הרי בשמים רנו

ז"ל בחי' יבמות מ"א ע"ב כ' דהאי פירוקא דכל העולה כו' הוא רק לר"י דלא נוכל לומר לדידי' דילמא מיעברה ותפיל כיון דס"ל חליצה מעוברת שמה חליצה ולכך הוכרח לשנויי משום כל העולה ליבום כו' אבל לר"ל הוא משום חששא דילמא איעברה ותפיל ותנשא בחליצה זו ואיהו ס"ל חליצת מעוברת ל"ש חליצה [וצ"ע ברמב"ם פ"א מיבום הי"ט שכ' הטעם משום כל העולה ליבום כו' ע"ש והרי לדידן דקיי"ל חליצת מעוברת ל"ש חליצה בלא"ה אינה חולצת תוך ג"ח ובמק"א כ' בישוב דבריו אכ"מ] וא"כ לפי"ז אפשר לומר דלר"י שאין הטעם רק משום כל העולה ליבום כו' וקשה קושי' הש"ס שם מהך דהספקות חולצות ולא מתייבמות וע"כ צריך לשנויי התם משום אם יבא אליהו כו' הוי עולה ליבום אבל הכא אפי' אם יבא אליהו כו' אסור מפני התקנה דצריכה להמתין ג"ח משום הבחנה וכיון דכל עיקר הטעם דא"ע ליבום הוא משום הבחנה דרבנן די לנו שנימא דא"ע לחליצה לכתחלה אבל בדיעבד מהני החליצה משא"כ לר"ל האיכא חשש ס' תורה שמא מיעברא ותפיל ותנשא בחליצה זו והיכא דאסרו מחשש ס' איסור דאוריי' הוי כודאי איסור תורה כמ"ש הפוסקים לענין גבינות עכו"ם ולכך אפי' בדיעבד אין החליצה מועלת תוך ג"ח לדידי' וא"כ לפי"ז מיושב קושיא הנ"ל דר"ל פריך שפיר לר' יוחנן לשיטת עצמו הול"ל א"צ חליצה מן האחין אולם באמת זה ליתא דהאיכא מ"ד שם מ"ב ע"א דהבחנה הוא מדאוריי' ועוד דהא ביבמה בלא"ה איכא חששא דאוריי' שמא מיעברה והויא א"א שלא במקום מצוה כדקא' שם בשלמא יבמה כדאמרן ואי משום אם יבא אליהו כו' ז"א דכיון דמעיקרא אסרו רבנן מחשש אי' דאוריי' זה ממילא לא פלוג רבנן בתקנתן ואפי' קטנה דלאו בת אעבורי היא צריכה להמתין ג"ח וכיון דיש אי' דאוריי' ממילא ל"ש לאסור משום גזירה דרבנן כמו שהאריכו הפוסקים ביו"ד רס"י פ"ז גבי בשר טמא בחלב טהור וע"כ אנו מוכרחין לומר דהטעם שא"ע ליבום אינו משום הבחנה דאסורה בכל הנשים דהנה הרשב"א בחי' יבמות ל"ו ע"ב הקשה בהא דפריך שם ממ"נ אי ביאה מעוברת שמה ביאה חליצה מעוברת שמה חליצה ואי ביאה מעוברת ל"ש ביאה חליצה מעוברת נמי ל"ש חליצה דהא קיי"ל כל העולה ליבום כו' והקשה האיכא חייבי לאו ועשה באלמנה מן הנשואין לכ"ג דעולה לחליצה אע"פ שא"ע ליבום ואם בעל לא קנה וצריכה חליצה ותי' דהתם מריבויא דקרא מועלתה יבמתו דרבי רחמנא לחליצה כדא' בפ' כיצד אבל הכא משום דמעוברת א"ר ליבום הוא א"כ אשת אח שלא במקום מצוה היא ולחליצה נמי לא חזיא ע"ש הרי דרק משום דאיכא חשש שמא היא א"א שלא במקום מצוה ולכך א"ע לחליצה אבל בלא"ה רבי רחמנא יבמתו דיש שעולה לחליצה וא"ע ליבום וכי"ב אמרי' שם כ' דלהכי מוקמינן הקרא דיבמתו דרבי רחמנא שעולה לחליצה אף שא"ע ליבום בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות משום דחייבי לאוין תפסי בהו קידושין ושפיר קרינן בהו לקחת ול"ה א"ע ליבום ע' פירש"י שם ושעפי"ז אמרתי ליישב מה שהקשו המפורשים ע"ד התוס' ביבמות ט' שהקשו שם בהא דמשמע בכ"ד דלר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ה"ל לאו בני חליצה ויבום נינהו אמאי ל"א דאתי עשה ודחי ל"ת והקשו דילמא ה"ט משום דאפשר לקיים שניהם ע"י חליצה כדא' רבא בד"ך ע"ב והא דאיתותב רבא שם מהא דואם בעלו קנו היינו משום דאיהו גופי' מותיב לעיל מיני' מהך ברייתא משמע דס"ל הכי אבל ר"ע יתרץ דהברייתא אתיא כמ"ד בדף ל"ט דחליצה במקום יבום לאו מצוה היא והיינו כרבנן דאבא שאול וכדא' באמת בדף כ"א ע"א לר"ל משא"כ איהו ס"ל דשפיר אפשר בחליצה וכמ"א ולכך לא דחי עשה דיבום לל"ת משום דאפשר לקיים שניהם. ונלפענד"ל דהא באמת צריך להבין היכי אמרינן דאפשר לקיים שניהם בחליצה הרי אי אמרינן דלא אתי עשה ודחי ל"ת א"כ לא חזיא ליבום וכל שא"ע ליבום א"ע לחליצה וא"כ לא אפשר ג"כ בחליצה והוי שוב א"א לקיים שניהם אולם הדבר נכון דבחייבי לאוין כיון דתפסי בהו קידושין א"כ שפיר קרינן בהו לקחת בדיעבד ול"ה א"ע ליבום וכנ"ל וא"כ שפיר אמרינן דהוי אפשר לקיים שניהם והתינח למאי דס"ל קידושין תופסין בח"ל משא"כ לר"ע דס"ל ח"ל לא תפסי בהו קידושין א"כ לא נוכל לומר דהוי אפשר לקיים שניהם בחליצה כיון דאי הוי אפשר ולא דחי א"כ א"ע ליבום וממילא א"ע לחליצה וא"כ ל"ה אפשר ולדידי' הא לא קרינן בהו לקחת כיון דס"ל אין קידושין תופסין בח"ל וכנ"ל וא"כ שפיר הקשו התוס' דליתי עשה ולידחי ל"ת: נחזור למאי דאתאן עלה דמאי דא' לענין חליצה בתוך ג"ח שא"ע ליבום ע"כ אינו מטעם הבחנה רק משום שמא מיעברא והוי' א"א שלבמ"מ (ונדחה נמי לפי"ז תי' הא' של התוס' ריש החולץ הנ"ל שכ' כיון דמדאוריי' חזיא ולדברינו הא גם מדאוריי' ל"ח דסד"א מה"ת לחומרא) והנה אא"ז בשו"ת ח"צ סי' א' כ' דלכאורה הא אין לך אשה שכשירה ליבום משום דהא קיי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה ליבום ובכל יבמה אסורה ליבם בשעת נפילה משום הבחנה ותי' דההיא דרבנן היא ואם יבא עלי' אף מדרבנן שריא ע"ש ודבריו ז"ל בלתי מובנים דהא ביבמה איכא חשש ספק דאוריי' כנ"ל ולדבריו ז"ל שתופס בדעתו דליכא רק אי' הבחנה שבשאר נשים אין התחלה לקושיא כלל עפמ"ש התוס' בריש יבמות ד"ה ואחות אשתו לענין נדה דל"ש לומר כל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כו' ותאסר ליבם אע"פ שמטהרה אח"כ דל"ד דא"א ושאר עריות האיסור עומד על היבם טפי משאר בנ"א אבל נדה לכ"ע אסורה וא"כ ה"נ הא משום הבחנה לכ"ע אסורה כמו ליבם. אמנם אפי' מטעם זה שא"ר לו בשעת נפילה דילמא מיעברא והוי א"א שלבמ"מ דאין האיסור רק על היבם ל"ש להקשות כל שאין אני קורא בשעת נפילה כו' משום תי' השני שבתוס' שם דבשלמא אחות אשתו אע"פ שמתה אשתו אח"כ שוב לא תזקק ליבום כיון שנפטרה שעה א' משום שנא' דרכי' דרכי נועם אבל נדה דרכי נועם היא דלבעלה נמי צריכה להמתין עד שתטהר ע"ש וה"נ דרכי נועם היא דאם תרצה להנשא לאיש אחר היתה ג"כ צריכה להמתין ג"ח. עכ"פ שמעינן דגם לר"י איכא חשש אי' תורה בחליצה בתוך ג"ח ואם הי' סברא דל"מ החליצה בתוך ג"ח אפי' בדיעבד גם לר"י היל"ל דאינו מועיל וא"כ קמה הקושיא הנ"ל וגם נצבה דאיך אפשר למיתני וא"צ חליצה מן האחין ובמהרמ"ל בחי' שם נדחק בזה מאד ולבסוף מסיים וגם התוס' בעצמם אינם תופסים שינויא קמא לקושטא דמילתא לומר דמדרבנן ל"ה חליצה כלל אפי' בדיעבד אלא ר"ל דהא דקתני אסור בקרובותי' א"ש אפי' את"ל דל"ה חליצה כלל ע"ש והכי מבואר ברש"י יבמות מ"א ע"ב ד"ה אלא משום דר"י כו' וז"ל ולר"י לא תקשי דאי חלצה ודאי חליצה היא דהאי אינה עולה לחליצה לאו חליצה פסולה משמע שהרי כמה נשים שנינו חולצות ולא מתייבמות היכא דלא אפשר אלא חליצה היא עכ"ל הרי מפורש דעת רש"י ז"ל דהויא חליצה בדיעבד וכ"כ להדיא ברשב"א שם וא"כ מכל האמור אפשר לנו להתיר בנ"ד לחלוץ תוך ג' חדשים ואם לא ימות יחליץ שנית לאחר ג"ח ואם ימות ח"ו נסמוך על חליצה זו דשעת הדחק הוי לעולם כדיעבד עיין ברא"ש ר"פ לולב הגזול. אמנם יען שאני מיראי הוראה אין רצוני לסמוך עלי אם לא שיסכימו עמי עוד שני רבנים מובהקים במדינתכם וכ"ז כתבתי במעט עיון כמציץ מבין החרכים לפי מסת הפנאי והי' בזה שלום מאד"ה דברי הדור"ש באהבה מברכו בכט"ס: סי' קטז לק' קראקא בעזהש"י יום ה' י"א כסליו שנת תרל"ו לפ"ק סערעט. יצו ה' את הברכה עלי ראש כבוד האברך החריף המפולפל ירו"ש ערוגת הבושם כש"מ אפרים צבי איינהארן נ"י: מכתבך עם פלפולך הגיעני. והנני להקים את דבר הבטחתי לתת לך מענה ואבא היום אל העיון בדבריך בסוגיא דמשרת והנה העירות בישוב קושי' התוס' בע"ז ס"ח ע"א ובנזיר ל"ח ע"א שהקשו לר"ש דאית לי' כ"ש למלקות ל"ל משרת להיתר מצטרף לאיסור הרי לדידי' ל"ב צירוף ואי דאצטריך לטכ"ע ז"א לפי"מ שר"ל שם דס"ל לר"ש קדירה ב"י לא פגמה כלל א"כ שפיר יליף טכ"ע מגע"נ וע"ז אמרת דנ"מ לר"ש בהא דדרשינן משרת להיתר מצטרף לאיסור בנשבע שלא ישתה רביעית יין ואח"כ נדר בנזיר דלכאורה לר"ש דאמר אינו נזיר עד שיזיר מכולן וס"ל אין אחע"א אפי' בכולל א"כ אינו חל איסור נזירות על איסור שבועה אמנם כיון דבשבועה פירש רביעית יין א"כ מותר בפחות מכשיעור אפי' לר"ש וכשאמר שיהי' נזיר נאסר אפי' בכ"ש מטעם כ"ש למלקות ושפיר חל אמנם לפמ"ש הפוסקים דל"א ר"ש כ"ש למלקות אלא היכי דלר"י ח"ש אסור מה"ת אז לדידי' לוקין משא"כ היכי דלר"י ליכא איסור תורה אז גם לר"ש אין לוקין וא"כ הא הטעם דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי א"כ הכא באם התרו בו על הנזירות ושותה חצי רביעית יין ל"ש לומר דחזי לאצטרופי אם ישתה עוד חצי רביעית יין דהא בשיעור שלם אינו חל הנזירות מטעם אאחע"א א"כ ליכא איסור תורה בזה לר"י וממילא ל"א לר"ש ג"כ כ"ש למלקות וכ"ז אי ל"א המל"א משא"כ אי אמרינן המל"א א"כ חזי לאצטרופי בח"ש היתר ואז לא יהי' איסור שבועה דל"א המל"א רק בנזיר וא"כ שום יהי' הנזירות חל וא"כ שפיר אצטריך דרשא דמשרת להמל"א אליבא דר"ש בכה"ג עכ"ד: הנה אף כי דבר חכמה אמרת בכ"ז אית לי' פירכא ראשונה הלא הוא ש"ס ערוך בנזיר ד' ע"א דאמרינן שם דלר"ש דריש קרא דמכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג דאינו נזיר עד שיזיר מכולן ופריך הא כתיב מיין ושכר יזיר ומשני דאצטריך כיון דר"ש ס"ל אאחע"א ופי' התוס' דאי לאו קרא הו"א היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר ושתה יין לא חייב אנזירות קמ"ל קרא יתירא דמיין ושכר דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר ועבר ושתה הכוס דלקי תרתי משום שבועה ומשום נזיר ע"ש וע' באס"ז שם אלמא דלר"ש גלי קרא בנזירות דחל על איסור שבועה ומ"ש כיון דבשבועה מותר בח"ש כשפירש אתי הנזירות וחיילא מגו דחל אח"ש הן אמת דלפי"ד הרמב"ם בפ"ד מה' שבועות גם בסתם כשאמר שלא אשתה הוי שיעורו ברביעית ובפרט לפימ"ש המ"ל שם דאע"ג דבשבועה שלא אוכל אסור מה"ת בכ"ש ה"ד באמר סתם אכילה ולא פירש אף דסתם אכילה בכזית מ"מ כיון די"ל נמי כ"ש אמרינן דכ"ש נמי אסור משום דחזי לאצטרופי אבל במפרש אין לנו אלא מה שהוציא בפיו ולכך כשנשבע שלא אוכל כזית מותר בח"ש וא"כ ה"נ לר"ש באומר שלא אשתה רביעית מותר בח"ש וא"כ יכול שפיר הנזירות לחול דומיא דא' בשבועות