הרי בשמים רסב

ישנו בבל יחל כדקא' שם אליבא דרב הונא וא"כ אם ישנו בבל יחל הא הוטל האיסור אקרקפתא דגברא שלא יחל דברו וגלי קרא דכיון דההוא קטן הוא בהפלאה ישנו בבל יחל אבל אי רק מדרבנן חל ההקדש של הקטן מס"ל והטילו חכז"ל האיסור אחפצא האיך נוכל לומר דקטן גופי' יהי' בכלל האיסור הלא קטן פטור ממצות ועונשין ורק שאנו מצווין עליו דלא ליתי למסרך בגדלותו ע' שבת קל"ט ועירובין מ' אבל לא מצד מעשה עצמו ע' סנהדרין נ"ה ע"ב וע' פמ"ג א"ח בפתיחה כוללת ח"ב אות ג' משא"כ לענין חיוב היכי שהטילו חכמים חיובא אגברא שפיר נוכל לומר דקטן שהגיע לחינוך מחויב במצוה זו אע"פ שהוא מדרבנן ולענין זה אי קטן מיקרי מחויב בדבר מבואר ברש"י ברכות מ"ח ע"א דלאו מחויב בדבר מיקרי דעל אבוה הוא דרמי לחנוכי' אולם התוס' שם חלקו עליו בזה וכתבו דדוחק לומר בקטן שהגיע לחינוך קרי אינו מחויב בדרבנן ויותר הי"ל להביא דברי הש"ס חגיגה ו' ע"א דקא' שם כל היכא דגדול מחויב מדאוריי' קטן נמי מחנכינין לי' מדרבנן כל היכא דגדול פטור מדאוריי' קטן מדרבנן נמי פטור ע"ש א"כ חזינן דהיכי דהגדול נמי אינו מחויב רק מדרבנן ל"ש בקטן חינוך אך באמת אין זה ענין לקריאת מגילה דהוא ד"ק כד"ת ושייך בי' חינוך. ועוד דעד כאן ל"א התם דבחיוב דרבנן ל"ש חינוך אלא היכי שהגדול מחויב במצוה זו מדאוריי' רק שנתחדש בו מקרה שהתורה פטרתו כגון התם שהוא חיגר אז אמרינן שפיר בקטן שהוא חיגר בודאי לא תקינו בי' רבנן חינוך כיון שגם הגדול התורה פטרתו כשהוא חיגר משא"כ במצות שחידשו חכז"ל כגון חנוכה ומגילה וכדומה בודאי חייבו ג"כ חכמים לחנך לנער עפ"י דרכו במצות הללו למען יהי' נשרשים בקרב לבו: ולפענ"ד הי' נראה לתרץ קושי' התוס' במגילה הנ"ל דאי מיירי בקטן שהגיע לחינוך אמאי פוסל אותו ת"ק לקרות את המגילה נימא דאתי דרבנן ומפיק דרבנן שלתי' התוס' הנ"ל קשה באיזה סברא פליגי ת"ק ור"י דמאיזה טעם נימא דאליבא דר"י יוציא תרי דרבנן לחד דרבנן ונראה עפי"ד הש"ס ערכין ג' ע"א דקא' שם הכל כשרין לקרות את המגילה לאתויי נשים וכדריב"ל דאריב"ל נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן הי' באותו הנס וכ' התוס' שם בשם בה"ג שמטעם זה אינן חייבין רק בשמיעה ולא בקריאה ולכך אין הנשים מוציאין אלא נשים ע"ש דלא כפירש"י שם והנה הר"ן במגילה שם מביא בשם הרמב"ן שכ' בטעמא דר"י דמכשיר בקטן לקרות את המגילה מפני שכולם הי' באותו הנס ודחה הר"ן שם את דבריו וכ' וז"ל ולא ניחא לי בההוא פירוקא דאי איהו לאו בר חיובא הוא במצות אפי' מדרבנן כי הוי באותו הנס מאי הוי וה"ט לא שייך אלא במאן דהוי בר חיובא בשאר מצות כנשים דמחייבינן להו נמי בההוא מפני שאף הן הי' באותו הנס אבל במאן דל"ש בי' חיובא היכי מחייבינן לי' מש"ה עיין שם אולם באמת בבה"ג שהובא בתוס' ערכין הנ"ל משמע דאף קטנים חייבין בשמיעה לפי שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד ובירושלמי פ"ב הלכה ה' כ' להדיא וז"ל בר קפרא אומר צריך לקרותה לפני אנשים ונשים ובפני קטנים שאף הם הי' בכלל ספק להשמיד להרוג ולאבד ע"ש אולם משום האי טעמא לא נוכל לחייבין רק בשמיעה ולא בקריאה כמ"ש הבה"ג הנ"ל והנה אי נימא דקטנים יש להם חיוב בשמיעה מצד שהם היו באותו הנס גם בקטן שהגיע לחינוך לא נוכל לומר דמצד חינוך יהי' חייב גם בקריאה דעד כאן לא תיקנו חכז"ל חינוך אלא בכדי שיהי' נרשם על לוח לב הקטן זכרון המצוה למען לא תרפינה ידיו ממנה בגדלותו אבל הכא הלא גם בלאו החינוך חייב בשמיעת המגילה וגם עי"ז מוטבע בלבו פרסום הנס אם כן אפוא למה להם לחכז"ל לתקן שיתחייב גם בקריאה בכדי שיוכל להוציא את הרבים י"ח ע"ז ל"ש חינוך ולפי"ז תתיישב ע"נ קושי' התוס' הנ"ל עם דברי הש"ס פסחים ק"ח ע"ב ת"ר הכל חייבין בארבע כוסות הללו א' אנשים וא' נשים וא' תינוקות ופירשב"ם שגם הם נגאלו א"ר יהוד' וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין כו' ופירשב"ם הלא פטורין מן המצות ולפי"ז הלא חזינן דפליגי ת"ק ור"י בסברא זו דלהת"ק יש לחייב גם התינוקות מפני שאף הם הי' באותו הנס כשי' הרמב"ן הנ"ל ור"י פליג בזה וע"כ ס"ל כסברת הר"ן הנ"ל דכיון דקטנים פטורים מן המצות אין לחייבם מצד שהי' באותו הנס ולפי"ז ת"ק ור"י דמשנתינו במגילה כל חד וחד לשי' אזיל דהת"ק לשי' דס"ל דקטנים יש לחייבם בד' כוסות מפני שאף הם הי' באותו הנס ממילא במגילה מחויבים מפאת טעם זה בשמיעה וא"כ ליכא בהו חיוב קריאה מצד מצות חינוך כיון דיש עליהם חיוב שמיעה בלא"ה וכנ"ל ולכך אין מוציאין את הגדולים י"ח כמו שהנשים אין מוציאות את האנשים כמ"ש הבה"ג ור"י לשיטתי' דס"ל דאין לחייב קטנים בד' כוסות מפני שהיו באותו הנס א"כ אין עליהם חיוב שמיעה בלאו החינוך וא"כ שפיר איכא ג"כ מצות חינוך וממילא חייב שפיר בקריאה [דחינוך ל"ש בשמיעה אלא בקריאה כמובן] ולכך מכשיר בקטן להוציא הגדולים י"ח משום דמחויב קרינן בי' מצד מצות חינוך: אמנם הא קשיא לכאורה לפי הצעתנו זאת דהנה מבואר בפוסקים דהא דא' מוציא חבירו ידי חובת מצוה הוא מטעם שליחות ע' פמ"ג א"ח בפתיחה כוללת וסעד לזה נראה מדמצינו בנדרים ע"ב ובנזיר י"ב ע"ב דפליגי שם ר' יונתן ור' יאשי' באומר לאפטרופס שלו כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבא ממקום פ' הפר לה ס"ל לר' יונתן דמהני דמצינו בכ"מ ששלוחו ש"א כמותו ואמרינן שם דאפי' ר' יאשי' לא פליג התם אלא משום דגזה"כ הוא דא"ר אישה יקימנו ואישה יפירנו אבל בעלמא שלוחו ש"א כמותו ע"ש הרי מצינו דאפי' בדיבור מועיל שליחות וכן מדא' ביבמות ק"א ע"ב וקראו לו ולא שלוחם מדאצטריך קרא למעט משמע דאפי' בדיבור מועיל שליחות ולפי"ז לכאורה היכי מכשיר ר"י בקטן לקרות את המגילה ולהוציא אחרים י"ח הא אין שליחות לקטן ועכצ"ל לפי"ד התוס' בגיטין ס"ד ע"ב ד"ה שאני דאין למעט קטן משליחות אלא במילתא דליתי' כגון תרומה דליתי' בתרומה דנפשי' אבל במילתא דאיתי' בדנפשי' הואיל וזוכה לעצמו זוכה נמי לאחריני ע"ש וה"נ אמרינן דיכול להוציא אחרים י"ח דמיגו דמוציא לעצמו מוציא נמי לאחריני והנה באמת בתוס' כתובות י"א ע"א כ' שם בתי' בתרא דהא דאין שליחות לקטן ה"ד בתרומה דאיכא קצת חובה דילמא רוצה להעדיף או להחסיר ע"ש א"כ י"ל דה"ה דהיכי דליכא קצת חובה כמו שנעשין לו שליח כן הוא נעשה שליח לאחרים אכן באמת בתוס' סנהדרין ס"ח ע"ב משמע דבכל ענין אין שליחות לקטן וכן בתוס' כתובות שם בב' תירוצים הראשונים לא ס"ל הכי אכן י"ל דבאמת בפירש"י ב"מ ע"א ע"ב כ' דהא דאין שליחות לקטן ילפינן מתרומה דכתיב איש אשר ידבנו לבו פרט לקטן אכן בב"מ י' ע"ב כ' משום דבין בגט בין בפסח כתיב איש וכן בקידושין מ"ב כ' משום דגבי גט איש כתיב בפרשה כי יקח איש אשה וא"כ לפי"ז י"ל דתליא בזה דאי ילפינן דאין שליחות לקטן מתרומה י"ל כסברת התוס' הנ"ל דרק היכי דאיכא קצת חובה כמו בתרומה אין שליחות לקטן משא"כ אי ילפינן בגט הא ל"ש בקטן כלל דאין אישות לקטן וכן גבי פסח ליכא ג"כ קצת חובה וא"כ שפיר אמרינן בכל ענין אין שליחות לקטן וא"כ לפי"ז הא בקצוה"ח סי' קפ"ח סק"ב כתב דאי מופלא סמוך לאיש דאורייתא ליכא למעט שליחות קטן מתרומה מה אתם בני דעת כו' כיון דסמוך לאיש אכתי קטן הוא משא"כ למ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא יליף שפיר למעט קטן מאתם דכתיב בתרומה דתרומה אינו אלא בגדול ע"ש ולפי"ז הא ר' יהודא ס"ל בפ"א דתרומות משנה ג' דקטן עד שלא הביא ב' שערות אין תרומתו תרומה ומבואר בתוס' גיטין ס"ה ע"א ד"ה ופדו דהוא משום דאית לי' מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא (ובאמת בתוס' נדה מ"ו ע"ב ד"ה אא"ב כ' דאפי' אי ס"ל מס"ל לאו דאוריי' מ"מ להקל לתקן טבל לא אתרבי להיות כגדול ע"ש) וא"כ יכול שפיר למילף מתרומה וא"כ שפיר י"ל כסברת התוס' הנ"ל דהא דאין שליחות לקטן הוא דוקא כדאיכא קצת חוב דומיא דתרומה אבל היכא דליכא קצת חובה שייך שפיר שליחות בקטן ולכך שפיר מכשיר ר' יהודא לשיטתי' בקטן: ובאופן אחר י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל ויתיישב ג"כ מה שהקשו מפסחים דר"י ור"ש הי' מוציאין אחרים י"ח באגדתא והלא ב' דרבנן אינו מוציא חד דרבנן דהנה בפסחים שם פי' הר"ן הא דאר"י שם וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין היינו דבכי הא ל"ש לחנכם במצות כיון שאין נהנים ושמחים בו אין להם דרך חירות ואין זכר לנס וא"כ אין תועלת בהחינוך הלז וזהו דוקא התם לענין ד' כוסות משא"כ לענין קריאת המגילה י"ל דשפיר סובר ר"י דמיחייבי הקטנים מפני שאף הן היו באותו הנס וכשי' רש"י ערכין דמשום ה"ט יכולין אפי' להוציא את אחרים י"ח ות"ק דהכא סובר כשי' הר"ן הנ"ל דבקטנים ל"ש לחייבם מפני שאף הן היו באותו הנס כיון דפטורין מן המצות ולכך אף דמריבויא דהכל קא' בש"ס ערכין הנ"ל דמרבינין נשים מפני שאף הן היו באותו הנס משום שהן בני מצות אבל קטנים לאו בני מצות נינהו כלל (ושעפי"ז י"ל דל"ק נמי קושי' בעל לימודי ה' לימוד קצ"א דאמאי לא מחייבינין סומא מה"ט בהגדה מפני שאף הן היו באותו הנס ולהאמור י"ל דכיון דסומא פטור מכל המצות ל"ש לחייבו מטעם זה) ולפי"ז י"ל עפימ"ש הר"מ בסה"מ הנ"ל דמקרא מגילה הוא בכלל לאו דלא תסור ע' ש"ש שמעתא א' פ"ג והנה התוס' כ' בנזיר כ"ט ע"ב וביומא פ"ב דדוקא במ"ע שייך חינוך ובמל"ת ל"ש חינוך וכ"כ הרשב"א ביבמות קי"ד ע"ש וא"כ י"ל דהא דלת"ק קטן פסול לקריאת המגילה מפני שאין בו חיוב רק מצד מצות חינוך א"כ הוי תרי דרבנן ואינו מוציא חד דרבנן ואי דאיכא חיוב דאוריי' מצד לא תסור ז"א דכיון דאין עליו חיוב רק מצד מצות חינוך והא בל"ת ל"ש חינוך משא"כ ר"י פליג עלי' וס"ל דבקטן איכא חיוב לבד מצות חינוך משום שהיו באותו הנס וא"כ שפיר איכא חיוב דאורי' משום לא תסור ושפיר מוציא אחרים י"ח משא"כ בפסחים בסומא דכיון דכתבו הפוסקים דאף דסומא פטור ממצות אבל בל"ת חייב וא"כ חייב מצד ל"ת דלא תסור [ע' באס"ז ב"ק פ"ז ע"א וע' בהרא"ם על הסמ"ג ה' שופר] ושפיר היו מוציאין אחרים י"ח. ולפי"ז מיושב ע"נ קושי' הברכ"י בא"ח סי' תע"ג על בעל יד אהרן שפי' בכונת הרבינו ירוחם דס"ל דאף דהמיעוט דזה פרט לסומא גבי אגדה דסומא פטור מלומר הגדה מ"מ מדרבנן חייב כמו דלר"י דס"ל סומא פטור מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב כן ה"נ לדידן לענין הגדה א"כ למה קא' הש"ס בפסחים קט"ו ע"ב דר"י ור"ש לא ס"ל הגז"ש דזה למעט סומא הא שפי' הי' יכול לומר דס"ל הגז"ש ומ"מ חייב מדרבנן ע"ש ולהאמור יהי' נכון דהנה מבואר במפורשים דהא דכ' הרמב"ם דבדרבנן יש ל"ת דאוריית' לא תסור הי"ד היכי דלא כתבה רחמנא מיעוטא בפירוש אבל היכא דכ"ר מיעוט להדיא לפטור אע"ג דמדרבנן חייב מ"מ שוב א"א לומר דיהי' דאוריי' מלא תסור כיון דנכתב מיעוט בתורה בפירוש ולפי"ז התינח למאי דאמרינן