הרי בשמים רסג

שם דר"י ור"ש ל"ל הגז"ש דזה א"כ לא כתבה התורה מיעוטא בפירוש לכך שפיר י"ל דל"ה תרי דרבנן משום דאיכא ל"ת דאורייתא מל"ת משא"כ אי הו"א דאית להו הגז"ש א"כ נכתב גבי הגדה מיעוט להדיא למעט סומא א"כ אף דנימא דמדרבנן חייב מ"מ כיון דבכה"ג ליכא לאו דלא תסור שיהי' דאורייתא וא"כ האיך הי' מוציאין אחרים י"ח דהא תרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן: ברם הא קשיא לכאורה דהנה בשעה"מ פ"ו מה' חו"מ הביא קושיא בשם ס' עץ חיים שהקשה לד' הר"י איש ירושלים דטעמא דשאף הן היו באותו הנס אהני לן למחייבינהו ד"ת א"כ מ"פ בפ"ב דסוכה ופ"ק דקידושין ל"ל האזרח להוציא את הנשים מ"ע שהזמן גרמא היא ונשים פטורות ומאי קושיא הא אצטרך קרא משום דהו"א דחייבות מטעמא דשאף הן היו באותו הנס דענני כבוד. אמנם י"ל דהתם קאי למ"ד בקידושין ל"ד דילפינין דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום דמצה והקהל הוי שני כתובים הבאין כא' ואין מלמדין. וא"כ לפימ"ש התוס' בכ"ד דב' כתובים מיעוטא הוי וא"כ השני כתובין ממעט דאף היכי דשייך הטעם שאף הן הי' באותו הנס כמו במצה שבזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים אפ"ה כי הוי מעשהז"ג נשים פטורות דדוקא במצה חייבין אבל בעלמא מעשהז"ג נשים פטורות אפי' כי איכא טעמא דהן היו באותו הנס דומיא דמצה וריב"ל דקא' נשים חייבות במ"מ שאף הן הי' באותו הנס י"ל דס"ל כמ"ד שם דילפי' דמעשהז"ג נשים פטורות מדכתיב והי' לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ד' בפיך הוקשה כה"ת לתפילין ושפיר יש לחייב נשים אף במעשהז"ג מטעם שאף הן הי' באותו הנס ולפי"ז קשה דא"כ אמאי קא' ר"י מכשיר בקטן דמשמע דלא פליג את"ק רק בהא דפוסל קטן הרי בהא דקא' הכל כשרין לקרות את המגילה וקא' בש"ס ערכין הנ"ל הכל לאיתויי נשים וכדריב"ל כו' הרי לר' יהודה א"א לומר דליחייבי נשים במ"מ מפני שאף הן היו באותו הנס דהרי בקידושין ל"ה ע"א קא' ולר' יהודא דאמר ב"כ הב"כ מלמדין ותפלין מ"ע שלא הז"ג מא"ל ומשני משום דאיכא ג' כתובים מצה שמחה והקהל וג' כתובים הב"כ אין מלמדין וא"כ לר"י הא הוי מיעוטא א"כ לא נוכל לחייב נשים במקרא מגילה מפני שאף הן היו באותו הנס כיון דאיכא מיעוטא דג"כ דרק באלו הג' כתובים נשים חייבות הא שאר מעשהז"ג אפי' איכא טעמא דשהן היו באותו הנס דומיא דמצה ג"כ נשים פטורות וא"כ יפלוג נמי ר"י ע"ז דנשים א"ח במ"מ ומהמשנה מוכח דלא פליג רק על קטן. אמנם באמת לק"מ דבשלמא התם בסוכה שפיר י"ל דמיעט הב' כתובים שלא יועיל הטעם דשאף הן הי' באותו הנס כיון דסוכה הוי דאורייתא משא"כ מקרא מגילה דהוא דרבנן היכי נוכל לומר דנתמעט מהג' כתובים דהא ע"כ ל"ש לומר שנתמעט רק בדאורייתא ולא בדרבנן. וא"כ א"ש מימרא דריב"ל אליבא דכ"ע כיון דמגילה דרבנן הוא ול"ש לומר דנתמעט מב' כתובים דמצה והקהל דבשאר מעשהז"ג נשים פטורות אפי' היכי דשייך שאף הן כו' והרי באמת דעת רש"י ז"ל בברכות כ' ע"ב דבמעשהז"ג דרבנן נשים חייבות ע"ש (ובאמת הובא האחרונים בשם שו"ת חו"י להקשות דא"כ ל"ל במגילה וחנוכה טעמא דשאף הן היו באותו הנס. ואי דהוו ד"ק הא הלל הוי ג"כ ד"ק ובתוס' ברכות שם הביאו מהלל] ועפי"ז זכיתי להבין דברי התוס' בפסחים ק"ח ע"ב ד"ה הי' באותן הנס שכ' וז"ל והא דאמרינן דפטורות מסוכה אע"גב דהן הי' באותו הנס כי בסוכות הושבתי התם בעשה דאוריי' אבל בארבע כוסות דרבנן תיקנו גם לנשים כיון שהיו באותו הנס עכ"ל ולכאורה אינו מובן חילוק זה דמ"ש בסוכה דהוא עשה דאורייתא אינו מועיל טעמא דשאף הן היו באותו הנס ובד' כוסות דרבנן שייך טעם זה ולדברינו נכון מאד דבשלמא בסוכה שהוא דאורייתא י"ל דנתמעט מב' כתובים דמצה והקהל דלא יועיל במעשהז"ג לחייב נשים מטעם זה וכנ"ל משא"כ בד' כוסות דרבנן הא ל"ש לומר דנתמעט כיון שהוא רק דרבנן ומ"ש בתוס' מגילה ד' ע"א בשם הר"י איש ירושלים שיועיל טעם זה גם מדאוריית' היינו משום דהתם הא קא' על מצה גופה דל"ל כל שישנו כו' ע"ש. ומצה עסקי בענין זה נתקשיתי לפי"ד התוס' והרשב"א הנ"ל דבמל"ת ל"ש חינוך מש"ס חגיגה ד' ע"א אמר מר כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחש"ו אמר אביי ל"ק כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך וקשה לפימ"ש התוס' בריש חגיגה דכל הני פטורי דמתניתין בראיית קרבן אבל בד"פ הכל חייבין כמו בהקהל האנשים והנשים והטף וא"כ כיון דרק לענין ראיית קרבן מיירי הא חיובו הוא מל"ת דלא יראו פני ריקם וא"כ אמאי חייב קטן שהגיע לחינוך הא חינוך ל"ש במל"ת וע"כ מוכרחין אנו לומר דהתוס' והרשב"א לא כתבו רק דבשוא"ת ל"ש חינוך אבל בקו"ע אף במל"ת שייך חינוך וא"כ נדחין דברינו הנ"ל]: והנה מה שתמה כ"ת ע"ד הרבינו ירוחם שכ' דקיי"ל כר"י דסומא פטור מן המצות ממשנה דפאה פ"ו דהסומא יש לו שכחה הוא רשום אצלי מכבר בחי' וכתבתי לתרץ עפי"מ שמבואר במשנה ד' שם דכל שהוא בבל תשוב שכחה וא"כ סומא כיון דהוא חייב בל"ת הא הוי בבל תשוב ולכך יש לו שכחה. אמנם קשיא לי ע"ד הרבינו ירוחם ממשנה דריש חגיגה דקא' סומא פטור מן הראיי' וממעט לה התם מקרא דרגלים ובפהמ"ש להרמב"ם יליף לה מדכתיב לראות את פני ה' אלקיך יצא סומא [ובסומא בא' מעיניו איכא ילפותא אחרת יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות] וקשה אמאי אצטריך למעוטי סומא מן הראיי' הלא בלא"ה סומא פטור מכל המצות לר"י ונהי דקאי שם על ראיי' בקרבן כמ"ש בתוס' והבאת קרבן ילפינן בגמ' מדכתיב לא יראה פני ריקם וא"כ הוי מל"ת וחייב אולם הא בגמ' שם ד' ע"ב ילפינן דטמא פטור מן הראיי' משום דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וא"כ למה אצטריך קרא אפי' על הקרבן הלא אינו בביאה משום דסומא פטור ממ"ע וממילא פטור גם מהבאה ועו"ק מדברי הש"ס מנחות צ"ג ע"א דיליף שם דסומא אינו סומך משום דיליף סמיכה סמיכה מעולת ראי' והרי בלא"ה סומא פטור מן המצות ובשאילת יעב"ץ מדו"ז הגאון ז"ל בסי' ע"ז כ' דקיי"ל כר"י דסומא פטור מן המצות דאפי' רבנן לא פליגי עלי' אלא בפתוח ונסתמא אבל סומא מעיקרא לכ"ע פטור ע"ש ודבר תימה הוא לפענ"ד דלא נראה הכי מד' הפוסקים ראשונים ואחרונים. וגם בענין מ"ש האחרונים דסומא חייב במל"ת לכ"ע מלבד דמד' התוס' ר"ה ל"ג ע"א לא נראה כן ע"ש הנה יש להקשות מהא דא' במנחות מ"ג אשר תכסה בה לרבות כסות סומא ול"ל קרא לרבות כסות סומא שחייבת בציצית הרי בלא"ה ידעינן דהא באמת הקשו התוס' ביבמות ד' ע"א דליחייבו נשים בציצית מכל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך ותי' דכיון דהא דמעשהז"ג נשים פטורות ילפינן מהיקשא דהוקשה כה"ת לתפלין והיקשא עדיף מסמוכין וא"כ הא סומא דפטור ממצות ילפינן בב"ק פ"ז ע"א מקרא דאלה המצות והחוקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחוקים א"כ זהו ג"כ סמוכין ומאי עדיפא האי סמוכין מהאי סמוכין וא"כ ל"ל לרבות כסות סומא הא בל"ז ידעינן משום דכל שישנו בל"ת שעטנז דבל"ת חייב ממילא ישנו ג"כ בגדילים תעשה לך. גם יד להעיר דא"כ היכי ילפינן מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת דילמא שאני כלאים בציצית כיון דמרבינן מאשר תכסה בה לרבות כסות סומא שחייב בציצית א"כ הוי עשה דציצית שוה בכל (היינו במין זכרים ע' תוס' חולין ק"י ע"ב] ודוחה גם לל"ת השוב"כ משא"כ בכ"מ הלא סומא פטור ממ"ע א"כ הוי אשוב"כ וכיון דבל"ת חייב הוי לעולם הל"ת שוב"כ ומנ"ל דדחי. וגם אינו משכחת לעולם לאו הניתק לעשה לפימ"ש הרמב"ם ה' תמורה דהיכי דהלאו כולל יותר מן העשה ל"ה נל"ע. א"כ לעולם הלאו כולל יותר מן העשה דהלאו הוא ג"כ בסומא משא"כ העשה. וע' במרדכי בפ"ב דמגילה שהקשה האיך סגי נהור פוטר בניו וב"ב מקידוש והא סומא פטור מן המצות ולא מחייב אלא מדרבנן והאיך אתי דרבנן ומפיק דאורייתא ולכאורה מאי קושיא היא זו הרי אמרינן דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת משום דכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה וא"כ אי נימא כד' האחרוני' הנ"ל דבמל"ת חייב הא ישנו בשמירה וממילא ישנו ג"כ בזכירה וא"כ חייב בקידוש מה"ת. וכן צדקו דברי כ"ת במה שהתפלא ע"ד האחרונים הנ"ל מירושלמי דסוטה פ"ב דדריש ונעלם מעיני אישה פרט לסומא כו' היא סומא מתניתא דר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה הרי דגם מל"ת פטור ובמק"א פלפלתי בזה באורך אכ"מ. והנה מדי עיוני בדברי המפורשים בסוגיא זו ראיתי בספר טורי אבן מהשא"ר ז"ל שתמה על מה שחילקו התוס' בין חד דרבנן לתרי דרבנן והעלה דתרי דרבנן לא קליש מחד דרבנן ושניהם שוין אולם באמת מבואר בב"י יו"ד סי' ש"ל שהביא בשם מ"כ דמחד דרבנן על תרי דרבנן אין מפרישין דהוי מן החיוב על הפטור וכ"כ במ"ל פ"ה מתרומות ה' י"ז בשם תשו' מהר"ם ע"ש ולפענ"ד יש לתמוה מדברי הש"ס נדה מ"ז ע"א גבי עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה קא' שם דאי חלה בזה"ז דרבנן אתי דימוע דרבנן ומפקיע חלה דרבנן וקשה הלא הדימוע דתרומה הוי תרי דרבנן דתרומה בזה"ז דרבנן וגם אי הי' דאוריי' הלא בטילה ברוב מדאוריי' ואיך יכול לפטור מן החלה דהוי חד דרבנן וצל"ע בזה: ובענין מ"ש כ"ת לתרץ קושייתי בפסחים פ"ג ע"א דמייתי ראי' דעצמות ששימשו נותר מטמאין את הידים מהא דתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו בט"ז הני עצמות ה"ד אילימא דלית בהו מוח למה בשריפה נשדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח אא"ב שימוש נותר מילתא הוא אמטו להכי בעי שריפה אא"א שימוש נותר לאו מילתא הוא ל"ל שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפי' ונשדינהו לדידהו והקשיתי מהא דתנן בתרומות פי"א משנה ה' עצמות הקדשים בזמן שהוא מכנסן אסורין ואם השליכן מותרין וכתבו התוס' בזבחים פ"ו ע"א דמיירי בעצמות קדשים הנאכלין ויש עליהן עדיין בשר וקא' דאם מכנסן ומשליכן א"כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וע' בכ"מ פ"י מה' מעה"ק ה' י'. וא"כ לפי"ז מאי קא' אא"ב שימוש נותר מילתא היא אמטו להכי בעי שריפה אמאי לא נשרינהו קודם שיבאו לידי נותר ואם משליכן אפי' איכא בשר עלייהו הא בטל מינייהו תורת אוכל ולא חל עלייהו שם נותר וא"כ לא יצטרך שריפה לא המוח ולא העצמות (ע' לעיל סי' קט"ז) וע"ז תי' כ"ת דלא אתמר הא מילתא רבטל שם אוכל מינייהו כשמשליכן אלא כשאין עליהן כ"א אוכל פחות מכזית דכיון דאין אכילה בפחות מכזית אלא דאי חשיב עליו לאוכלו הוי אוכל ואי בטלו מבוטל אבל בכזית אינו מועיל ביטולו. הנה לפענ"ד לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי לחלק בהכי הלא באמת מצינו כן בש"ס חולין קכ"א ע"א ר' יהודא אומר האלל המכונס אם יש כזית במקום א' חייבין עליו ואר"ה והוא שכנסן ופרש"י דאחשבי' וגלי דעתי' דלא בטלי' מעיקרא ופי' א ג"כ לענין