הרי בשמים רכח

ואי הי' מקדשה גם להחלק העבדות א"כ אין הקידושין חלין מטעם מיגו דאינו חל על חלק העבדות אינו חל ג"כ על החלק החירות כיון דגם החלק העבדות הוי עבידי דאתי ובזה אמרינן שפיר דבטל כל הקנין וא"כ אי הי' מקדשה עכשיו ל"ה אפי' ספק קידושין ולכך גם כשמקדשה אלאחר שאשתחרר ג"כ אינו חל למ"ד א"א מקנה דשלב"ל ומיושב שפיר קושי' החכם הנ"ל לכאורה אולם אכתי תקשי דהרי אנן פסקינן בח"ע וחב"ח הוי ס' קידושין וגם פסקינן בלאחר שאשתחרר אינה מקודשת כמבואר באה"ע סי' מ' א"כ תקשי הלכתא אהלכתא אם לא שנימא דלא כתי' הריב"ן הנ"ל. ונלפענ"ד ליישב עד"ז דהנה הקשה א"ז הגאון האדיר רבינו משולם מפ"ב זצוקללה"ה מאי מיבעי' לי' להש"ס בח"ע וחב"ח שקידש אם חלין הקידושין הרי פשיטא דל"ה קידושין למ"ד בקידושין דף נ"א קידושין שאין מסורין לביאה ל"ה קידושין ולמ"ש התוס' שם דכל היכי דאיסור הביאה בא ע"י קידושין הוי קשאמס"ל וה"נ ע"י הקידושין נאסרה עליו משום א"א דאתי צד עבדות ומשתמש בא"א כמבואר ביבמות מ"ה ול"מ לרבא דאיירי בשמעתין איהו גופי' הא סבר דל"ה קידושין אלא אף לאביי שם דפליגי הא לא פליג רק בשתי אחיות דהביאה אינה אסורה עליו אלא מצד ספק אם נתקדשה אבל כל כה"ג שהקידושין ודאי אוסרין ל"מ אף לאביי כמ"ש הרשב"א שם וא"כ קשה כנ"ל אמנם נוכל לומר עפימ"ש בספר המקנה שם בהא דילפינן קידושין שאין מסורין לביאה ל"ה קדושין מדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסורין לביאה הוי קידושין כו' ופירש"י וז"ל כי יקח איש דהיינו ק קידושי כסף דגמרינן להו קיחה קיחה וכתיב ובעלה דבעינן ראוי' לביאה ע"כ והוכיח מזה דל"א קידושין שאמ"ל ל"ה קידושין רק בקידושי כסף ושטר שלפני הביאה אבל המקדש בביאה עצמה אף שהיא ביאה אסורה אינו בכלל הזה דנפקא מובעלה ע"ש ולפי"ז נוכל לומר דהאבעי' בח"ע וחב"ח שקידש קאי באם קידש בקידושי ביאה דל"ש בזה לומר קשאמס"ל ולפי"ז אזדא קושי' החכם הנ"ל דהרי באומר ה"א מקודשת לי לאחר שאשתחרר ע"כ מיירי בקידושי כסף או שטר כיון דבעינן שהקידושין הי' בעין בשעת חלות הקידושין [והא דמהני בקידושי כסף אף בנתאכלו המעות ע' ר"ן נדרים כ"ט ע"ב] וא"כ לא נוכל לומר כיון דאי הי' מקדשה עכשיו כשהוא ח"ע וחב"ח הי' חלין הקידושין מספק יועיל בלאחר שאשתחרר שיהיו קידושין גמורין כיון דבהקידושין הללו הא לא הי' יכול לקדשה עכשיו מטעם דהוי קידושין שאמ"ל דהא בקידושי כסף ושטר בעי' קידושין המסורין לביאה וא"כ לא הי' אפי' ס' קידושין ולכך הוי שפיר בלאחר שאשתחרר דשלב"ל ואינה מקודשת לרבנן: והנה בגיטין שם רצה לפשוט האבעי' הנ"ל מהברייתא דהמית מי שח"ע וחב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו ואי אמרת קידושיו לאו קידושין יורשין מנ"ל והקשה בספר המקנה בחי' אה"ע סי' מ"ד דמאי פריך הלא לפי"מ דקיי"ל בחצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה הוי קידושין גמורים א"כ נוקמ' בחצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה לב"ח וילדה דהוי הולד ח"ע וחב"ח וא"כ אם מת אביו יורשו ומ"פ יורשין מנ"ל ולפענד"נ לתרץ דהנה לעיל מ"ב ע"ב פריך הש"ס מברייתא זו דקא' נותן חצי קנס לרבו הלא מחוסר ג"ש אין לו קנס ומשני דאתי' כמשנה ראשונה דאין כופין את רבו לעשותו ב"ח והוי אדון גמור והנה בב"ב י"ג ע"א פריך שם הש"ס למ"ד אין כדי לזה וכדי לזה אית דינא דגוד או אגוד מהך משנה דמי שח"ע וחב"ח דלמ"ד אין כופין ורק משום תקנת פי"ד כופין למ"א ואמאי הלא העבד יכול למימר להאדון גוד או אגוד ומשני שא"ה דאגוד איכא גוד ליכא ומפרש בשיטה מקובצת שם הטעם כיון דעבד משוחרר אינו נמכר ולא שום גר ע"ש (ומ"ש רש"י שם הטעם דגוד ליכא שאין ע"ע נמכר אלא לשש כבר תמהו המפו' דהתינח אי נימא דגוד או אגוד אינו רק בדמי שוי' דהשתא שפיר חלק החירות שלו כיון שאינו נמכר אלא לשש ממילא אין שויו כ"כ כחלק העבדות שהוא לעולם אולם הא בתוס' שם כ' הר"י דאפי' בדמים יקרים הרבה יותר משויו יכול לומר גוד או אגוד א"כ נהי דחלק החירות אינו שוה עד"מ רק נ' זהובים וחלק העבדות שוה ק"ן זהובים מ"מ הא יכול העבד להעלות בדמים כ"כ על חלק העבדות כפי מה שיוכל האדון להפסיד על דמי חלק החירות אם יקנהו בע"ע דהיינו שיאמר לו או שתתן לי מאה זהובים יותר על שיווי דמי חלק החירות או אתן לך מאה זהובים יותר על שיווי דמי חלק העבדות ועכצ"ל כפי' השיטה מקובצת הנ"ל) והנה בשיטה מקובצת שם הקשה האיך יכול העבד למימר אגוד הלא המשחרר עבדו עובר בעשה ותי' דאי הוי דינא דמצי למימר אגוד א"כ אינו משועבד לרבו כלל דליכא עשה דיתן לו חצי דמיו ויפטר בע"כ ובדין אין לרבו עליו אלא דמיו אם הוא רוצה ליתנם ע"ש ולפי"ז הרי מבואר בב"מ ע"א ע"א דגר אינו נקנה בע"ע משום דבעינן ושב אל משפחתו וליכא (וע' באס"ז שם בשם הריטב"א דבאמו מישראל נמכר) ולפ"ז אי נימא דהברייתא דהמית מי שח"ע וחב"ח כו' מיירי כגון שאביו מישראל א"כ צד חירות דידי' אית לי' יחס עם אביו ישראל א"כ שייך בי' שפיר ושב אל משפחתו וא"כ שפיר יוכל למימר גוד או אגוד כיון דכל הטעם דל"א גוד א' אגוד הא קא' משום דגוד ליכא וכמו שפי' בשטמ"ק הנ"ל כיון דמשוחרר אינו נמכר בע"ע והא הטעם משום דבעי' ושב אל משפחתו והשתא כשאביו ישראל הא קרינן בי' ושב אל משפחתו א"כ איכא שפיר גוד וכיון דשייך למימר גוד או אגוד שוב ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו כס' השטמ"ק הנ"ל ואינו משועבד לרבו כלל כנ"ל וא"כ הדרא פירכת הש"ס לדוכתה דהוי מחוסר ג"ש ואין לו קנס דהשתא אפי' לפי המ"ד ל"ה אדון גמור כיון דאי מוקמינן לה בכה"ג איכא דינא דגוד או אגוד והוי למ"ד כמו למ"א ומיושב שפיר קושי' המקנה הנ"ל. יותר אין ביכלתי להאריך מחולשת כחי ה' הטוב יחזקני ויאמצני לתורתו ועבודתו ית"ש ונס יגון ואנחה והיתה לנו הרוחה כנפש הדור"ש באהבה: ס' קא תמן תנינן [גיטין נ"ד ע"ב] הכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבין. ת"ר הי' עושה עמו בטהרות וא"ל טהרות שעשיתי עמך נטמאו הי' עושה עמו בזבחים וא"ל זבחים שעשיתי עמך נתפגלו נאמן אבל א"ל טהרות שעשיתי עמך ביום פ' נטמאו וזבחים שעשיתי עמך ביום פ' נתפגלו אינו נאמן מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר אביי כל שבידו נאמן רבא אמר כגון דאשכחי' ולא א"ל ולא מידי ולבתר הכי אשכחי וא"ל ההוא דא"ל לחברי' טהרות שעשיתי עמך ביום פ' נטמאו אתא לקמ' דר' אמי א"ל שורת הדין אינו נאמן אמר לפניו ר' אמי רבי אתה אומר כן הכי אר"י משום ר' יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו היכן האמינתו אר"י בר ביסנא כ"ג ביו"כ יוכיח דכי אמר פיגול מהימן ומנא ידעינן והכתיב וכ"א לא יהי' באה"מ אלא לאו משום דמהימן ודילמא דשמעני' דפגיל אי לאו דמהימן אע"ג דשמעני' נמי לא מהימן דדילמא לבתר הכי קא' ודילמ' דחזיני' בפשפש קשי': הנה לכאורה קשה מ"פ לי' ר' אסי לר' אמי מכ"ג ביו"כ דילמא ס"ל כחזקי' לעיל נ"ג דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ובשוגג פטור כדי שיודיעו אבל מה"ת חייב אף בשוגג א"כ א"ש מה דהתורה האמינתו דכיון דפגיל חייב לשלם וכיון דחייב בתשלומין נאמן מטעם מתוך שנאמן להפסיד לעצמו נאמן ג"כ להפסיד את השעיר כדא' בסמוך גבי ס"ת מתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן להפסיד ס"ת אבל בטהרות שעשיתי עמך נטמאו דנטמאו ממיל' וא"צ לשלם בכה"ג אינו נאמן. ונלפענ"ד לתרץ דהנה בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל פי' משנתינו דכהנים שפגלו במחשבת חוץ לזמנו וכ"ה באמת במנחות מ"ט ע"א ע"ש. ולכאורה יש לדקדק מי סגי לן לאוקמי המשנה במחשבת חוץ למקומו דג"כ פסול רק שאין בו כרת עוד הקשו המפורשים בב"ק ה' ע"א מניינא דר"ח למעוטי מאי למעוטי מוסר ומפגל וליתני בשלמא מפגל בקדשים לא קמיירי אלא מוסר מ"ט לא תני שאני מוסר דדיבורא ובדיבורא לא קמיירי ופירש"י ד"ה ומפגל וז"ל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשם שלמים [והמפורשים הגיהו דצ"ל שלמים לשם חטאת] דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר עכ"ל ותמהו המפורשים אמאי לא פירש"י פיגול דחוץ לזמנו וחוץ למקומו כמו פיגול דבכל הש"ס. ונראה בישוב כל זה דהנה בשיטה מקובצת בב"ק שם הקשה דאמאי כהנים שפגלו מזידין חייבין בתשלומין הרי בזבחים כ"ט ע"ב קא"ר ינאי המחשב בקדשים לוקה וא"כ יפטרו מתשלומין מטעם גם קלבד"מ ומה שתי' שם משום דהוי לאו שאב"מ אינו נוח לפי"ד התוס' בפסחים ס"ג ובכ"ד דפיגול הוא רק בדיבור ע' מ"ל פי"ג מה' פסוהמ"ק ה"א וקיי"ל בב"מ צ' ע"ב גבי חסמה בקול כמ"ד עקימת שפתיו הוי מעשה והא דמוקי בזבחים שם כר"י דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו הוא רק למ"ד עקימת שפתיו ל"ה מעשה ונראה לי לחזק הקושי' דהנה לעיל נ"ג הקשה המהרמ"ש בהא דהעושה מלאכה בפרת חטאת דמוקי שהכניסה לרבקה ופירש"י ולא הפסיד הפרה רק במחשבה והקשה המהרמ"ש דא"כ אמאי חייב בפיגול ותי' דאיירי בפיגול בדיבור וכ"כ באס"ז ב"מ מ"ג ולפי"ז יהי' קשה ממ"נ אי איירי בלא דיבור קשה קושי' המהרמ"ש דהא אינו חייב על שהפסיד במחשבה ואי איירי בדיבור הא עקימת שפתיו הוי מעשה ופטור מטעם קלבד"מ ובספר מראה כהן בחי' לזבחים שם תי' דכיון דקיי"ל היזק שאינו ניכר ל"ש היזק ובמזיד חייב רק מטעם קנסא שלא יהי' כאו"א הולך כו' ולכך אע"ג דלוקה אפ"ה משלם ע"ש והנה הרמב"ן בדד"ג שלו הקשה אמאי טבח אומן שקלקל חייב לשלם הרי הוי היזק שאינו ניכר ותי' דכיון דלא היתה השחיטה כהלכתה הוי כהרגה בידים והוי שפיר היזק ניכר דמעיקר' חי' והשת' מתה והקשה תו דא"כ אמאי הוי מפגל היזק שאינו ניכר ותי' דד"א גרם לה ליפסל ואינו פסול בגוף הבהמה ע"ש וכ"כ בריטב"א בחי' לגיטין נ"ג ולכאורה צריך להבין הרי כ' הרא"ה הובא בטו"ז וש"ך יו"ד סי' ד' גבי אין אדם אוסר דשא"ש דאף דלא אסרה לא שרי לה והוי כאלו מתה מאלי' ואסורה באכילה א"כ מכ"ש היכא דנאסרה באמת נימא דהוי נבילה וכאלו הרגה בידים ויהי' היזק ניכר ובאמת בנדרים ל"ו ע"א מוכח דפשיט' לי' להש"ס דהמשנה מיירי דפיגל בשחיטה ולא בשאר עבודות מדפריך שם ממשנה זו אי כהני שלוחי דידן נינהו אמאי פיגולן פיגול לימא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואי איתא דהפיגול הי' בשאר עבודות לא הוי מקשה מיד' דבעבודות דמקבלה ואילך הא בודאי שלוחי דשמיא נינהו וע"כ דהפיגול הי' בשחיטה וא"כ קשה שפיר דנימא דהוי כנחירה והוי היזק ניכר. אמנם י"ל עפי"מ דא' בזבחים ס"ט ע"א לענין שחיטת עוף קדשים בחוץ אם הועילה שחיטתו לחייבו כרת לא תועיל לטהרו מידי נבילה ע"ש וא"כ ה"נ בפיגול דחוץ לזמנו דאיכא חיוב כרת אמרינן נמי כיון דאיכא חיוב כרת על השחיטה משום הפיגול וכיון דהועילה לחייבו כרת מועלת נמי לטהרו מידי נבילה ולכך ל"א דהוי