הרי בשמים רס

דאביי ל"ק יש הקטרה לפחות מכזית רק כשהוא בעיני' ולא כשהוא מעורב כיון דר"י הא ס"ל פעמים ואפי' פעמי פעמים א"כ הא שייך שפיר חזי לאצטרופי וא"כ איכא סברא טובה לחלק בין בעיני' לתערובת. ומעתה מיושב שפיר דברי הרמב"ם הנ"ל די"ל דהא דכתב הרמב"ם בהלכה ב' אין הקטרה פחותה מכזית ר"ל כשהוא מעורב ובהלכה א' קא' דאסור בכ"ש כשהוא בעיני' ואף שכ' הרמב"ם ז"ל בפי"א מה' פסוהמ"ק ה' ט"ו וז"ל מנחה שנקמצה פעמים כשירה אפי' פעמים רבות והוא שיקטיר כזית בב"א שאין הקטרה פחותה מכזית ע"ש הרי דס"ל דאף דכשר אפי' פעמי פעמים מ"מ צריך להיות בכל פעם שקומץ כזית אבל אי מקטיר ח"ז ל"מ אפי' אי משלים אח"כ וא"כ ל"ש חזי לאצטרופי וא"כ ליכא סברא לחלק בין בעיני' לתערובת אמנם י"ל עפי"ד הש"ס מנחות כ"ו ע"ב אתמר קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה ר"ח אמר משמשלה בו את האור ר"י אמר משתצית בו את האור ברובו וא"כ לפי"ז י"ל למ"ד דבעי' שתצית את האור ברובו דאף דאין הקטרה פחותה מכזית בכ"ז אם מקטיר ח"ז ומשלה בו האור וקודם שמצית האור ברובו הוא משלים עוד ח"ז הוי שפיר הקטרה כיון דהשלים הח"ז בעוד לא נשלמה מצות ההקטרה והכי מוכחא סוגיא דמנחות ט"ז ע"ב הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה קומץ כולו כו' ומ"ד כשר קסבר דרך הקטרה בכך ואין דרך אכילה בכך וכ' בכ"מ פט"ז מה' פסוהמ"ק ה"ט ורבינו לא פסק כמ"ד כשר משום דהוי ספיקא דאוריית' ולחומרא ולכאורה אמאי ל"ק הטעם משום דאין הקטרה פחותה מכזית וע"כ משום דעכ"פ הי"ל להכשיר אי השלים בעוד שלא הצית האור ברובו ותתיישב בזה קושי' התוס' בזבחים ק"ח ע"ב דאמר עולא הכל מודים במוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ שחייב לא נחלקו אלא במוקטרי חוץ שחסרו והעלו בחוץ דמ"ס פטור ומ"ס חייב ופירש"י וכי כתיב אותו למעוטי פחות מכזית אתא שאין הקטרה שלימה והקשו התוס' מ"ט בעי קרא למעוטי פחות מכזית היכן מצינו שחייבה תורה בח"ש וח"ז ח"ש הוא דלא מצינו הקטרה להתחייב בפחות מכזית לא לענין מחשבה ושום דבר אלא דוקא גבי שאור ודבש דחייב בפחות מכזית למאן דאית לי' מכח קראי. ולהאמור י"ל דאצטריך הקרא לענין אם כבר העלה א' ח"ז ומשלה בו האור ואח"כ העלה א' עוד ח"ז והשלים לכזית והו"א דחייב דהא מקרא דאיש איש מרבינין שנים שהעלו באבר דחייבין והו"א דכמו דבב"א חייבין ה"ה בזא"ז דהא בפנים כה"ג הקטרה שלימה הויא ושפיר אצטריך קרא דאותו לפוטרו וארווחנא בהא לבאר דברי הש"ס יבמות ל"ג ע"ב זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשירה כו' ואי בהקטרה הא"ר יוסי הבערה ללאו יוצאת ולכאורה קשה דהרי התם מטעם כולל קאתינין עלה דאיסור שבת הוי כולל לגבי זרות וא"כ אפי' אי הבערה לחלק יצאת ג"כ א"א לאוקמי בהקטרה כיון דמבעיר הא חייב בכ"ש והקטרה הא לא הויא בפחות מכזית וא"כ איסור שבת קדים ואיך אתי איסור זרות דחייל עלה. ולדברינו שפיר י"ל דמשכחת בכה"ג שהכהן העלה פחות מכזית ע"ג המערכה ומשלה בו האור ואח"כ השלים זר הכל שהוא לכזית דבכה"ג הויא הקטרה ושפיר אתי איסור שבת וחייל על איסור זרות [ואי דתקשי הא הוי קומץ שחסר בין קמיצה להקטרה ז"א דהא עכ"פ הא דמשלה בו האור מועיל לענין אברים שניתותרו דעושה להן מערכה בפ"ע וסודרן לשבת הבא כדא' יומא מ"ו ע"א וכן לענין שהמזבח קולטו שלא יפסל בלינה כדא' במנחות שם דמשמשלה בו האור נעשה לחמו של מזבח וא"כ התחיל חלות ההקטרה] וע' יומא מ"ז ע"ב בין הבינים ספק נינהו היכי עביד אר"ח מקטיר קומץ לחוד תחלה והדר בין הבינים כו' והרי בבין הבינים בודאי ליכא כזית ול"ה הקטרה כלל א"ו דמקטיר להו אחר שמשלה האור בהקומוץ ולפי"ז שפיר מיושב ד' הרמב"ם הנ"ל דלדידי' שפיר איכא חילוק בין בעיני' לתערובת ואי דל"ש חזי לאצטרופי כיון דפוסק דאין הקטרה פחותה מכזית ז"א דהא איהו ז"ל פוסק בפי"ב ממעה"ק ה' י"ג כמ"ד משתצית האור ברובו וא"כ אחר שמשלה בו האור הא חזי לאצטרופי שישלים עוד ח"ז ובתערובת דל"ש אחשבי' ל"א ג"כ חזי לאצטרופי ושפיר כ' דל"ה בפחות מכזית: ובדבר קושי' הגאון ר' בעריש מגלונא ז"ל בהא דקא' בפסחים מ"ה ובנזיר דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הבאין כא' דבשלמא אי כ"ר בחטאת לא אתי נזיר וגמר מיני' דחולין מקדשים לא גמרינן אלא לכתוב רחמנא בנזיר ותיתי חטאת ותגמר מיני' והקשה דהא בזבחים ל"ז ע"ב פריך הש"ס וניתי עשה ולידחי את ל"ת וקא' רב אשי יקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ ע"כ צריך יקדש דגבי חטאת דאל"ה הו"א אתי עשה ודחי ל"ת ואמאי הוי ב' כתובים הנה לפענד"נ לתרץ קושיא זו עפי"ד הש"ס זבחים צ"ח ע"א במתניתא תנא משמי' דר"ע מנחה מה מנחה מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע ואצטריך למכתב מנחה ואצטריך למכתב חטאת דאי אשמעינן מנחה איידי דרכיכא מיבלעא כו' ולכאורה צריך להבין דא"כ לפי"ז מנ"ל דיקדש דגבי חטאת אתא להיתר מצטרף לאיסור דילמא אתי הקרא להורות דאסור דחשיב בליעה אבל לא דההיתר יצטרף לאיסור אמנם באמת הדבר נכון דזה לא הי' סברא כלל למימר דלא יתחשב בליעה אך כונת הצריכותא הנ"ל הוא עפמ"ש התוס' בפסחים מ"ג ע"ב דל"א היתר מצטרף לאיסור אלא כשהוא מעורב ומייתי ראי' מהא דא' גבי חטאת עד שיבלע בלע בבשרה ע"ש. והנה בנזיר ל"ז ע"ב קא' בשלמא לדידי דאמינא משום המל"א כגון דנפישי חולין כו' והיינו דהיכי דנפישי היתרא ל"א המל"א ובריטב"א חולין צ"ח ע"ב מבואר דהיכי דטעם איסור מרובה והיתר מועט כמאן דאיתא בעיני' חשוב ע"ש ולפי"ז ז"ש הש"ס דאי אשמעינן מנחה הו"א דדוקא במנחה שייך המל"א כיון דרכיכא חשיב תערובת דלח בלח יש בילה ונבלל ומתפשט בכולה משא"כ בחטאת דהיינו שומן של חטאת בבשר שלמים הו"א דלא מתפשט בכל החתיכה רק במקצתה וכיון דלא נתפשט רק במקצתה ע"כ שיש באותו מקום שנתפשט איסור יותר משיעור שטח החתיכה שנבלע בו האיסור דאי לא נבלע מהאיסיר רק כשיעור ההיתר שנכנסה בו הבליעה א"כ ממילא הוי ההיתר מרובה דהא יש גם היתר שלא נתפשטה בו הבליעה ול"א בכה"ג המל"א וכיון דע"כ יש מן האיסור יותר באותו מקום א"כ חשיב כבעיני' ולא חשיב תערובת ול"א בכה"ג המל"א לכך אצטריך יקדש דחטאת ולפי"ז מיושב שפיר קושי' הגאון הנ"ל דשפיר הוי נזיר וחטאת ב' כתובים דלא ליכתב יקדש בחטאת ותיתי ותגמר מנזיר ואי דהו"א עשה דוחה ל"ת ז"א דהא אכתי איכא עשה דיקדש דכתיבא במנחה ודרשינן מה מנחה מתקדשת בבלוע אף כל הקדשים מתקדשין בבלוע ואי דמיקדש דמנחה לא ילפינן רק כשנבלל ונתפשט בכולה משא"כ בחטאת דאינו מתפשט בכולה וע"כ יש מן האיסור יותר במקום הבליעה וחשיב כבעיני' ולא ידעינן המל"א בכה"ג כנ"ל ז"א דהא למאי דס"ד השתא דנילף חטאת ממשרת א"כ הא מבואר ברש"י פסחים מ"ד ע"א ד"ה מפת ומיין כו' דע"כ רע"ק דקא' אפי' נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב דדריש משרת על המל"א ע"כ מיירי שלא נתפשט היין בכל הפת דאלו נתפשט היין בכל הפת לא הוי פליגי רבנן עלי' ע"ש וא"כ ע"כ גם שם מיירי ביש יין באותו חתיכת פת שנבלע בו יותר משיעור מקום הפת שנבלע בו והיינו כדי שיעור כל הפת דאל"ה הוי היתר מרובה ול"א המל"א כנ"ל וכיון דיש באותו מקום בליעת איסור יותר מהיתר ובכל זה אמרינן המל"א ול"א דחשיב כבעיני' א"כ שמעינן ממשרת דאמרינן המל"א אפי' בכה"ג וכיון דילפינן דאף בכה"ג אמרינן המל"א ול"ח כבעיני' ממילא קאי יקדש דכתיבא במנחה גם אחטאת וא"כ איכא עשה ול"ת אפי' בלאו יקדש דחטאת דהוי שפיר ב' כתובים ומיושב קושי' שי' הגאון הנ"ל ע"נ ומה שהקשית בהא דפריך גבי יקדש ליתי עשה ולידחי את ל"ת הרי בעידנא דמיעקר לאו לא מיקיים עשה דהא תיכף כשאוכל ח"ש איסורא קאכיל דהא קיי"ל דח"ש אסור מה"ת כדילפי' מכל חלב והמצוה אינה מתקיימת כי אם בשיעור שלם. הנה מלבד שדבר זה גופי' דמ"ע דאכילת קדשים אינה מתקיימת אלא בכזית אינו דבר ברור כנראה מדברי התוס' ישנים יומא ל"ט גבי לחם הפנים ע"ש אלא אפי' אי נימא דבעינן במ"ע דאכילת קדשים דוקא כזית כדמוכח מכ"ד בש"ס וע' ב"ק ק"י ע"א אם הי' כהן זקן או חולה שא"י לאכול כזית וע' שו"ת חת"ס חא"ח סי' מ"ט אמנם אין זה סברא לומר דמשום זה לא יהי' חשיב בעידנא דאף דמצינו כה"ג בתוס' חגיגה ב' ע"ב ובכ"ד שהקשו גבי ח"ע וחב"ח דליתי עשה דפו"ר ולידחי לאו דל"י קדש ותי' דל"ה בעידנא דמשעת העראה עובר על הלאו והעשה דפו"ר אינה מתקיימת אלא בגמר ביאה היינו התם כיון דעיקר המצוה היא רק הגמר ביאה לכך לא מיחשב ההעראה מהמצוה אבל הכא הא המצוה נקראת על אכילת ח"ז הראשון כמו על הח"ז הב' והרי בקידושין ל"ח הביאו התוס' בשם הירושלמי שהקשה ליתי עשה דמצה ולידחי ל"ת דחדש ול"א דל"ה בעידנא ויש עוד לה"ר דבכה"ג הוי בעידנא מיבמות ה' דיליף עשה דוחה ל"ת מראשו דנזיר ומצורע והרי התם ל"ה בעידנא דהא בנזיר אם גילח שערה א' לוקה כמבואר בנזיר מ' והמצוה אינה מתקיימת עד שיגלח כולו כדא' התם דאם שייר ב' שערות ל"ע ולא כלום א"ו כיון דהמצוה היא על כל התגלחת הוי שפיר בעידנא ובלא"ה בעיקר סברת התוס' חגיגה הנ"ל הרבה הט"א בחי' שם לתמוה והוכיח דכיון דא"א להיות הגמר בלתי תחלת ביאה שפיר חשיב בעידנא. וכן יש לה"ר מיבמות כ' באלמנה לכ"ג מה"א דפריך ולידחי עשה את ל"ת ומ"פ והרי הלאו דאלמנה לכ"ג מיעקר מיד בהעראה ועשה דיבום אינה מתקיימת אלא בגמר ביאה שראוי להקמת שם א"ו דבכה"ג הוי בעידנא וגדולה מזו כ' הנ"י בפ"ב דב"מ בשם הרנב"ר דמשעה שמתחיל להתעסק במצוה מיחשב בעידנא והדברים עתיקין ואין להאריך בזה ואתה בני חזק ואמץ בתורת ה' ותעלה על במתי אב לשם ולתהלה והיית רק למעלה. ובזה אסיים ואו"ש לך ויהי מכירך ברוך הוא חותנך מח' הגביר הנכבד המופלג מוה' פישל אבערדאם נ"י ואפריון נמטיי' לי' אחרי רואי בעוצם חכמתך דרחים ומוקיר רבנן הוא. דברי נ"ד הדוד"ש באהבה מברכך מקרב ולב עמוק: סי' קיח לק' בורשטין. בעזה"י יום ד' וישלח תר"מ לפ"ק סטריא. שלום וברכה לה"ה המופלג ושנון. כש"מ ישראל בנציון וויינרעב נ"י. מכתבו הגיעני בעש"ק העבר סמוך להכנסת כלה שבת מלכתא ועד כה לא הרשני הזמן לתת לו מענה. ועתה הנני להשיבו אך