הרי בשמים רכז

שנכתבה לשמה ע"ש. א"כ חזינין דגם בס"ת איכא חזקה ואפ"ה אמרינן מתוך כו' ואכמ"ל בזה] ולפי זה נכון דהתינח בשוגג שייך לפוטרו כדי שיודיע אע"ג דאין עא"כ באיסורין בדבר שאינו בידו מטעם מתוך כו' כנ"ל משא"כ במזיד האיך נוכל לפוטרו כדי שיודיע הא לא יהי' נאמן ואי מטעם מתוך כנ"ל ז"א דהא כ' הטו"ז הנ"ל דהיכי דאיכא חזקה נגד הסברא דמתוך ל"א זה וא"כ לפי"ז הרי הכהן אית לי' חזקת כשרות שאינו מפגל במזיד א"כ ל"ש מתוך כו' וא"כ ל"ש כדי שיודיע במזיד אמנם לכאורה יש לסתור דברינו הנ"ל מהא דפריך שם בגמ' על ההוא דינא דמתוך שנאמן להפסיד שכרו נאמן לפסול ס"ת ומ"ש מדר' אמי דקא' גבי אזכרות נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומשני התם איכא למימר טעי בדר' ירמי' ופירש"י דסבור שלא יפסיד אלא שכר אזכרות כר' ירמי' וכיון דהוי הפסד מועט ל"ש מתוך כו' ע"ש ולפי"ז ה"נ הלא העור הוי הפסד מועט כדמצינו ביומא י"ב ע"א דעורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע משום דאינו אלא דבר מועט ע"ש וא"כ ל"ש מתוך כו' ושעפי"ז הי' נלפענ"ד לבאר דברי התוס' בסוגיין שהקשו בהא דפריך מהמטמא והמדמע והמנסך נימא לצעורי קמיכוין והקשו הא כבר תי' בדאית לי' שותפות בגוה ותי' דמקשה אפי' אי אית לי' שותפות בגוה נימא לצעורי קמיכוין והקשה הפליתי דהא האי דאמרינן לצעורי קמיכוין אע"ג דהוי ס' שמא לא כיון לצעורי היינו משום דהא דבמעשה אדם אוסר דשא"ש הוא רק מדרבנן ונמצא דהוי ס' דרבנן וא"כ למאי דמשני באית לי' שותפות בגוה קשה האיך איכא למימר לצעורי קמיכוין האיכא ס' שמא כיון לנסך וא"ל דהוי ס' דרבנן דהא באית לי' שותפות הוי ס' דאוריי' משום חלק שלו ונלפענ"ד לתרץ דבאמת יש להקשות האיך פריך מהמנסך למאי דמשני באית לי' שותפות הרי איכא למימר דאע"ג דבעלמא לא מהימנינן לי' שכיון לנסך ואמרינן לצעורי קמיכוין מ"מ הכא כיון דע"כ מיירי בשותפות א"כ מתוך שנאמן להפסיד חלקו נאמן ג"כ להפסיד חלק חבירו (ואי דחזקת היתר היין מתנגדת ובכה"ג הא כ' הטו"ז הנ"ל דל"ש מתוך ז"א דהא היין בלא"ה אינו עומד בחזקת היתר כיון שנתערב עם יין שלו וא"כ בלא זה אסור מחמת תערובת ול"ל כסברת התוס' ביבמות פ"ב דהיתר כל היכי שהוא היתר הוא וכמו שהסבירו האחרוני' כונתם ז"א דהא לענין יי"נ דהוי ניצוק חיבור נתהפך עליון לתחתון וא"כ אבד חזקתו ושייך שפיר מתוך כו') ועכצ"ל דפירכת הש"ס הוא כך דהלא אינו מוכרח לאוקמי רק בדאית לי' שותפות ונוכל לומר אפי' חלק מועט וא"כ בהפסד מועט הא ל"ש מתוך כנ"ל ולפי"ז מיושב קושי' הפליתי הנ"ל דהא ע"כ פירכת הש"ס קאי רק אי אית לי' חלק מועט א"כ הא חלקו נתבטל מדאוריי' ורק מדרבנן הוי יין ביין במשהו א"כ הדר הוי סד"ר לקולא ושפיר פריך דנימא לצעורי קמיכוין ומיושב קושי' הפליתי (ויש להרחיב הדיבור בזה עפי"ד המרדכי דכל שבא לעולם ע"י תערובות ל"ש גבי' ביטול וכן בענין ברירה אך אין עת להאריך). אמנם בכל זה הפלפול הנזכר אינו נסתר דהא דהיכי דהוי הפסד מועט ל"ש מתוך כו' זהו רק לפירש"י שם אבל לפי' הר"ח מובא בחי' הרשב"א שם הכונה דטעי בדר' ירמי' וסבור הי' שאין לו בו שום הפסד דבהעברת קולמס סגי ולטורח כזה אינו חושש אבל היכי דאיכא איזה הפסד אפי' בהפסד מועט ג"כ אמרינן מתוך וא"כ הא כל הפלפול הנ"ל אינו סובב רק לדעת ר"י דפיגול הוי בדיבור כנ"ל וא"כ הר"י יסבור בזה כשי' ר"ח דגם בהפסד מועט אמרינן מתוך כו' ודרך אגב אבאר דברי רש"י ז"ל בב"ק ה' ע"א אלא מניינא דר"ח למעוטי מאי למעוטי מוסר ומפגל וליתני בשלמא מפגל בקדשים לא קמיירין ופירש"י בד"ה ומפגל וז"ל כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר ע"כ והקשה בשיטה מקובצת חדא אמאי לא פי' במפגל בעלמא כגון לאכול חוץ לזמנו ועוד דסותר דבריו שפי' בגיטין בהמשנה דהכהנים שפיגלו לאכול חוץ לזמנו ונלפענ"ד ליישב דהנה הריטב"א בחי' לגיטין הקשה אמאי בכהנים שפיגלו מזידין חייבין הא מזיק את ההקדש פטור וכבר העלינו במק"א לתרץ דנהי דאיש אחר שאינו שומר פטור כשהזיק את ההקדש אבל בשומר חייב כיון שקיבל עליו שמירה אדעתא דהכי שיעבד נפשי' דליחייב בפשיעה וכדמשני הש"ס ב"מ נ"ח ע"א הא דהשוכר את הפועל לשמור את הפרה כו' בשקנו מידו וכ' באס"ז שם בשם י"מ דלאו דוקא קנו מידו אלא אפי' בדברים בעלמא יכול לחייב נפשו כי הא דמתנה ש"ח להיות כשואל ע"ש וה"נ הכהנים הוי שומרים על הקרבן וכאלו התחייבו א"ע בפירוש שלא יפגלו כיון דמוזהרים מה"ת שלא יפגלו ולכך שפיר חייבין וכ"מ להדיא ברשב"א גיטין נ"ד ע"ש. אמנם לפי"ז תקשי למאי הוצרך הש"ס לומר דלהכי לא קתני ר"ח מפגל דבקדשים לא קמיירי הרי בל"ז הומ"ל כיון דמפגל א"ח רק מטעם שמירה והרי הוא בכלל השומרין אולם י"ל דהא אמרינן שם דלכך קתני מטמא ומדמע ומנסך אף שהם בכלל נזק משום דקתני היזקא דמינכרא קתני היזקא דלא מינכרא וא"כ ה"נ פריך שפיר ליתני מפגל ואי דהוי בכלל פשיעת שומרין ז"א דפשיעת שאר שומרין הוי פשיעה דמינכרא משא"כ פיגול הוי פשיעה דלא מינכרא. אמנם אכתי קשה למ"ש הרמב"ן בדד"ג שלו דלכך טבח אומן שקילקל חייב לשלם ול"ה היזק שא"נ משום דמינכר בין חי' למתה דכיון דניבל הבהמה בשחיטה הוי כהתיז ראשה ע"ש א"כ הוי פיגול נמי פשיעה דמינכרא אך יש לחלק בין הנושאים דבשלמא התם כשניבל הבהמה ואסרה הוי שפיר כהתיז ראשה בסייף והוי היזק ניכר משא"כ בשוחט של"ש הקרבן כשר רק שאינו עולה לבעלים לשם חובה א"כ לא נוכל לומר דהשחיטה מינכרא דהוי כהתיז ראשה בסייף דהא בגוף הבהמה לא עשה שום פסול דומה לזה כ' התוס' בב"ק ק' ע"א ד"ה טיהר בסה"ד ע"ש ולפי"ז שפיר הוכרח רש"י ז"ל לפרש התם דמיירי בפיגול כזה ששחט של"ש דאי בפיגול שהקרבן נפסל תיהדר קושי' לדוכתה דלמה לא קא' דלא תני ר' חייא מפגל משום טעם הנ"ל משא"כ בגיטין פי' שפיר כפיגול דכל הש"ס דהוי חוץ לזמנו או חוץ למקומו. והנה מה שהחל מעלתו להקשות דמ"פ לרב דאמר מנסך ממש הא א"א אוסר דשא"ר דילמא ס"ל לרב אדם אוסר דשא"ש. הנה מלבד מה שמבואר בע"ז נ"ג ע"ב דס"ל לרב אין אדם אוסר דשא"ש וכמ"ש גם מעלתו מבואר ג"כ בחולין ט"ז ע"א דאמר רב [לפי גי' הב"ח] המשתחוה לבית שלו אסרה ופירש"י אבל של חבירו לא יוכל לאסור הרי מפורש דס"ל לרב א"א אוסר דשא"ש ומה שפלפל בענין הסברא דלצעורי קמיכוון והסביר עפי"ד הרא"ש ב"ב בענין שכ"מ שכ' כל נכסיו לפ' חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת כו' היטב אשר דיבר בזה ודבר חכמה אמר: ומה שדרש ממני להשיב על פלפולו של אחיו החריף מוה' מרדכי נ"י נידן קושיית חכם א' שהקשה בהא דקיי"ל קידושין ס"ב האומר ה"א מקודשת לי שאשתחרר אינה מקודשת משום דהוי דשלב"ל והקשה לפמ"ש הכ"מ בהא דפסק הרמב"ם בפ"ז מה"א באומר ליבמה ה"א מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך יבמך ה"ז מקודשת הואיל ואילו קידשה עתה הי' קידושין תופסין בה מספק וכ' הכ"מ דהוי קידושין גמורים דכיון דעכשיו נמי הי' קידושין תופסין בה מס' לכך ל"ה דשלב"ל והשתא לפי"ז הא התוס' ב"ב ע"ט ע"ב הקשו הלא אפי' ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל היינו כגון פירות דקל דעבידי דאתו וא"כ אמאי לר"מ מקודשת בלאחר שאשתחרר הא לא עבידי דאתו דמי יודע שישחררנו רבו ותי' בשם ריב"ן דמיירי בח"ע וחב"ח דכופין את רבו כו' א"כ הוי עבידי דאתי וא"כ לפי"ז הא בגיטין מ"ג ע"א איבעיא לן בח"ע וחב"ח שקידש ב"ח א' מקודשת או לא ופסקינן באה"ע סי' מ"ד דקידושין תופסין מספק א"כ אמאי בלאחר שאשתחרר אינה מקודשת לרבנן הלא כיון דעכשיו ג"כ הי' קידושין תופסין מספק א"כ הול"ל בלאחר שאשתחרר דהוי קידושין גמורין דל"ה דשלב"ל כמו בלאחר שיחלוץ לך יבמך וכסברת הכ"מ הנ"ל: הנה בהשקפה הראשונה הי' נראה לתרץ קושיא זו דהנה בגיטין שם קא' ואת"ל בן ישראל המקדש חצי אשה אינה מקודשת דשייר בקנינו והא עבד לא שייך בקנינו ופירש"י וז"ל דהתם שייר בקנינו דהי"ל לקדשה לכולה אבל האי לא שייר מידי דכל מה דחזי למיעבד עבד ע"כ ולכאורה יפלא דאטו קנס חכמים הוא דיתכן לומר בזה מאי הו"ל למיעבד הלא גזה"כ הוא איש ולא חצי איש וכבר תמה בזה ש"ב הגאון בעל ישיע"ק באה"ע סי' מ"ד. ולפענ"ד דכונת רש"י ז"ל בזה דכיון דהוא באמת קידשה לכולו ואף להחצי עבדות תתקדש לאחר שישתחרר ורק על החצי עבדות לא יוכלו הקידושין לחול כעת א"כ לא נוכל למעט זה מכי יקח איש ולא חצי איש כיון דבאמת קידשה איש שלם ולא שייר מידי בקנינו ורק כעת עדיין ארי' הוא דרביע על חלק העבדות [ובמאי דקא' אח"כ גבי חצי' שפחה וחב"ח שנתקדש דל"ד להמקדש חצי אשה משום דהתם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו י"ל דהרי הש"ס בקידושין ז' ע"א פריך ונפשטו קידושי בכולה וקא' מי דמי התם בהמה הכא דעת אחרת ופירש"י דהיא אין רצונה רק להתקדש לחצאין ע"ש וא"כ התינח התם משא"כ בח"ש וחב"ח שפיר י"ל דתתפשט קידושין בכולה ממילא לאחר השיחרור אבל הכא באמת רצונה להתקדש כולה רק דצד עבדות הוא דרביע עלה בכה"ג שפיר אמרינן דפשטת קידושין בכולה וזהו בכלל החילוק הכא לא שייר בקנינו] אמנם לפי"ז באמת קשה לכאורה האיך חלין הקידושין כלל לפי"ד הי"א שהובא בח"מ סי' ר"ג בהג"ה בהקנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין מועיל בו קנין ביחד בטל כל הקנין וא"כ ה"נ כיון דע"כ מיירי שלא שייר כלום וקידשה ג"כ להחצי עבדות א"כ נימא מיגו דאינו חל הקידושין על החלק העבדות אינו חל ג"כ על חלק החירות אולם הדבר נכון עפימ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ק חחו"מ סי' כ"ו דהא דא' דבמקנה דשלב"ל עם דשב"ל לא קנה כלל היי"ד כמו קני את וחמור שאנו רואים שרצה להקנות לחמור בודאי ואנו אומרים דלא ניחא לי' דליקני זה לבדו אם לא יקנה גם החמור וכן בדשב"ל עם דשלב"ל היינו בעבידי דאתו כגון פירות דקל אנו אומרים ג"כ אולי לא כיון להקנות גם מה שיש לו אם לא שיקנה גם הפירות דקל אבל אם מקנה דבר שאינו עביד דאתי י"ל דלא קפיד לבלתי הקנות זה בל"ז כיון שלא ידעה אם יהי' הדבר הזה אם לא ומש"ה אמרינן דקנה מה שהוא בעולם כעת ע"ש ולפי"ז י"ל דהאיבעי' בגיטין שם קאי אליבא דמשנה ראשונה דאין כופין את רבו לעשותו ב"ח והכי מוכח מדמייתי עלה מברייתא דהמית מי שח"ע וחב"ח ולעיל מוקים לה כמ"ר וא"כ ל"ה עבידי דאתי וא"כ ל"א בזה דכיון דאינו חל על חלק העבדות משום דהוי דשלב"ל אינו חל ג"כ על חלק החירות דכיון דחצי העבדות ל"ה עביד דאתי הא ל"א דכוונתו הי' שלא יקנה זה בל"ז (ומ"מ ל"ה חצי איש דעכ"פ הוא אמר שתיקדש לכולו) משא"כ באומר ה"א מקודשת לי לאחר שאשתחרר דע"כ מיירי בח"ע וחב"ח וכ"מ לפי' הריב"ן הנ"ל א"כ הוי עביד דאתי וא"כ אי הי' מקדשה עכשיו ממ"נ לא הי' הקידושין חלין דאי לא הי' מקדשה רק להחצי המשוחרר א"כ הוי חצי איש כנ"ל