הרי בשמים רמז

הנ"ל וכ"כ בתוס' שם להדי' ע"ש אם לא שנימא דכונתם בבכורות דלכך קא' הטעם משום סקרתא דהוא עדיף שהצביעה היא מלאכה דאוריי' משא"כ מקדיש אינו אלא דרבנן ועדיף לן לומר טעם מפני שהוא איסו' דאוריית' ונצטריך למחוק ולהוסיף איזו תיבות בתוס' שם. אולם עכ"פ קשי' לי דהרי כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' שבת הי"ג דשיעור מלאכת צביעה היא כדי לצבוע חוט שארכו ד' טפחים וע' בס' מים חיים מהפר"ח על הרמב"ם ה' שבת פ"ח שמתרץ ד' הרמב"ם שכ' החיוב בשוחט בשבת משום נטילת נשמה ולא כ' משום צובע כיון דלהטעם דצובע צריך שיצא דם כדי לצבוע ממנו חוט ממנו ד"ט ולהטעם דנ"נ במשהו חייב ע"ש [ולפי"ז הא כ' א"ז הח"צ בתשו' סי' פ"ו דהא דח"ש אסור מה"ת הוא רק באיסורי אכילה דאיכא קרא דכל חלב אבל בשאר איסורים אין ח"ש אסור רק מדרבנן דטעמ' דחזי לאצטרופי לחוד ל"מ ע"ש וע' בפנ"י בחי' ביצה ז' ובפמ"ג א"ה בפת"כ וכן בדגמ"ר סי' תמ"ב כ' ג"כ דבדבר שאינו אי' אכילה אין ח"ש אסור מה"ת וע' במנחות י"ב ע"ב במשנה לאכול כחצי זית ולהקטיר כח"ז כשר ולכאורה הא מאי דבפיגול בעינן כזית הוא משום דאיתקש אכילת מזבח לאכילת אדם והא קיי"ל ח"ש אסור מה"ת א"ו כיון דהאיסור אינו איסו' אכילה ל"א בי' ח"ש אסור מה"ת וע' בהגהת מ"ל פח"י מה' שבת ה"א. וא"כ גם כדקא' הטעם משום סקרתא אין בו איסור תורה דהא אפשר לצבוע העשירי בפחות מהשיעור כדי לצבוע חוט שארכו ד"ט ובאיסורים שאינם איסו' אכילה הא אין אסור ח"ש רק מדרבנן ואפשר דס"ל להתוס' כרש"י שבת ע"ד ע"א וההג"א ס"פ כלל גדול דגם במלאכות שבת ח"ש אסור מה"ת. אמנם בלא"ה י"ל דחשש סקרתא לאו משום צובע הוא אלא משום רושם דהיינו כותב וכן כ' בס' מרכבת המשנה על הרמב"ם ז"ל ובהכי אזדא מה שראיתי מקשין אמאי חיישינן משום סקרתא לפי"מ דס"ל לרב בשבת ע"ה דסוחט בשבת חייב משום צובע א"כ ליכא איסור כלל בצביעה ביו"ט מטעם מתוך שהותרה לצורך א"נ דהיינו שחיטה הותרה נמי שלא לצורך והמצוה דמ"ב הוי צורך קצת ולפי"ד דלאו משום צובע הוא רק משום רושם דהוא תולדה דכותב לק"מ. דברי ידידו דור"ש באהבה: סי' קיא סוכה כ"ג ע"ב הא דר' יהודא דחייש למיתה דתנ' הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מע"ר תשעה מע"ש ומיחל ושותה מיד דברי ר"מ ר' יהוד' ור' יוסי ור"ש אוסרין כו' פירש"י ד"ה אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' וכגון שהגיע לילי שבת ואין עמו כלים טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר והאי דנקט כותים אשמעינן דגרועים הן מע"ה והלוקח מהן צריך לעשר ודאי ולא דמאי ואף על התרומה נחשדו עכ"ל הנה מ"ש רש"י בתרתי לילי שבת ואין עמו כלים להפריש הוא תמוה וע' במהרש"א שהגיה או אין עמו כלים. גם סיום דברי רש"י שמסיים דכותים גרועים מע"ה דהלוקח מהן צריך לעשר ודאי ואף על התרומה נחשדו הוא משולל הבנה דמאי בעי רש"י בזה וגם מאי קישור וחיבור יש לזה עם דבריו הקודמים. ונלפענד"ל דהנה הפנ"י בחי' לגיטין כ"ה ע"א הקשה דהא ר' יוסי ור"ש ס"ל במנחות דכותים גירי אריות הן והו"ל כשל נכרים א"כ אמאי מחייבי כלל להפריש בלוקח יין מבין הכותים דהא משמע בבכורות י"א להדי' דהא דמחייבי מדרבנן בלוקח מנכרי היינו בלוקח קודם מירוח אבל לאחר שנתמרחו ביד נכרי פטור לגמרי וא"כ בלוקח יין דהוי כלאחר מירוח דמשירד לבור הוי גמר מלאכתו א"כ פטור מלהפריש כלל ותי' דמצינן למימר דמיירי שלקח הכותי מישראל הענבים במחובר לקרקע שעדיין לא הגיע לכלל חיוב ואח"כ קנאו הישראל ממנו ע"ש. והנה התוס' במנחות ס"ז ע"ב ד"ה כדי שתהא בהמתו אוכלת כו' כתבו שם דבכה"ג שהי' התבואה מקודם של ישראל ונתמרח ביד הנכרי וקנאו הישראל מיפטר מארעי ובקבע חייב ע"ש. ולפי"ז הרי קיי"ל בביצה ל"ד ע"ב דשבת קובעת למעשר דכתיב וקראת לשבת עונג וכיון דאקרי אכילה דידי' עונג קבעה שאין בה עוד שם ארעי אלא שם קבע [וע' ברי"ף פ' ע"פ שכ' וז"ל ואפי' ס' חשיכה ס' אין חשיכה אין מעשרין את הודאי ומאותה העת קבעתו שבת למעשר וכן העלה הר"ן שם דמספק חשיכה מתחיל הקביעות למעשר וסיים וכן בדין שהרי מה שהשבת קובעת למעשר משום דכתיב בה עונג ובודאי שעונג שבת קודם חשיכה היא כדתני' פ"ק דברכות משעה שבנ"א נכנסין לאכול פיתן בע"ש והיינו קודם צה"כ כדמוכח התם ע"ש]. והנה במגיה מ"ל פ"ה מה' מעשר הלכה כ"ב כ' דהיכי דבע"ש הי' מותר לאכול ארעי ורק ע"י שבת נקבע הוי טבילי האידנא ומותר להפריש בשבת. ולפי"ז יתכן שפיר הגירסא בדברי רש"י ואין לו כלים להפריש דהרי נהי דכ' הפנ"י הנ"ל דמיירי שהי' הענבים מקודם של ישראל עכ"ז הא עכ"פ מארעי מיפטר ויוכל לשתות מן היין הזה ארעי ורק כיון שהוא ליל שבת נקבע מטעם שהשבת קובעת למעשר וא"כ הוי טבילי האידנא ושפיר הי' מותר להפריש בשבת כד' המגיה מ"ל הנ"ל ול"ל לומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' וע"כ פירש"י דמיירי שאין לו כלים להפריש. אמנם אי נימא דכותים דינם כע"ה הא הע"ה מפרישין תרומה גדולה כדא' בסוטה מ"ה ע"א שיוחנן כ"ג גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא ת"ג בלבד וע' תוס' שבת י"ג ע"א ד"ה רבא אמר וא"כ אי הוי אמרינן גם בכותים דודאי תרמו ת"ג א"כ תו ל"ה צריך לפרש דמיירי שאין לו כלים להפריש דהא בלא"ה אסור להפריש משום שבת ואי דכיון דע"י שבת נקבע הוי טבילי האידנא ז"א דהא קיי"ל בביצה שם ל"ח ע"א דכי היכי דשבת קובעת למעשר ה"נ תרומה קובעת למעשר וא"כ אי נימא דהכותי תרם ת"ג הא כבר נקבע קודם שבת משום תרומת הכותי דתרומתו שפיר מועלת כדתנן הכותי והנכרי שתרם תרומתו תרומה ומבואר בתוס' ישנים יומא נ"ו ע"א ד"ה עשרה מע"ר דאפי' לר"ש דס"ל תרומת נכרי אינה מדמעת מ"מ בתרומת כותי מודה דמדמעת משום דגר הוא בידו לתקן עצמו מיד ובני ברית קרינן בי' ע"ש וא"כ אי הו"א דהכותי תרם ת"ג הא נקבע מקודם ע"י התרומה והוי טבילי מאתמול ואסור להפריש בשבת ול"ה צריך לומר דמיירי שאין לו כלים להפריש ולכך פירש"י דהכותים גרועים מע"ה ואף על התרומה נחשדו כדי לחזק פירושו דע"כ מיירי ג"כ שאין לו כלים להפריש. ובהא ניחא לי ליישב מה שהשיגו התוס' בסוגיין וביתר ביאור ביומא נ"ו ע"א ד"ה הלוקח יין כו' על פירש"י ז"ל שפי' ומיחל ושותה מיד היינו שמחלל מע"ש על המעות והקשו דהאיך הי' שותה בחילול בלא הפרשה דהא מדקא' שאני עתיד להפריש אלמא כולהי צריך סופו להפריש וליכא למימר דשאני עתיד להפריש לא קאי אלא אתרומה דאי הוי חיילא בלא הפרשה א"כ היתה מדמעת ואוסרת הכל א"כ מע"ר נמי כתיב בי' תרומת מעשר ול"ל דאתרומה ומע"ר קאי ולא אמע"ש דמאיזה טעם הול"ל הכי הא לא קתני אלא חדא זימנא שאני עתיד להפריש ואי קאי אתרי קאי אכולהי ועוד הקשו דהא מע"ש בעי קביעת מקום בצפונו או בדרומו ואיך אפשר לחלל הא לא קבע מקום דלא קתני אלא ט' מע"ש בלי קביעת מקום והט' דקביעות מקום הוי כמו הפרשה ובבה"ש איירי כדקתני בתוספתא וקדש עליו היום ובס' חשיכה מעשרין את הדמאי ולא את הודאי ולדברינו הנ"ל יתיישב הכל ע"נ דשפיר י"ל דהא דקתני י' מע"ר ט' מע"ש היינו דמפריש מיד דקא' י' בתוכו מע"ר ט' בתוכו מע"ש וא"כ הא ר"ש ס"ל במשנה דתרומות פ"ג הובאה בעירובין ל"ז ע"ב דהאו' תרומת הכרי הזה בתוכו קרא שם ומפרש התם דכי קא' בתוכו כאלו אמר באמצעיתו דקבע מקום וא"כ הוי שפיר קביעות מקום ואי דאסור להפריש בשבת ז"א דהא לדברינו הנ"ל הכא הוי טבילי האידנא ומותר להפריש בשבת והא דקא' בתרומה שאני עתיד להפריש ולא קא' בתוכו ל"ה מטעם שכ' התוס' הנ"ל דא"כ הי' מדמעת ואוסרת הכל דהרי באמת כ' התוס' בתמורה ל' ע"א ד"ה ואידך בשם הרמ"ר דהיכי דהאיסור נולד בתערובת סמכינן אברירה ע"ש [והתוס' בסוגיין וביומא ע"כ ס"ל כמ"ש הם בעצמם בסוטה י"ח מ"א ד"ה וחזר וחלקן להשיג על חילוק זה] ורק דלהכי ל"מ בתרומה שיאמר בתוכו דהנה באמת הקשה הרשב"א בחי' חולין י"ד אמאי מהני לר"מ ב' לוגין שאני עתיד להפריש הא בעי' ראשית שיהי' שירי' ניכרין [והא דפרש"י במכות י"ט סע"ב דההוא תנא דהלוקח יין פליג אהא דבעי' שירי' ניכרין ע"ש תלוי באוקימתות שבש"ס עירובין ל"ז ע"ב ע"ש] ותי' דכיון דקא' שאני עתיד להפריש ור"מ אית לי' ברירה וכשיפריש יהי' שירי' ניכרין ע"ש ולפי"ז התינח היכי דקא' שאני עתיד להפריש משא"כ אי הוי אמר בתוכו הא הוי עכשיו ההפרשה ע"י ברירה ועכשיו הא אין שירי' ניכרין וכן מפורש סברא זו בקצוה"ח סי' ס"א ע"ש (והא דקא' במעילה כ"ב ע"א אר"פ כיסין אלוגין רמא לי' דתניא הלוקח יין מבין הכותים כו' ופי' התוס' שם דמר"מ פריך ל"ל למימר שאני עתיד להפריש במ"ש כי ל"א נמי נתפס לה התרומה באחרונה כמו גבי כיסין שפרוטה של הקדש באחרונה ע"ש ולכאורה הא ע"כ מוכרח לומר שאני עתיד להפריש דאי ל"ה אמר רק ב' לוגין תרומה ל"ה שירי' ניכרין כנ"ל ע"כ קאי הסוגיא דמעילה למ"ד בעירובין שם דר"מ ל"ב שירי' ניכרין] משא"כ במעשרות שפיר מהני כשאומר בתוכו דהא כ' הר"ש בפ"ג דתרומות משנה ד' דבמעשרות כיון דלא כתיב בהו ראשית ל"ב שירי' ניכרין ע"ש וע' בתוס' חולין קל"ו ע"א ד"ה אף ראשית הגז ששירי' ניכרין [דלא כמשמעות ד' הרמב"ם פ"ד מה' מעשר והריטב"א מכות י"ט ע"ב] א"כ שפיר יוכל לומר בתוכו והוי קביעות מקום ויכול לחלל שפיר ועולה יפה פירש"י ז"ל שפי' ומחלל על המעות ושותה מיד: אמנם הא קשיא לי בדברי התוס' חולין ל"ה ע"ב שכ' על המשנה שהובאה בגמ' שם רב יהוד' נאמנן ע"ה על טהרת יין לנסכים אבל על התרומה אין נאמנין אלא בשעת הגיתות והבדים עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית יין דתרומה לא יקבל הימנו ואם א"ל הפרשתי לתוך חבית זה רביעית קודש לנסכים נאמן על כולה ומקבלה כהן ושותה והקשו התוס' האיך יאכל כהן תרומה כיון דקודש מעורב בה ותי' ע"י ברירה שיאמר רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש והתם שפיר קשיא ל"ל לאוקמי בכה"ג שאמר הע"ה רביעית שאני עתיד להפריש יהי' קודש הא שפיר מוקמי גם בכה"ג שאמר רביעית בתוכו יהי' קודש אמנם י"ל דהנה באמת קשה הרי בחגיגה כ"ה ע"א מוקמינן שם משנה זו כרבי דא' אהל זרוק ל"ש אהל ע"ש והלא בגיטין מ"ז גבי ישראל ועכו"ם שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זב"ז ס"ל לרבי אין ברירה ולמאי דמוקי התם בסוריא ע"כ ס"ל גם בדרבנן אין ברירה ע"ש וא"כ איך מהני מה שאני עתיד להפריש ועו"ק דהרי באמת פריך הש"ס בב"ק ס"ט ע"ב על הא דאר"י האחין שחלקו לקיחות הן דל"ל ברירה והאר"י הלכה כסתם משנה ותקשי לדידי' סתמא דצנועין ומשני כסתמא דיחידאה ל"א והשתא תקשי לר"י סתמא