הרי בשמים רמט

שנטמא בו"ה מטבילין אותו ביו"ט דבטומאה דרבנן ל"ח מתקן והקשה ע"ד הרשב"א דאוסר להטביל ביו"ט כלי תשמיש הנקחין מן העכו"ם הצריכין טבילה דהא זה ל"ה ג"כ רק מדרבנן ול"ח מתקן ותי' דבשלמא בנטמא בו"ה הא אפי' קודם טבילה הי' הכלי ראוי להשתמש בו בטומאה לטמא ולמי שאינו אוכל חוליו בטהרה ומש"ה ל"ח הטבילה תיקון אבל כלים הנקחים מעכו"ם דקודם טבילה לא חזו כלל ודאי טבילתן מיחזי כמתקן כלי ואסור להטביל ביו"ט ע"ש ולפי"ז י"ל דהתוס' כאן יסברו דלקוח פטור מדאודיי' גם מתרומה גדולה כדס"ל באמת להטור והב"י ביו"ד סי' של"א (והא דפריך דר"מ אדר"מ י"ל דלא ס"ל להש"ס לחלק בזה בין דרבנן לדאוריי' כיון דעיקרו דאוריי' ע' תוס' בכורות י"א) וא"כ א"ש דשותה ומשייר אע"ג דהוי כהפרשה משום דלא איכפת לן טעמא דמיחזי כמתקן כיון דל"ה דרבנן וגם מעיקרא הי' ראוי לכהנים כיון דלכ"ע עכ"פ שם תרומה חלה ורק לגבי זרים אנו צריכין לבא לברירה אבל לא לענין חלות התרומה כנ"ל וא"כ הי' ראוי לכהן לשתותו ובכה"ג ל"ה. מתקן בדרבנן כנ"ל ואיסור מקדיש ג"כ ליכא כיון דכבר קרא שם מע"ש עם חשיכה וא"ש דברי התוס' ז"ל: והנה בדברי התוס' מנחות שהבאתי למעלה שכ' דהיכי דהיתה התבואה של ישראל ומירחו עכו"ם ואח"כ קנאו ישראל לא מיפטר אלא מארעי הקשו התוס' שם מ"ש ממירוח הקדש דפטר לגמרי ותנן נמי בפ"ק דמס' פאה המקדיש והפודה חייב במעשר עד שימרח הגזבר ותי' דהתם משום פסידא דהקדש אוקמו' רבנן אדאורי' ע"ש ועפ"י דבריהם נראה לבאר דברי הש"ס ב"ב פ"א ע"ב גבי הא דקאר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי' ורבנן בב' אילנות ספוקי מספקא להו ופריך וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה ומשני דמקדיש להו והא בעי מיכלינהו דפריק להו ודילמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר דמפריש להו בשלמא ת"ג יהיב לה לכהן כו' אלא מע"ר דלוי הוא למאן יהיב לי' דיהיב לי' לכהן כראב"ע והקשו התוס' שם דאכתי קשה לר"מ דא' באילן א' מביא ואינו קורא דלדידי' לא אפשר למימר כראב"ע דאיהו בהדיא פליג עלי' ביבמות פ"ו ונראה דהנה לכאורה יש להקשות ממשנה ערוכה במס' פאה פ"ד משנה ח' כי"ב המקדיש פירותיו כו' הקדישן עד שלא נגמרו וגמרו הגזבר ואח"כ פדאן פטורין שבשעת חובתן הי' פטורין ע"כ ולפי"ז הא בכורים חיילי במחובר לקרקע כדתנן בפ"ג דבכורים כיצד מפרישין בכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים וא"כ י"ל דאז מקדיש להו על הספק שאם אינן בכורים יהי' הקדש לצורך קרבנות וא"כ כשפריק להו אחר שהניחם לפני המזבח והניף אותם שוב א"ח בתרומ"ע כיון שנתמרחו ביד הגזבר ופטרן מירוח הקדש כנ"ל אמנם לדברי התוס' הנ"ל ניחא דבאמת הי' לנו לומר דבכה"ג היכי שהי' מקודם של הדיוט לא יפטר מקבע כמו במירוח הגוי ורק משום פסידא דהקדש אוקמו' רבנן אדאורייתא כד' התוס' הנ"ל והיינו דאם נימא דיתחייב הלוקח להפריש תרומ"ע לא יתן הפודה כ"כ דמים כיון שיודע שיהי' מחויב להפריש מזה תרומ"ע ויהי' עי"ז פסידא להקדש וא"כ התינח בהקדש דעלמא משא"כ הכא בבכורים הא ע"כ מוכרחים הבעלים לפדותן כדי לקיים מצות בכורים וא"כ לא יהי' פסידא להקדש דע"כ יפרוק אותן וא"כ שפיר אינו פוטר מירוח ההקדש רק מארעי ומעתה כ"ז ניחא לרבנן דר"מ במנחות שם דסברי מירוח גוי פוטר רק מדרבנן חייב אם היתה של ישראל ומירחה הגוי וקשה קושי' התוס' מ"ש ממירוח הקדש ועכצ"ל כנ"ל אכן לר"מ דס"ל במנחות שם במירוח גוי אינו פוטר ורק מירוח הקדש פוטר וי"ל שפיר לדידי' דמירוח הקדש פוטר לגמרי אף אם היתה מקודם של הדיוט והקדישה ומרחה הגזבר בלא טעם פסידא דהקדש וא"כ ממילא ל"ק קושי' התוס' הנ"ל לר"מ מא"ל דהא לר"מ ל"ק כלל קושי' הגמ' והא קמפקע להו מתרומ"ע דלר"מ באמת פטורין מתרומ"ע כנ"ל והא דקא' לקמן מכדי פסוקי בעלמא נינהו ליקרי ומשני דילמא אתי לאפקעינהו מתרומ"ע לא יתכן רק אליבא דרבנן ולר"מ ע"כ אנו צריכין לשינויא דרב אשי שם משום דמיחזי כשיקרא. אמנם הא קשיא לכאורה בש"ס ב"ב הנ"ל ממשנה דמע"ש הובאה בש"ס זבחים ע"ו ע"א אין לוקחין תרומה בכסף מעשר מפני שממעט באכילתה והביאו התוס' שם ד"ה אין בשם הקונטרס דממעט באכילתה דמעיקרא שריא לאונן והשתא אסירא דמעשר אסור לאונן וגם בעי חומה ותרומה ל"ב חומה וא"כ איך יפריש כאן תרומה הא בכורים ג"כ אסורים לאונן ובעו חומה וכיון דמיעוט אכילה הוי כמו שמביאה לבית הפסול ומבואר בב"ק קט"ו ע"ב דאסור להפריש תרומה בענין שמפסידה אמנם באמת ל"ק דהא ע"כ צריך לתקנינהו וא"א בע"א לכך מותר להפריש וכמבואר בגמ' זבחים שם דהיכא דל"ל תקנתא אחריתא מותר ע"ש ועוד דבאמת התם עיקר מיעוט אכילה הוא משום מעשר דמעיקרא הי' מותר לזרים והשתא אסורה לזרים כמ"ש התוס' שם וכמבואר מתוך המשנה דלשם: והנה בש"ס עירובין בסוגי' הנ"ל רבא אמר שא"ה דבעינן ששירי' ניכרין א"ל אביי אלא מעתה הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו גשמים היום יהא זה תרומה ע"ז ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום וכ"ת ה"נ והתנן תרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו ותרומ"מ זה בתוכו ר"ש אומר קרא השם והקשה רש"י ז"ל דה"ל למיפרך בהדיא מהא דתנן תרומה הכרי כו' ול"ל לומר אלא מעתה כו'. ונלפענ"ד לתרץ דמהמשנה לא הו"מ למיפרך מפי"מ דקיי"ל בכ"ד כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכמה פוסקים ס"ל דאפי' היכי שהדבר בעצם ראוי רק איסור שבת היא דרביע עלי' מיקרי ג"כ א"ר לבילה ע' בטו"ז א"ח סי' ל"ב ס"ק י"ט וע' בתשו' שא"ר סי' ו' וע' ב"ב קמ"ב ע"ב בפומבדיתא מתנו הכי אמר מר ברי' דרב יוסף משמי' דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מ"ט יכיר אמר רחמנא ופרשב"ם וז"ל וכיון דנולד בחייו אפי' לא ראהו אביו ולא הכירו מימיו הואיל וראוי להיכרא אין היכרא מעכבת בו כדר' זירא דכל הראוי לבילה כו' ולפי"ז י"ל דרבא דאמר דהטעם דמ"ד דאוסרין בהלוקח יין מבין הכותים לומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' משום דאין שירי' ניכרין היינו כיון דמבואר בתוספתא הנ"ל דמיירי בקידש עליו היום וא"י להפריש משום איסור שבת א"כ כיון דאינו ראוי להכיר השירים ההכרה מעכבת בו משא"כ בהמשנה דתרומת הכרי הזה ומעשרותיו בתוכו אף שאין השירים ניכרין עתה כיון שאפשר להפריש וראוי להכרה אין ההכרה מעכבת בו וא"כ לא הו"מ להקשות מהמשנה ולכך התחיל אביי לומר אלא מעתה הי' לפניו ב' רמונים של טבל כו' ה"נ דאין בדבריו כלום כלומר שמסתפק בדבר אם ס"ל דגם היכי דראוי להכרה ל"ה תרומה אם אין עתה שירי' נכרין כיון דגם במשנה דהלוקח יין הוא ראוי להכרה ורק מצד איסור שבת דרביע עלי' י"ל דהוי ראוי וכמו שהוא באמת דעת הב"ח הובא בט"ז הנ"ל וע"כ קא' ה"נ דגם בראוי להכרה ל"מ תקשי לי' מתניתין דתרומת הכרי הכרי כו': והנה בתוס' שם ד"ה אלא מעתה כו' כתבו וז"ל וא"ת ולפרוך הכי נמי אי הוי טעמא משום דאין ברירה כו' ומהר"י מפרש דאי טעמא דר"ש משום דא"ב א"ש דודאי היתה א' מהן תרומה ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דא"ב דחד מינייהו ודאי תרומה אבל אטעמא דראשית פריך שפיר ה"נ דל"ה כלל תרומה ויהי' כהן אסור לאוכלו וכן בההיא דתרומת הכרי בתוכו קרא שם וכהן מצי אכיל לכל מה שבתוך הכרי אע"ג דא"ב ע"כ וקשה לפימ"ש הה"מ הובא במ"א ה' שבת סי' שכ"ג דהטעם דכלי שנטמא בו"ה מותר לטבול בשויו"ט וכלים הנקחין מעכו"ם אסור להטבילן ביו"ט דבשלמא ו"ה כיון שהוא רק דרבנן וגם מעיקרא הי' חזי להשתמש בו חולין למי שאינו אוכל חולין בטהרה לכך ל"ה מתקן משא"כ כלים הנקחין מעכו"ם אע"ג דגם הם רק מדרבנן מ"ע כיון דל"ה חזי מעיקרא לשום אדם אסור להטבילן בשויו"ט דהוי מתקן ולפי"ז הרי כ' הר"ן בפ' כל הגט דטעמא דבדאורי' א"ב משום דסד"א לחומרא והנה הרמב"ם סוף ה' כלאים ובפ"ט מה' ט"מ כ' דסד"א רק מדרבנן לחומרא וידוע מ"ש המהרי"ט בתשו' דתלי בפלוגתא אם בעי' באשם תלוי חתיכה מב' חתיכות או לא דלמ"ד דבעי' חתיכה מב"ח דוקא באיקבע איסורא מדאוריי' לחומרא ע' בכרו"פ בקונטרס בית הספק ולפי"ז הא מבואר בכריתות כ"ב ע"ב וכ"ג ע"א דר"ש בעי חתיכה מב' חתיכות ע"ש א"כ ע"כ ס"ל סד"א מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא וא"כ אמאי אוסר ר"ש בהלוקח יין מבין הכותים הא שפיר יוכל להפריש בשבת אם אמר מקודם ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' דהרי לפי"ד הר"י הנ"ל שם תרומה חל אף אי אין ברירה ורק שהזר אסור לשתותו כ"ז שלא הופרש מטעם א"ב וא"כ הא טעמא דא"ב הוא משום דסד"א לחומרא ולדידי' רק מדרבנן לחומרא וא"כ רק מדרבנן אסור הזר לשתותו וא"כ הא איסור דהגבהת תרומ"ע בשבת הוא משום מקדיש או משום מתקן וא"כ שפיר יוכל להפריש בשבת דמשום איסור מקדיש ליכא כיון דכבר חל עליו שם תרומה ואיסור מתקן נמי ליכא כיון דדמיא. לכלי שנטמא בו"ה דכיון שהוא מדרבנן ליכא איסור מתקן וה"נ הא חזי מקודם לכהנים לשתי' והיכי שאינו אסור מקודם לכ"ע ליכא איסור מתקן בדרבנן ולא עוד אלא אפי' לכהן יהי' מותר ליתנן לפי"מ דקא"ר יוסי בביצה י"ב ע"ב לא נחלקו ב"ש וב"ה על המתנות שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומה שבש"א אין מוליכין ובה"א מוליכין והכי ס"ל לר"ש התם ע' בצל"ח שם וא"כ גם לכהן מותר ליתן התרומה וצע"כ ואין פנאי כעת להאריך יותר: סימן קיב לק"ק סטאווישטש מחוז קיעוו ארץ רוסיא. בעזה"י יום ה' כ"א טבת תרמ"א לפ"ק סטריא שלום וברכה וכט"ס לה"ה החריף המופלג ושנון. כש"מ מאיר מעהרזאהן נ"י: אדמהו אכנהו ולא ידעתיו והנה הגיעני מכתבו ונעתרתי לבקשתו להשיב לו ע"ד חדו"ת מה שהקשה ע"ד הפרישה והב"ח בטיו"ד סי' רל"ד שתי' לקושי' הב"י במ"ש הטור שם אם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו כו' והקשה הב"י דאיפכא הול"ל קונם תשמיש כל העולם עלי דהא לשון קונם תשמישי כו' ל"מ כיון שמשועבדת לו ותי' הב"ח והפרישה דבלשון זה ג"כ חל בכולל דמיגו דחל על כל העולם חל נמי על הבעל והקשה מעלתו דהא התוס' בנדרים צ' ע"ש במשנה דנטולה אני מן היסורים הקשו האיך חל הנדר על כל העולם הא אין איסור נדר חל על