הרי בשמים רמג

הקדישו מועלין בהן ואם קדשי מזבח הן אין בהן מעילה וא"כ לפי"ד התוס' בזבחים מ"ה ד"ה דומי' דתרומה כו' פוסק כר' יוסי דאיהו קא' בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב מועלין ומטעם כיון דגמר חטא חטא מתרומה אמרי' דומי' דתרומה דקדישא קדוה"ג ולא קדשי בדה"ב ולר"ש שם גמרי' חטא חטא מתרומה גם לענין קדשי בדה"ב וא"כ כיון דהרמב"ם פסק בפ"ז ממעילה דדין דמעילה ע"י שליח הוא בקדשי בדה"ב וא"כ ל"ה יכול למימר הטעם משום דגמר חטא חטא מתרומה דהתינח בקדשי מזבח אבל בקדשי בדה"ב הא ל"ג חטא חטא מתרומה כיון דפסק כר' יוסי כנ"ל ולכך הוכרח לומר דילפי' מואשמה הנפש ההיא עכ"ד הנה נעלמו מעיניכם דברי הרמב"ם במקומו בפ"ה מה' מעילה שם שכ' הטעם דלכך בקדשי מזבח של עכו"ם אין בהן מעילה מה"ת שנא' בקרבנות דבר אל בנ"י ומדלא כ' הטעם משום דילפי' חטא חטא מתרומה ע"כ דס"ל דאי הוי ילפי' חטא חטא מתרומה גם בקדשי בדה"ב לא היו מועלין וא"כ ממילא נסתרו דבריכם: עוד נראה להעמיס בדברי הרמב"ם ז"ל במה שחידש טעם זה דהנה התוס' בתמורה ג' ע"א הקשו אמאי אמרינן בקדשי עכו"ם לא נהנין מדרבנן נימא דאין בהן מעילה אבל לא נהנין מדאוריית' כמו בשלמי ישראל וביאר דבריהם בס' טה"ק בזבחים דהא כיון דכל עיקר הילפותא הוא חטא חטא מתרומה דכתיב ולא יחללו קדשי בנ"י ומההוא קרא דרשינן בס"פ הנשרפין על אוכל טבל שהוא במיתה וא"כ נימא נמי דלא אימעוט רק ממיתה אבל איסור' דאוריית' יש ותי' התוס' דכיון דא"ב קדושה לענין פיגול נותר וטמא אין בו קדושה נמי לענין הנאה דאוריית' ע"ש ולפי"ז הרי מדברי הרמב"ם פח"י מפסוהמ"ק מבואר דקדשי עכו"ם אין חייבין עליהם כרת משום פיגול ונותר וטמא ומשמע אבל מלקות איכא מדכללינהו שם עם קטורת ולבונה ועצים ע"ש בכ"מ וא"כ כיון דלד' הרמב"ם איכא בקדשי עכו"ם קדושה לענין פיגול נותר וטמא לגבי חיוב מלקות א"כ הדר"ק התוס' לדוכתה דהול"ל נמי לענין מעילה דאיכא איסור דאוריית' עכ"פ ולכך כ' הרמב"ם שפיר דילפינן מדכתיב בקרבנות דבר אל בנ"י ואימעטי לגמרי והלכך פסק דלא נהנין רק מד"ס משא"כ ר"ש לשיטתי' דאיהו ס"ל גם גבי קטורת ולבונה דאין חייבין אפי' מלקות לפימ"ש בכ"מ שם דלענין מלקות פליגי וה"ה בקדשי עכו"ם ולכך קא' הטעם דילפי' חטא חטא מתרומה והאי בד"א בקדשי מזבח כו' ס"ל להרמב"ם דע"כ ר"ש קא' לה כמו שהביאו התוס' בתמורה ב' ע"ב ד"ה בד"א כו' בשם התוספתא דמפורש להדי' הכי דלא כתי' התוס' הנ"ל: ויש להסביר דעת הרמב"ם ז"ל שכ' דנתמעטו קדשי עכו"ם ממעילה מבנ"י רק בקדשי מזבח ולא בקדשי בדה"ב וי"ל ההבדל שבין ק"מ לקדשי בדה"ב מלבד דקרא דבנ"י בקרבנות כתיב ע' רש"י ערכין ה' ע"ב עפי"ד הש"ס ב"ק ע"ו ע"א דפריך התם על הא דקתני במשנה גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי דו"ה מה לי מכרו לשמים מה לי מכרו להדיוט ומשני מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקר' תורא דראובן והשתא תורא דראובן וכ' התוס' שם והא דא' לקמן גנב והקדיש חייב דו"ה דהוי כמכרו להדיוט היינו בקדשי בדה"ב דלא מיקרי על שם בעלים ע"ש. ולפי"ז י"ל דלכך ק"מ אתמעטי מבני ישראל כיון דקדשי מזבח מיקרי ע"ש בעלים ואף לאחר שהקדישו העכו"ם מיקרי ע"ש העכו"ם ולכך אין מועלין בו דאתמעט מבני ישראל אבל קדשי בדה"ב כיון דלאחר שהקדישו לא נקרא עוד שם בעליו עליו ול"ה קדשי עכו"ם ולכך שפיר מעלין: והנה כאשר עברתי בין בתרי הסוגי' הלזו רוח מבינת ענני ליישב קושי' התוס' בב"ק ע"ט ע"א ד"ה נתנו לבכורות בנו כו' שהקשו לפימ"ש שם דבשוגג יש שלד"מ א"כ מ"פ שם ע"א ע"א גבי גנב וטבח בשבת ס"ל לר"מ דחייב בתשלומי דו"ה והרי ר"מ מת ומשלם ל"ל ומשני בטובח ע"י אחר ופריך וכי זה חוטא וזה מתחייב לישני דמיירי בכה"ג שהשליח לא ידע שהוא גנוב וסבור שהוא שלו ובכה"ג הא ישלד"ע ונלפענ"ד לתרץ דהנה בנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ע"ח וכן בתשו' באר יעקב סי' מ"ח העלו דאפי' לשי' הקדמונים דבשוגג יש שלד"ע היינו למאי דילפינן מג' כתובים אבל למאי דילפי' מקרא דהוא ההוא בשחוטי חוץ ממילא ממעטינן לגמרי הוא ולא שלוחו דע"י שליח לעולם פטור אף דהשליח לא ידע שהוא עבירה רק לדידן דקיי"ל דהוא ההוא לא דרשינין כסתם משנה דזבחים דשנים שהעלו חייבים והוא ההוא לא דרשי' כר"ש וילפינן אשלד"ע מג' כתובים לדידן שפיר כ' הקדמונים הנ"ל דלית לן למעט בשליח שוגג אבל ודאי אי דרשינן מהוא ההוא למעט שלוחו ממילא ממועט הכל אף בשלא ידע השליח מ"ש. והנה לכאורה יש להקשות לפי"ד התוס' בקידושין מ"ג ע"א שהקשו שם בהא דקא' שלא מצינו בכה"ת כולה זה נהנה וזה מתחייב והא איכא מעילה שאם אמר הגזבר לשליח אכול ככר זה של הקדש והשליח לא ידע שהוא של הקדש דחייב המשלח ואמאי זה נהנה וזה מתחייב הוא ותי' דמעילה לא מתחייב המשלח ע"י הנאת השליח אלא ע"י הגבהה דשליח דמיד דאגבי' שליח קניא וההוא שעתא חייב משלח וקשה דא"כ לר"מ דאמרי' אליבי' בקדושין צ"ד ע"ב דליכא מעילה לדידי' בהוצאה אלא באכילה בלבד וא"כ לא משכחת מעילה ע"י שליח לדידי' וא"כ ליכא לדידי' ב' כתובים וא"כ מנא ידע ר"מ דאשלד"ע וע"כ דיליף מהוא ההוא דכתיב בש"ח וכיון דר"מ יליף מהוא ההוא דש"ח א"כ גם בשוגג אשלד"ע כנ"ל וא"כ שפיר פריך הש"ס וכי זה חוטא וזה מתחייב דאפי' בכה"ג שהשליח שוגג לר"מ גופי' אשלד"ע כנ"ל ומיושב קושי' התוס' ע"נ. ה' יאר עיניכם בתורתו התמימה ויאמץ כחכם וחילכם לאוריית' שוכן רומה כא"נ ונפש הכותב מתוך טירדא מרובה חותם באהבה וחיבה: סימן קט בעזה"י יום א' ך"ה תשרי תרמ"ג לפ"ק סטריא. רב ברכות. ושובע שמחות. לכבוד ש"ב ומח' יד"נ הרב האברך החריף ושנון המופלג הותיק מלא עתיק. בנש"ק כש"ת מו"ה מנשה אייכענשטיין נ"י חתן ש"ב הרב הגאון הצדיק המפורסם אבד"ק דזיקאב יצ"ו: מעשה ידי אצבעותיך אשר כוננת אלי הגיעני בימים אשר אין לאדם בהם חפץ בפלפולים היותו מפשפש במעשיו וחשב עם קונהו. כי כל פועל אדם למענהו ית"ש וכעבור ימי הנוראים הקיפו עלי יחד טרדות החג ובאו ימי שביתה אשר מלאכה עצורה היא לנו והיום עברו לפני כבני מרון המון המכתבים אשר נקבצו באו בימים שלא ניתנו לחשבון ונתתי למכתבך משפט הבכורה. ותהי ראשית מלאכתי מלאכת סופרים לתת לך מענה למען חביבותך גבן אולם לא אבא בארוכה וישפוק לא לך הקיצור: ראש דברך אמרת עם הספר לתרץ קושי' האחרונים בר"ה כ"ב ע"א במשנה אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז כו' א"ר יוסי מעשה בטובי' הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובנו ועבדו משוחרר וקבלו הכהנים או"ב ופסלו את עבדו וכשבאו לפני ב"ד קבלו אותו ואת עבדו ופסלו את בנו. והקשו דהכהנים האיך הכשירו או"ב וכן הב"ד איך הכשירו אותו ואת עבדו הא קיי"ל נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטלה דע כי קושיא זו כבר הקשה בתוספת רי"ד ב"ב קי"ג ע"ב והוכיח מזה דאינו מבטל את העדות עד שיעיד הקרוב בב"ד ע"ש והנה העלית לתרץ עפימ"ש הרי"ף הובא ברא"ש פ"ק דמכות דבעינן שהכשר יכיר בקורבתו או בפסולו של הקא"פ וא"כ כיון דמעיקרא בשעת ראיית העדות לא ידעו אם בנו או עבדו פסול לעדות קידוש החודש עד שהורו הכהנים והב"ד וא"כ הוי כלא הכיר בקורבתו או בפסולו ובכה"ג ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה עכ"ד. הנה מלבד שזהו רק שיטת הרי"ף ז"ל והרא"ש והרמב"ם ז"ל ודעימייהו חולקים עליו בהא ע' בח"מ סוס"י ל"ו ב' דיעות בזה וע' במהרי"ט בחי' לקידושין מ"ג. גם הרי אף הרי"ף ז"ל לא כ' זה רק לרבי דס"ל במשנה מכות ו' ע"א דבעינן בקא"פ שיכוונו להעיד ובעינן שיצטרפו זע"ז אז אם לא הכיר בפסולו הרי לא נצטרף עמו משא"כ לר' יוסי שם דאפי' לא נתכוין להעיד ג"כ מבטל הקא"פ את העדות ול"ב שיצטרפו יחד ע' תוס' סנהדרין ט' ע"א בודאי ל"ב שיכיר הכשר בקורבתו או בפסולו וכן האריך בזה בתומים סי' ל"ו סק"ח דשי' הרי"ף ז"ל הוא רק לרבי ולא לר' יוסי ע"ש ומכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל במלחמות שכ' שהוכחת הרי"ף ז"ל הוא מהתוספתא דתניא רבי אומר אף בדיני ממונות והוא לא ידע שיש קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר ומזה הוכיח הרי"ף דבלא הכיר בקורבתו או בפסולו ל"א נמצא קא"פ עדותן בטלה ע"ש א"כ מבואר מזה שהוא רק לדברי רבי וא"כ במשנה דר"ה הא ר' יוסי קאמר לה לההיא מעשה והוא בשיטתו כדקא' בגמ' שם ר' יוסי ומעשה ואת אמרת הלכתא כר"ש א"כ לר' יוסי הא ל"ב הכיר והדרק"ל. והנה לכאורה עלה בדעתי לומר כיון דר' יוסי הא מחלק במשנה מכות שם דרק בד"נ אמרינן נמצא קא"פ עדותן בטילה ופירש"י שם משום ושפטו העדה והצילו העדה אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר א"כ עדות החודש שוה ג"כ לד"מ דל"א בי' נמצא קא"פ עדותן בטלה. אך עדיין יש להתבונן דהנה על הכהנים שקיבלו או"ב ופסלו את עבדו י"ל דליכא קושיא דיבטל עדות העבד את כל העדות מטעם נמצא קא"פ עפימ"ש התומים בסי' ל"ו דאשה כיון שאינה ראוי' להעיד כלל אינה בגדר עד ואין עדותה מבטלת עדות הכשרים מדין נמצא קא"פ וא"ז הגאון בנתה"מ שם כ' דה"ה קטן ע"ש ולפי"ז הלא בב"ק פ"ח ע"א ילפינן שם דעבד פסול לעדות בק"ו מאשה א"כ כיון דאשה אינה פוסלת בצירופה עדות הכשרים ה"ה עבד ובמשנתינו אף דמיירי בעבד משוחרר מ"מ לפי"ד הטו"ז ביו"ד סי' א' סק"ב דעבד משוח צריך ריבויא כמו אשה בפרט בעדות החודש דגלי רחמנא דבעינן מיוחסים י"ל דאינו בגדר עד דבשלמא פסול מחמת עבירה הא אפשר שיהי' עד כשיעשה תשובה וכן קרוב אפשר שיהי' עד עם עד שאינו קרוב לו לגבי עדות זה הלכך אמרינן דעדותן בטילה כיון דהם בגדר עד משא"כ עבד אפי' משוחרר לגבי עדות קה"ח שא"א שיהי' כשר לעולם לעדות זה י"ל דלא חשיב בגדר עד ואינו פוסל עדות הכשרים בצירופו. וע"כ דהקושיא היא רק על הב"ד שקבלו את עבדו ופסלו את בנו נימא כיון דבנו פסול מצד קרוב יבטל את כל העדות משום נמצא קא"פ. והנה הפנ"י בחי' לר"ה כ"ה ע"ב בדיבור הגמ' שם ואימא ה"נ כו' העלה דהא דקריא רחמנא לעדות החודש משפט כדכתיב משפט לאלקי יעקב אי האי משפט הוא ד"נ או ד"מ תליא בפלוגתא