הרי בשמים רסא

בקיצור נמרץ. בענין מה שהקשה להפוסקים דנשים מוציאות את האנשים במקרא מגילה הרי באמת הקשו התוס' במגילה ד' ע"א ל"ל לחייב נשים במצה מהיקשא דכל שישנו בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה תיפוק לי' מטעם שהן הי' באותו הנס ותי' דמשום ה"ט לא מיחייבה אלא מדרבנן אי לאו מהיקש' וא"כ הרי קיי"ל תרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן כמ"ש התוס' בדף י"ט ע"ב לענין קטן וא"כ נשים כיון שאינן חייבות רק מטעם שהי' באותו הנס הא אין החיוב הזה אף במ"ע דאוריית' רק מדרבנן וקריאת המגילה ג"כ דרבנן א"כ הוי תרי דרבנן ואיך מוציאות את האנשים שאינם אלא חד דרבנן: הנה כבר קדמו בהערה זו בספר טורי אבן על מגילה שם וכן בישיע"ק א"ח סי' תרפ"ט. ולפענד"נ דלק"מ דהנה לא מיבעי' לדעת רש"י ור"ת ז"ל ודעימייהו דס"ל דבמ"ע דרבנן שהזמן גרמא נשים חייבות דלא כתוס' ברכות ך' ע"ב א"כ ע"כ מאי דקא' במגילה דנשים חייבות מטעם שאף הן הי' באותו הנס אף דבלא"ה ליכא טעם לפוטרן עכצ"ל דאף דבשאר מ"ע דרבנן אמרינן דגם אי הז"ג חייבות עכ"ז במצוה כזו שנתחייבו ישראל משום הנס שאירע להם הסברא נותנת שלא נתחייבו רק אותן שהיתה הסכנה מרחפת עליהם ולהכי אצטריך לומר דנשים חייבות במ"מ שאף הן הי' באותו הנס שלולא שהיו באותו הנס לא היו סברא לחייבן [ואזדא בזה ראיית התוס' במגילה כ"ד ע"א ד"ה מי שלא ראה מאורות כו' דגם ממעשהז"ג דרבנן נשים פטורות ע"ש וכן מה שהוכיח התוס' ברכות הנ"ל מסוכה ל"ח ג"כ נוכל לומר מזה קושי' להך דיעה דס"ל דבמעשהז"ג דרבנן נשים חייבות דאפשר לומר דס"ל כדעת הרמב"ן ז"ל דהלל ביו"ט מה"ת הוא בכלל השמחה וא"כ הו"ל מ"ע דאוריית']. א"כ לפי"ז בפשיטות מיושב קושייתו דבשלמ' במצה כיון דאיכא טעם לפוטרן מצד מעשהז"ג כיון דהוי דאוריית' לכן אף דאיכא הטעם שהיו באותו הנס מ"מ אינו מועיל לחייבן אלא מדרבנן אבל מקרא מגילה דאינו אלא מדרבנן ולא נוכל לפוטרן מצד מעשהז"ג א"כ הא דהיו באונס הנס הוי שפיר טעם גמור לחייבן כאנשים וא"כ לק"מ קושייתו דרש"י ז"ל ס"ל בערכין ד' ע"א דנשים מוציאות אנשים י"ח מקרא מגילה לשיטתי' אזיל דס"ל בברכות שם דמעשהז"ג דרבנן נשים חייבות: אמנם בלא"ה י"ל לפמ"ש בכפות תמרים בחי' לסוכה ל"ח דלפרשב"ם דפסחים פ' ע"פ דהטעם דבמצה נשים חייבות מהיקש' דכל שישנו כו' טעמ' דקרא הוא מפני שהיו באותו הנס שעיקר הנס נעשה על ידן שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים שלכך מסוכה פטורות ע"ש ולפי"ז י"ל דבאמת כונת התוס' הנ"ל שכ' שהטעם שאף הן הי' באותו הנס אינו רק מדרבנן היינו אי לא הי' ההיקש לא הוי ידעינן לחייבו מדאוריית' מטעם זה אבל אחרי דגלי לן קרא דבמצה חייבות ומסוכה פטורות וע"כ דכונת התורה היא מטעם שעיקר הנס נעשה ע"י כדברי הכפו"ת וא"כ אחר דגלי לן רחמנ' הא שפיר אמרינן שהטעם שהנס נעשה ע"י הוא לחייב מדאוריית' וא"כ כיון דמצינו חיוב מדאוריית' ע"י טעם זה שוב ל"ה תרי דרבנן ומחויבת במקרא מגילה כאנשים: ובאופן אחר נראה בישוב קושייתו דהנה בהאי טעמ' שאף הן היו באותו הנס יש ב' פירושים הא' שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והב' משום שעיקר הנס נעשה ע"י אשה והפוסקים דס"ל דנשים מוציאות אנשים ע"כ ס"ל הטעם משום שעיקר הנס הי' ע"י אשה וכמ"ש רש"י ז"ל באמת בערכין שם וכן בשבת כ"ג ע"א לענין נ"ח הביא ג"כ רש"י ז"ל טעם זה דשם ג"כ מיירי לענין להוציא אחרים י"ח והיינו כיון דלטעם זה נשים עדיפי מאנשים משום שעיקר הנס נעשה על ידן משא"כ אי לא הי' עיקר הנס ע"י ורק משום שהיתה ההצלה גם להן זה הוא טעם שהוסיפו חכמים מעצמם וע"כ תי' התוס' הנ"ל שפיר דאצטריך היקש' דכל שישנו כו' לחייב נשים במצה מדאוריית' דאי משום שאף הן הי' באותו הנס זה ל"ה רק מדרבנן דהתם לא נוכל לומר שעיקר הנס נעשה ע"י דאף דאמרינן בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים הא מצינו הרבה דברים שבזכותן היתה גאולת מצרים כשמדרז"ל מדלג על ההרים בזכות אבות וכדומ' וא"כ משו' זה שפיר כ' התוס' דל"ה רק מדרבנן משא"כ לענין מקרא מגילה שהי' עיקר הנס ע"י אסתר בכה"ג איכא שפיר חיוב דאוריית' אם היה המצוה דאוריי' וא"כ ל"ה רק חד דרבנן. ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לכאורה אמאי פליגי רבנן על ר"י במשנה י"ט ע"ב וס"ל דקטן פסול לקריאת המגילה הרי מבואר בירושלמי דבקטנים שייך ג"כ שאף הן היו באותו הנס כיון דהי' בכלל הגזירה וכ"כ באמת הרמב"ן הובא בר"ן שם בטעמ' דר"י דמכשיר בקטן ע"ש וכן אית לי' לת"ק דר"י בפסחים ק"ח ע"ב לענין ד' כוסות שגם תינוקות חייבין מטעם שגם הם נגאלו ע"ש וא"כ אמאי פליגי רבנן עלי' הכא ופסקינן כוותייהו דקטן אינו כשר לקרות את המגילה ובנשים קא' בערכין שם דהכל לאתויי נשים דחייבין במקר' מגילה שאף הן היו באותו הנס ולדברינו ניחא דבנשים כיון דעיקר הנס נעשה ע"י ל"ה אלא חד דרבנן משא"כ קטנים דליכא לחייבן רק מטעם שגם הם היו בכלל הגזירה וזה ל"ה רק חיוב דרבנן א"כ הוו תרי דרבנן וא"י להוציא אחרים י"ח ורק אינהו גופייהו שייך לחייבם מה"ט כמו בד' כוסות: ועפי"ז נ"ל לבאר דברי התוס' בערכין שם ד"ה לאיתויי נשים בסה"ד לאחר דמסקו התוס' שם דהא דקא' הכל כשרין לקרות את המגילה לאתויי נשים היינו שמוציאין נשים אחרות וכ' התוס' וה"ה דהומ"ל לאתויי קטן אליב' דר"י דמכשיר בקטן שלכאורה משולל הבנה דאמאי יאמר הש"ס דאתא הכל לאתויי קטן שהוא דלא כהלכת' כיון דקיי"ל כת"ק דר"י הרי עדיפ' לן לומר לאתויי נשים שהוא כהלכה דנשים חייבות במקר' מגילה ועוד איך נוכל לומר דהכל דת"ק אתא לאתויי קטן הרי איהו פליג עם ר"י ופוסל קטן לקריאת המגילה וע"כ להוציא ג"כ קטן כמותו ואיך שייך בקטן הוצאת י"ח הרי איהו גופי' אינו מחויב ורק על אביו מצוה לחנכו וע' בברכות מ"ח ע"א פלוגתת רש"י ותוס' שם ולדברינו יהי' נכון דהכי כונת התוס' אחר שכתבו דע"כ הא דקא' לאתויי נשים היינו להוציא נשים כמותו ולא אנשים א"כ בדרך זה הי' יכול לומר ג"כ לאתויי קטן מדחזינן דר"י מכשיר בקטן אפי' להוציא את הגדול וע"כ מטעם שאף הן היו באותו הנס כדברי הרמב"ן הנ"ל ורק ת"ק פליג וס"ל דא"י להוציא את הגדול מטעם דתרי דרבנן אינו מוציא חד דרבנן כנ"ל והתינח לענין להוציא את הגדול משא"כ להוציא קטן כמותו גם הת"ק יודה דיכול להוציא וא"כ שפיר נוכל לומר דהכל לאתויי קטן שיכול להוציא קטן כמותו. אמנם בזה יש לעיין דמאי אשמעינן דנשים מוציאות נשים אחרות הרי באמת למאי דפסקו הרבה קדמונים דרק גבי ק"ש כיון דכתיב ודברת בם פסקינן דהרהור לאו כדיבור דמי אבל בשאר מצות הרהור כד"ד א"כ יכולין לצאת בלא"ה משום הרהור דנפשייהו ע"י שמטין אזן לשמוע מה שקורין לפניהן ובשלמא באנשים או אפי' בנשים להטעם משום שעיקר הנס נעשה ע"י ושוין לאנשים א"כ כיון דאמרינן במגילה י"ח ע"א דזכור בפה א"י בהרהור כמו בק"ש משא"כ להאי טעמא משום שאף הן הי' באותו הנס א"כ הא לא קאי עלייהו הגז"ש דזכירה זכירה ויוכלו שפיר לצאת בהרהור ושומע כעונה עוד עדיף מהרהור כמו שמוכח מתוס' ברכות כ' ע"ב ד"ה כדאשכחן בסיני ע"ש וכן יש להעיר בדברי הראבי"ה הובא בב"י סי' תרפ"ט שמסתפק אי קטן יכול להוציא נשים דשמא אע"ג דתרווייהו פטורין מקריאה וחייבין בשמיעה דילמא אין חייבין בשוה כדאי' בפ' מי שהחשיך גבי חש"ו הי מינייהו עדיף ע"ש ויש להעיר ג"כ הרי יוכלו לצאת בהרהור אפי' אינימא שהקטן לא יוכל להוציאן ויש לפלפל בזה ולומר דכיון דאינן מכוונות שיצאו בהרהור א"י דמצות צריכות כונה. ואין עת להאריך וה' שנותיו יאריך כנפש הדור"ש באהבה: סי' קיט בעז"ה יום ג' ט"ז אדר"ש שנת תרל"ה לפ"ק סערעט. שפעת שלום ורב ברכות מאלקי המערכות לכבוד דודי יד"נ ולבבי הרב הה"ג חריף ובקי משנתו קב ונקי סוע"ה ירו"ש כש"ת מו"ה יצחק תאומים נ"י אבד"ק וויעלקאטש כעת אבד"ק קרוסנאפאלי יצ"ו: מכתבו היקר הגיעני והרימותי ידי לאל עליון אשר שלח דברו וירפאהו כן יוסיף לו אומץ וחיל לעסוק בתורתו ועבודתו יומם וליל. והנני להשיב לו על ד"ת אשר ערך אלי בענינא דיומא ודבר בעתו מה טוב בדבר אשר כ' ליישב קושי' התוס' במגילה י"ט ע"ב שהקשו היכי מיירי מתניתין שם אי בקטן שלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמכשיר לקריאת המגילה ואי בקטן שהגיע לחינוך מ"ט דת"ק דפוסל נימא דאתי דרבנן ומפיק דרבנן כמו שמצינו בן מברך לאביו ותי' דבמגילה הוי תרי דרבנן ואינו מוציא חד דרבנן והקשו משילהי פסחים דר"ש ור"י אמרי אגדתא בלילי פסחים ומוציאן אחרים י"ח משום דסברי מצה בזה"ז דרבנן וא"כ קשה היכי אתו אינהו דהוי תרי דרבנן דהא סומא פטור מלומר הגדה ומפקי אחרים דחייבין מיהא מדרבנן וליכא אלא חד דרבנן וכ' כת"ה ליישב עפימ"ש הרמב"ם בספר המצות דמקרא מגילה בכלל לאו דלא תסור מה"ת ורמב"ן הקשה דא"כ מחויב דרבנן יוציא למחויב מדאוריי' ומהר"י די ליאון הליץ בעדו דעכ"ז חמורים ד"ת מד"ס ולפי"ז אין קטן מוציא את הגדול משום דהגדול מיקרי מחויב דאוריי' שהוא בלאו דלא תסור משא"כ קטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן כפירש"י נדה מ"ו ע"ב אלא שעל אביו לחנכו והא דבן מברך לאביו כשאכל שיעור דרבנן ז"א בלאו דל"ת כיון דמפורש בתורה ואכלת ושבעת איי חכמים לגזור חיוב ע"ד המפורש בתורה לפטור והוא בכלל לעבור על ד"ת כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז ואין זה בכלל תקנ"ח רק חומרת חכז"ל כדדרש רב עוירא שהקב"ה נושא פנים לישראל שמדקדקין ע"ע עד כזית ואפ"ה מברכין כדמצינו שמברכין גם אמנהגא עכ"ד: הנה לדעתי מ"ש רש"י ז"ל דקטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא אין ענינו לכאן דבשלמא התם שפיר קא' אי מס"ל לאו דאוריי' ל"ש לומר דעל הקטן רבוע האיסור של ההקדש כיון דהוא איסור חפצא ולא רמי חז"ל חיובא אגברא רק שתקנו חז"ל שחל שם הקדש על ככר זה שהקדישו קטן מס"ל א"כ הוי כשאר דבר איסור דאין קטן מוזהר (וכה"ג מצינו בב"מ ק"ב ע"א גבי יוני שובך ויוני עליי' חייבות בשלוח ואסורות בגזל מפני דרכי שלום דמוקי שם הא דאסורות בגזל בקטן דלאו בר שילוח ופריך קטן בר דרכי שלום היא ע"ש והיינו נמי משום דקטן לאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא] משא"כ אי הי' דאורייתא הלא דרשינן התם כל שישנו בהפלאה