הרי בשמים רנד

בנקובה ע"י מחט שמקצתה תחובה בסמפון ומקצתה בבשר בזה ס"ד דש"ס דטריפה אבל לא בניקב לבשר ופירכת הש"ס היא דאיך טריפה חוזרת לכשרותה בנמצאת המחט כולה בבשר הריאה ועפי"ז יהי' מיושב ד' הרמב"ם הנ"ל דהנה אי נימא דטעמא דטריפות נקיבת סמפון הוא מחמת עצמו שייך שפיר לומר שהבשר רך ומגין על הנקב אבל סמפון חבירו קשה ואינו מגין משא"כ לטעמא דסוף הקרום ליפסק הא בניקב לבשר שהוא רך בודאי סופו ליכנס עד הקרום ולטעם זה מכ"ש לבשר שהוא טריפה [וע' בפלתי שהובא ב' טעמים הללו] וא"כ הש"ס בסוגיין דכל הפירכא הוא רק דאיך טריפה חוזרת לכשרותה כנ"ל וע"כ קאזיל בסברא זו דנקיבת סמפון הוי טריפות מצ"ע דאי מחמת הקרום שסופו לפסוק ל"ש למיפרך וכי טריפה חוזרת להכשירה כיון דאם רק סופו ליפסק הא עדיין ל"ה טריפה וע"כ דפריך אי הוי טריפות מצ"ע ולכך משני שפיר ההוא בלחבירו אתמר דאם הוא מצ"ע שייך לומר דבלחבירו חבירו טריפה שהוא קשה ואינו מגין אבל בניקב לבשר שהוא רך הבשר סותר להנקב משא"כ הרמב"ם ז"ל סובר הטעם משום שסוף הקרום ליפסק א"כ אדרבא בניקב לבשר שייך יותר להטריף משום דהבשר שהוא רך לא יהי' למסך מבדיל בעד הלקותא שלא תתפשט יותר ובודאי תתרחב הלקותא עוד וסוף הקרום ליפסק: ובהצעה הנ"ל יש לפרש דברי הש"ס התם מעל"ד גופא א"ר יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא א"ל רב יוסף לרבינא ואי לא סביך מאי טריפה אלמא אמרינן נקובה היא א"ה כי סביך נמי דהא תני' ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג כו' והקשו בתוס' דמ"פ דוקא לרבינא ולא לר"נ [ע' במהרמ"ל] והוכיחו מזה דר"נ ס"ל דאפי' בלא סביך כלל ג"כ כשר ורבינא לא בא לפרש דברי ר"נ אלא מילתא באנפי נפשי' קא' אולם לדברינו הנ"ל יתיישב שפיר דאפי' אי נימא דר"נ ג"כ ס"ל דבעי' סביך מ"מ ליכא לאקשויי לדידי' דנוכל לומר דס"ל כמ"ד טריפה חי' וא"כ לדידי' באמת טריפה תוכל לחזור להכשירה וא"כ נוכל לומר שפיר דס"ל דאף דבניקבה הריאה ולא סביך טריפה מ"מ כי סביך הדר חוזר להכשרו ולהכי פריך לרבינא דס"ל בחולין נ"ח ע"א דטריפה אינה יולדת ומסתמא ס"ל ג"כ דאינה חי' [ואף דכ' התוס' בע"ז ו' ע"א דאפי' מ"ד טריפה אינה יולדת מצי סבר דחי' מ"מ לא פסיקא להו להתוס' לומר כן בהחלט רק בדרך אפשר וע' בתוס' חולין י"א ע"ב שכתבו בהא דיליף רבינא דאזלי' ב"ר מע"ז דילמא הך דאסהידו בי' טריפה הוי והקשו דילמא חובשין אותו אם יחי' יב"ח ותי' דשמא סבר כמ"ד טריפה חי' ועוד נראה לי כו' אלמא דלא פשיטא להו הא מילתא ולכך הוכרחו לתרץ תי' אחר ובאמת מבואר בשארי קדמונים דהא בהא תלי' אם טריפה אינה יולדת ה"ה דאינה חי'] וא"כ לדידי' אין טריפה חוזר להכשירו כנ"ל ופריך שפיר ומשני דזהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום והיינו דסתימה גרועה ל"מ אבל סתימה מעליותא לאו מטעם פסול חוזר להכשרו קאתינן עלה רק מטעם דאגלאי מילתא למפרע דלא הי' טריפה כי הי' עתיד ליסתם כדעת הרא"ה הובא בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט ע"ש ובלבו"ש סי' ל"ט ס"ק ל"ח: וכ"ז הוא לפלפולא ע"ד חידוד בעלמא. ועתה נחזור להדין שאנו עסוקין בו בטינרי מעל"ע מלבד הטעם שכתבנו לעיל להכשיר נלפענ"ד עוד טעם אחר אפי' לדעת הרש"ל דס"ל דטינרי הוא כשיש בה ליחה וא"כ לכאורה איכא למימר ג"כ כיון ששלטה הלקותא מעל"ע נתמחה הבשר ונחוש לקלקול סמפונות. אמנם נלפענ"ד דכיון שאנו רואין שנתקשה ונעשה כסלע שע"כ זהו התחלת רפואתה זה מורה שלא מחמת מיחוי הבשר הלכה הלקותא מעל"ע כדמצינו בב' טינרי סמוכים להדדי כשר ולכאורה הרי הנך טינרי הי' מעיקר' בועות ורק שהקשו כסלע א"כ לד' רש"י דס"ל דטריפות דב' בועי דסמוכי הוא מטעם שאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהי' בריאה והעלה את הבועות הללו סביבותיו וא"כ מעיקרא כשהיו בועות ע"כ שהי' מחמת נקב וטריפה ואיך תחזור לכשרותה כשנעשו טינרי וכבר נתקשה בזה הפר"ח הובא בפמ"ג וע"כ מוכרחין אנו לומר עפ"י סברת הרא"ה הנ"ל ואיכא למימר דב' בועי דסמוכי שהוא מחמת נקב לאו ודאי הוא אלא סי' וא"כ מעיקרא כשהיינו רואים הב' בועי דסמוכי והיינו יודעים שיתרפאו אח"כ בודאי היינו דנין שבודאי אלו לאו מחמת נקב הם דאותן המתהווה מחמת נקב אין טבען להתרפאות וא"כ כשהבועות נתקשו ונעשו טינרי והקושי הוא התחלת הרפואה זהו בירור שלא באו מחמת נקב וע' בר"ן פא"ט וכ"כ בלבו"ש סי' ל"ז. וא"כ לפי"ז ה"נ בנ"ד אמרינן כיון דהתקשות הבועה הוא התחלת הרפואה זהו בירור שאף שהגיע מעל"ע לא הי' מחמת מיחוי בשר שאילו הי' מחמת מיחוי בשר לא היתה מתרפאות ועוד נוכל לומר כיון דחזינין שנתקשה והתחילה להתרפאות א"כ אף שיש בה עדיין ליחה אמרינן כיון דהתחילה להתרפאות סופה להתרפא לגמרי כמ"ש הט"ז בסי' ל"ו ס"ג י"ג לענין חסרון ככף כפופה דאינו טריפה אלא בשניהם שוים אבל אם עוקץ א' ארוך מחבירו אמרי' כיון דאותו צד התחיל להתרפאות גם הצד השני יתרפא ע"ש וה"נ יש לסמוך על סברא זו וכן הסכימו כל הפוסקים להכשיר טינרא הניכרת מעל"ע. דברי ב"א דור"ש באהבה כה"י: סימן קטו לק' שדה לבן בארץ רוסיא בעזה"י יום ב' י"ב לירח ניסן תרל"ח לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד הרב החריף ובקי בחדר"ת חכם ושלום כש"מ מנחם מענדל מייזלש נ"י כעת ראבד"ק הנ"ל: מכתבו הגיעני לנכון ולאשר רבו כמו רבו המונעים מסביב התמהמתי עד כה בתשובתי וגם כעת עודני עמוס הטרדות ואשיבהו למען כבודו בנחוצה רבה בקיצור נמרץ: נידן אם נסרך טרפש הכבד לביה"כ ויש בבית הכוסות נקב מחמת חולי כנגדו שאינו מפולש מעל"ע והנה כ"ת הביא ראי' להטריף ממ"ש בש"ע סי' מ' בשם הראבי"ה בשומן הלב שהי' דבוק ללב והי' בעובי' קורט דם ואסר וה"ה הכא דסירכא לא גרע מק"ד ראי' זו מובאה בחת"ס חיו"ד סי' מ"ב. והנה לפענ"ד י"ל דאין ראי' מהתם לפמ"ש הכרו"פ שם דהראבי"ה הוא מכת הסוברין דכמו דבריאה אמרינן אין סירכא בלא נקב כן בשאר אברים אבל לדידן ליתא לדין זה ע"ש וא"כ לפמ"ש הש"ך בסי' מ"ב דבשאר אברים לדידן אין סירכא מורה על נקב כלל אלא הוא הפשטת ליחות ואף שהפר"ח בסי' ל"ז הביא כמה דיעות שחולקים בזה עכ"פ איכא ס"ס ספק שמא הלכה כהפוסקים דבשאר אברים ל"ה אלא הפשטת ליחה ואת"ל דגם בשאר אברים הוי סירכא מחמת נקב עכ"ז איכא ס' שמא באה הסירכא מחמת נקב שבטרפש ומה שנמצא נקב בבה"כ זה אינו מורה שהסירכא ודאי באה משם וגדולה מזו מצדד בכרו"פ סי' מ"א להקל אפי' אם מחט תחוב ולא ניקב מעל"ע דלא כצ"צ שסובר דסירכא הוי כק"ד וכ' דתלינן שע"י שהתחיל המחט לינקב עלתה במקום ההוא נפוח כסדר הנקב ולרבוי הנפוח והליחות נסרך לו הטרפש ואין מוחלט שעבר המחט מעל"ע כמו בק"ד דאמרינן אם אין מכה ק"ד מנין ע"ש אלא שלפי שהגאון חת"ס ז"ל מחמיר בזה חלילה לי להורות קילא. אמנם זאת אומר אם הסירכא עוברת ע"י מיעוך בנחת בודאי יש להכשיר דהא כ' התבו"ש דאף למחמירין בסירכא בשאר אברים מ"מ בעברה ע"י מיעוך מהני דלא חמיר מריאה רק שלא לקלוף בצפורן רק בין האצבעות ע"ש: ומה ששאל בבועה שנמצאת בכוליא והגיע עד הלובן רק שאינה שולטת בלובן עצמו דהיינו שיש לה כיס וקלפיהו וניכר שלא שלטה המכה בלובן והמים כמראה כרכומי הדבש. הנה מבואר בפרי תאר להכשיר בזה מטעם ס"ס ספק שמא הלכה כמ"ד דבעי גם במליא מוגלא שיהי' על הלובן ואת"ל דל"ב שיגיע על הלובן איכא ספק שמא הלכה כמ"ד דמראה כרכומי הוי כמ"ז והנה בדין זה אי במליא מוגלא בעינן שיגיע למקום חריץ או לא מדי שוטטו רעיוני מעט בזה אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל בחולין מ"ב ע"ב והאיכא שב שמעתתא דאמר רב מתנה האי בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טריפה ואמר רכיש בר פפא משמי' דרב לקתה בכוליא א' טריפה כו' ופירש"י וז"ל לקתה בכוליא א' וכ"ש בשתיהן ולקמן מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ עכ"ל ולכאורה שפת יתר הוא ל"ל להביא מימרת הש"ס דלקמן ומ"ש בדיבור הקדום בבוקא דאטמא דשף מדוכת' ולקמן מסיים והוא דאיעכול ניבי' י"ל דכונתו למ"ש התוס' לקמן מ"ג ע"א ד"ה הנך] ונלפענד"ל דהנה הקשו המפורשים אמאי לא פריך והאיכא מליא מוגלא דרב מתנה דטריפה אולם הדבר נכון דהנה האגור כ' הובא בסוס"י מ"ד דלכך אין טריפות פוסל בכוליא של עוף כיון דטעם טריפות הכוליא משום שסופו לינקב הבנ"מ ובעוף הכליות הם סגורים בעצם ולא יגיע לבנ"מ והקשו האחרונים ל"ל לטעם זה הרי מבואר ברשב"א הטעם בפשיטות משום דבכוליא אין לקותא פוסל אלא עד שיגיע למקום חריץ וכוליא של עוף אין לה חריץ [וע' בתב"ש שהביא בשם הפר"ח שהקשה ג"כ על האגור הנ"ל] וכ' דהאגור הוכיח דיני' מדקיי"ל דאין טריפות פוסל בכוליא של עוף כלל וא"כ הא במליא מוגלא ל"ב שיגיע למקום חריץ לפסול בכוליא של עוף במליא מוגלא לטעמו של הרשב"א וע"כ הוכרח האגור לחדש דהטריפות הוא משום הבנ"מ. אמנם זהו רק לענין טריפות מליא מוגלא משא"כ בקלתה הכוליא דבעינן שיגיע למקום חריץ ע"כ שהוא טריפות מצ"ע מדבעי' שיגיע למקום חריץ ואפי' אם הלקותא היא רק במקום חריץ גופי' טריפה כמבואר בב"י וע"כ כיון ששם עיקר חיותי' כמו בהוריקה כבד כזית במקום מרה וכזית במקום חיותה דהטריפות מצ"ע וע' היטב במנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק ט"ז ורק בטריפות מוגלא ע"כ הוא משום הבנ"מ מדל"ב בי' שיגיע למקום חריץ ולפי"ז מיושב שפיר קושי' המפורשים הנ"ל דלהכי לא פריך ממליא מוגלא משום דהא כ' התוס' בסוגיין דלכך לא מנה חסרון גלגולת משום דאין הטריפות מצ"ע רק שסוף הקרום לינקב וא"כ ליכא פירכא ממליא מוגלא דהא ג"כ ע"כ אין הטריפות מצ"ע מדל"ב שיגיע למקום חריץ וז"ש