הרי בשמים רנה

רש"י ז"ל על הפירכא מלקתה הכוליא ולקמן מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ א"כ חזינן דהטריפות מצ"ע לפי ששם עיקר חיותה כנ"ל ופריך הש"ס שפיר משא"כ בלא"ה הומ"ל דלקתה הכוליא אין הטריפות מצ"ע רק משום הבנ"מ ולכך לא חשיב לה אבל מדסיים דבעי' שיגיע למקום חריץ ע"כ הוא מצ"ע כנ"ל: והנה הפוסקים הקשו להך דיעה דבעי' שיגיע למקום חריץ מש"ס חולין מ"ג ע"א אר"י בר"י אר"י הלכה כריב"י ואר"י בר"י אר"י מאי אהדרי לי' חבריא לריב"י ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים א"ל אין מזכירין מעשה נסים דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי אלא ניסא שאני דכתיב רק את נפשו שמור ה"נ ניסא שאני וקשה דילמא הי' לקותא דמוגלא ולא הגיע לחריץ ומוכח מזה דל"ב שיגיע למקום חריץ אולם באמת לק"מ דהא התוס' הקשו דילמא הוי לקותא דמים זכים דכשר ותי' דה"פ יפלח כליותי מי קא חיי בלא רפואה הא קא' לק' דמחו בכולייתא וקטלו ואי בדרי לי' סמא חיי ואיוב לא מצינו שעשה לו שום רפואה וא"כ ממילא ל"ק נמי מהא דשמא לא הגיע למקום חריץ. ולפי הצעה זו יתבארו דברי הש"ס בחולין נ"ה ע"ב אמרי במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא וכ"ש היכא דכשר בריאה כשר בכוליא מתקיף לה ר' תנחומא וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והרי מים זכים דכשרים הכא והכא ופירש"י לא ידענא מאי קושי' וכ' בתוס' שכ' וי"ל דה"פ כו' ולולא דברי רבותינו הקדושים ז"ל הי' נלפענ"ד ליישב ע"ד החידוד עם האמור דהנה לכאורה קשה מ"פ והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא דילמא עד כאן ל"ק דפסול בריאה כשר בכוליא אלא בטריפות שהוא מצ"ע משא"כ במליא מוגלא דהטריפות הוא משום הבנ"מ וכד' האגור הנ"ל ונהי דמסתימת לשון הש"ס אינו מוכח שלא יהי' טריפות מצ"ע וכמ"ש הכ"מ בפ"י מה' שחיטה ה"י וע' בשפ"ד סי' מ"ד סק"א מ"מ הא לכאורה מוכח דבר זה ממאי דקיי"ל כריב"י דניקבה המרה טריפה וקשה מישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים וע"כ משום דמוכח דמעשה נסים שאני דאלת"ה קשה מיפלח כליותי כד' הש"ס הנ"ל וקשה דילמא לא הגיע למקום חריץ וע"כ דטריפה אפי' בלא הגיע לחריץ וא"כ ע"כ שאין הטריפות מצ"ע ועכצ"ל דמהש"ס לא מוכח מידי דבאמת קשה האיכא לקותא דע"ז דכשר וע"כ דהפירכא הוא מדלא עשו לו שום רפואה וא"כ לא מוכח מידי דלעולם בעי' דמטיא למקום חריץ והוי שפיר הטריפות מצ"ע ולפי"ז מתבאר שפיר פירכת הש"ס והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא ואי דהטריפות הוא ע"כ משום הבנ"מ מדל"ב שיגיע לחריץ כדהוי סלקין אדעתין להוכיח מד' הש"ס הנ"ל מאיוב ולהכי קא' והרי מים זכים דכשרים הכא והכא וא"כ לא מוכח מד' הש"ס שיטרף אפי' לא הגיע לחריץ שלא יהי' טריפות מצ"ע דבאמת תקשי עדיין האיכא לקותא דכשרה במ"ז וע"כ דפירכת הש"ס מדלא עשו לו שום רפואה וא"כ טריפות דכוליא שפיר אינו אלא בהגיע לחריץ והוי טריפות מצ"ע כד' הכ"מ הנ"ל ושפיר קשה מהא דמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא: אמנם כ"ז לחדודי וכאשר בינותי בדברי הפוסקים ראיתי דדעתם הוא היפוך מדברינו הנ"ל שכ' דטריפות דמוגלא כיון דל"ב שיגיע לחריץ ע"כ טריפות מצ"ע הוא ולכן אמינא ניזל בתר איפכא בשי' הנהו פוסקים וליישב דברי רש"י הנ"ל לפי דעתם עפי"ד הכרו"פ שכ' בסי' כ"ט וסי' מ"ד דרכיש מטריף אפי' בלא מטיא לקותא למקום חריץ ורק במערבא מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ ע"ש וא"כ הכי כונת רש"י ז"ל ולקמן בגמ' מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ אבל רכיש ב"פ ס"ל דאפי' לא הגיע למקום לובן ג"כ טריפה א"כ הטריפות מצ"ע ושפיר פריך דליחשבי' בהדי י"ח טריפות והוא פשוט ובדרך זה יפורש ד' רש"י ז"ל בדיבור הקדום ד"ה דשף מדוכתי' כו' ולק' מסיים והוא דאיעכול ניבי' דהנה לכאורה קשה לד' ה"ר אלחנן דס"ל דבעוף טריפה בוקא דאטמא דשף מדוכתי' אפי' לא נתעכלו ניביו א"כ דילמא לכך לא חשיב לי' משום דא' לקמן דכל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף וא"כ להכי לא חשיב לי' כדי לשלול עוף דטריפה אפי' לא נתעכלו ניביו ואין דינו שוה לבהמה כד' ר"א הנ"ל אולם הדבר נכון לפמ"ש הרשב"א בחי' לחולין נ"ד להדיא דרב מתנא מטריף בוקא דשף אפי' לא נתעכלו ניביו גם בבהמה ע"ש וכ"כ בתוס' נ"ז ע"א ד"ה שמוטת ירך וא"כ לדידי' שפיר פריך דליחשבי' דאם בבהמה טריפה אפי' בלא איעכול מכ"ש בעוף וז"ש רש"י ולק' מסיים והוא דאיעכול ניבי' אבל רב מתנה גופי' מטריף גם בבהמה אפי' בלא איעכול ושפיר פריך הש"ס ועם האמור דלרכיש טריפה בלקתה הכוליא אפי' בלא הגיע לחריץ דהוי טריפות מצ"ע יתיישב קושי' הכרו"פ בסי' מ"ד שהקשה ע"ד הפוסקים דס"ל בנחתכה הכוליא לשנים דטריפה ומייתי ראי' מיפלח כליותי דאיוב א"כ עולא דלא ס"ל הך דרכיש האיך מיתוקמא לדידי' מימרא דאהדר ריב"י לרבנן מן יפלח כליותי הא לדידי' כשר ולפענ"ד ניחא בפשיטות דלכך קא' עולא לאפוקי לקותא דרכיש היינו דהוא ס"ל דלקתה הכוליא הוי טריפות בפ"ע וטריפה אפי' בלא הגיע ללובן ועולא ס"ל דאינו טריפה רק כשהגיע עד הלובן משום דהטריפות אינו אלא משום הבנ"מ ולכך ל"ח לי' בין הטריפות משום דל"ח רק טריפות מצ"ע כמ"ש התוס' הנ"ל לענין חסרון הגלגולת דל"ח לי' כיון שאינו אלא משום הקרום ולפי"ז נכון דגם לעולא א"ש ראיית ריב"י מן יפלח כליותי דעכ"פ לדידי' טריפה כשהגיע עד הלובן והתוס' שהקשו האיכא לקותא דכשירה כגון מ"ז ה"ה דהו"מ למיפרך דילמא לא הגיע לחריץ ולתי' א"ש ג"ז ואזדא ממילא לפי"ד גם קושי' המהרש"א שהקשה דבלא"ה הי"ל להתוס' לדחות פירש"י לשיטתם לעיל דר"י לא ס"ל האי לקותא דרכיש ב"פ אבל לדברינו ניחא דהתוס' לא כ' רק דר"י לא ס"ל לקותא דרכיש דליהוי טריפות מצ"ע ושיטרף אף אם לא הגיע לחריץ אבל אם הגיע לחריץ מודה ועפי"ז מיושב ממילא קושי' בעל לב ארי' שהקשה על האו"ה שהובא בש"ך סי' מ"ד סק"ב שכ' דהא דניקבה הכוליא כשר דוקא ע"י מחט אבל ע"י חולי לא גרע מלקתה ע"ש וא"כ מנ"ל להש"ס דעולא פליג אדרכיש דילמא בכלל נקובה היא ג"כ ניקבה הכוליא ע"י חולי דהא ודאי סוג נקובה הוא נמי ע"י חולי וא"כ ממילא הוי לקתה הכוליא ג"כ בכלל נקובה כמו לקתה בריאה. ולדברינו א"ש ויהי' מזה ראי' לע"ש הש"ך שם דאפי' לדעת או"ה אינו רק בהגיע עד הלובן ע' בפמ"ג שם וא"כ לפי"ז אינו טריפות מצ"ע כנ"ל וא"כ לא נוכל לומר דהוא בכלל נקובה דלא קחשיב רק טריפות מצ"ע וכנ"ל ועפי"ז יש לדחות הוכחת הרא"ש דבנחתך אפי' עד מקום החריץ לא מיטרפא מהא דא' בדף נ"ד ע"א דבי ר"פ בר אבא רישבא מחו בכוליא וקטלי אתו לקמי' דריב"ב א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים ומדלא דקדקו לראות אם הגיע המכה למקום החריץ ש"מ דאפי' בכה"ג כשר ולהאמור אין מזה ראי' דהנה לכאורה יל"ד מאי זה הלשון דקא' וכי להוסיף על הטריפות יש היל"ל סתם אין לך אלא טריפות שמנו חכמים. ונראה דהנה המפורשים הקשו שם מאי האי שתמה וכי להוסיף על הטריפות יש הא לקתה הכוליא טריפה אעכצ"ל דמתרבה בזה הכלל דמתניתין א"כ נוכל לומר דגם מחו בכוליא הוי בכלל לקותא ע' במהרמ"ש שם ונלפענ"ד דהכי קא מתמה ריב"ב כיון דלא דקדקו אם הגיע לחריץ וע"כ שרצו להטריף אפי' לא הגיע לחריץ וע"כ ס"ל דהוא טריפות מצ"ע א"כ אמאי לא חשיב לי' במתניתין ושפיר קמתמה וכי להוסיף על הטריפות יש היינו לשיטתכם דאתון סבורין דאפי' בלא הגיע לחריץ טריפה א"כ אמאי לא קחשיב לי' במתניתן כיון דע"כ הוי טריפות מצ"ע כנ"ל וא"כ אדרבא מוכח מכאן דבהגיע למקום חריץ בודאי טריפה ורק ריב"ב דחה אותם במה שרצו להטריף אפי' לא הגיע לחריץ: וע"ד שאלתו בעובדא דאיקלע תמן בבתולה שנשאת לאיש א' ותיכף אחר החופה בעוד שלא נתיחדה עמו נחלש הבעל ושכב על ערש חליו שמנה ימים ונפטר מן העולם וחלוי"ש ונשאר אח א' גדול ואח קטן כבן ג' שנים והאח הגדול הוא איש מסוכן ומהיראים שלא ימות ח"ו ותשב האשה עגונה עד אשר יגדל הילד האם יש מקום להתיר שיחלוץ לה בתוך ג' חדשים: הנה בש"ע אה"ע סי' קס"ד ס"א פוסק המחבר דאם חלץ תוך ג"ח ולא נמצאת מעוברת הר"ז נפטרה וא"צ כלום אך ברמ"א שם מביא י"א דכל שחלצה תוך ג"ח בין נמצאת מעוברת והפילה או לא נמצאת מעוברת הו"ל חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל האחין ודעת כ"ת לומר שלפי שהרמ"א לא סיים כלום והכי הלכתא או וכן נוהגין דעתו לפסוק כהמחבר ולא הביא הי"א אלא לחלוק כבוד לדיעה זו וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ס"א ס"ק י"ג ובפמ"ג בכללי או"ה אות ג' ומתוך כך הכריח דהלכתא כד' המחבר ועכ"פ יש לסמוך אזה במקום עיגון. והנה הט"ז שם סק"ב האריך לפסוק כדעת המחבר ומש"ש דזה פשיטא שעכ"פ יש עלי' שם חליצה דהא שנינו בריש החולץ אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה הנה באמת התוס' שם ד"ה ונמצאת מעוברת הקשו אמאי אם אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' ופסלה מן הכהונה הרי תוך ג"ח לאו חליצה היא ותי' דנהי דלאו חליצה היא מ"מ אסור בקרובותי' כיון דמדאוריית' הויא חליצה והנה הא דמדאוריית' הויא חליצה אף דמסקינן שם מ"א ע"ב הטעם דאינה חולצת בתוך ג' חדשים משום כל שאינה עולה ליבום א"ע לחליצה ונפקא לן מקרא דאם לא יחפוץ וגו' א"כ הוי דאוריי' אולם נכון הדבר משום דבאמת פריך שם הש"ס מהא דהספיקות חולצות ולא מתייבמות ומשני התם אם יבא אליהו כו' הכא אם יבא אליהו ויאמר דלא איעברה מי משגחינן בי' הא קטנה דלאו בת איעבורי היא ואפ"ה צריכה להמתין ג"ח ע"ש וא"כ עיקר הטעם דא"ע ליבום אף אם נמצאת אח"כ שאינה מעוברת הוא משום איסור הבחנה וא"כ הא הבחנה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"א מה"ג וע' ב"ש סי' י"ג סק"א ושפיר כ' התוס' דמדאוריית' הוי' בת חליצה דעולה ליבום מטעם אי אתי אליהו כו' ובתי' הב' כתבו וז"ל ועוד דדיעבד אם חלצה אפי' מדרבנן אינה צריכה חליצה אחרת דא' לקמן יבמה שחלצו לה אחין בתוך ג' צריכה להמתין ג"ח משמע דל"ב חליצה ע"כ (ובט"ז שם הביא ג"כ ראי' זו ולא נזכר מד' התוס' הלזו) הרי דהחליטו התוס' ג"כ בתירוץ בתרא דחלצה בתוך ג' א"צ חליצה אחרת ותי' זה הוא העיקר כדמוכח בש"ס שם דפריך ר"ל לר"י מהא דקתני אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובות' והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי' דאמינא חליצה מעוברת ל"ש חליצה היינו דקתני פסלה מן הכהונה לחומרא ולא קתני א"צ חליצה מן האחין אלא לדידך א"צ חליצה מן האחין מבע"ל וקשה דהא מתניתין מיירי בתוך ג' וא"כ בלא"ה צריכה חליצה משום שהי' תוך ג"ח וע"כ דבדיעבד אם חלצה מהני ולכאורה הי' נ"ל בישוב קושיא זו ועלה על דעתי לומר דהאי אם חלצה תוך ג"ח אי מועיל בדיעבד או לא תליא בפלוגתת ר"י ור"ל דהנה הראשונים