הרי בשמים רמ

שייך אין ברירה ובתוך הפסח שפיר הי' עובר עכ"פ מדרבנן וכנ"ל ולכך פירש"י דלא מיירי רק לענין אחה"פ: אמנם באמת בלא"ה אפשר ליישב הקושיא הנ"ל מברירה עפי"ד השא"ר סוף ה' חמץ שכ' לחלק בין תנאי שהוא בקום ועשה ובין תנאי שהוא בשוא"ת דבתנאי שהוא בשוא"ת אמרינן יש ברירה ע"ש וה"נ הא התנאי בשוא"ת אם לא יפרע לו ושפיר אמרינן ברירה וא"ש אף לר"י דס"ל בביצה ל"ז ול"ח דגם בדרבנן אמרינן א"ב ואפי' בתולה בדעת אחרים ע"ש וניחא לי ליישב בהא גם הקושי' השניי' שהקשה אותי הרב החריף מו"ה מאיר הנ"ל בהא דקא' הש"ס בריש סוגיין כל היכי דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף הרי איכא נ"מ גם באקדיש לוה וזבין לוה דכי הגיע הזמן ופרע הלוה לאביי אגמ"ל שהי' הקרקע שלו ושפיר אקדיש ושפיר זבין והדברים ק"ו דאם לענין המלוה שהקרקע לא היתה מעיקרא שלו ואפ"ה כי גבאה לבסוף אמרי' אגמ"ל שהי' שלו ושפיר אקדיש ושפיר זבין מכ"ש לגבי הלוה שהקרקע היתה באמת גם מקודם שלו רק שבשעת ההלואה נשתעבדה להמלוה א"כ לא כ"ש דנימא אגמ"ל שהיתה שלו ושפיר אקדיש ושפיר זבין ולהנ"ל ניחא דלגבי הלוה הא הוי תנאי בקו"ע אם יפרע וא"כ שפיר הדר הדין לברירה: והנה עוד הקשה הפנ"י ז"ל בחי' בסוגיין לשי' התוס' בגיטין מ' ע"ב ד"ה הקדש שכ' דבאפותיקי מפורש גם רבא מודה דלמפה"ג א"כ מ"פ כאן לרבא ממתניתין הרי נוכל לאוקמי דמתניתין מיירי באפותיקי מפורש. ונלפענד"ל עפי"ד הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' זכיי' שפסק עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קנה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים והוכיחו המפורשים מדבריו דס"ל דישראל מנכרי קונה בין בכסף בין במשיכה אבל נכרי שקנה מישראל לא יהא כח הנכרי עדיף מכח הישראל וכיון דתיקנו חכמים בישראל מישראל שאינו קונה בכסף ה"ה נכרי מישראל לא אלים כחו לקנות בכסף ובעי' משיכה אבל הוא מקנה לישראל בין בכסף בין במשיכה כפי הדין ולפי"ז יש להבין לכאורה דא"כ איך ניחא לי' להש"ס לאביי דאמר למפה"ג הרי נכרי מישראל אינו קונה רק במשיכה ולס"ד דמיירי בלא הרהינו הא לא משך ועכצ"ל משום דגם בישראל מישראל הא דתיקנו דמעות אינן קונות הוא משום שמא יאמר נשרפו חיטיך בעלי' אבל היכי דל"ש החשש דשמא יאמר כו' אוקמ' אד"ת דמעות קונות כמבואר בכ"ד וא"כ בכאן הא ל"ש החשש דשמא יאמר נשרף חמצך בעלי' כיון דאם ישרף החמץ הא יהי' מוכרח לשלם לו מעותיו שלוה ממנו א"כ בודאי טרח ומציל ושפיר אוקמ' אד"ת דמעות קונות וקנה הנכרי את החמץ במעות ההלואה והתינח אי הוי האחריות על הישראל משא"כ אי הוי מוקמינן באפותיקי מפורש דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו הא אינו עומד באחריותו א"כ בכה"ג הא אינו קונה בכסף וא"כ תיהדר קושיא לדוכתה במאי קנה הנכרי את החמץ אולם באמת בלא"ה דעת הרבה מן הראשונים דגם באפותיקי מפורש אמר רבא מכאן ולהבא הוא גובה ולפי"ד הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע ח"מ סי' קי"ז דגם באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלוקי בזוזי ורק הלוקח א"י לסלוקי בזוזי א"כ עדיין סברת רבא במקומה עומדת דכיון דאלו הו"ל זוזי הו"מ לסלוקי בזוזי ברשותא דישראל הוי קאי ועפי"ז ניחא לי מה שהקשו המפורשי' דלאביי דאמר למפה"ג אכתי מי ניחא דאמאי מותר בהנאה הרי לפי"מ דס"ד בלא הרהינו הא באחריותי' דישראל הוי קאי וא"כ מי גרע מהפקיד נכרי חמצו אצל ישראל והישראל קיבל עליו אחרות דעובר הישראל בב"י ואמאי מותר לאחה"פ וכן קשה להלן בסוגיין דקא' לימא כתנאי ישראל שהלוה לנכרי ע"ח לאחה"פ א"ע עליו משום ר"מ אמרו עובר מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס למפה"ג ומ"ס מכאן ולהבא הוא גובה ותסברא אימא סיפא אבל נכרי שהלוה לישראל ע"ח לאחה"פ ד"ה עובר והא איפכא מיבעיא לי' למ"ד התם איני עובר הכא עובר למ"ד התם עובר הכא א"ע וגם בהא קשיא דאפי' אי למפה"ג למאי דס"ד בלא הרהינו הרי הוי האחריות על ישראל וע"ע בב"י אמנם להאמור יתיישב שפיר דהנה קשה לכאורה לפמ"ש בט"ז סי' ת"מ סק"ד לתרץ דברי הרבינו יונה והמכילתא שהובא ברא"ש פ"ק בפסחים והעלה לפי"מ דקא' בפסחים ה' הניחא למ"ד דבר הגל"מ כמ"ד מש"ה אם החמץ באחריות ישראל חייב לבער אלא למ"ד לאו כמ"ד מא"ל ומשני שא"ה דא"ק לא ימצא מזה ראינו דהתורה באה כאן להוציא ממאי דקיי"ל בעלמא לאו כממון דמי ולפי"ז הא דאה"כ בבתיכם קאי על החידוש דכאן שזה החידוש אינו אלא בבתיכם ולא בבית עכו"ם נמצא דלא חילק הכתוב בין בית ישראל לבית עכו"ם אלא כשהחמץ של העכו"ם והאחריות על הישראל כיון שהוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו משא"כ באם החמץ ממש של ישראל דזה אינו חידוש דהוא ממון ממש של ישראל אין חילוק זה דאפי' בבית עכו"ם אסור אבל למ"ד גל"מ כמ"ד אין כאן חידוש מחמת לא ימצא נמצא דכי מיעט רחמנא בבתיכם ולא בית עכו"ם קאי על כל מילי הן על ממון ממש הן על גל"מ דהא שוין וע"כ חמצו ממש של ישראל בבית עכו"ם פטור ע"ש וא"כ לפי"ז היכי ס"ד דפלוגתא דר"מ ות"ק הוא או למפה"ג או מכאן ולהבא הוא גובה הרי אפי' אי ס"ל לר"מ למפה"ג אכתי אמאי עובר בישראל שהלוה לנכרי ע"ח למאי דס"ד בלא הרהינו אצלו הרי אמרינן בב"ק ע"א דר"מ ס"ל כר"ש דדהגל"מ כמ"ד א"כ לדידי' אפי' חמצו ממש של ישראל כשהוא בבית עכו"ם א"ע עליו לפי"ד הטו"ז הנ"ל אמנם נלפענד"ל דהנה באמת הרא"ש ז"ל כ' שם לחלוק על הרבינו יונה הנ"ל דאף שהחמץ מופקר אצל נכרי מ"מ כיון שהשאיל ביתו לשמירת ממונו דהמפקיד ביתו קרינן בי' וכ"כ הרשב"ם ב"ב פ"ה דרשות הנפקד שהחפץ מונח בו הו"ל רשות דהמפקיד (וע' בב"ק מ"ח ע"א א"ד ברשות הוי' לה שן ברשות הניזק כו' ופירש"י כיון דיהיב לי' בעל החצר רשותא לעיולא דוכתא אקני לי' בגוה והו"ל חצר הניזק כו' וכן שם ע"ב א"ל שמרו לא מקני לי' מקום בחצר והו"ל קרן בחצר הניזק כו' ל"א לי' שמרו אקנויי אקני לי' מקום בחצר והו"ל חצר השותפין כו' ע"ש) ומה"ט כ' בט"ז ח"מ סי' קפ"ט דהנפקד א"י לקנות החפץ ע"י חצרו משום דהוי חצרו דהמפקיד אמנם נוכל לומר בדעת הר"י ז"ל דס"ל דל"ה רשותו של המפקיד. אלא היכי דלא קיבל הנפקד עליו אחריות ואין עליו חיוב להשמירה ע"כ שימוש הבית לשמירת החפץ הוא רק לטובת המפקיד ומחמת זה נקרא רשותו של המפקיד אבל היכי שהנפקד קיבל אחריות דאז אין המפקיד צריך כלל לביתו של הנפקד לשמירת דבר המופקד ולא מיחשב כהשאיל ביתו להמפקיד כיון דשימוש הבית הוא רק לטובתו של הנפקד דהא אם יאבד באפיסת שמירת הבית יצטרך הנפקד לשלם ולכך הוי שפיר רשות הנפקד וא"ש ד' הרבינו יונה ז"ל ולפי"ז י"ל דהכא כדהוי ס"ד דפליגי בלמפה"ג או מכאן ולהבא הוא גובה ולא הרהינו אצלו הי' ס"ד דמיירי שעשה הנכרי החמץ לישראל אפותיקי מפורש כיון דגם באפותקי מפורש שייך פלוגתת אביי ורבא כנ"ל וא"כ א"ח באחריותו וא"כ אי למפה"ג שפיר עובר הישראל ול"ה חמצו של ישראל ברשות נכרי דא"ע למ"ד גל"מ כמ"ד כנ"ל דהא כיון דמיירי בלא קע"א בכה"ג הוי רשותו דהמפקיד והוי שפיר רשות ישראל וממילא פריך שפיר אח"כ מסיפא דנכרי שהלוה לישראל ע"ח דאיפכא מיבעיא לי' דלמ"ד למפה"ג הכא א"מ ואי דאכתי עובר משום דהאחריות הוא על ישראל ז"א דהא לפי אוקימתא זו ע"כ מיירי באפותיקי מפורש והוי סיפא ג"כ דומיא דרישא א"כ אין האחריות על ישראל וכן י"ל לעיל מיני' כדפריך ממתניתן דנכרי שהלוה לישראל ע"ח הניחא לאביי דאמר למפה"ג היינו דלדידי' נוכל לאוקמי כשעשה ישראל חמצו לנכרי אפותיקי מפורש דבכה"ג אין אחריותו על ישראל ולהכי א"ש דמותר לאחה"פ: אמנם עדיין קשה לפ"ז דמוקמינן באפותיקי מפורש א"כ היכי פריך מסיפא דנכרי שהלוה לישראל ע"ח למ"ד למפה"ג היל"ל דהכא א"ע הרי הדרק"ל למאי דס"ד בלא הרהינו במאי קנה הנכרי את החמץ דהרי להרמב"ם נכרי מישראל אינו קונה אלא במשיכה ואי משום דל"ש שמא יאמר נשרף חמצך בעלי' כיון דטרח ומציל כדי שלא יצטרך לשלם לו החוב לכך אוקמ' אד"ת כנ"ל ז"א דהשתא דמוקמינן באפותיקי מפורש הא א"ח באחריותו ולא טרח ומציל. אולם נראה בישוב הענין עפי"מ שדקדק המהרש"א הנ"ל בדברי רש"י הנ"ל שכ' לאחה"פ א"ע אם נהנה ממנו דמנלי' לרש"י ז"ל דהפלוגתא הוא רק לענין איסור הנאה לאחה"פ הרי מדקתני עובר וא"ע דילמא הכונה אם עבר עליו בתוך הפסח אם לאו דהא לר"ש קיימינן ואינו אסור בהנאה חמץ לאחה"פ אלא מטעם שע"ע בב"י אכן להאמור יתיישב שפיר דהנה לכאורה קשה אפי' לפי"מ שכתבנו דהשתא כדמוקי הפלוגתא בענין למפה"ג מוקי לה באפותיקי מפורש שאז אין הישראל חייב באחריות מצד הדין כשהלוה לו נכרי ע"ח ולהכי פריך איפכא מיבעיא לי' אכתי תקשי הרי לשי' הרמב"ם ז"ל הובא בש"ע סי' ת"מ דגם בעכו"ם אלם עובר אפי' אינו חייב מצד הדין (וע' בתו' צ"צ סי' ס"א ס"ב לענין בכור אפי' אם העכו"ם לא קני עפ"י הדין מ"מ אם הוא אלם וא"י להוציא מידו הוי קני' גמורה ועיי' בח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד שכ' דה"ה לענין קניית חמץ) וא"כ ה"נ אי יאבד החמץ יכפהו העכו"ם לשלם וא"כ אכתי חייב באחריות מצד אלמות העכו"ם אמנם הדבר נכון עפי"ד התוס' בחולין ל"ט ע"ב ד"ה רישך והר שכ' שם גבי הני טייעי דאתו לציקוניא כו' דמצד אלמות העכו"ם אינו רק איסור דרבנן ע"ש וכ"כ הרשב"א בחי' שם בתוך דבריו וז"ל ומיהו בגברא אלמא דע"כ שקיל הו"ל כאלו נעשה שותף בה ואסור מדרבנן קא' וכאותה שאמרו בפסחים בעירו חמירא דבני חילא דאלו מגניב או מתביד ברשותייכו קאי הו"ל כדידכו עכ"ל א"כ נראה מפורש יוצא מדבריו דס"ל ג"כ כשי' הרמב"ם דבעכו"ם אלם עובר ואינו אלא דרבנן וע' ברי"ט אלגזי על ה' בכורות להרמב"ן פ"ב שכ' גם בדעת הרמב"ם דעכו"ם אלם א"ע אלא מדרבנן ע"ש ולפי"ז שפיר פריך הש"ס דאיפכא מיבעי' לי' דלמ"ד למפה"ג הכא א"ע היינו לאחה"פ דנהי דאיכא עליו חיוב אחריות מצד אלמות העכו"ם אפי' באפותיקי מפורש מ"מ הא אינו אלא מדרבנן וכבר כ' בשם הפוסקים דהיכי דל"ע בפסח אלא מדרבנן לא קניס ר"ש לאחה"פ וא"כ מיושב שפיר פירש"י ז"ל שפי' דהכא ע"כ לא קאי רק לענין לאחה"פ דאל"ה ל"ה יכול הש"ס למיפרך מסיפא למ"ד למפה"ג הכא א"ע כיון דבתוך הפסח עכ"פ מדרבנן עובר והשתא לפי"ז יתיישב שפיר קושייתינו הנ"ל במאי קנה הנכרי את החמץ דשפיר איכא למימר דקנה בכסף ההלואה שנתן ואי דישראל מנכרי הא אינו קונה בכסף ז"א דהא בעכו"ם אלם ע"כ טרח ומציל כיון דאם ישרף החמץ יכפהו לשלם אף שאינו מה"ד א"כ שפיר אוקמ' אר"ת דמעות קונות: ובאופן אחר אומר בישוב הקושיא הנ"ל שהקשינו דאי מיירי באפותיקי מפורש הדרק"ל במאי קנה הנכרי את החמץ כיון דל"ש אוקמ' אד"ת דמעות קונות כנ"ל. ונראה הנה באמת אפשר להיות דקנאו הנכרי