הרי בשמים רמו

משום טבל מדאוריית' ולאחר ההפרשה לא יהי' אסור רק משום מוקצה דרבנן ומשום איסור מוקצה ל"ש לומר לפי שא"ב היתר אכילה כיון דמבואר בפסחים מ"ח ע"א דבמוקצה דרבה הוי איסור ד"א גרם לו ולא איסור גופו ע"ש ובלא"ה כ' בשו"ת שיבת ציון סי' ט"ז להוכיח דאתרוג שאסור משום מוקצה לא מיקרי א"ב היתר אכילה שיפסול משום לכם דכיון שעתיד להיות לו היתר אכילה מיקרי לכם ע"ש] אולם באמת הדבר נכון דהא עיקר תרומת פירות אינו רק מדרבנן ול"ה רק טבל דרבנן א"כ שוב ל"ה שירי' ניכרין וא"כ לא יוכל להיות לאתרוג זה היתר אכילה ופסול משום לכם [ואי דהא קתני סתם של תרו"ט ומשמע אפי' נטמא ביו"ט וא"כ בזה שייך שפיר הואיל א"ב מיתשל ול"ש מיגו דאתקצי לביה"ש כו' כיון דביה"ש הי' תרומה טהורה ול"ה מוקצה משום דחזיא לכהן ז"א דבזה ל"ש א"ב מיתשל דכיון דנטמא ביו"ט א"כ נראה ונדחה ושוב אינו חוזר ונראה ואי דבידו ליתשל וכל שבידו ל"ה דיחוי ז"א לפי"ד התוס' זבחים י"ב ע"ב דכל שבידו ל"מ רק בדיחוי מעיקרו ולא בנראה ונדחה] ולפי זה יתיישב נמי קושי' התוס' שהקשו בהא דא' לב"ה באתרוג של דמאי דכשר הואיל וא"ב מפקיר לנכסי' והוי עני וחזי לי' ל"ל להאי טעמא לימא משום די"ב היתר אכילה לעני כמו ישראל דנפיק בשל תרומה הואיל דחזי' לכהן ולהאמור י"ל דה"ט דישראל נפיק בשל תרומה משום הואיל א"ב מיתשל ומפריש ממק"א ובתרומה טהורה הא ליכא משום מוקצה כדא' בשבת פ' מפנין דתרומה ל"ה מוקצה משום דחזי' לכהן. ומעתה נחזור למה שאמרנו דתינח כל זה לשי' רש"י ותוס' דס"ל בכ"ד דתרומת פירות אינו רק מדרבנן משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל ברפ"ב מה' תרומות דתרומת פירות מדאוריי' א"כ הדרק"ל דהא הוי בתרומה טמאה לכם משום הואיל א"ב מיתשל כו' כנ"ל ולכך לא כתב הרמב"ם הטעם דלכם וכן כתותי מ"ש כיון דלשיטתי' הא שפיר נוכל לומר הואיל א"ב מיתשל וע"כ כ' דאפ"ה פסול למאמר הש"י פרי דהאתרוג כמו שהוא הא עומד לשריפה ול"ה פרי. אמנם באמת בעיקר קושי' הרשב"א הנ"ל דא"א להפריש ממק"א משום דא"מ תרומ"ע ביו"ט נראה לפמ"ש במגיה מ"ל פ"ה מה' מעשר דשרי לעשר בשבת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר דהא קודם שבת הי' פטור ואימת נתחייב בשבת משום דשבת קובע למעשר א"כ הו' כפירי דטבילי האידנא דשרי לעשר בשויו"ט בביצה ל"ז ע"ש וא"כ לפי"ז י"ל דהא דא"י בטבל וכדמשמע ממתניתין דרק גבי אתרוג של דמאי ב"ה מכשירין אבל לא טבל משום דאין בידו להפריש ממק"א דא"מ תרומ"ע ביו"ט [דלא כשיטת הרמב"ן שהובא בר"ן] משא"כ באתרוג של תר"ו כשישאל עלה היום א"כ לא נעשה טבל עד היום והוי פירי דטבילי האידנא דמותר להפריש ביו"ט וכן לענין השאלה ביו"ט הא מבואר בפמ"ג א"ח סי' שמ"א בשם התוספת שם דגם לצורך דבר מצוה אחרת נשאלין בשבת כיון דעיקר האיסור של התרת נדרים בשבת הוא משום ממצוא חפציך ודבר דבר והא קיי"ל חפצי שמים מותר בשבת דלא כמהרש"א הנ"ל וממילא אזדא נמי לפ"ז קושי' השעה"מ שהקשה ע"ד התוס' בפסחים מ"ו ע"ב שהקשו במצה של מע"ש דאי' לר"מ דאמר מע"ש ממון גבוה נימא הואיל וא"ב מיתשל והקשה דהא יהדר לטבלי' ואי דיפריש ממק"א הא א"מ תרומ"ע ביו"ט ולדברינו ניחא דהרי בכה"ג הוי פרי דטבילי האידנא דמותר להפריש כנ"ל יותר אין בכחי להאריך ה' יאמץ כחך וחילך לתורתו ועבודתו ית"ש וירכיבך על במתי המעלה לשם ולתהלה כנפשך היקרה ונפש ש"ב ומח' דור"ש באהבה כה"י: סי' קי לק' באלעחוב. בעזהש"י יום ב' תענית אסתר תרל"ח לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד מח' יד"נ הרב הגדול חריף ושנון מופלג בתו"י כש"מ יוסף לנדא נ"י: מכתבו הגיעני ואם אמנם טרדות עצומות כשטף מים רבים אלי יגיעו בכל זאת למען כבודו ולמען אהבתי אליו פניתי להשיב לו אך בקיצור נמרץ: בדבר אשר העיר בבכורות נ"ח ע"א דקא' שם בהא דקתני דגורן דמעשר בהמה בפרוס החג הוא בכ"ט באלול ולא בא' בתשרי מפני שהוא יו"ט וא"א לעשר ביו"ט וקא' בגמ' הטעם משום סקרתא שצובעין העשירי והקשה כ"ת מדברי התוס' חגיגה ח' ע"א דקא' שם בגמ' דמש"ה אמרינן דשאר ימות הפסח אדם יוצא י"ח שלמי חגיגה במעשר בהמה חוץ אכילה ראשונה אבל ביו"ט לא נפיק משום דילמא אתי לעשורי ביו"ט וא"א לעשר ביו"ט משו' סקרת' וכ' התוס' שם וז"ל ול"ד להגבה' תרומ"ע דאסור משום מתקן דהכא לא מתקן הוא דבלא"ה שרי למיכל קודם שיעשר בהמותיו עכ"ל והתינח ביו"ט של פסח שהוא לאחר זמן הגורן ומותר לאכול בלי מעשר עד פרוס עצרת שפיר ל"ה מתקן משא"כ התם בבכורות שפיר קשה לימא דלכך אסור משום מתקן דהא התם קאי אי הי' פרוס החג בא' בתשרי א"כ בזמן הגורן הא הוו טבילן מדרבנן ושפיר הי' יכול לומר הטעם דאסור משום מתקן ואי דהא בפירי דטבילי האידנא מותר להפריש ביו"ט כדא' בביצה ל"ז ז"א דהתם בפירי דטבילי האידנא הא לא הי' יכול להפריש קודם שטבלו אבל הכא במעשר בהמה נהי דאינו מחויב לפני זמן הגורן אבל הי' יכול להפריש קודם ויועיל גם על זמן הגורן שלא יהי' טבולין וא"כ שפיר קשה דאמאי ל"ק הטעם משום מתקן עכ"ק: הנה נלפענ"ד בישוב הקושי' הלזו דהנה באמת הקשו התוס' בבכורות נ"ט ע"א ובגיטין ובחולין דאמאי א"מ תרומ"ע ביו"ט הא תנן בשבת פ' נוטל מעלין את המדומע בא' ומאה ופריך והא מתקן ומשני ראב"ש הוא דא' נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה ולהכי ל"ח מתקן כיון דאפשר במחשבה וה"נ אפשר במחשבה ותי' דשאני מדומע שכבר נתקן אבל תאלה תיקונו של טבל לא שרינן מטעם דאפשר במחשבה ונדחקו המפורשים בהבנת סברת התוס' הלזו ע' בס' טיב גיטין והנלפענ"ד בהסבר דבריהם דהנה הרמב"ם ז"ל בפכ"ג מה' שבת מביא ב' טעמים על הא דא"מ תרומ"ע בשבת הא' משום מתקן והב' משום מקדיש וא"כ לפי"ז עולה יפה חילוק התוס' דבשלמא גבי מדומע שנפלה סאה של תרומה לק' של חולין הרי השתא כשמעלהו אמרינן סאה שעלתה היא סאה שנפלה א"כ היא קדושה מכבר וליכא משום מקדיש רק משום מתקן לכן אמרי' שפיר בגמ' דכיון דשרי ע"י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה להכי ל"ח תיקון כשמעלהו כדמצינו בכ"ד דהיכי דל"צ למעשה התיקון ל"ח תיקון ע' שבת קל"ט ע"ב תרגמא זעירי בין הגיתות שנו ופרש"י שכל היינות עכורין ושותין אותן בשמריהן הלכך אין כאן תיקון דבלא"ה משתרי ע"ש וע' סוכה ל"ג ע"ב ל"צ דאית לי' הושענא אחריתי ובפרש"י שם וע' ביצה י"ח ופירש"י שם משא"כ תחלת תיקונו של טבל אף דאפשר במחשבה ולא חשוב מתקן אבל איסור מקדיש איכא כנ"ל ולהכי שפיר אין מגביהין תרומ"ע ביו"ט וזהו נמי כונת הש"ס ביצה ט' ע"א דקא' אבוה דשמואל גלגל עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט לימא פליגא שמואל אדאבוה דאמר שמואל חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אמר רבא מי לא מודה שמואל שאם קרא עלי' שם שאסורה לזרים והתוס' שם נדחקו דכיון דשם חלה עלי' מיחזי כמתקן ולהאמור נכון דהכי קא' נהי דאיסור מתקן ליכא כיון דאפשר בלא הפרשה שיהי' אוכל והולך ואח"כ מפריש וכיון דא"צ למעשה התיקון ל"ח מתקן עכ"ז הא אם קרא עלי' שם היא אסורה לזרים וא"כ הוא מקדישה ואיכא איסור מקדיש ומיושב לפי"ז ד' הרמב"ם בפ"ג מה' יו"ט ה"ח שפסק דהלש עיסה מעיו"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט והשיג עליו הראב"ד ז"ל דכיון דקיי"ל כשמואל דחלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אין כאן משום מתקן טבלים ביו"ט. ולדברינו א"ש דנהי דאיסור מתקן ליכא אבל עכ"פ איסו' מקדיש איכא ומעתה יתיישב שפיר קושי' מעלתו דהא ר"י בר"י ס"ל בבכורות נ"ט ע"א דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד ובמחשבה אף מעשר בהמה ניטל באומד ובמחשבה א"כ ל"ה מתקן כמו במדומע כיון דאפשר בלא מעשה התיקון והכא ל"ש לומר דאיסור מקדיש איכא דהא כ' התוס' בחגיגה ובבכורות הנ"ל דבמעשר בהמה ליכא איסו' מקדיש דקדוש ועומד כיון דחייב מה"ת לקדשו וא"כ ל"ד להגבהת תרומ"ע וא"ש דקא' הטעם משום סקרתא כדי שיתיישב אפי' לריב"י והא דכ' התוס' בחגיגה דל"ה מתקן משום דמותר לאכול בלי מעשר קושטא דמילת' נקטו דשלא בזמן הגורן הא שרי למיכל בלא מעשר וע' בתוס' חולין ו' ע"ב ד"ה והתיר ר' כו' שכ' בשם ר"ת דלא שני נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אלא בדמאי ולא בטבל ודאי ע"ש ולפי דבריו אמרתי לבאר דברי התוס' ביומא נ"ה ע"ב ד"ה הלוקח יין כו' וז"ל עוד יש חילוק אחר בין דמאי לודאי דבדמאי קתני שאני עתיד להפריש למחר ובודאי קתני למחר לפי שבע"ש איירי כו' ואע"ג דדמאי נמי אין מפרישין אותו בשבת אלא בס' חשיכה כו' הנ"מ היכא דקרא שם מבע"י אבל ודאי אפי' קרא לו שם מע"ש אסור להפרישו בשבת ע"כ ואינו מובן החילוק בזה בין דמאי לודאי טבל דבדמאי היכא דקרא שם מבע"י מותר להפריש בשבת ובודאי טבל לא ולהנ"ל יובן שפיר דהא היכי דקרא שם ליכא טעמא דמקדיש רק הטעם דמתקן וא"כ הא היכי דאפשר בלי מעשה התיקון ליכא איסור מתקן וא"כ בדמאי כיון דשרי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר לכך מותר ג"כ להפריש משא"כ בודאי טבל הא לא שרי נותן עיניו בצד זה כו' לשי' ר"ת הנ"ל וא"כ גם כי קרא שם מבע"י אסור להפריש בשבת דאכתי איכא טעמא דמתקן: ובעיקר קושי' התוס' הנ"ל שהקשו אמאי ל"ק הטעם משום דא"מ תרומ"ע ביו"ט י"ל עפי"ד התוס' פסחים ס"ט ע"א שהקשו על הא דקא' שם ר"א כי אגמרי' דהזאה שבות וא"ד את השבת הזאה דתרומה אגמרי' דתרומה גופה לא דחי' שבת והקשו דהפרשת תרומה נילף דתדחי שבת מכל הנהו ותי' משום דיכול לקיים מצות אכילת תרומה אחר השבת ע"ש. ולפי"ז הא שם קאי לענין שיצא בהמעשר ידי שלמי שמחה וא"כ בזה ל"ש תי' התוס' דאפשר למחר כיון דרוצה לצאת היום ידי שלמי שמחה וא"כ שפיר דוחה יו"ט כקושי' התוס' פסחים הנ"ל: אמנם הא יש לתמוה בתוס' בכורות הנ"ל נ"ח ע"א שכ' לתרץ קושייתם ל"ל משום סקרתא תיפוק לי' משום דאין מקדישין ביו"ט דאיסור מקדיש אינו אלא מדרבנן והוי גזלג"ז אבל איסור צביעה הוא דאוריי' והוא תמוה דאיך שייך התם גזירה דהא קאי שם אהא דאין מעשרין בא' בתשרי שהוא יו"ט והאיך שייך התם גזירה ואין מקום לתי' זה אלא בתוס' חגיגה