הרי בשמים רלח

הנ"ל יהי' נכון דאי נימא דאינו אוסרו רק בשתי' א"כ תיהדר קושיא לדוכתה אמאי יתחייב לשלם לימא לי' הרש"ל ואי דהוי פורע חובו בא"ה הלא אינו אסור רק בשתי' ואם כן לפי זה מובן מאד מ"ש רש"י ז"ל דהסוגיא אזלא למ"ד השא"נ ל"ש היזק דאי שמי' היזק תיהדר קושי' לדוכתה דילמא אינו אסור רק בשתי' ואי דא"כ אמאי לא יוכל לומר הרש"ל ז"א דאי השא"נ שמי' היזק הא הוי כהיזק ניכר וא"י לומר הרש"ל כמ"ש בתוס' גיטין נ"ג ע"ב הנ"ל: והנה בגיטין נ"ג ע"א קא' תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבי ותני עלה מפני תיקון העולם וא"א השא"נ שמי' היזק האי שוגגין פטורין מפני ת"ה מיבעי' לי' ה"נ קא' מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני ת"ה והקשו המפורשים דהא הכא תיקו קושי' הש"ס שם א"ה מזיד נמי ליפטרי כדי שיודיעו והכא ל"ש לשנויי השתא לאזוקי קא מיכוין דהכהן לא להזיק נתכוין אלא להנאתו ע' ראב"ד פ"ז מחובל ומזיק ונלפענ"ד דהנה באמת צריך להבין פירכת הש"ס דפריך א"ה מזיד נמי הרי ע"כ מיירי באין רואין דאי יש רואין אחרים יודיעוהו וא"כ היכי יהי' נאמן שניסך במזיד הא אין אדם מע"ר ואי דפ"ד שהיין נתנסך אבל לא הוא ניסכו ז"א דהא באמת אין אדם אוסר דשא"ש ומוקמינן בשותפות וא"כ ל"ל פ"ד שניסכו אחר דהא אחר לא יוכל לנסך משום דאא"א דשא"ש אמנם י"ל דשפיר יהי' נאמן כדמצינו בעובדא דס"ת שכ' לפלוני גוילין שלו לא עיבדתי לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת ה"נ מתוך שנאמן להפסיד חלקו יהי' נאמן גם על של חבירו דהא על שלו נאמן אפי' היכי שמשים עצמו רשע כמ"ש בר"ן כתובות פ' המדיר מטעם הודאת בע"ד וכיון דנאמן על שלו נאמן גם על של חבירו ושפיר פריך הש"ס א"ה מזיד נמי אמנם עדיין קשה דהרי בגיטין שם פריך על ההוא דינא דמתוך כו' ומ"ש מדר' אמי דקא' גבי אזכרות נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומשני התם איכא למימר טעי בדר' ירמי' ופירש"י דסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר' ירמי' וכיון דהוי הפסד מועט ל"ש מתוך כו' ע"ש ולפי"ז מ"פ הש"ס א"ה מזיד נמי הרי איכא לאוקמי בכה"ג שאין לו שותפות רק חלק מועט וא"כ ל"ש מתוך כו' וא"כ ל"ש לפוטרו במזיד כדי שיודיע משום דלא יהי' נאמן דאאמע"ר. אולם הדבר נכון דהרי באמת הקשה א"ז הגאון האדיר רבינו משולם מפרעשבורג זצוקללה"ה בהא דמוקי באית לי' שותפות בגוה לפימ"ש התוס' בתמורה ל' דהיכי דלא הוכר האיסור מתחלתו אמרי' ברירה וא"כ אמאי יאסר חלק חבירו נימא כשחולקים עם היין הוברר הדבר שזה חלקו מעיקרא ולא יכול לאסרו דא"א אוסר דשא"ש ועכצ"ל דשום דקיי"ל בדאוריי' אין ברירה וא"כ התינח אי יש להם חלקים שוים משא"כ אי נוקמי דחלק המנסך אינו רק מעט וא"כ מדאוריי' הא מב"מ בטיל ברובא [וע' בריטב"א ע"ז ע"ג שכ' דלרב רק מדרבנן מב"מ במשהו] וא"כ הא בדרבנן יש ברירה והיל"ל דמותר חלק שותפו וע"כ מיירי דחלק המנסך אינו פחות מחלק חבירו וא"כ פריך הש"ס שפיר א"ה במזיד נמי ואי דלא יהי' נאמן משום דאאמע"ר ז"א דהא יהי' נאמן מטעם מתוך כו' ולפי"ז התינח במנסך משא"כ בפיגול ל"ש למיפרך דיהיו פטורין במזיד כדי שיודיעו משום דהא לא יהי' נאמן כיון דאאמע"ר שעבר על לאו דלא יחשב ואי דפ"ד ז"א דאי אחר חישב מחשבת פיגול הלא אינו פסול הקרבן דזה מחשב וזה עובד ל"א ואי דיהי' נאמן מטעם דאי פסול הקרבן מפסיד הכהן העור כדקיי"ל בזבחים ק"ג כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה (דמשום הבשר בודאי ל"ה פסידא כי הי' להכהנים שבמקדש רוב בשר קדשים שיקריב יום יום לחובה ובס' עטרת חכמים חיו"ד סי' ט' הוכיח כן מד' התוס' חולין ק' ע"א ד"ה שאני כו' ע"ש) וא"כ כיון דמפסיד העור נימא מתוך שנאמן להפסיד לעצמו העור נאמן ג"כ להפסיד להבעלים הקרבן ז"א דבהפסד מועט הא ל"ש מתוך כו' כנ"ל והעור הוי הפסד מועט כדמצינו ביומא בימא י"ב ע"א דעורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע משום דאינו אלא דבר מועט ע"ש וא"כ א"ש דקתני מזידין חייבין: והנה מה שרצית ליישב קושי' התוס' בחולין שהובא בפתח דברינו מ"פ מהמנסך נימא מדאגבי' קני' והחילות לתרץ עפי"מ שהעירות על הא דתיקנו חז"ל במזיד חייב שלא יהי' כאו"א כו' מה הועילו חכמים בתקנתן אכתי יזיק וילך ויודה לפני ב"ד ויהי' פטור משום דמודה בקנס פטור הנה זה ל"ק כלל דהרי יתיירא לילך ולנסך פן יראו עדים מרחוק וילכו הם לב"ד מקודם ויחייבוהו ועכ"פ הועילה התקנה שפיר. ומה שהבאת בשם ס' מהר"ם מינץ שחידש לענין מודה בקנס ואח"כ באו עדים דרק באותו קנס שמע"ר בעי' שיחייב עצמו בקרן אבל בקנס שאינו מע"ר ל"ב שיחייב עצמו בקרן יש לגמגם בסברא זו טובא אפס לאשר אין הס' הזה ת"י למען אותיותיו יחכמוני מנעתי מלרשום עלי גליון רחשי לבבי. ומה שכתבת באופן הב' בישוב קושי' התוס' הנ"ל עפי"מ שכתבת בטעמו של רב דסובר מנסך ממש במזיד חייב וא"י לומר הרש"ל משום דכ' בס' עט"ח דהא דיאוש לחוד אינו קונה היינו היכי דהיאוש הוא רק מחמת הגזילה אבל היכי דהיאוש אינו רק מחמת הגזילה דגם בלאו הגזילה הי' מייאש א"ע אמרי' דיאוש לחוד ג"כ קונה וא"כ הכא כיון דאיכא יאוש מלבד הגזילה שנאסר בהנאה שפיר קונה ביאוש ומש"ה א"י לומר הרש"ל ולפי"ז ממילא מיושב קושי' התוס' מ"פ מהמנסך נימא מדאגבי' קני' דאי א"י לאסרו רק מחמת ההגבהה א"כ אין היאוש של הא"ה ג"כ רק מחמת הגזילה דבלאו הגזילה דהגבהה הא לא הי' יכול לאסרו וא"כ אינו קונה ביאוש ותיהדר קושי' לדוכתה לימא לי' הש"ל עכ"ד הנה דבר תימה אמרת בראשון מ"ש בשם ס' עטרת חכמים שמעתי ולא אבין איך נעלם ממנו דברי הש"ס ב"ק ס"ו דפריך לי' רב יוסף לרבה דאמר יאוש כדי קני מגזל חמץ ועעה"פ א"ל הרש"ל והאי כיון דמטי עידן איסורא ודאי מייאש דמי מעליא בעי שלומי ולד' העט"ח הנ"ל תקשי אמאי פריך לי' רב יוסף לרבה דוקא הרי בכה"ג דאיכא יאוש מלבד הגזל לכ"ע יאוש כדי קני וא"כ תקשי לי' ג"כ לדידי' ועוד היכי נוכל לומר בכאן דלכך א"י לומר הרש"ל משום דקניי' ביאוש הרי הוי זה מתייאש וזה א"ר לקנות דאיסורא לא ניחא לי' דליקני וכדמשני בש"ס ב"ק הנ"ל ועוד הרי בכאן בעל היין לא ידע כלום שניסכו והוי יאוש שלא מדעת ועוד הרי רב גופי' ס"ל יאוש כדי קני בגנב וכן בגזלן ע' ב"ק ס"ז ע"ב וממילא נסתר כל בנינך. ויתר דבריך ראיתי ואם שיש לפקפק במו הרבה בכ"ז שמחתי לראות כי תלמד ידיך לקרב ללחום מלחמתה של תורה להשכיל על דבר לזרות ולהבר וחננך ה' בהכשר דעת להבין דבר לאשורו כן יאמץ ה' כחך וחילך לאורייתא תחזקנה ידיך ותעשינה תושי' כנפשך ונפש מח' אוהבך בלב ונפש צופה לראותך על במתי המעלה: סימן קח לק"ק זוראוונא בעזה"י יום ד' ער"ח ניסן תרמ"א לפ"ק סטריא. להני תרין ריעין דלא מתפרשין ה"ה ש"ב העלם המופלג ברק השנון מחודד ומשכיל כ' יואל אשכנזי נ"י ורעהו בדומה לו המופלג ברק השנון השלם כ' ירמיהו כ"ץ נ"י שיינער: מכתבם הגיעני ולאשר ראיתי מתוכו כי רוח תשוקה בלתי מוגבלת סוערת בקרבכם לשמוע מפי דבר ה' זו הלכה ולהתענג בדשן הפלפול נפשותיכם וחזקו עלי דברי שאלתכם ובקשתכם לתת לכם מענה אמרתי אערכה נא דברי תשובתי אליכם למען רוות צמאונכם ולהלהיב לבכם לתורה ולתעודה. וזה יצא ראשונה: בדבר אשר העירותם ע"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' נחלות הלכה ה' וז"ל אין הבכור נוטל פי שנים במלוה אעפ"י שהוא בשטר אע"ג שגבו קרקע בחוב אביהם כו' הרי מוכח דס"ל להרמב"ם ז"ל שעבודא לאו דאורייתא דבפ' ג"פ משמע דהא בהא תליא דאי שעבודא דאוריי' גבו קרקע יש לו ואי של"ד גבו קרקע אין לו ואיך פוסק הרמב"ם בפי"א ממלוה ה' ד' דשעבודא דאוריי' וסתרי פסקי הרמב"ם ז"ל אהדדי. הנה לפענ"ד הי' נראה לתרץ ע"ד הפלפול עפי"מ שהקשה הפנ"י ב"ב קע"ה ע"ב אמר עולא ד"ת אחד מלוה בשטר וא' מלוה ע"פ גובה מנכסים משועבדים ואלא מ"ט אמרו מע"פ א"ג אלא מנכסים בנ"ח משום פסידא דלקוחות א"ה מלוה בשטר נמי אינהו נינהו דאפסדי אנפשייהו ורבה א' ד"ת א' מע"פ וא' מלוה בשטר א"ג אלא מנכסים בנ"ח מ"ט של"ד כו' ומי אמר רבה הכ' והאמר רבה גבו קרקע יש לו גבו מעות אין לו רבה טעמי' דבני מערבא קא' ולי' לא ס"ל והקשה הפנ"י מד' הרשב"א בחי' לקידושין י"ג ע"ב שדייק מדברי רש"י שם ד"ה ל"ד וז"ל ל"ד הוא לומר נכסי דבר אינש כו' אלא מלוה בשטר שהוא שיעבדו דכתב לי' נכסי אחראין לך משתעבדי מע"פ לא משתעבדי עכ"ל והקשה הרשב"א דהא אי של"ד אפי' מלוה בשטר נמי של"ד וע"כ הוכיח דהיכי ששיעבדו בפירוש לכ"ע שיעבודא דאורייתא ולפי"ז קשה מסוגיא הנ"ל דא"כ מאי מקשה דרבה אדרבה דכאן א' של"ד ולמה אית לי' גבו קרקע יש לו הרי נוכל לשנויי בפשיטות דהתם שיעבדו בפירוש ולכך שיעבודא דאורייתא והניח בצ"ע. ומה שנלפענ"ד לתרץ קושיא הלזו דהנה התוס' הקשו שם מ"פ מהא דגבו קרקע יש לו דמוכח דס"ל שעבודא דאוריית' הרי מיני' דידי' לכ"ע שעבודא דאוריית' ונראה דהנה הטעם דגבו קרקע יש לו דכמאן דמשעבד בחיי אבוהון דמי וקרינא בי' בכל אשר ימצא לו והנה בב"ב קכ"ה ע"א מבואר שם דהא דגבו קרקע יש לו תליא בהאי דינא דר"נ דקא' יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בע"ח חוזר וגובה אותה מהן ע"ש ובש"ס פסחים ל"א ע"א רוצה הש"ס לומר טעמא דר"נ דקא' היתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגובה מהן משום דלמפרע הוא גובה והוי כמו שהי' בחיי אבוהון שלו ע"ש. והנה הקשה אותי הרב החריף וכו' מוה' מאיר דרוקער נ"י מפה"ק למה נימא למפרע הוא גובה משום דאיגלאי מילתא למפרע אמאי לא נימא דתליא זה אי אמרינן ברירה או לא אמנם באמת אי אמרינן שיעבודא דאורייתא לק"מ דכך גזרה התורה שיש לו שעבוד הקרקעות תיכף ואם יפרע לו יופקע השעבוד ולפי זה שפיר פריך הש"ס דכיון דאמר רבה גבו קרקע יש לו ע"כ מטעם דלמפרע הוא גובה כנ"ל וקשה נימא אין ברירה וע"כ מטעם דשיעבודא דאוריית' א"כ ממילא מוכח ע"כ דס"ל לרבה שיעבודא דאורייתא ול"ק קושי' התוס' וממילא מיושב ג"כ קושי' הפנ"י הנ"ל דהתינח אי נימא דס"ל לרבה שיעבודא דאוריי' שפיר אמרינן דהי' למפרע של אביהן גם בעודו