הרי בשמים רנט

כ"ש למנות ולא בעי צירוף ולכאורה נראה ליישב ע"ד פלפול קצת דהנה לכאורה קשה לי לפי"ד הר"ן ז"ל בסוף ע"ז שכ' לתרץ קושי' התוס' שם שהקשו למ"ד לינת לילה פוגמת א"כ אמאי הצריכה התורה בקדשים שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ הרי לא נעשה נותר אלא בעמוד השחר ואז נפגם ותי' דהא דכ"ר שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ היינו משום דהבליעה בעצמה מושבחת היא ורק כשבא למאכל אחר פוגם וכיון דהבלוע מושבח צריך לבער הבליעה מן העולם כמו שצוה הכתוב לשרוף את הנותר שהוא בעין וראתה התורה להצריך שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ שזהו ביעורן עיי"ש. ולפי"ז יש להקשות לכאורה היכי ילפינן טעם כעיקר מגיעולי מדין דילמא לכך צותה התורה להגעיל הכלים שמא בישלו בהן תקרובת ע"ז דמבואר ברמב"ם פ"ח מה' ע"א ה"ו שצריך שריפה או זורה לרוח ומטיל לים וא"כ דילמא לכך הצריכה רחמנא הגעלה וליבון לכל דבר אשר יבא באש שזהו ביעורו ולעולם הטעם אינו כעיקר לענין שיאסר אח"כ המאכל שנתבשלו בו רק שאסרה תורה לבער הבליעות של תקרובת ע"ז כמ"ש הר"ן הנ"ל לענין נותר. אמנם באמת בתוס' ב"ק ע"ב נסתפקו אי תקרובת ע"ז אסור בהנאה מדאורי' או מדרבנן ע' תוס' ע"ז ס"ב וחולין י"ג ע"ב וא"כ אי מדאוריית' שרי ליהנות ממנו הא חזינן דלא הקפידה רחמנא על הביעור וממיל' א"א לומר דההגעלה וליבון הוא מתורת ביעור. והנה השעה"מ בפ"ה מה' אישות העלה דע"כ לא נסתפקו התוס' אי תקרובת ע"ז אסור בהנאה מדאוריית' או לא רק לחזקי' אבל לר' אבהו דס"ל כל מקום שנא' לא יאכל ל"ת לא תאכלו אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע ותקרובת ע"ז נפקא לן מלא תאכל כל תועבה לכך אסורה בהנאה מדאוריית' לדידי' ע"ש. והנה התוס' בפסחים כ"ב ע"א כתבו שם דר"ש לא ס"ל כחזקי' אלא כר' אבהו ע"ש וא"כ אליב' דר"ש תקרובת ע"ז אסור בהנאה מדאוריית' וא"כ לא נוכל למילף לדידי' טכ"ע מגע"מ משום די"ל דהקפידה התורה על הביעור של בליעות תקרובת ע"ז והכשרן זהו ביעורן כנ"ל וא"כ שפיר אצטריך לדידי' משרת על טכ"ע ומיושב קושי' התוס': אמנם נלפענ"ד לתרץ קושייתינו הנ"ל עד"ז דהנה באמת הקשה הרמב"ן עה"ת אמאי נצטוו על הגעלה בכלי מדין ולא נצטוו ע"ז בעת שכבשו סיחון ועוג ותי' דארץ סיחון ועוג מכלל כיבוש הארץ הוא ובשבע שכבשו ושבע שחלקו הותר להם כל מאכלות אסורות כדא' בפ"ק דחולין ובתים מלאים כל טוב אפי' קדלי דחזירי אשתרי אבל מדין לאו מכלל כיבוש הארץ הוא ע"ש [ומזה תמהתי ע"ד הט"א בר"ה י"ג שכ' דהא דבז' שכבשו הותרו דברים האסורים היי"ד אותן שאי אפשר להם לעולם לבא לידי היתר אבל איסור שאפשר לבא לידי היתר לא דא"כ למה הותר להם בכיבוש סיחון ועוג לבשל בכלים האסורים הא אפשר להם לבא לידי היתר שיכשירו אותם ומכ"ש אי נימא דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י הי"ל להמתין שיהי' אב"י ולפי"ז התינח אי נימא דציווי התורה על ההגעלה הי' משום הטעם שהוא כעיקר משא"כ אי נימא דהטעם אינו חשוב כעיקר ואינו אוסר את המאכל המתבשל ורק שהיתה מצות התורה לבער הבליעות של תקרובת ע"ז א"כ הי"ל לצוות ע"ז גם בעת כיבוש סיחון ועוג אע"כ דמצות ההגעלה הי' משום הטעם של המאכלות אסורות שהוא כעיקר ובתקרובת ע"ז לא הקפידה התורה על ביעורו כמו בנותר אי משום דשרי' בהנאה או דאפי' אי אסורה בהנאה מדאוריית' מצות שריפתו אינו מדאוריית'. וע"כ דייק שפיר מיני' טעם כעיקר: ובדרך אגב נתקשיתי בדברי הר"ן סוף ע"ז הנ"ל מש"ס פסחים פ"ג ע"א אמר רב מרי בר אבוה א"ר יצחק עצמות קדשים ששימשו נותר מטמאין את הידים הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור נימא מסייע לי' העצמות והגידים והנותר ישרפו בט"ז הני עצמות ה"ד אי לימא דלית בהו מוח למה בשריפה נשדינהו אלא פשיט' דאית בהו מוח אא"ב שימוש נותר מילתא הוא אמטו להכי בעי שריפה אא"א שימוש נותר לאו מילת' הוא ל"ל שריפה נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפי' ונשדינהו לדידהו וקשה לפי"ד הר"ן הנ"ל דמה שגזרה תורה שבירה בכ"ח ומו"ש בכ"נ הוא משום מצות ביעור מן העולם הבליעות של נותר א"כ איך מדייק מדקתני בעצמות ישרפו דשימוש נותר מילת' הוא דילמ' לעולם לאו מילת' הוא ואי דנתברינהו ונחלוץ למוח דידהו ז"א דהא עכ"פ יש בליעה בעצמות שקבלו מבשר הפסח בשעת צלייתו א"כ צריך לשורפן משום הבליעה ואי דמועיל הגעלה בעצמות ע' יו"ד סי' צ"ט ז"א דרק בכלי גילתא רחמנ' דהגעלתו זהו ביעורו ולא בעצמות וגם איך נימא להגעיל כל עצמות הפסחים ולכך קתני עיקר הביעור דנותר שהוא שריפה גם הלא יקשה הא דפריך אי בעצמות שא"ב מוח ל"ל שריפה נשדינהו הרי אסור לשדותן דצריך לקיים בהן מצות ביעור. גם יש להעיר עפי"מ ששנינו פי"א דתרומות משנה ה' עצמות הקדשים בזמן שהוא מכנסן אסורין ואם השליכן מותרין וכ' התוס' בזבחים פ"ו ע"א ד"ה ופליגא דמיירי בעצמות קדשים הנאכלין ריש עדיין עליהן בשר וקא' דאם מכניסן ומצניען א"כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהן ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו ע"ש וע' בפי' הרמב"ם וברא"ש שם שמבואר ג"כ בדבריהם דמיירי אפי' בעצמות שי"ב מוח וכשמשליכן לא חל עלייהו שם נותר וע' פירש"י ותוס' זבחים צ"ח ע"א וא"כ לפי"ז מאי קא' אא"א שימוש נותר לאו מילתי' הוא נתברינהו ונחלצה למוח דידהו ונשרפינהו ונשדינהו לדידהו וכן מאי משני דא"א למתיבר משום בו בכשר ואפי' בפסול הלא היל"ל דנשדינהו לעצמות קודם שיבאו לידי נותר ואם משליכן אפי' איכא בשר עלייהו הא בטל תורת אוכל מינייהו ולא חל עליהן שם נותר כנ"ל וא"כ ממיל' לא יצטרך שריפה לא המוח ולא העצמות ויש לעיין בזה ואין פנאי כעת. תחזיקנה ידיך בתורת ה' ותעשינה תושי' כחפץ לבבך ולבב הדור"ש באהבה ומברכך בכט"ס: סי' קיז לקק עיר ישן. בעזה"י יום ו' עש"ק לסדר את הברכה תרמ"ב לפ"ק סטריא. יאר ד' פניו אליך בד"ז יד"נ ולבבי. הרב האברך החריף המופלג ברק השנון. זית רענן. יפה פר"ת כש"מ יעקב יצחק תאומים נ"י בן איש חי כבוד דודי זקני הרב הגאון המובהק אבד"ק בוטשאטש זצללה"ה. אגרתך מעולפת ספירי אמרות טהורות באתני לנכון ותעלוזנה כליותי עד מאד אחרי אשר עתה הראיתני לדעת עוצם שקידתך על דלתי התורה וכי תשים כל מעינך בה שעל כן אף אמנם הנני אחוז כעת בסבך טרדות רבות אצלתי לי רגעי מספר להתבונן מעט אל שכל מליך למען תת לך מענה כאשר אותה נפשך אך בקוצר באפשר לפי מסת הפנאי ואען ואומר בעזר הצור ית"ש: ראשונה יצאת לפלפל בדברי הרמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח ה' א' שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכל שהן שנא' כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו וגו' ומשמע דפוסק כאביי דיש הקטרה פחותה מכזית ובהלכה ב' כתב ואין הקטרה פחותה מכזית והיינו כרבא. וכבר התפלאו עליו נושאי כליו בזה והנלפענ"ד לתרץ דבריו בשנקדים לבאר דברי הש"ס פסחים מ"ג ע"ב א"ר אבהו אר"י כל האיסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר שהרי אמרה תורה משרת וזעירי אמר אף שאור בל תקטירו כמאן כר"א דדריש כל א"ה לענין חמץ בפסח נמי אה"נ לאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה לפחות מכזית קמ"ל דהקטרה לאו לפחות מכזית ובמהרש"א שם מ"ה ע"א בתד"ה משום דהוי נזיר כו' הקשה כיון דקא' התם דר"י אליבא דר"ע קאי למילתי' דדריש כל להמל"א בחמץ וא"כ דריש נמי כל דבל תקטירו כר"א א"כ אמאי לא נקיט ר"י נמי שאור בל תקטירו ובמאי פליג זעירי עלי' והנה לכאורה ל"ק קושי' המהרש"א כלל דהרי התוס' שם הקשו דהא קא' לקמן לר' יוחנן בחטאת היתר מצטרף לאיסור ואמאי לא חשיב ר"י ג"כ חטאת ותי' דבקדשים לא קמיירי וא"כ לפי"ז ל"ק נמי מאי דל"ח שאור בל תקטירו כיון דבקדשים לא קמיירי אמנם באמת אכתי קשה דאפ"ה שאור בל תקטירו הו"ל למיחשב משום דאשמעינן בי' חידושא לאפוקי מדאביי שכן אנו מוכרחין לומר ג"כ לזעירי דלא חשיב חטאת ובל תקטירו חשיב וע"כ משום דאשמעינן חידושא לאפוקי מדאביי ה"נ הי"ל לר"י למיחשבי' אך י"ל עפי"ד הש"ס מנחות כ"ו ע"ב דקא' ר"י שם על הא דקתני במשנה הקטיר קומצה פעמים כשירה פעמים ואפי' פעמי פעמים וקא' דס"ל יש קומץ פחות מב' זיתים ויש הקטרה פחותה מכזית א"כ לא הי' יכול ר"י לומר בשאור בל תקטירו המל"א ולאפוקי מדאביי כיון דאיהו ס"ל יש הקטרה פחותה מכזית אולם עדיין קשה דהרי התוס' בזבחים ק"ז ע"ב ד"ה ר"י הקשו בהא דקא' התם המעלה וא"ב כזית ועצם משלימו לכזית ר' יוחנן אמר חייב חיבורי עולין כעולין דמי והקשו התוס' הא שמעינן לי' לר"י דא' בפ' הקומץ רבה יש הקטרה בפחות מכזית וכיון דחשיב הקטרה בפנים מיחייב בחוץ ותי' דהא דחשיב לי' לר' יוחנן הקטרה בפחות מכזית היינו לענין מקטיר לחצאין שמשלים אח"כ אבל אם אינו משלים ל"ה הקטרה בפחות מכזית מ"ש וכ"כ התוס' במנחות נ"ח ע"ב דאפי' ר"י דאמר פעמים ואפי' פעמי פעמים מודה דאין הקטרה בפחות מכזית אם לא השלים ושא"ה דהקטיר הכל ע"ש וא"כ שפיר הי"ל לר"י למיחשב בל תקטירו. אמנם הדבר נכון דהנה הצל"ח בחי' הקשה מנ"ל לאפוקי מדאביי דילמא הא דאמר אביי יש הקטרה לפחות מכזית דוקא כשהוא בעין ולא כשהוא ע"י תערובת דאז צריך כזית ובזה היתר מצטרף לאיסור ובאמת כ' בר"ש פ"ג דטבו"י ובמנחת כהן שער התערובת לחלק לענין ח"ש דלא אסור רק כשהוא בעין ולא ע"י תערובת וכ"כ במהרש"א פסחים מ"ד. אך י"ל דהרי הסברא דאיכא חילוק בח"ש בין בעיני' לתערובת הוא משום דבתערובת ל"ש חזי לאצטרופי כמ"ש בכרו"פ סי' ק"ט ע"ש ובחוו"ד סי' ק"ד כ' עפמ"ש א"ז הח"צ בסי' פ"ו דהא דאמרי' בח"ש חזי לאצטרופי הוא מכח אחשבי' וכיון שהוא בתערובת הרי לא אחשבי' להאיסור כיון דאיכא גם היתר בהדי' ול"א חזי לאצטרופי ע"ש וא"כ י"ל דזעירי דקא' שאור בל תקטירו לאפוקי מדאביי ס"ל פעמים ולא פעמי פעמים והיינו דבהקטיר ח"ז ל"מ כי מקטיר אח"כ עוד ח"ז להשלים לכזית וכיון דל"מ השלמה הא ל"ש הסברא דחזי לאצטרופי וא"כ אין טעם לחלק בין בעיני' לתערובת ושפיר קא' לאפוקי מדאביי ול"ק קושי' הצל"ח וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' המהרש"א הנ"ל דלר' יוחנן ל"ה יכול לומר בל תקטירו ולאפוקי מדאביי כיון דלא יהי' מוכח מזה לאפוקי מדאביי דהא י"ל