הרי בשמים רמד

דתנאי אי בעדות החודש פסול קרובים או לא דבאמת י"ל דאיתקש לד"מ מדחזינן דהוי בשלשה דאי לד"נ מדמית לה ליבעי כ"ג וזהו רק למ"ד דעדות החודש כשר בקרובים דדריש מה שנא' למשה ולאהרן החודש הזה לכם עדות זו תהא כשרה בכם ואע"פ שהם אחים א"כ לענין דיינין שפיר הוי מצינן למימר דליבעי כ"ג אי איתא דאתקוש לד"נ וע"כ דלדידי' לד"מ מדמינן לה אבל למ"ד עדות החודש פסול בקרובים ודריש החודש הזה לכם עדות זו תהא מסורה בכם וקאי על הדיינין שמומחין יקבלו את העדות ויקדשו החודש א"כ ע"כ גלי קרא דלא בעינן כ"ג א"כ שפיר אמרינן דמשפט דעדות החודש הוא דאתקוש לד"נ ואי דליבעי כ"ג ז"א דלענין זה גלי קרא דל"ד לד"נ ול"ב כ"ג ע"ש וע' בתשו' בית אפרים חא"ח סי' י"ז שהביא כן מהירושלמי ע"ש ולפי"ז כיון דהב"ד פסלו את בנו וס"ל דעדות החודש פסול בקרובים א"כ ס"ל דמשפט החודש איתקש לד"נ א"כ שפיר אמרינן בי' נמצא קא"פ עדותן בטלה אפי' לר"י והדק"ל. והנה עפ"י האמור אמרתי לבאר דברי הש"ס כתובות כ"א ע"ב יתיב ר"א וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין איתיבי' רב ספרא לר"א ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש החודש מקודש שאין היחיד נאמן ע"י עצמו ואיס"ד דעד נעשה דיין ל"ל כולי האי ליתבו בדוכתייהו וליקדשי והקשה בחי' מהר"ם ברבי אמאי קמותיב רב ספרא מסיפא לותיב מרישא דמתניתין בר"ה שם דקתני ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו בפניהם ויאמרו מקודש ופריך בגמ' ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיי' ומשני כגון שראוהו בלילה וכ' הרשב"ם ב"ב פ' יש נוחלין דלכך אם ראוהו בלילה לא מצי למיעבד דינא למחר על מה שראוהו בלילה משום דראיית לילה כיון דלא מצו למיעבד דינא נעשו עדים ואין עד נעשה דיין וא"כ ליפרוך מרישא אי עד נעשה דיין ל"ל עדות כלל דאף שראוהו בלילה ליקדשי למחר על ראיית לילה דהא עד נעשה דיין. ולהנ"ל י"ל דהנה התוס' בכתובות שם בד"ה הנח לעדות החודש דאוריי' כ' בטעמא דאין עד נעשה דיין מפרש רשב"ם משום דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין וי"מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאאילה"ז הוא שלא יקבלו הזמה על עצמן. והנה לכאורה מאי מקשה רב ספרא לר"א מקידוש החודש דילמא בעדות קה"ח שפיר אמרינן אין עד נעשה דיין משום דמשפט דכתיב גבי קידוש החודש הוא דאיתקש לד"נ ובד"נ בעינן עדות שאילה"ז משא"כ בד"מ דילמא ס"ל לר"א דד"מ א"צ דרישה וחקירה וממילא ל"ב עדות שאילה"ז ע' ש"ך ח"מ סי' ל"ג וכיון דל"ב עשאילה"ז לכך קא' שפיר דעד נעשה דיין. אמנם י"ל דהכי פריך דהרי בגמ' ר"ה שם פריך אמאי ה"נ נימא לא תהא שמיעה גדולה מראיי' וכ"ת ה"נ כגון שראוהו בלילה היינו הך ומשני סיפא אצטריך לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דסד"א הואיל ותניא ד"מ בשלשה ואם הי' מומחה לרבים דן אפי' ביחיד ה"נ ניקדשי' ביחידי קמ"ל ואימא ה"נ אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו וקא"ל הקב"ה עד דאיכא אהרן בהדך וא"כ לפי"ז כיון דע"כ סיפא איצטריך לי' דאין היחיד נאמן ע"י עצמו דנפקא לן מדא"ל הקב"ה למשה עד דאיכא אהרן בהדך דהו"א כיון דבד"מ מומחה דן יחידי ה"ה בקידוש החודש א"כ ע"כ ס"ל לההוא תנא דמשפט דכתיב בקידוש החודש איתקש לד"מ דאל"ה היכי הוי סלקא אדעתן דניקדשי' ביחידי וא"כ כיון דאתקש לד"מ א"כ ל"ב עשאילה"ז וע"כ דהטעם דאין עד נעשה דיין כפי' הרשב"ם מקרא דועמדו כנ"ל וא"כ שפיר פריך אר' אבא מקידוש החודש ולפי"ז אזדא ממילא קושי' המהר"ם ברבי הנ"ל דמרישא לא הו"מ לאקשויי דהו"א דהטעם דאין עד נעשה דיין בקה"ח משום דהוי עשאאילה"ז ומשפט דכתיב בקידוש החודש איתקש לד"נ ולא קשה כלל כנ"ל ולכך פריך דוקא מסיפא דמשם מוכח ע"כ דמשפט דכתיב בקה"ח איתקש לד"מ א"כ ע"כ הטעם כפירשב"ם ושפיר קשה פירכת רב ספרא: נחזור לדידן דלפי"ד הפנ"י שבה הקושיא על מקומה דאיך קבלו הב"ד אותו ואת עבדו ופסלו את בנו תבטל העדות מטעם נמצא א' מהן קא"פ והנה לכאורה אמרתי ליישב דהנה יש להסביר מה שפירש"י במשנה מכות הנ"ל הטעם דבד"נ נמצא קא"פ עדותן בטילה משום ושפטו העדה והצילו העדה והוא משולל הבנה ולכאורה אפשר לומר עפימ"ש הפרישה בח"מ סי' ל"ח די"ל בטעמא דנמצא קא"פ עדותן בטילה עפי"ד רש"י ז"ל בסנהדרין ר"פ הי' בודקין דלכך באחד אומר א"י עדותן בטלה משום דקיי"ל אין עדים נעשין זוממין עד שיוזמו כולן וא"כ כיון דבהך שאומר א"י ליכא לקיומי מצות הזמה שוב הוי עדות שאאילה"ז ולכך ה"ה בנמצא קא"פ כיון דבהפסול ליכא לקיומי דין הזמה שוב הוי עשאאילה"ז עש"ה וא"כ י"ל דלכך מחלק ר"י בין ד"נ לד"מ דאיהו ס"ל דד"מ א"צ דו"ח ול"ב עשאילה"ז משא"כ בד"נ בעי עשאילה"ז משום ושפטו העדה והצילו העדה ולכך אמרינן בי' נמצא קא"פ עדותן בטלה וא"ש פירש"י ולפי"ז י"ל בעדות החודש ל"ב עדות שאילה"ז (דלא כהי"מ בתוס' כתובות הנ"ל) עפימ"ש התוס' ריש מכות דהיכי דל"ש דין הזמה ל"ב עשאילה"ז וא"כ בעדות החודש הא לא משכחת תורת הזמה כיון דהוי לעולם כאשר עשה וגם הא א"א לקיומי דין הזמה דאף במלקות א"א להתקיים דהא משום לא תענה אין לוקין אפי' למ"ד לאו שאב"מ לוקין עליו כיון דלא תענה ברעך עד שוא כתיב והכא לא העידו על שום אדם וגם משום והצדיקו את הצדיק וגו' א"א להלקותן דזה ל"ש אלא היכי דהרשיעו שום אדם והכא לא הרשיעו כלום בעדותן וא"כ כיון דא"א לקיים תורת הזמה ל"ב משאילה"ו וא"כ כיון דל"ב עשאילה"ז ממילא גם נמצא קא"פ איו מבטל את העדות: והנה יש מקום להקשות לפי"ז בש"ס ב"ק ע"א ע"א בגנב וטבח בשבת ר"מ מחייב דו"ה ומוקי שם בגמ' בטובח ע"י אחר וקשה דהא באמת פריך בש"ס מכות הנ"ל הרוג ורובע יצילו ומשני יקום דבר במקיימי דבר הכתוב מדבר וא"כ קשה נימא דהשליח שטבח בשבת הא הוי רשע ופסול לעדות איהו יציל מטעם נמצא קא"פ והשליח ל"ה בכלל עושי דבר כיון דהגנב הא חייב בדו"ה והשליח הוא בגדר עד דשליח נעשה עד ואי דס"ל כר' יוסי דבד"מ ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה ז"א דלפי האמור דהטעם דבד"מ ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה משום דבממון ל"ב עשאילה"ז א"כ בקנס הא לכ"ע בעינן דרישה וחקירה ובעי' עשאילה"ז א"כ הא חיוב דו"ה הוי קנסא והיל"ל דלכ"ע נמצא קא"פ עדותן בטלה אמנם באמת אפי' אי נימא שלא כדברינו הנ"ל דנמצא קא"פ תלי' אי בעי' עשאילה"ז בכ"ז א"א לומר דר"מ יסבור כר' יוסי כיון דסתם מתניתין בשבועות ל"ה ע"א סוברת דגם בד"מ אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטלה לפי"ד התוס' שם ד"ה או שהי' כו' וסתם מתניתין הוא ר"מ א"כ סובר ר"מ כרבי דגם בד"מ אמרי' נמצא קא"פ עדותן בטלה וא"כ קשה כנ"ל. והנה לכאורה י"ל דמיירי כגון שהשוחט לא ראה את העדים והעדים לא ראו אותו בשעת שחיטה כגון שהי' שוחט בסכין ארוכה והי' הוא בחדר א' והבהמה בחדר אחר וכיון שלא ראו כא' אין עדותן מצטרפת לענין שיהי' בטל העדות אמנם עדיין קשה לפמ"ש הריטב"א בפ"ק דמכות בשם הראב"ד דבד"מ כיון דעדות מיוחדת כשרה אמרינן גם בעדות מיוחדת נמצא קא"פ עדותן בטלה וכ"כ הב"ח בסי' ל"ו א"כ הדרק"ל אמנם נלפענ"ד דהנה באמת צריך להבין סברת הראב"ד ז"ל היכי שייך לומר דד"מ יהי' חמור מד"נ דבד"נ לא יתבטל העדות ובד"מ יתבטל העדות וע"כ כיון דבד"מ כתיב קרא מיוחד שנים או שלשה עדים ומקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה אף שלשה כו' וכיון דבד"מ עדות מיוחדת מצטרפת ה"ה דמבטל משא"כ בד"נ כיון דאין עדות מיוחדת הוי כאלו המה עדים נפרדים ולא נצטרפו יחד ממילא אינו פוסל בשלמא אי לא הי' קרא מיוחד על ד"מ והוי ילפינן מד"מ הי' שייך למימר דיו לבא מן הדין להיות כנדון משא"כ השתא דאיכא תרי קראי אמרינן הא כי דיני' והא כי דיני' והנה בסנהדרין כ"ג פליגי שם ר"מ ורבנן דר"מ סבר צריך לברר ורבנן סברי א"צ לברר ע"ש וא"כ לכאורה היכי ילפינן בד"מ משנים או שלשה עדים מקיש שלשה לשנים כו' הרי אצטריך שלשה לענין דצריך לברר ולהביא כמה עדים שאמר ואפי' שלשה ואפי' מאה וע"כ משום דקיי"ל כרבנן דאמרי א"צ לברר א"כ לפי"ז לר"מ מנ"ל דבד"מ נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה וע"כ דיליף ממשפט א' יהי' לכם דילפינן ד"מ מד"נ כמו שהקשו באמת בתוס' מכות שם וא"כ כיון דלר"מ ילפינן ד"מ מד"נ א"כ שפיר אמרינן כמו דבד"נ בשלא ראו כא' אינו מבטל הקא"פ כל העדות ה"ה בד"מ וא"כ משכחת שפיר בשלא ראו השוחט והעדים זא"ז ואינו מבטל את העדות ועוי"ל דהא דפריך הש"ס נרבע יציל הא הוא רק לר' יוסי דס"ל דל"ב כונה לבטל את העדות כנ"ל משא"כ לרבי דס"ל דרק בזמן שהתרו בהן ליכא קושיא א"כ י"ל דר"מ ס"ל בהא כרבי א"כ ל"ק בלא"ה דהא השוחט אינו מתכוין להעיד עכ"פ לד' הפרישה הנ"ל י"ל דל"ק ממשנה דר"ה הנ"ל די"ל דכיון דבקה"ח ל"ב עשאילה"ז ממילא ל"א ג"כ נמצא קא"פ עדותן בטלה כאמור אמנם באמת טעם הפרישה הנ"ל דנמצא א' מהן קא"פ הוא משום עשאאילה"ז א"א לומר רק לפירש"י במכות שם דר"ע לא פליג אדר"ש בזה דבעינן בעדים זוממין שיוזמו כולם אולם לפי"ד התוס' בסנהדרין ט' ע"א שכ' דר"ע חולק אר"ש בזה וס"ל דל"ב שיוזמו כולן א"א לומר כטעם הפרישה. לכן נראה ליישב גם לד' התוס' דהנה התוס' במכות שם כתבו שם הטעם של ר' יוסי דמחלק בין ד"נ לד"מ דהוא משום דבד"מ ל"ש להקיש ג' לב' כיון דגם בב' לא נתבטל העדות לגמרי כיון שעכ"פ מועיל לשבועה וכ' המפורשים דלאו דוקא משום דמועיל לשבועה דא"כ בדברים שאין נשבעין עליהן מאי איכא למימר אלא הכונה דדוקא בד"נ דבעינן שיראו שניהם כאחד ועדות מיוחדת פסול א"כ בב' עדים אם א' מהן פסול שוב אין שום תועלת בעדות העד הכשר כיון שא"א לו להצטרף עם אחר דעדות מיוחדת פסול בד"נ משא"כ בד"מ דכשר עדות מיוחדת א"כ עדיין יש תועלת בעדות העד הכשר להצטרף עם אחר ולא נתבטל לגמרי א"כ ל"ש להקיש ג' לב' שגם בב' לא נתבטל לגמרי ולכך ס"ל לר"י דבד"מ תתקיים העדות בשאר וא"כ לפי"ז הא בעדות קידוש החודש ג"כ לא נתבטל לגמרי דל"ב שיראו הלבנה במקום א' א"כ ל"ש להקיש ג' לב' ול"א נמצא קא"פ עדותן בטלה. עוי"ל דהנה כבר ביארנו דע"כ הקושיא הנ"ל אינה סובבת רק על הא דהב"ד הכשירו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו הא נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה. והנה לכאורה יש להבין מקרא קודש שנאמר למשה ולאהרן באמ"צ בחודש הזה לכם למה כלל במאמר זה שניהם היל"ל למשה החודש הזה לך בשלמא למאן דמכשיר קרובים בעדות החודש הא קא' בגמ' דבא הכתוב להכשיר קרובים שפיר נאמר לשניהם בכדי להודיענו דכשר בקרובים אלא למאן דפוסל קרובים וס"ל דקאי אדיינין ובא הכתוב לומר החודש הזה לכם תהי' מסורה לכם היינו לראש הדור א"כ היל"ל החודש הזה לך והיינו ג"כ