחי ל"ת כיון דאי לא הוי נל"ע חל עליו החיוב לשורפו מיד וא"כ לפי"ז א"ש שהעמיד הציון על הסיפא דחל ט"ז להיות בשבת כיון דמשם נשמע דגם שלב"ז אינו נשרף אלא ביום כנ"ל א"כ ל"ה לאו הנל"ע וא"כ אסור להשהות ע"מ לבער אח"כ ולכך א"ש הפירכא דליתי עשה ולידחי ל"ת אמנם לפי"ז יקשה לכאורה ע"ד הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' ק"פ ובפח"י מה' פסוהמ"ק שכ' דהמותיר אינו לוקה שהרי הכתוב נתקו לעשה והא הלאו כולל יותר מן העשה כנ"ל אולם באמת הדבר נכון דלענין שיתחייב מלקות הלא כתב התומים בסי' צ"ז דעד כאן לא כ' הרמב"ם ז"ל דהיכי דהלאו כולל יותר ל"ה נל"ע וחייב מלקות אלא בתמורה שאין שם ניתק גמור דלאו עשיי' הוא דממיל' הוא קדוש אבל היכא דהעשה בפועל ממש כגון השבת העבוט שמחויב להחזיר העבוט לעני אף דהעשה הוא בפועל לא נוכל לחייבו מלקות אולם בכ"ז הפלפול הנ"ל עולה יפה דהוא סובב הולך לענין איסור כשמשהה ע"מ לתקן דא"ע ז"א אלא היכי דהוי נל"ע גמור ולא היכי שהלאו כולל יותר והוא מובן בסברא ואין להאריך בזה. והנה ראיתי לכ"ת שפלפל במה שהקשיתי דדילמ' עצמות בעי שריפה מטעם בליעת נותר וכ' דלענין בליעת נותר הי' צריך להועיל שבירה כמו שמועיל שבירה בכ"ח ובזה ביאר דברי הרמב"ם פ"י מה' ק"פ שכ' כל עצמות קדשי' אין שורפין חוץ מעצמו' הפסח מפני התקלה והיינו משום דהרמב"ם לשיטתי' דגם אחר שנעשה נותר יש בו משום ש"ע ואסור לשוברן לכך בעי שריפה מטעם בליעת נותר ומפני התקלה הכונה מפני תקלת איסור דועצם ל"ת בו עכ"ד הנה אף שדבר חכמה אמר אולם מלבד דאכתי קושייתי לא מיתרצא בהכי דא"כ ל"ל להש"ס לאוקמי בעצמות שי"ב מוח ובעי שריפה משום המוח דבו בכשר ואפי' בפסול לוקמא בעצמות שא"ב מוח דכיון דאוקמי כמ"ד דבו דכשר ואפי' בפסול א"כ אסור לשוברן ובעי שריפה משום בליעת נותר לבר מן דין א"א לומר דבעצמות יועיל שבירה כמו בכ"ח דהא לדעת הר"ן דהכשר כלים הוא ביעור נותר הבלוע בהן לכאורה יש להבין דא"כ אמאי אמרה תורה בכ"ח שבירה דעדיין החרסים בעולם ליעבד להו היסק מבפנים ויבוער הבלוע מן העולם ולתי' הא' שבש"ס זבחים צ"ה ע"ב דמשני כאן בשל מתכת כאן בשל חרס לתי' זה ל"מ היסק לכ"ח אמנם הרמב"ם הא פסק כתי' בתרא שם זה היסקו מבפנים וזה היסקו מבחוץ ומועיל היסק לכ"ח ועכצ"ל כתי' הרא"ש בסוף ע"ז דלהכי בבליעת נותר אף לאחר שנפגם בעי הכשר משום דגזה"כ הוא וכיון דגזה"כ הוא גם לענין שבירה בכ"ח גזירת התורה כך היא ולהכי באמת פוסק הרמב"ם בפ"ח ממעה"ק דדוקא בחטאת גלי רחמנא שבירה בכ"ח ולא בשאר קדשי קדשים וא"כ היכי נימא דהכשר העצמות הוא שבירתן ולענין כל האיסורין הא כלי עצם דינם ככלי מתכת ובישוב קושייתי הנ"ל נלפענ"ד ע"ד פלפול קצת דהנה באמת הקשו התוס' בשבת כ"ד ע"ב אמאי אין שורפין קדשים ביו"ט נימא מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי הבערה שלא לצורך ומובא בפוסקים תי' לקושיא זו דשאני שריפת קדשים דאחשבה רחמנא מלאכה דכתיב באש תשרופו ולהכי כ' רש"י ז"ל בביצה