הרי בשמים רכט

כהרגה בידים והוי שפיר השא"נ וא"כ ע"כ מיתוקמא מתניתין רק בפיגול דחוץ לזמנו דאיכא חיוב כרת משא"כ בחוץ למקומו דפסול ואין בו כרת הא ל"ש הסברא הנ"ל ושפיר הוי היזק ניכר וא"כ תיהדר קושי' לדוכתה אמאי מזידין חייבין נימא קלבד"מ כיון דאי הוי היזק ניכר הוי התשלומין מדינא ולא הוי משכחת בפיגלו בשחיטה שיתחייבו בתשלומין ושעפי"ז הנה מקום אתי לבאר ד' הש"ס נדרים הנ"ל דזה לשון הגמ' שם תנן הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין ותני עלה אלא שפיגולן פיגול אא"ב שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אא"א שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא לי' שליח שויתך לתקוני ולא לעוותי והרגיש הר"ן דל"ל להביא הא דתני עלה שוגגין פטורין מגופא דמתניתין הו"ל למידק דקתני מזידין חייבין ומשמע דפיגולן פיגול נימא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ונראה דהנה הרשב"א בחי' שם כ' דבאמת מהא דפסול הקרבן אין ראי' דכיון דאיכא שינוי בשליחות לכך פסול הקרבן ורק דדייק מהא דהוי פיגול וחייב עליו כרת דייק וע' בפ' הרא"ש שם ולפי"ז י"ל דמגופא דמתניתין לא הו"מ למידק דהו"א דהקרבן פסול ואין בו כרת ומזידין חייבין משום דהפסידו את הקרבן ורק דדייק מדתני עלה שוגגין פטורין וע"כ משום דהוי היזק שאינו ניכר וקשה דנימא דהוי היזק ניכר דהוי נבילה דכנחירה דמיא ועכצ"ל כנ"ל משום דהועילה שחיטתו לחייבו כרת כו' וא"כ ע"כ מוכח מזה דהוי פיגול גמור וחייבין עליו כרת [ואי דהא לפי"ד גם ממזידין חייבין מוכח הכי משום דאי הוי היזק ניכר היל"ל דפטורין משום קלבד"מ וכנ"ל ז"א דאפשר הש"ס שם אזיל למ"ד עקימת שפתיו ל"ה מעשה ואין לוקין במחשב בקדשים משום דהוי לאו שאב"מ ולכך דייק רק מהא דשוגגין פטורין] ולפי"ז מיושב היטב פירש"י ב"ק הנ"ל דפי' מפגל ששחט של"ש כיון דבש"ס שם לעיל מיני' מהדר לאוקמי בריית' דר' חייא בשיטת חזקי' ברי' דהיזק שא"נ שמי' היזק ע' בתוס' שם וא"כ לא הו"מ למיתני מפגל גמור כיון דחייב מלקות משום לא יחשב ופטור מן התשלומין משום קלבד"מ [ולא אפשר נמי לאוקמי במפגל גמור ולא אתרו בי' כיון דמבואר בתוס' סנהדרין פ"ו ע"ב ד"ה גניבה כו' דלחזקי' אין חילוק בין אתרו ללא אתרו ע"ש] כיון דלדידי' התשלומין מדינא ושיך שפיר קלבד"מ ולכך פירש"י דפירכת הש"ס הוא דליתני מפגל בשחט שלא לשמן דאינו בכלל לא יחשב וליכא מלקות ע' בשו"ת חת"ס חח"מ בהשמטות סי' ר"ד שהעלה כן דבהני דבמחשב של"ש הקרבן כשר אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה אינו בכלל לא יחשב משום דברמב"ם כ' הטעם שאסור להפסיד קדשים במחשבה דה"ז דומה למטיל מום בקדשים וזה אינו רק היכי שנפסל הקרבן ומפסידו אבל כשאין הקרבן נפסל לגמרי רק שאינו עולה לשם חובה אינו כמטיל מום ואינו באזהרה ע"ש] ואיכא שפיר חיוב תשלומין וכן המשנה מייתוקמ' ע"כ אליבא דחזקי' בשחט של"ש. ולפי"ז מיושב שפיר קושייתינו הנ"ל דשפיר דייק מכ"ג ביו"כ דכי אמר פיגול מהימן ואי דדילמא ס"ל כמ"ד השא"נ שמי' היזק ונאמן מטעם מתוך כו' כנ"ל ז"א דאי השא"נ שמי' היזק הא הויין התשלומין מדינא וא"כ פטור מתשלומין משום חיוב מלקות דמחשב בקדשים וקלבד"מ: ובאופן אחר נלפענ"ד בישוב קושייתינו הנ"ל דנימא מתוך כו' דהנה באמת הקשו הראשונים ז"ל על הא דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הרי קיי"ל דהמזיק את ההקדש פטור ותי' דמיירי בקדשים שחייב באחריותן וכר"ש דדבר להגורם לממון כממון דמי ומיקרי רעהו או בקדשים קלים וכריה"ג דס"ל קק"ל ממון בעלים הוא ע' בריטב"א ובפנ"י בסוגיין וע' במשנה למלך פ"ב מה' גניבה וא"כ לפי"ז בכ"ג ביו"כ דהשעיר הפנימי בא מתרומת הלשכה ולא הוי רעהו וא"כ ל"ש לחייבו בתשלומין דהוי מזיק את ההקדש ושפיר מוכיח דנאמן דליכא מתוך כו' ואזדא נמי לפי"ז קושי' הפנ"י שהקשה לשי' הסוברין דפיגול במחשבה בלי דיבור א"כ למה לן למידק מכ"ג ביו"כ מכח הקרא דוכ"א לא יהי' באה"מ נילף מכל עבודות בשאר ימות השנה שנאמן הכהן לומר שפיגל במחשבה ומנא ידעינן וכן הקשה באס"ז ב"מ מ"ב ולהאמור יתיישב שפיר דעיקר הראי' מכ"ג ביו"כ שהקרבנות הם ק"ק ובאין מתרומת הלשכה וא"ח באחריותן משא"כ בשאר ימות השנה הרי משכחת פיגול בקדשים קלים אליבא דריה"ג או בק"ק שחייב באחריותן לר"ש דחייב בתשלומין וא"כ שפיר מהימן מטעם מתוך שנאמן להפסיד לעצמו נאמן ג"כ להפסיד הקרבן ומיושב ג"כ לפי"ז קושי' הרא"ש ז"ל ע"ד רש"י ז"ל בסוגיין בד"ה נאמן כו' וגבי קרבנות בכהן העובד קמיירי כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר פיגלתי בשחיטה שעדיין בידו לפגל בשאר עבודות והקשה דהא בעי שלומי אם יפגל ולהנ"ל ניחא דמיירי בק"ק שא"ח באחריותן ופטור דלא הוי רעהו: והנה אפי' לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דאדם המזיק חייב בתשלומין גם בהקדש דלא נתמעט מרעהו רק שורו ע' בח"מ סי' ס"ו ג"כ אפשר ליישב קושייתינו הנ"ל דנימא מתוך כו' דהנה הטו"ז ביו"ד סי' קכ"ז סק"ד הקשה על הא דא' גבי ס"ת מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת מהא דא' בקידושין ס"ה אבל איהי אי לאו דקים לה ל"ה אמרה ומיתסר נפשה וליתסר איהו בקרובותי' קמ"ל ולמה ל"א באמת גם שם מתוך שהיא אסרה את נפשה תהא נאמנת ג"כ על אחרים קרובותי' כי הכא ותי' דשא"ה דאעפ"י שיש ספק לקרובותי' אם נתקדשה זו אם לאו הן מותרות כיון שיש לזו חזקת פנוי' דמעיקרא ע"כ מוקמינן לה אחזקתה דלא נתקדשה משא"כ בס"ח שאין לה חזקה תחלה להתיר בבירור ע"כ הרי דהיכי שהוא להוציא מחזקה ל"א הסברא דמתוך כו'. וא"כ לפי"ז ה"נ בכ"ג ביו"כ ל"ש לומר שיאומן הכ"ג במה שאומר שפיגל מכח הסברא דמתוך כו' כיון שהוא להוציא הקרבנות מחזקת כשרות שלהן שהיו בחזקת כשרות להקרבה. ויהי' נכון עפי"ז ליישב מה שהקשה רש"י ז"ל בסוגיין בהא דקא' ודילמא דחזיני' בפשפש ואמאי ל"ק דחזינא דרך לול. ונראה דמהזאות שלפני ולפנים ליכא קושיא כיון דעדיין בידו לפגל בהזאות שעל הפרוכת בהיכל ואי דזה לא מיקרי בידו כיון דאם אין אנו מאמינים לו על הפיגול שלפול"פ אפי' אי יפגל עכשיו בהיכל לא הוי אלא חצי מתיר דכל מ"ג הזיות הויין מתיר א' כדא' ביומא ובזבחים ז"א דהא אע"ג דאין פיגול בחצי מתיר עכ"פ פסול מיהא הוי וא"כ אבד הקרבן חזקת כשרות וממילא יהי' נאמן גם על הפיגול דמעיקרא מטעם מתוך כו' כיון דלא יהי' להוציא מחזקה משא"כ מהזאות שעל הפרוכת בהיכל שפיר הקשה דהנה הטה"ק כ' בחי' זבחים מ"ב ע"ב בגמ' שם אמר מר רמ"א פיגול וחייבין עליו כרת מכדי כרת לא מיחייב עד שיקרבו כל מתירין דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול כו' והא כיון דחשיב בי' בפנים פסולה כמאן דלא אדי דמי כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא הוא דקא אדי והקשה הטה"ק הרי קיי"ל כ"ש מקדש פסולין ליקרב לכתחלה ותי' דהא דכ"ש מקדש פסולין הלא הוא מטעם אם עלו לא ירדו וזה שייך רק בדם הנזרק ע"ג המזבח אבל אם סופו ליפול לארץ ל"ש בזה לומר אם עלו לא ירדו כיון דלא יבא על המזבח וא"כ במתנות שעל בין הבדים ועל הפרוכת שהדם נופל על הארץ ל"ש בזה לומר כ"ש מקדש פסולין ע"ש ולפי"ז מהזאות שעל הפרוכת בהיכל שפיר מדייק דנאמן ואי דהוי בידו לפגל בהזאות שעל המזבח ז"א דהא לפי דבריו שפיגל על בין הבדים ועל הפרוכת הא נפסל הקרבן כיון דבדם שנופל על הארץ ל"ש כ"ש מקדש פסולין משא"כ כשיפגל עכשיו בההזאות שעל המזבח הא יהי' כשר הקרבן דכ"ש מקדש פסולין משא"כ מהזאות שלפול"פ על בין הבדים לא הוי מצי להקשות כיון דבידו לפגל בהזאות שעל הפרוכת דיהי' ג"כ פסול ז"א דכיון דעכ"פ פסול יהי' ושוב לא יהי' להוציא מחזקה ושפיר נאמן גם על הפיגול דמעיקרא מטעם מתוך כו' ולכך ל"ק רק דחזינא דרך פשפש ולא דחזינא דרך לול והשתא דאתינא להכי יש מקום לתרץ קושי' הראשונים הנ"ל שהקשו הא מזיק את ההקדש פטור עד"ז דהנה באמת הקשו התוס' בב"ק ז' ע"א ד"ה שור רעהו ל"ל הקרא דשור רעהו ולא שור של הקדש הא מכי יאכל נפקא פרט למזיק כדא' במעילה י"ט ולאו דוקא מידי דאכילה כדא' התם ותי' דאי לאו דאשכחן דפטור מזיק הקדש מרעהו ל"ה דרשינן מכי יאכל פרט למזיק אלא לחומש לחודי' אבל קרן חייב ע"ש. והנה אמרינן שם דר"ע ס"ל כר"ש בן מנסיא דלא דריש רעהו לפטור אלא אדרבא לחיובא וקדריש הכי שור של רעהו הוא דכי הוי מזיק תם לא משלם אלא חצי נזק אבל אי מזיק שור של הקדש משלם נ"ש ואפי' תם ע"ש א"כ לדידי' שפיר לא דרשינן מכי יאכל אלא חומש אבל קרן חייב וע"ש בתוס' ד"ה ור"ע כו' א"כ נוכל לאוקמי מתניתין דהכהנים שפיגלו כר"ע סתימתאה דלדידי' משלם שפיר מזיק קרן]: והנה המפורשים ז"ל בחי' העירו עוד דאמאי לא פריך הש"ס לאביי בדרך קושיא מכ"ג ביו"כ דמוכח דנאמן אף שאינו בידו ע' במהרש"א ובקרבן נתנאל. ומה שנראה בישוב קושיא זו הוא דהנה באמת יש להקשות איך מהימן באמת הכ"ג לומר שפיגל בס"ר דלא ידע מהא דחזינא בפשפש הרי קיי"ל דאין אדם משים עצמו רשע דע"כ אומר שפיגל במזיד דבשוגג לא משכחת בכ"ג כיון דשוגג דפיגול ע"כ הוא באומר מותר כדא' במנחות מ"ט ע"א וכ"ג הא ע"כ צריך להיות גדול בתורה ואפי' בזמן בית שני הי' מלמדין אותו כדא' ביומא ח' ע"א וע' באור זרוע ה' פסחים סי' רכ"ג מה שהביא מד' רש"י ז"ל בשבת קי"ד ע"ב וע' בחולין כ"ד ע"א דגם לענין לימוד סדר עבודת הלוים קא' שם בש"ס דאף דבשאר לימוד קא"ר יוסי דצריך לראות סימן יפה במשנתו בג' שנים מ"מ לענין לימוד העבודה צריך חמשה שנים דשאני הלכות עבודה דתקיפן ע"ש ואם לענין הלכות עבודת הלוים אמרו כן מכ"ש לענין לימוד סדר עבודת הכ"ג בודאי הי' צריך לימוד ויגיעה ביותר וע' בתוס' סנהדרין ל"ג ע"ב ד"ה שעירבן גבי חכם שטיהר את הטמא דלא הוי שוגג דהי' סבור שהדין כן כיון דחכם בעל הוראה הי"ל לדקדק בהוראתו ע"ש וא"כ ע"כ אומר הכ"ג שפיגל במזיד והיכי נאמן הרי אין אדם מע"ר ואי דהיכא דרוצה לעשות תשובה נאמן כד' התוס' ב"מ ג' ע"ב וה"נ רוצה לעשות תשובה לבלתי הקרב זבח שנתפגל שהוא בלא ירצה ז"א דהרי כתב בנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' קנ"ו דע"כ לא כ' התוס' סברא זו אלא להאמינו לגבי עצמו אבל לקלקל לאחרים אינו נאמן אף ברוצה לעשות תשובה וא"כ ה"נ שרוצה להפסיד להצבור השעיר בודאי א"נ אף שבא לעשות תשובה והרגיש בקושי' זו הפמ"ג ביו"ד סי' ה' במשבצות ואמרתי לתרץ עפי"ד הר"ן בכתובות פ' המדיר גבי הא דתנן ואלו יוצאות שלא בכתובה כו' מאכילתו שאינו מעושר ה"ד אי דידע נפרוש אי דלא ידע מנא ידע וכ' הר"ן בשם הראב"ד דלהכי לא אוקמ' במודה משום דאין אדם מע"ר ודחי לי' הר"ן ז"ל דכיון שמפסדת ממון בהודאתה נאמנת דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ע"ש וכ"כ הר"ן סברא זו בפ' כל הנשבעין דהיכי דאיכא הפסד ממון נאמן אפי' היכא דמע"ר ולפי"ז ה"נ כיון דכשאומר שפיגל מחויב לשלם וכיון דמפסיד ממון בהודאתו ל"ש לומר אאמע"ר כנ"ל והשתא מיושב הדקדוק של המפרשים הנ"ל מאי דלא פריך על אביי בדרך קושיא