הרי בשמים רל

מכ"ג ביו"כ דהנה לעיל מ"ד ע"ב אמר אביי נקטינן טימא טהרות של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו מ"ט היזק שא"נ ל"ש היזק וקנסא הוא לדידי' קנסוה רבנן לברי' לא קנסוה רבנן וא"כ כיון דס"ל לאביי השא"נ ל"ש היזק א"כ ל"ה יכול למיפרך מכ"ג ביו"כ דשפיר אפשר לומר דבאמת אינו נאמן מטעם אין אדם מע"ר כנ"ל ואי דכיון דמפסיד ממון בהודאתו ל"ש אאמע"ר ז"א דהתינח אי השא"נ שמי' היזק מחויב לשלם כשפיגל משא"כ לאביי דס"ל השא"נ ל"ש היזק הא א"צ לשלם רק מטעם קנס במזיד אבל מד"ת אפי' במזיד פטור וא"כ שפיר נוכל לומר דבאמת אינו נאמן מטעם אאמע"ר כנ"ל כיון דלדידי' דקנסא הוא א"כ אם אין אדם רואהו ורק הוא בעצמו בא ואומר שפיגל הא א"ח לשלם כיון דקנסא הוא הא קיי"ל מודה בקנס פטור אפי' בקנס דרבנן ע' ש"ך ח"מ סי' שפ"ח וליכא הפסד ממון ושפיר אמרינן א"א מע"ר: עוד דרך אתנו בישוב הערת המפורשים הנ"ל דלא תקשי לאביי מכ"ג ביו"כ דהנה באמת הקשו המפורשים איך מייתי מכ"ג ביו"כ הא הפר בא משל כ"ג ופשיטא דהבעלים נאמנים על שלהן וא"כ כי אומר הכ"ג שפיגל השעיר ע"כ שפיגל בכל ההזאות וכיון דמערבין בקרנות ממילא נפסל גם הפר ולכך נאמן כיון שנאמן על שלו נאמן על של חבירו (ע' בתשו' חו"י וע' פמ"ג יו"ד בשפ"ד סוס"י מ"א מש"ש בענין שוי' אנפשי' חד"א אי נאמן היכא שחב לעצמו ולאחרים וע' מש"ז סי' ה' סק"ג) ואי דנימא דגם בחצי מתיר פסול וכמ"ש באמת הט"ג בסוגיין דלד' רש"י ורמב"ם ז"ל בחצי מתיר פסול דאורי' איכא דלא כתוס' זבחים מ"א ע"ב דאינו פסול רק מדרבנן אולם באמת אכתי קשה דהנה אמרתי לתרץ קושי' התוס' בסוגיא דזבחים הנ"ל שהקשו אי נימא דבחצי מתיר איכא פסול מהא דפליגי ר"מ ורבנן בשחט סימן א' למולים וסימן ב' לערלים דלרבנן דאין פיגול בחצי מתיר כשר לגמרי והרי גם למ"ד בחצי מתיר אין פיגול פסול מיהא הוי. וכתבתי לחדש דהא דאמרינן דבחצי מתיר עכ"פ פסול הוי הוא דוקא היכא דבמתיר שלם איכא חיוב כרת אז הוי בחצי מתיר עכ"פ פסול אבל היכי דגם בכולו מתיר ליכא כרת אז ליכא בחצי מתיר אפי' פסול ובמק"א תקעתי מסמרות בסברא זו וע"כ בפסח כיון דגם בב' סימנין ליכא כרת לפיכך בחצי מתיר כשר לגמרי ולפי"ז הרי באמת הקשו התוס' בסוגיין דהא ר' יוסי גופי' אית לי' דאין פיגול בדבר הנעשה בפנים והאיך מוכיח מכ"ג ביו"כ ותי' דנהי דפיגול לא הוי לענין חיוב כרת פסול מיהא הוי וא"כ כיון דבכולו מתיר ליכא לר"י רק פסול א"כ בחצי מתיר כשר לגמרי כאמור וע"כ הוא אומר שפיגל בכל הזריקות וא"כ כיון דמערבין לקרנות הא נפסל גם הפר וא"כ ליכא ראי' מכ"ג ביו"כ וע"כ דההוכחה היא למ"ד אין מערבין לקרנות וא"כ אביי הא ס"ל בתמורה ה' ע"ב דמערבין לקרנות וא"כ ממילא ליכא ראי' לדידי' מכ"ג ביו"כ ומיושב ע"נ קושי' המפורשים הנ"ל: ועפ"י מה שחידשנו דהיכי דבכולו מתיר ליכא רק פסול אז בחצי מתיר אפי' פסול ליכא נבא ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' פסוהמ"ק ה' ב' חישב בראשונה מחשבת הזמן ושתק בשאר כו' הרי זה פסול ואינו פיגול עד שיזה במחשבת הזמן שהרי כולם כמתנה אחת הם עכ"ל. והנה במנחות ט"ז ע"א הוא פלוגתא דרב ושמואל גבי הא דפליגי ר"מ ורבנן בפיגל בקומץ ולא בלבונה אי יש פיגול בחצי מתיר וקא' רב מחלוקת שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל נתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ד"ה פיגול שכל העושה על דעת ראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין הוא מחלוקת וא"כ הרמב"ם פוסק כשמואל ולכאורה יש להבין דהרי קיי"ל הלכתא כרב באיסורי ואי דבגמ' שם נשאר על רב בקושיא ז"א דמקודם פריך שם על רב מהא דמצינו דפליגי ר"מ ורבנן בנתן את הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ותרגמי' רב חנינא בשתי דיעות שאחד הקטיר קומץ במחשבה ואח"כ הקטיר חבירו לבונה בשתיקה ומש"ה פליגי רבנן דל"ל ע"ד ראשונה עושה ולכך מקשי אח"כ מהא דתניא בד"א בדמים הנתנין על מזבח החיצון אבל דמים הנתנים על מזבח הפנימי כגון מ"ג של יו"כ כו' פיגל בין בראשונה בין בשני' ובין בשלישית רמ"א פיגול כו' הרי דפליגי אפי' בפיגל בראשונה וקא' וכ"ת ה"נ בב' דיעות הניחא למ"ד בפר ואפי' בדמו של פר אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר מא"ל והיינו דפריך על ר"ח גופי' שהוא מהדר לאוקמי' מילתי' דרב דאיהו גופי' קא' ביומא מ"ט ע"א בפר ולא בדמו של פר אבל הרמב"ם ז"ל הרי פסק בפ"ה מה' עביוה"כ בפר ואפי' בדמו של פר שפיר מיתרצא מילתי' דרב אליבא דהלכתא א"כ הו"ל לפסוק כרב לפי הכלל המסור בידינו דהלכתא כרב באיסורי ולדברינו הנ"ל יהי' נכון עפי"מ דכיילי לן הפוסקים כללא ומכללם הרא"ש ז"ל בפ"ק דכתובות י"א ע"ב דהא דהלכתא כרב באיסורי היינו היכא שאין נ"מ רק לענין איסור אבל היכא דפתיך ב' דיני ממונות ליתא לכלל זה וע' בר"ן נדרים פ"ח ע"ב שמביא פלוגתא בזה בין רב עמרם גאון והרמב"ן לבין הר"ת והראב"ד ז"ל ע"ש [ולפענ"ד י"ל דזהו כונת הש"ס בכורות מ"ט ע"ב לענין הפודה את בנו תוך ל' יום קא' הש"ס ואע"ג דקיי"ל הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כוותי' דשמואל וי"ל דהיינו טעמא כיון דפתיך בי' ד"מ] וא"כ הכא נמי בפיגל בדברים הנעשים בפנים וכדומה שאין גם במתיר שלם רק פסול הי' נ"מ לענין חיוב ממון אם פיגל בראשונה ואח"כ שתק דלרב דאמר דלד"ה כל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה הוי פיגול וחייב לשלם כדינא דמתניתין דכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין משא"כ לשמואל דאמר עדיין היא מחלוקת וא"כ לרבנן לא הוי פיגול ופטור מלשלם ואי דהא גם בחצי מתיר פסול איכא ז"א דהא היכא דבמתיר שלם לא הוי ג"כ רק פסול אז בפלגא דמתיר אפ' פסול ליכא ואין עליו חיוב לשלם וא"כ כיון דאיכא נ"מ לד"מ ליתא להכלל דהלכתא כרב באיסורי: סי' קב בעזה"י יום ה' כ"א לירח סיון שנת תרל"ה לפ"ק סערעט. ישפות ה' שלומו. ויהי עליו נועמו כבוד ידידי הרב הגדול חריף ושנון. זית רענן כש"מ שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטראזינץ יצ"ו. מכתבו עם ח"ת הגיעני והנני לתשובתו ע"ד השאלה המובאה בתשו' רח"כ חאה"ע סי' ע"ו בא' שנתן גט לאשתו ונשא אשה אחרת ואח"כ הוציא כתב מסירת מודעא שמסר בפני ג' אנשים ובכתב מ"מ הלז מבואר שהי' אנוס עפ"י גוים והאונס הי' מפורסים לרבים מלבד שהעדים הכירו באונסו ונאמר בכתב מ"מ הנ"ל שאף אם אבטל מ"מ הלזו בביטול מודעא ומודעא דמודעא עד סוף כל המודעות את הכל אני מוכרח כרת לעשות שלא ברצוני מחמת אונס הידוע לכם ואח"כ אבטל את הכל ע"י מסירת מודעא זו: והנה הגאון רח"כ ז"ל דן בזה דאף שמבואר בב"ש סי' קל"ד סק"ג דאפי' מסר מודעא על הביטול ועל פיסול העדים דבריו האחרונים עיקר מ"מ אם הוא באמת אנוס ואנסוהו שלא כדין אף שאח"כ אמר רוצה אני ובפרט היכי דידעי רבים מלבד העדים החתומים על המודעא שהי' אנוס אזי המודעא קיימת והגט פסול והאריך בטעמא דמילתא. אמנם העלה הגאון ז"ל להתיר מטעמא אחרינא שהרי אלו הוי שתק הבעל הוי מחזקינין הביטול מודעא שביטל בשעת הגט בחזקת ביטול גמור אף שמסר מודעא קודם לכן דהוי אזלינן בתר דבריו האחרונים ומה גם מאחר שנשא אשה א"כ הוי מוקמינין הבעל בחזקת כשרות א"כ חזקה זו מבטלת הספק דשמא לא ביטל בנפש חפיצה והוי מוקמינין הגט בחזקת כשרות אלא דהשתא נולד ריעותא מה שהבעל מרע להגט ומעיד שהביטול לא הי' מרצונו הטוב כ"א באונס וא"כ דאין לנו צד איסור אלא מחמת עדותו לא מפיו אנו חיין דאין אדם משים עצמו רשע שהרי מהרי"ו כ' דנקרא עבריין ורשע הנושא אשה על אשתו ופסל גט שסידר וכשנקרא רשע במה שאומר א"נ דאין אדם מע"ר וכאן ל"ל פ"ד דדוקא גבי אשתך זינתה עמי פ"ד משום שאחר שאמר זינתה מאמינין לי' עד שלא אמר היבת עמי אבל הכא מיד כשאומר שהביטול הי' באונס תיכף עושה עצמו רשע במה שנשא אשה עכד"ה. וכבוד מעלתו העיר בזה בזה"ל הלא חרם אינו אלא מדרבנן ובדרבנן כתבו האחרונים דל"ש אין אדם מע"ר. הנה אמת נכון הדבר דהסכמת הפוסקים הוא דלא הוי אלא ככל שאר פסולי דרבנן ע' תשו' מהר"ם פדואה סי' ע"א וע' בד"מ ביו"ד סי' של"ד סק"ח וע' בתשו' נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' קמ"ו ואף דבעבירה דרבנן לא נפסל בלא הכרזה כמבואר בסנהדרין כו' ע"ב מ"מ בנ"ד שפיר יש לפוסלו עפי"מ שמבואר בנימוק"י פז"ב והובא בסמ"ע סי' ל"ד ס"ק נ"ו דלאותו עדות שנפסל בשבילו אפי' בלא הכרזה פסול והה"נ בנ"ד שפיר נפסל לאותו עדות שנעשה על ידו רשע ולפענ"ד דבר זה דומה להא דא' בש"ס יבמות מ"ז באומר נתגיירתי ביני לבין עצמי נאמן אתה לפסול את עצמך ואי אתה נאמן לפסול את בניך וכ' התוס' דהוא מטעם שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא והפסול בעדות עובר בלאו כשמעיד ע"ש והה"נ בנ"ד לפי דבריו הא לגבי עצמו שיהי' בעמוד והוצא אשתו השני' משום חרגמ"ה הא נאמן מטעם שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וא"כ ממילא הוא פסול ואינו מועיל עדותו לגבי אשתו כנ"ל ומה דכ' כ"ת בשם האחרונים דל"א אין אדם מע"ר באיסור דרבנן הנה מבואר כן בחי' הרשב"א כתובות י"ח ע"ב בשם רש"י ז"ל שפי' במשנה שם פסולי עדות משחקים בקוביא והקשה אמאי מהימני הא אין אדם מע"ר ותי' דכיון דאיסור דרבנן הוא משום שאין עוסק בישובו של עולם מהימן ע"ש ולכאורה יש להסביר בטעמא דמילתא דבדרבנן אדם מע"ר. דהנה לכאורה יש להבין הא דאאמע"ר משום דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול להעיד הרי כתב בקצוה"ח סי' ל"ד ליישב מה שהעיר המהר"י בן לב דאמאי יהי' נוגע כשר לחוב א"ע הרי נוגע פסול מטעם קרוב וקרוב פסול בין לזכות בין לחובה וכ' וז"ל ולכן נראה דהא דנאמן אדם על עצמו אעפ"י שהוא קרוב אל עצמו היינו משום דכן גזה"כ שיהא אדם נאמן על עצמו בכל הפסולין שיש בו וכבר האיר עינינו מאור העולם רש"י ז"ל בקידושין ס"ה הודאת בע"ד כמאה עדים דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו ע"כ וא"כ כי היכי דהאמינה תורה ב' עדים על אחרים כן האמינה תורה לכל אדם על עצמו אע"ג דהוא קרוב לעצמו דקרוב לא פסלה תורה אלא על אחרים אבל על עצמו נאמן משא"כ לזכות דבא להעיד על אחרים מש"ה אינו נאמן עכ"ל. ולפי זה יש לחקור דא"כ אמאי אמרינן אין אדם מע"ר מטעם אדם קרוב אצל עצמו הרי על עצמו לא פסלה תורה