הרי בשמים רמח

דמשנה זו דמשמע דיש ברירה ועכצ"ל כמש"כ התוס' בחגיגה כ"ה ע"ב דיש חילוק לר"י דכשמברר דבריו בפירוש ס"ל י"ב וכן ראיתי בס' ט"א בחי חגיגה שתי' כן וממילא אזדא גם הקושי' הא' דגם לרבי י"ל חילוק זה דכשמברר דבריו ומתנה אית לי' ברירה. וא"כ לפי"ז ע"כ מיירי בשאמר שאני עתיד להפריש שמברר דבריו דאי הוי מיירי באמר סתם רביעית בתוכו יהי' קודש ל"ה מברר דבריו ותקשי קושיות הנ"ל אך עדיין קשה דהרי באמת אינו מובן קושי' התוס' שהקשו איך יאכל הכהן התרומה כיון דקודש מעורב בה הלא קיי"ל במנחות ר"פ המנחות והנסכים דעד שלא קדשו בכלי עדיין לא קדישי קדוה"ג אלא ק"ד ויש להם פדיון א"כ יוכל הכהן לאכול ע"י פדיי' וע"כ דקושי' התוס' הוא לר' אושעיא שם מנחות ק"א ע"א בלישנא קמא דס"ל טמאין נפדין טהורין אין נפדין וא"כ הא ר' אושעיא ס"ל בביצה ל"ח ע"א דאפי' במברר דבריו לעולם בדאוריי' אין ברירה ע"ש אמנם הדבר נכון לפמ"ש הפנ"י בביצה שם ובפ' כל הגט בשי' ר"א דקא' בדאוריי' א"ב ובדרבנן י"ב משום דספוקי מספקא לי' אי א"ב או י"ב ולכך בדאוריי' סד"א לחומרא וא"ב ובדרבנן סד"ר לקולא ואמרינן י"ב ולפי"ז יתיישב שפיר דהנה אם החבית הלז מחזיק מד"מ עשר רביעיות ואמר מקודם רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש ואח"כ הפריש ט' רביעיות לתרומה בכה"ג בודאי ל"מ דהא הרביעית הוא לנסכים וקיי"ל דאין מביאין נסכים מן הטבל וע"כ בשהפריש מקודם ט' רביעיות לתרומה ואח"כ א' רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש לנסכים א"כ בכה"ג מותר לשתות התרומה מכח ממ"נ דאי יש ברירה הרי הוברר שאלו הט' רביעיות הם תרומה ואי א"ב א"כ הוי הרביעית הלזה מדומע והא אמרי' בזבחים פ"ח ע"א דאין מביאין נסכים מן המדומע ופירש"י תרומה בחולין ואעפ"י שמותר לכהנים דבעי' מותר לכל ישראל שנא' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ע"ש וא"כ הוא פסול לנסכים ולא חל שם קודש עלה כיון דכונתו הי'. רק אם יהי' כשר לנסכים וא"כ ממילא מותר לכהן לשתות התרומה כיון דליכא איסור קודש (ואף דהתוס' בזבחים שם מביאים בשם ר"ח דחולק על רש"י ז"ל הא הוא פי' משנה דחגיגה הנ"ל שלא הקדיש הרביעית רק יחדו לכך והתוס' דהכא דסברי דמיירי שהקדיש הרביעית י"ל דס"ל כשי' רש"י דהתם] אמנם עדיין קשה דהא כ' התוס' בסוגיין דגם לר' יוחנן אין ברירה אפי' במברר דבריו בפירוש מדס"ל בגיטין כ"ה אפי' אחרון אינו פוסל משום דא"ב אע"פ שמברר דבריו שאומר לאיזו שארצה אגרש אף דלר' יוחנן לא מטעם ס' אית לי' א"ב כמבואר במפרשים אמנם י"ל דלר"י איכא לשנויי דמיירי בשאמר לכשאפריש רביעית מהט' רביעיות יהי' הט' רביעיות תרומה והרביעית קודש ויהי' חלין כא' בשעת ההפרשה וא"כ בכה"ג א"צ לברירה דמתנה על שניהם כא' לכשיפרשו אמנם עדיין קשה דהא קיי"ל דבעי' שירי' ניכרין וא"כ אי נימא דבשעה שחלה התרומה חל נמי שם קודש על הרביעית ברגע א' א"כ ל"ה תרומה דכיון דהרביעית היא קודש אין שירי' ניכרין ע' פסחים ל"ג. אמנם י"ל דמיירי שמפריש ט' רביעיות הללו תרומה גם על חבית אחרת של חולין בכה"ג דמותר לתרום שלא מן המוקף כגון לצורך מצוה כמ"ש התוס' בכ"ד וא"כ הוי שירי' וניכרין כיון דהחבית האחרת שמיפטר ע"י תרומה זו הוי היתר והוי שירי' ניכרין אולם עדיין קשה דהא בעירובין ל"ז ע"ב הובאה שם המשנה דתרומות באמר תרומת הכרי הזה בתוכו דפליגי חכמים על ר"ש וס"ל דל"ה תרומה אע"ג דניכר מקצת שיריים דהיינו סביביו אפ"ה כיון דאינו ניכר כל השירים ל"מ לרבנן וא"כ ה"נ הא לא ניכר כל השירים ואין התרומה חלה. אך י"ל עפי"ד הש"ס יומא נ"ז ע"ב אר"פ אפי' למ"ד כוס א' עושה חבירו שיריים ה"מ היכי דאי בעי למיתב מצי יהיב אבל היכי דא"ב למיתב לא מצי יהיב לא ע"ש וא"כ הה"נ י"ל כיון דאיכא החבית של חולין שיחול עליו שם שירים מיקרי שירי' ניכרין ואף דבעי' שיהי' ניכר כל שירים לרבנן מ"מ י"ל כיון דאי בעי להפריש תרומה מהרביעית קודש א"י משום דאסור להביא תרומה לבית הפסול כיון דהכהן יהי' אסור לאוכלו ואף אי הי' אמרינן דחל שם קודש אטבל מ"מ אסור לעשותו תרומה משום דהכהן יאסר לאוכלו כדא' בב"ק קט"ו ע"ב ע"ש וא"כ כיון דא"ב להפריש ממנו תרומה א"י ל"ה עלה שם שירים והוי שפיר כל שירי' ניכרין אמנם עדיין קשה לפי"ד התוס' בכורות י"ב ע"ב ד"ה כיון דהיכי דלא מצי להפריש מגופה א"י להפריש גם ממק"א דהוי כמו מחיוב על פטור א"כ כיון דמגוף הרביעית א"א להפריש תרומה כנ"ל א"כ לא מיפטר ג"כ ע"י הפרשת הט' רביעיות דהוי מן חיוב על פטור והוי עדיין טבל ופסול לנסכים אולם כ"ז הוא ע"ד החידוד בעלמ' ובאמת הדבר נכון בפשיטות דאפשר לאוקמי כגון שאמר שעל הט' רביעיות יחול מקודם שם תרומה לאחר ההפרשה ואח"כ יחול שם קודש על הרביעית ולא אצטריך לברירה והתוס' שכ' ע"י ברירה היינו למ"ד בדאוריי' י"ב יש לאוקמי במילתא דפסיקא אבל מ"מ לר"י לא תקשי דאפשר לאוקמי כנ"ל: עוד י"ל בביאור סיום דברי רש"י הנ"ל שנזהר בדבריו שפי' דכותים גרועים מע"ה ואף ת"ג אין מפרישין עפי"מ דלכאורה קשה מ"פ הש"ס הכא דר"מ אדר"מ דאמאי בעשה בהמה דופן לסוכה פוסל משום דחייש למיתה ובהלוקח יין מבין הכותים ל"ח לבקיעת הנוד נימא דלהכי חייש הכא לגבי מ"ע דסוכה שהיא מדאורי' משא"כ בהלוקח יין ל"ח לבקיעת הנוד משום דחיוב תרומה בלקוח אינו אלא מדרבנן דקיי"ל תבואת זרעך ולא לקוח אמנם הדבר נכון עפימ"ש המשנה למלך בפ"א מה' תרומות הי"א בשם מהרי"ט דלא פטור מה"ת לקוח אלא ממעשר ובשם התוס' בכורות י"א כ' דאף מתרומת מעשר פטור לקוח אבל בתרומה גדולה חייב מדאוריי' ע"ש ולפי"ז שפיר פירש"י ז"ל דכותים גרועים מע"ה דאפי' תרומה גדולה נמי לא מפרשי וא"כ איכא חששא דאורי' דבת"ג לא מיפטר לקוח ותלמודא דידן לא ס"ל כהירושלמי בפ"ב דמעשרות דשבת אינו קובע אלא מדרבנן אלא דנקבע מדאוריי' ע' ביצה ל"ה ע"א ובס' מחנה לוי בחי' שם והרמב"ם בפ"ב ממעשרות ה"ב כ' דמלקות ליכא אבל איסורא דאורי' איכא] וא"כ פריך שפיר דר"מ אדר"מ: והנה התוס' בסוגיין בד"ה שני לוגין שאני עתיד להפריש כ' וז"ל בע"ש ביה"ש איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין הכותים בע"ש ושכח להפריש ולא ששכח עד שקדש היום דא"כ אפי' לקרות לו שם אסור כדמוכח בכ"ד דאין תקנה לטבל בשבת אלא באיסור כו' אלא ששכח עד ביה"ש איירי דאסור להפריש כדתנן בפ' ב"מ ס' חשיכה אין מעשרין את הודאי כו' (ודברי התוס' צ"ע דנראה מדבריהם דקדש היום ל"ה ביה"ש אלא ודאי חשיכה ובכמה מקומות מבואר היפוך זה ע' בספ"ק דביצה הי' יושב בביהמ"ד ותפילין בראשו וקדש עליו היום כו' וע' בברכות ב' ע"ב מאימתי מתחילין לקרות את שמע בערבין משעה שקדש היום בע"ש ופרש"י היינו ביה"ש ס' יום ס' לילה וגם התוס' ביומא הנ"ל ובכ"ד כ' דקדש עליו היום הוי ס' חשיכה] ולקרות שם כה"ג דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי האי לא גזור ביה"ש אפי' בודאי כו' והקשו המפורשים לפי"מ דסוברין התוס' דהפרשה גמורה אסור אפי' בכה"ג בשבת ורק קריאת שם ביה"ש מותר אפי' בודאי א"כ איך שותה היין ומשייר כדי שיעור התרומה והמעשר דמסתימת דברי הש"ס משמע דלא משייר רק כדי שיעור ההפרשה והרי כ' הרא"ש בפ"ק דביצה דמה שאוכל ומשייר הוי בכלל א"מ תרומ"ע. והנלפענ"ד לבאר זה עפי"מ שאמרתי לבאר ד' רש"י ז"ל בחולין י"ד ע"א שכ' בהא דהלוקח יין מבית הכותים ר"י ור"י ור"ש אוסרין וז"ל אלמא לית לי' לר"י ברירה וחייש שמא תרומה שתה ותמהו המפורשים דמשמע דעכ"פ תרומה הוא לכ"ע ובאמת קא' בגמ' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע אלמא דלהתנאים דאוסרים הוא טבל והנלפענ"ד עפי"מ דאי' במנחות ע"ח ע"ב בתודה ששחטה על שמנים חלות קא"ר זירא דאמר ליקדשי ארבעים מתוך שמנים קדשו וכ' התוס' שם ד"ה ליקדשי אפי' לר"י דל"ל ברירה מכל מקום הכא קדשי כל היכא דאיתנהו ע"ש הרי דהקדושה נתפסת כל היכי דאיתה אע"פ שאינו מבורר וא"כ ה"נ אפי' למ"ד א"ב עכ"פ שם תרומה חלה אע"פ שאינו מבורר וי"ל דזהו כונת התוס' בעירובין ל"ז ע"ב ד"ה אלא מעתה בשם מהר"י ע"ש ויש להסביר זה עפי"ד א"ז בנתה"מ סי' ס"א והפוסקים הביאו כן בשם תשו' הרשב"א ח"ג סי' פ"ב דהיכי דעצם הדבר יוכל לחול גם מכאן ולהבא כשאומר מעכשיו חל ג"כ למפרע וא"צ לברירה ולא תליא בברירה רק היכי דאנו מוכרחין לומר שיחול למפרע כגון בהריני בועליך ע"מ שירצה אבא דא"א לתפיסת הקידושין בשעה שרוצה האב דאז כבר כלה ביאתו וכדומה בזה שייך פלוגתא דברירה ע"ש וא"כ לענין חלות התרומה הא אפשר שתחול גם מכאן ולהבא אי ל"ב שירי' ניכרין ולכך ממילא חל ג"כ למפרע וטעם האוסרין דעכ"פ לזרים אסור דלענין זה אין ברירה שמא תרומה שתה ולכך פירש"י שפיר שמא תרומה שתה והא דקא' שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבל למפרע ג"כ א"ש דאי לא בא כלל לידי הפרשה ממילא הוא טבל למפרע ומה מאד תתיישב בזה המשנה דדמאי הובאה בתמורה ד' ע"א הי' לפניו שני כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונ' מעושרת וע' פירש"י שם מעשר שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה מזו שנוטל אני זו לזו כו' ראשונה מעושרת אע"ג דלא הפריש לאלתר וכדא' גבי חבית יין שאני עתיד להפריש כו' וכ"ש הכא דמיחל ואוכל מיד וקשה הא קיי"ל בדאוריי' אין ברירה ותקשי מסתם משנה הלזו ולהאמור נכון דכיון דבאמת התרומה קדשה כל היכי דאיתא ורק אם הוא בחבית א' חיישינן שמא תרומה שתה משא"כ בשני כלכלות הא ל"ח לזה ומהני לכ"ע: והנה אמרתי לפרש דברי הש"ס ביצה ט' ע"א דקא' אבוה דשמואל גלגל עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט לימא פליגא שמואל אדאבוה דא' שמואל חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש א"ר מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים והתוס' שם נדחקו דכיון דשם חלה עלה מיחזי כמתקן. ולפענד"נ לולא דברי התוס' ז"ל עפי"מ דהרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' שבת מביא ב' טעמים בהא דא"מ תרומ"ע בשבת הא' משום מתקן והב' משום מקדיש והנה מצינו כמה פעמים דהיכי דא"צ להתיקון ל"ה מתקן ע' שבת קל"ט ע"ב תרגמה זעירי בין הגיתות שנו ופירש"י שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהן הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתתי ע"ש והכי מפורש בגמ' גופה שבת ק"ט ע"א וע' סוכה ל"ג ע"ב ל"צ דאית לי' הושענא אחריתי ובפרש"י שם וע' ביצה י"ח וכ"כ התוס' בחגיגה ח' ע"א ד"ה משום סקרתא לענין מעשר בהמה דכיון דאפשר למיכל קודם שיעשר ל"ה מתקן ולפי"ז ה"ק נהי דאיסור מתקן ליכא בחלת ח"ל כיון דאפשר בלא מעשה ההפרשה שיהי' אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ הרי אם קרא עלי' שם אסורה לזרים א"כ הא מקדישה ואיכא איסור מקדיש. והנה הה"מ בפ"ד מה' יו"ט ה' ח"י כ' לענין הא דכלי