הרי בשמים רלב

שותפות בגוה ולפ"ז מיושב קושי' הר"ן והריטב"א הנ"ל דאי נחייבנו במזיד לא יודיע ויאמר שוגג הייתי דכיון דשותפין שומרין הן זל"ז ויצטרך לישבע ע"ז כמו בטענת נאנסה. ולפי"ז דפירכת הש"ס הוא ע"כ רק ממנסך למאי דמוקי באית לי' שותפות בגוה מיושב ע"נ קושייתינו הנ"ל דשפיר פריך א"ה במזיד נמי יפטור כדי שיודיע ואי דאין אדם מע"ר הלא בא לעשות תשובה שלא יכשל חבירו באיסור יי"נ ואי דבמקלקל לאחרים ל"ש סברא זו ז"א דכיון דע"כ מיירי באית לי' שותפות בגוה א"כ נוגע הדבר גם לעצמו ובכה"ג נאמן אף שמקלקל לאחרים. אמנם לקושטא דמילתא אפשר לומר דל"ש כלל לומר התם אין אדם מע"ר משום די"ל פלגינן דיבורא שנתנסך היין וע"י מומר כאוקימתא שני' דש"ס חולין הנ"ל ולא על ידו. ובעיקר הדבר מכח הסברא לפענ"ד לא נהירין לי דברי הבעל שיבת ציון דמאי מהני לן מה שהוא נ"כ מפסיד הלא הוא רק מטעם הודאת בע"ד כמ"ש הר"ן בכתובות ובשבועות הנ"ל וז"א רק היכי שאינו מפסיד לאחרים אבל היכי דקא חייב לאחריני הלא מבואר בקידושין ס"ו ע"ב דל"א בכה"ג הודאת בע"ד כק' עדים דמי ומה שמצינו בס"ת שלא כ' האזכרות לשמן מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת הא כבר כ' הטו"ז ביו"ד סי' קכ"ז דל"א הכי רק היכי שאינו נגד חזקה. וע' בב"י ח"מ סי' ר"נ מחודש ב' שכ' בשם תשובות הגאונים באחד שצוה לפני מותו שיתנו לפלוני מנה מחמת שגנבו בנערותו ויש עליו כתובת אשה ושט"ח אין סומכין על הודאתו במקום שחב לאחריני הרי דאפי' מפסיד לעצמו מ"מ כיון שמסתבב עי"ז הפסד לאחרים ל"מ הודאתו. ועפי"ז יורווח לן לבאר דברי הש"ס גיטין הנ"ל בהא דמתיב ר"א על חזקי' מהא דהעושה מלאכה בפרת חטאת פטור מד"א וחייב בד"ש וא"א השא"נ ש"ה בד"א נמי ליחייב ולכאורה יש להקשות דהרי באמת פריך הש"ס לעיל מיני' במזיד נמי יהי' פטור כדי שיודיע ומשני השתא לאזוקי קמכוין אודועי לא מודע לי' והתינח כשמנסך או מטמא ומדמע במזיד ע"כ רק להזיקו מתכוין משא"כ בעושה מלאכה בפרת חטאת של חבירו שייך שפיר למיפטרי' אפי' במזיד כדי שיודיע ול"ש השתא לאזוקי קמיכוין כו' דילמא להנאתו עביד בה מלאכה ואינו מתכוין להזיק לחבירו ולהאמור י"ל שפיר דבמזיד ל"ל כדי שיודיע דהא לא יהי' נאמן משום דא"א מע"ר כדפירש"י הנ"ל פרעניות לשלם לרשעים כו' ואי דנימא פלגינן דיבורא שעשה בה מלאכה אבל לא נתכוין להזיק לחבירו רק להנאתו ז"א דהא באמת דעת הרבה מן הראשונים ז"ל הובאו בש"ע ח"מ סי' ס"ו סכ"ג דהיכי דנתכוין לטובתו אין לחייבו מדד"ג וכ"ה באמת דעת הראב"ד ז"ל בפ"ז מחובל ומזיק בדין זה גופי' וא"כ לא אצטריך לן לפוטרו כדי שיודיע דאי נהי' מוכרחין ע"כ לומר פ"ד זה שלהנאתו נתכוין הא יהי' פטור בלא"ה ואי דנימא פ"ד שנעשה בה מלאכה אבל ע"י אחר ז"א דהא באמת הקשו התוס' בב"מ ל' ע"א האיך יוכל לאסור פרתו של חבירו הא בעינן ניחותא דבעלים ותי' דמיירי שהוא שותף בהפרה ולפי"ז לא אפשר למימר פ"ד שנעשה מלאכה ע"י אחר דא"כ הא לא נפסלה הפרה דבעי' ניחותא דבעלים וא"כ שפיר א"א למיפטרי' במזיד כדי שיודיע משום דא"א מע"ר. אמנם הא גם כאן שייך שרוצה לעשות תשובה שיהי' סוברין שהפרה כשרה להיות פרת חטאת ובאמת היא פסולה וע"כ מוכרח לומר כד' הנוב"י הנ"ל דכיון שרוצה לקלקל לאחרים ל"ש סברא זו. וא"כ הרי הכא הוא נוגע גם לו כיון דע"כ מיירי שהוא שותף בהפרה כנ"ל ואפ"ה אמרינן סברת הנוב"י וכדברינו הנ"ל. אמנם ראיתי בתשו' נוב"י הנ"ל שכ' בזה"ל ולפי שאין היתר זה ברור דאולי ל"ש אאמע"ר אלא בדבר שהתורה קראתו רשע דהיינו שנתחייב מיתה או מלקות שהוא נקרא רשע למות ובין הכות הרשע או מעיד עדות שקר שפסול לעדות ולשבועה בזה אמרינן אבל באומר שהכשיל אחרים אינו נפסל לעדות ואינו מתחייב מלקות או מיתה ל"ש אאמע"ר עכ"ד ולפענ"ד יש לתמוה ע"ז מדברי הראב"ד שהובא בר"ן כתובות הנ"ל שכ' דלהכי לא אוקמ' במודה משום דאאמע"ר הרי דבאמירתה שהכשילתו לבעלה א"נ משום דאאמע"ר ועוד צל"ע בזה ואין פנאי ה' יאר עיני ועל האמת יעמידני: סי' קג וע"ד אשר דרש ממני להשיב לו נידן הנשים שיש להן שינים תותבות של כסף אם צריכות להסירן בשעת טבילה שלא יהיו חציצה וגם בענין שסותמין הנקבים שבשיניהם ע"י רופא במין דבק אם זה הוי חציצה או לא הנה בהשקפה ראשונה אמרתי להוכיח הדין הראשון מש"ס שבת ס"ה ע"א דאמרינן שם לענין שן תותבת דבשל כסף לד"ה מותר לצאת בו בשבת והלא אמרינן שם נ"ז ע"א דמה"ט לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן מפני שאמרו חכמים לא תטבול בהם עד שתרפם דילמא מתרמי להו טבילה של מצוה ושרי' לה ואתו לאתויינהו ד"א ברה"ר וא"כ לפי"ז איך מותרת לצאת בשן תותבת אי נימא דהוי חציצה לגבי טבילה האיכא ג"כ האי חששא ואמאי בשל כסף ד"ה מותר ומצאתי שהרגישו בזה האחרונים אמנם אחר העיון לפענ"ד אין מזה ראי' כלל לפמ"ש התוס' שם בר"פ דבדברים שהם עיקר מלבוש ליכא למיגזר דאפי' בחול אין דרך ללכת כלל ממקומו עד שילבישם אלא בדברים קטנים יש לחוש שאין מקפיד אם אינן עליו וא"כ בשן תותבת כיון שכל מגמת חפצה למלאות חסרון השינים ולכך היא הולכת בשינים של כסף שדומים לשאר שינים א"כ בזה בודאי ליכא למיחש דילמא תשא אותן בידה לביתה כיון דגנאי הוא לה ללכת מחוסרת שינים ולהכי אין להוכיח נמי מדרבי התיר במשנה שם בשן של זהב דלא חייש לדילמא מחייכי עלה ולא חייש דילמא מתרמי לה טבילה של מצוה כיון דנהי דמשונה היא משאר שיניים בכ"ז כיון שהיא הולכת בשן זה לתשלום השן החסר הוי' לגבה עיקר מלבוש ולא תשא אותו בידה לביתה והנה יסוד ההיתר בשן תותבת גבי טבילה שעליו בנו האחרונים הוא עפי"ד הבה"ג שהובא בש"ך יו"ד סי' קצ"ח ס"ק י"ד דכוחלת אם לרפואה ה"ז חוצץ ואם בשביל שתראה עיני' פורחת אינו חוצץ והיינו משום דכל לנאותו אינו חוצץ ובאמת צריך להבין מ"ש משירים נזמים וטבעות דפסקינן בש"ע סי' קצ"ח סכ"ג דאם הם מהודקין חוצצין אף שהם ג"כ לנוי הא התם פי' הראב"ד הטעם לפי שמקפדת להסירו בשעת לישה והוי מיעוט המקפיד וכן מבואר להדיא בהרא"ש ה' מקואות דחוטי צמר וחוטי פשתן ל"ה מיעוט שאינו מקפיד לפי שמקפדת להסירו בשעת חפיפה וכיון דאיכא זימנא דמקפדת חוצץ לעולם וע' ש"ך סי' קצ"ח סק"א משא"כ בנ"ד בשן תותבת כיון שדעתה להשאר כן לעולם ואין דרכה להסירו בשום פעם ומה שמצטרכת איזה פעם להסירו לנקותו או כי ירפה מושב השן אין מיקרי בשביל זה מקפדת כמ"ש בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ע"ו ע"ש] הוי דומיא דאמרי' בסוף חגיגה כאן בצפוי עומד דכיון שאין עומד להסירו בטל לגבי עיקר והוי כגופו וכמו דמצינו בעירובין ע"ח ע"ב אבל לענין חציצה אי בטילי חייץ ואי לא לא חייץ ופירש"י וז"ל אי בטלי' להדיא ואמר לא שקילנא לי' מהכא בטיל ואי לא לא ע"כ וא"כ לפי זה אי אינו עתיד להנטל משם הוי כגוף הנדבק בו ודמיא לריבדא דכוסילתא בנדה ס"ז שכ' בפירש"י שם הטעם דתוך ג' ימים אינו חוצץ משום שאז רך הוא ונדבק בבשר והוי ממש כגופו ושעל כן נראה דלא יסתור היתר זה למ"ש הר"ן בסוכה פ' לולב הגזול דעד כאן ל"א סברא זו דכל לנאותו אינו חוצץ אלא גבי לולב דלית לן קרא לפסול בו חציצה ואינו אלא מדרבנן לכך אמרינן דכל לנאותו בטל לגבי לולב והרי הוא כאלו נוטל בו ממש אבל היכי דאיכא קרא לפסול חציצה כגון בטבילה דכתיב בי' ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בזה ל"א ההוא סברא דכל לנאותו אינו חוצץ וא"כ בנ"ד נהי דמיעוט המקפיד אינו אלא דרבנן מ"מ הא עיקר חציצה בטבילה הוי' דאורייתא [ומ"ש בריטב"א קידושין כ"ה ובפנ"י סוכה ז' דהא דבעי' בביה"ס ראוי לביאת מים משום דכל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו ז"א אלא מדרבנן אינו מוסכם להלכה ע' נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ד ובתניינא סי' קל"ה ובמק"א פלפלתי בזה באורך אכ"מ] וא"כ לא נאמרה סברא זו גבי חציצה דטבילה לד' הר"ן הנ"ל. אולם להאמור נכון דכל שאין דרכה להסירו משם בטל לגבי בשרה והוי כגופה דמהני עכ"פ שנימא בכי הא כל לנאותו אינו חוצץ בכ"מ. והר"ז דומה למ"ש הרא"ש במקואות פ"ט בשחרורית הנדבק בקומקום מבחוץ שאין אדם מקפיד עליו ודרכו בכך חשיב כדופן הכלי ואפי' בכולו אינה חוצצת ע"כ וזה שאמרו בש"ס יבמות ע"ח ע"ב גבי מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה דאף דאר"כ דרק רובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מדאורייתא אבל כולו חוצץ מדאורייתא שאני עובר דהיינו רבותי' פי' והו"ל כגוף האם וה"נ בכל דבר שאין דעתו להסירו משם הוי כגוף הדבר הדבוק אליו. וראי' לדבר נראה מדברי הש"ס עירובין ק"ד ע"א בוזקין מלח ע"ג כבש במקדש בשביל שלא יחליקו ופריך שם ה"ד אי דקמבטלה קא מוסיף אבנין ואי דלא קא מבטלה הא הויא חציצה. ולכאורה מ"פ הא כל לנאותו אינו חוצץ אעכצ"ל דמשום דהתם פסול חציצה מה"ת לא מהני לן האי טעמא דלנאותו כדברי הר"ן הנ"ל והשתא פריך הכי אי דקמבטלה וכיון דקמבטלה הוי כגוף הרצפה ואז לא איכפת לן טעמא דחציצה דבכה"ג שאין דעתו להסירו משם הא הוי כגוף הדבר ובכי הא אמרינן בכ"מ לנאותו אינו חוצץ אפי' היכי דפסול חציצה מדאורייתא וכדברינו הנ"ל הא קמוסיף אבנין ואי דלא קמבטלה א"כ הדר איכא טעמא דחציצה עכ"פ נשמע מכלל דברינו דהיכי שאין דעתו להסירו משם אמרינן בכל מקום לנאותו אינו חוצץ וא"כ איכא שפיר בנ"ד ההיתר דכל לנאותו אינו חוצץ: ונידן סתימת נקבי השינים שהוא לרפואה דמיא שפיר לכחול שע"ג העין דחוצץ ועד כאן לא התירו הפוסקים בענין הקאלטיני"ש אלא לפי שסכנה היא להסירם ובענין זה שיש סכנה להסירם לא חייץ כדמצינו בתוספתא הביאה הר"ש סוף מקואות הנכנס לו חץ בירכו ר' אומר אינו חוצץ וחכ"א ה"ז חוצץ בד"א בשל עץ אבל בשל מתכת ה"ז חוצץ וכ' הר"ש הטעם דבשל מתכת אינו חוצץ לפי שיש סכנה כשמסירו הוי דבר שאינו מקפיד ואינו חוצץ וע' באור זרוע ה' נדה סי' שס"ב שדן מזה לענין הקאלטני"ש אמנם בנ"ד שהוא לרפואה שאינה סכנה הלא אי לאו הרפואה בודאי גם היא היתה מקפדת על הדבק שלא יהי' בין השינים ורק כעת שיש לה כאב השינים היא מוכרחת ללכת בדבק הזה וכן שאר נשים שאין להן כאב השינים בודאי מקפידות שלא ימצא דבק כזה בין שיניהן בכה"ג בדאי חוצץ ולא מיקרי מועט שאינו מקפיד וראי' לזה נראה מדברי הש"ס שבת ק"כ ע"ב הרי שהי' שם כתוב על בשרו ה"ז לא ירחוץ כ' נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל כו' האי גמ' ה"ד אי דמיהדק קא הוי חציצה אי לא מיהדק עיילי בי' מיא חציצה תיפוק לי' משום דיו בלחה ולכאורה קשה מאי פריך תיפוק לי' משום דיו הרי הד