הרי בשמים רמב

שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו ולד' רש"י הנ"ל האיכא לאוקמי בבע"ח ישראל ומיירי בשעבוד מפורש דבכה"ג יודה ר"פ דהא טעמא דר"פ הוא משום דשל"ד כמבואר בראשונים משא"כ בשעבוד מפורש כיון דשיעבודא דאוריית' הוי חוב גמור דרמי' על נכסי המת וכופין היתומים לפרוע חובת אביהם וצע"כ: ובדבר אשר דרשתם ממני במופלא ממכם דברי הפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל בפ"ו דמעילה משנה א' שכ' וז"ל ואעפ"י שעיקר בידינו אשלד"ע אבל במעילה אם שגג בעה"ב וצוה לשליח להטפל בנכסי ההקדש ונטפל השליח כמו שצוה והוא לא ידע ג"כ ולא שינה שום דבר מכל מה שנצטוה הרי בעה"ב מעל הואיל והוא צוהו סמך זה למה שנא' ואשמה הנפש ההיא רומז אל מי ששגג תחלה כו' ע"כ ותמה עליו התויו"ט דהרי בקידושין מ"ב ע"ב אמרינן דלכך במעילה ישלד"ע משום דילפי' חטא חטא מתרומה: הנה אנכי הרואה בישוב דברי הפיהמ"ש הללו בשנקדים לבאר דבריו ז"ל ברמב"ם פ"ז מה' מעילה ה' א' וז"ל מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנו לשליח להוציאו בתורת חולין אם עשה השליח שליחותו המשלח הוא שמעל ואם מ לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו השליח הוא שמעל כיצד בעה"ב שאמר לשלוחו תן לי מאותו בשר לאורחין הלך ונתן להם כבד [מ"ש ככר ט"ס] או שא"ל תן להם כבד ונתן להן בשר כו' השליח מעל כו' אמר לשלוחו תן לאורחין חתיכה של בשר הלך השליח וא"ל טלו שתים שתים בעה"ב מעל שהרי נעשה דברו והשליח פטור מפני שהוא מוסיף על שליחות בעה"ב ולא עקר את השליחות אבל אם א"ל השליח טולו שתים שתים מדעתי שניהם מעלו כו' והנה בש"ס מעילה ך' ע"ב קא' בגמ' על הא דקתני במשנה שם א"ל תן להם חתיכה חתיכה והוא אומר טלו שתים שתים והם נטלו ג' כולן מעלו ש"מ מוסיף על שליחותו הוי שליח ופירש"י דאי הוי אמרינן שליח שהוסיף על שליחותו מעביר ע"ד בעה"ב הוי א"כ עקר שליחותו ואמאי בעה"ב מעל ומשני ר"ש דאמר שליח טול אחת מדעתו ואחת מדעתי מהו דתימא עקר שליח שליחותי' דבעה"ב ולא למעול קמ"ל והקש' מרן הכ"מ דבהא דפוסק רבינו בסתם דבעה"ב מעל ניחא כיון דפוסק דשליח שהוסיף בשליחותו מוסיף ע"ד הוי ולא עקר בזה שליחותו אבל עכ"פ אמאי פוסק דהשליח פטור הרי אפי' אי הוי מוסיף מעל על מה שהוסיף ותי' בשם מהר"י קורקס ז"ל שדעת רבינו דאוקימתא דר"ש לאו לדחויי דלא תיליף דמוסיף הוי אמר כן אלא כי היכי דלא תקשי כיון שזה לא עקר השליחות למה מעל דהא תנן עשה שליחותו בעה"ב מעל ולא השליח ומשמע לי' אפי' הוסיף על מה שצוה דלאו דוק' צוה כן אלא שלא יפחות לזה העמיד בשא' טלו א' מדעתי וכיון שכן ראוי שימעול גם השליח אבל בסתמ' מעל בעה"ב ולא השליח דבשהוסיף הוי עושה שליחותו ממש כמו שצוה דבעה"ב בלבד מעל ע"ש. אמנם עדיין אינו נוח לי דנהי דבש"ס מעילה הוי יכילנא לפרש כן אולם בש"ס בכתובות צ"ח ע"ב א"א לפרש הכי דהנה זה לשון הגמ' שם איבעי' להו א"ל זבין לי ליתכא ואזל וזבין לי' כורא מאי מוסיף על דבריו הוא וליתכא מיהא קני א"ד מעביר ע"ד הוא וליהבא נמי לא קני אמר רב יעקב מנהר פקוד משמי' דרבינא ת"ש אמר בעה"ב לשלוחו תן להן חתיכה לאורחים והוא אמר טלו שתים והן נטלו ג' כולן מעלו אא"ב מוסיף ע"ד הוי מש"ה בעה"ב מעל אא"א מעביר ע"ד הוי בעה"ב אמאי מעל והתנן השליח שעשה שליחותו בעה"ב מעל ואי עשה שליחותו שליח מעל כו' ולדבר' מהר"י קורקס הנ"ל דאי מוסיף ע"ד בעה"ב בלבד מעל ולא השליח א"כ אמאי קשה אי נימא מעביר ע"ד יותר משנימא מוסיף ע"ד דהא אי מוסיף ע"ד קשה אמאי השליח מעל ואי מעביר ע"ד קשה אמאי בעה"ב מעל ומאי אא"ב שייך כאן. לכן נלפענ"ד ליישב עפי"ד התוס' בכתובות שם צ"ט ע"א על הא דקא' וא"ד הא לא תיבעי לך היכא דא"ל זיל זבין לי ליתכא וזבין לי' כורא דודאי מוסיף ע"ד הוי כי תיבעי לך דא"ל זיל זבין לי כורא וזבין לי' ליתכא מאי מי אמרינן דטבא לך עבדי לך כו' אר"ח מסורא ת"ש נתן לו דינר של זהב וא"ל הבא לי חלוק והלך והביא לו בג' חלוק ובג' טלית שניהם מעלו אא"ב שליח כה"ג עושה שליחותו ומוסיף ע"ד הוי מש"ה בעה"ב מעל אא"א מעביר ע"ד הוי אמאי מעל הב"ע דאייתי לי' שוה שש בג' א"ה שליח אמאי מעל אטלית והקשו התוס' בד"ה א"ה וז"ל וא"ת מעיקר' נמי אין מעילת השליח אלא בטלית כו' א"נ מעיקר' ס"ד מעל אחלוק ומדרבנן מעל השליח אבל עכשיו אפי' מדרבנן אמאי ימעול ע"כ. ולפי"ז נראה בדעת הרמב"ם דס"ל דמוסיף על שליחותו נהי דל"ה מעביר על דבריו דלאו דוקא צוה כן אלא שלא יפחות כמ"ש המהר"י קורקס הנ"ל מ"מ כיון דההוספה לא צוה בעה"ב בפירוש ונהי דמעילה דאוריית' ליכא כיון דנוכל לומר דהוא בכלל דברי הבעה"ב אבל עכ"פ מדרבנן מעל כמ"ש התוס' הנ"ל והלכך כ' הרמב"ם בלשונו הזהב והשליח פטור ולא כ' והשליח לא מעל כיון דעכ"פ מדרבנן מעל ולא כ' רק דפטור מקרבן מעילה ולפי"ז א"ש דברי הש"ס הנ"ל דקא' אא"ב מוסיף ע"ד הוי ניחא דכולן מעלו היינו דהבעה"ב מעל מדאוריית' ומעילת השליח הוא רק מדרבנן אולם עדיין צריך להבין אמאי באמת ימעול השליח אפי' מדרבנן כיון דאמרי' דההוספה הוא ג"כ בכלל ציווי הבעה"ב ובמעילה הא אמרי' דיש שלד"ע דגמר חטא חטא מתרומה והיל"ל דגם המעילה דרבנן מעל הבעה"ב ולא השליח אמנם נלפענ"ד לתרץ עפי"ד הירושלמי הובא בר"ש פ"ד דתרומות שהקשה אמאי במעילה אם השליח הוסיף ע"ד בעה"ב שניהם מעלו. וגבי תרומה מבואר במשנה ד' שם אם נתכוין להוסיף אפי' א' אין תרומתו תרומה אלמא מעביר ע"ד הוי ומשני דגבי מעילה משנטלו חתיכה הראשונה נעשה שליחותו של בעה"ב אבל גבי תרומה על כל חטה וחטה נסתיימה שליחות בעה"ב בתמי' והלא כשהוא פוחת או מוסיף הפרשתו בב"א עשוי' והו"ל מעביר ע"ש וא"כ במעילה זו שהוסיף בשליחותו הא ליכא למילף חטא חטא מתרומה כיון דלא דמיין להדדי ולכך הדרא לדינא דאשלד"ע והלכך מעל השליח מדרבנן. אך עדיין יש להקשות דהנה הנימוק"י ודעימי' העלו דגם בשוגג אשלד"ע מדאצטריך למימר במעילה דגמרי' חטא חטא מתרומה ול"ל למיגמר הרי בלא"ה מעילה הוא בשוגג ובשוגג הא ישלד"ע וע"כ דגם בשוגג אשלד"ע דלא כשי' התוס' בקידושין ובב"ק. והנה הריטב"א בחי' לקידושין כ' הטעם דאפי' בשוגג אשלד"ע אף דל"ש הטעם דברי הרב כו' מ"מ אנן אמרי' אלו ידע ההוא שליח דהקדש הוא לא הי' שליח ושליחות שעשה בעבירה הוא בטעות ובטל שליחותו וחשיב כעושה מעצמו בשוגג ע"ש והנה המהרי"ט בתשו' ח"א סי' קי"ו מסתפק אי אמרינן בדרבנן ג"כ אשלד"ע ע"ש ואף שהמשנה למלך בפ"ב מה' רוצח העלה דגם בדרבנן אשלד"ע מ"מ כבר כתבתי בחי' להכריע דזהו דוק' בשהי' השליח מזיד אבל אם הי' שוגג נהי דדעת הנ"י וסייעתי' דגם בשוגג אשלד"ע הרי הטעם הוא משום דהוי שליחות בטעות וכנ"ל נראה דזהו ל"ש רק באיסור דאוריית' אבל לא בדרבנן והוא עפי"ד א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' נתה"מ בסי' רל"ד שהעלה שם דאף דבאיסורי תורה אפי' אכלן בשוגג צריך כפרה ותשובה להגן על היסורים מ"מ באיסור דרבנן א"צ בשוגג שום כפרה תדע דהא אמרי' בעירובין בדרבנן עבדי' עובדא והדר מותבינן תיובת' ואלו הי' נענש על השוגג האיך הי' מניחין לו לעבור ולקבל עונש א"ו דאינו נענש כלל על השוגג באיסור דרבנן וא"צ שום כפרה ע"ש וא"כ לפי"ז ל"ה באיסור דרבנן בשוגג שליחות בטעות ושפיר אמרינן דיש שליחות וא"כ לפי"ז אפי' בלאו הגז"ש דחטא חטא מתרומה היל"ל דהבעה"ב ימעול גם המעילה דרבנן ולא השליח. אולם באמת ג"ז נכון עפימ"ש בש"ך ח"מ סי' שמ"ח סק"ו בשם מהריב"ל דהא דיש לחלק לענין אשלד"ע בין שוגג למזיד הוא דוק' לאוקימתא דרבינא בב"מ י' ע"ב דתלי' אם השליח הוא בר חיובא או לא אבל לרב סמא שם תלי' באי בעי עביד אין לחלק כלל בין אם השליח שוגג או מזיד ע"ש ולפי"ז כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק כרב סמא א"כ אין לחלק כלל בין שוגג למזיד דלא אצטריך לן למימר מטעם שליחות בטעות וא"כ אפי' באיסור דרבנן בשוגג ג"כ ל"א שלוחו ש"א כמותו דנהי דא"צ העושה כפרה עכ"פ איסור פתיך בשליחות זה ול"ה דומי' דתרומה וקדשים עי' בפנ"י ולכך שפיר השליח מעל מדרבנן. אולם בכל זאת עדיין קשה דאיך פסקינן דאם הוסיף השליח ע"ד בעה"ב דהבעה"ב מעל מדאוריית' הרי בכה"ג ליכא למילף חטא חטא מתרומה דל"ד להדדי כד' הירושלמי הנ"ל וא"כ הדר נימא אשלד"ע. ונראה דלכך מביא הרמב"ם ז"ל בפיהמ"ש דבכה"ג ילפינן מואשמה הנפש ההיא והא דת' בקידושין מ"ב ע"ב דגמרי' חטא חטא מתרומה היינו בכל שליחות במעילה דעלמ' בלא הוסיף דע"ז לא אצטריך לרבות מואשמה הנפש ההיא. וזהו נראה בכונת רש"י ז"ל בקידושין שם בד"ה חטא חטא מתרומה וז"ל לרוב דברים היא למודה מתרומה במס' מעילה כו' ולכאורה שפת יתר הוא ונראה דהי' קשה לי' לרש"י ז"ל הרי בכה"ג שהוסיף השליח ע"ד בעה"ב ליכא למילף חטא חטא מתרומה כנ"ל וע"כ דילפי' מואשמה הנפש ההיא א"כ נילף בכל שליחות במעילה מההוא קרא ול"ל הגז"ש דחטא חטא מתרומה ולכך פירש"י דההיא גז"ש בחטא חטא מתרומה אינה מיותרת דבלא"ה אצטריך לה לכמה דברים במס' מעילה וממיל' גמרי' מינה ג"כ שליחות בלא הוסיף: והנה עפ"י הצעתינו הלזו אומר ג"כ לבאר ד' רש"י שם בד"ה אבל אם עשה שליחותו בה"ב מעל פירש"י ומביא קרבן מעילה שלכאורה המלים האלה אך למותר המה ולהאמור יתיישב שפיר דעיקר הקושי' היא ממעילה דנימא אשלד"ע אף שהוא שוגג ושם קאי לרבינא כמבואר התם וע"כ מטעם דהוי שליחות בטעות כד' הריטב"א וזהו דוקא במעילה דאוריי' שצריך להביא קרבן על שגגתו כנ"ל משא"כ בדרבנן כיון דא"צ כפרה ליכא למימר ה"ט וזהו דפירש"י ז"ל ומביא קרבן מעילה א"כ בכה"ג היל"ל דיהי' שליחות בטעות. וע' בתשו' נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ע"ה: ומדי עיוני בהא נתקשיתי בדברי המקנה בקידושין מ"ב ע"ב בתוס' ד"ה אמאי מעל כו' שכ' שם דלענין שיתחלל ההקדש תליא בשליח אם הי' שוגג או מזיד ע"ש וקשה דא"כ אמאי בהביא לו בשלש חלוק ובשלש טלית שניהם מעלו הרי למאי דכ' התוס' שם דס"ד דהשליח מעל בטלית מדרבנן וקשה דא"כ אמאי השליח מעל הרי כ' הרמב"ם בפ"ו מה' מעילה דאינו יוצא לחולין רק היכי דחייב קרבן מעילה והלא כ' הרמב"ם בפ"א מה' מעילה ה"ו דבמעילה דרבנן אינו מביא חומש ואשם רק קרן בלבד וא"כ ע"י מעילה דרבנן אינו מתחלל והכי מבואר מדברי התוס' במעילה כ"א ע"א ד"ה לא עשו שליחותו החנוני מעל ע"ש וא"כ כיון דע"י מעילת השליח שהוא רק מדרבנן אינו מתחלל איך מעל המשלח וצע"כ: והנה ראיתי למעלתכם שכתבתם לתרץ דברי הפיהמ"ש הנ"ל עפי"ד הרמב"ם בפ"ה ממעילה הט"ו דקדשי עכו"ם אם לבדה"ב